נטען כי השוכרים התחייבו לשפץ את הדירה על חשבונם ובתמורה יקוזזו דמי שכירות בגובה חודשיים, אולם נטען כי בפועל לא שופצה הדירה כלל, וכן לא שולמו דמי השכירות. לבסוף עזבו הנתבעים את הדירה בחודש מאי 2011, על דעתם וללא הסכמת התובעת, ובלא ששילמו את דמי השכירות ואת הוצאות החשמל, הארנונה והמים, להוציא סכום של 1000 ₪ ששולם במזומן. סה"כ תבעה התובעת סכום של 31,500 ₪ שהורכבו משכר דירה לשנה (30,000 ₪) והוצאות מוערכות עבור מים וחשמל (2500 ₪), בקיזוז 1000 ₪ כאמור. טענות ההגנה בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את מרבית הטענות שהועלו בכתב התביעה וטענו, כי שכר הדירה שהוסכם עמד על 2000 ₪ לחודש, ולראייה צירפו "הסכם זיכרון דברים" כנספח. הנתבעים טענו כי ביצעו שיפוץ בדירה בעלות של 6900 ₪, סכום אשר קוזז מתשלומי דמי השכירות של חודשים 9,10,11 בשנת 2010. עוד נטען, כי הנתבעים עזבו את הדירה ביום 18/3/11, וכי שילמו את כל "תשלומי השכירות" למעט עבור חודש מרץ 2011, אשר לגביו הוסכם בין הנתבעים לתובעת, כי תקבל בתמורה את ציוד הנתבעים שהושאר בדירה, שכלל ריהוט מטבח וארון. קיימתי שני דיונים, שמעתי את הצדדים וכן עדה מטעם התובעת. כן קיבלתי מסמכים רבים, לתמיכה בטענות הצדדים. הכרעה בתביעה מצריכה מענה למספר פלוגתאות, השנויות במחלוקת בין הצדדים: א. האם קיים הסכם כלשהו. ב. קביעת גובה דמי השכירות ג. קביעת תקופת השכירות בפועל ד. קביעה אם הנתבעים שילמו את דמי השכירות ואת חשבונות המיסים והצריכה. אדון בנושאים השונים כסדרם. ההסכם הנתבעים צרפו לכתב הגנתם הסכם, ובסעיף 10 לכתב הגנתם, טענו כי זה נחתם ביום 1.9.10 היינו בתחילת השכירות. התובעת טענה כי ההסכם מזויף וכי אין מדובר בחתימתה של אמה. טענה זו לא הוכחה ואין די בהצגת דוגמת חתימה אחת לשם השוואה. יחד עם זאת, סברתי כי מתוכן ההסכם ניתן לקבוע כי אין זה סביר שהסכם זה נחתם (אם אכן נחתם) ביום 1.9.10 כנטען. ההסכם מציין את עלות השיפוץ הנדרש בסך של 6,900 ש"ח, כפי שטוענים הנתבעים ששילמו בפועל. ציון סכום זה במדויק אינו הגיוני לשלב זה של ההסכם, ונראה כי מדובר בנתון אשר התברר רק בדיעבד ולא טרם תחילת השכירות. כמו כן ההסכם מציין כי "תשלומי המיסים בגין חשמל שולמו עד סוף 2010" . ברי שאין אפשרות שהסכם שנחתם ביום 1.9.10 ציין כי תשלומי החשמל שולמו עד סוף שנת 2010 והדברים ברורים. עוד מציין ההסכם את דרכי תשלום חשבונות חשמל עד יום 20.1.11 וכן ארנונה לתקופה שלאחר שנת 2010. כל אלו מצביעים על כך שאין מדובר בהסכם שנחתם ביום 1.9.10 , אלא לכל היותר מדובר בסיכום דברים שנערך בין הצדדים במהלך תקופת השכירות ולאחר שנתגלעו מחלוקות. ואולם, העובדה שנטען כי מדובר בהסכם שנחתם ביום 1.9.10 מקשה על מתן אמון באותנטיות החוזה, מה גם שלא הוגש המקור. מסקנה זו מתחייבת גם בשל העובדה שמדובר בטענה כנגד חסויה, שאינה יכולה להעיד. מכאן, שלא אראה בהסכם כראיה לטענות הנתבעים, אלא האמור בו יפעל לחובתם בלבד, כטענה המנוגדת לאינטרס של הטוען, שהרי הם שהגישו ההסכם וממילא שמקבלים כל פרט הנטען בו. גובה דמי השכירות התובעת טענה כי מדובר היה על 2500 ₪ לחודש, ואילו הנתבעים טענו כי מדובר היה על 2,000 ₪. התובעת לא הציגה הסכם, אלא טענה שעותק יחיד נותר בידי הנתבעים. התובעת, מטבע הדברים, לא העידה ומכאן שמטעמה לא הובאה כל ראיה ביחס לדמי השכירות. בהסכם שהוצג, נרשם כי סכום דמי השכירות החודשי הוא 2,000 ש"ח אולם מנגד, נטען כי השיפוץ עלותו 6,900 ש"ח והוא יקוזז כנגד שלושה חודשי שכירות. קבעתי לעיל, כי אראה באמור בהסכם ראיה דווקא, לחובת הנתבעים, ומכאן שאני קובע כי דמי השכירות החודשיים שהוכחו הנם 2,300 ש"ח לחודש. תקופת השכירות בפועל אין חולק כי הנתבעים נכנסו לגור בדירה בתחילת חודש ספטמבר 2010. הנתבעים טענו כי עזבו את הדירה ב- 18/3/2011 ואילו התובעת טענה כי הנתבעים עזבו מאוחר יותר, בחודש מאי 2011. במהלך הדיון הראשון תיקנה בת התובעת את תביעתה ובמקום לדרוש תשלום עבור שנת שכירות מלאה, דרשה עבור 9 חודשי שכירות בפועל. היות והתובעת לא העידה ובמטרה לנסות ולקבל ראיות ממקורות אחרים, בדבר תקופת השכירות בפועל, אפשרתי לצדדים להגיש חשבונות מים וחשמל התומכים בעמדותיהם. מעיון בחשבונות צריכת המים, עולה כי טרם חודש 9/10 עמדה צריכת המים הממוצעת על כ-18 קוב לחודשיים (בהתעלם מהצריכה הגבוהה של חודשים 7-8/10 שכן נטען שהייתה נזילה). ניתן לראות כי בחודשים 9/10-2/11 צריכת המים גבוהה יותר ומעידה על שינוי בצריכה. ואולם, בחודשים 3-4/11 הייתה הצריכה נמוכה מזו הממוצעת טרם תחילת השכירות. הדבר מתיישב יותר עם טענת הנתבעים ובכל מקרה לא מחזק את טענת התובעת, אשר נטל ההוכחה בעניין זה עליה. מנתוני צריכת החשמל, עולה תמונה שאינה מאפשרת הסקת מסקנה חד משמעית. טרם תחילת השכירות עמדה הצריכה על כ-2,000 קו"ש ובחודשים קודמים על כ-1,200 קו"ש. בחודשיים הראשונים של השכירות הייתה הצריכה 3,172 קו"ש אך בהמשך ירדה לממוצע של כ-1,400 קו"ש וזאת עד חודש 3/11 . החיוב הבא (ביום 20.5.10 היינו על חודשים 3-4/11) מראה צריכה דומה ואף גבוהה במקצת. ואולם אף החיוב הבא, המתייחס לחודשים בהם מסכימה התובעת שהנתבעים לא שהו בדירה, מראה צריכה גבוהה אף יותר. מכאן, שלא ניתן להסיק מנתונים אלו אם הנתבעים שהו בדירה לאחר אמצע חודש 3/11 . עוד עיינתי במסמכים שצרפו הנתבעים, ומנתוני צריכת החשמל בדירתם (אליה עברו, לאחר שעזבו לפי הנטען את דירת התובעת במרץ 2011) עולה תמונה התומכת דווקא בטענתם, היינו ירידה חדה בצריכת החשמל בחודשי ספטמבר 2010 עד מרץ 2011 ועליה בצריכה בחשבון בחודש 5/11 שהינו בגין חודשים 3-4/11 . מכאן שאני קובע כי הנתבעים עזבו את הדירה בחודש 3/11. היות והם עצמם טוענים שעזבו ביום 18.3.11 אקבע שזהו מועד העזיבה. התובעת דרשה תשלום על תקופת השכירות בפועל ומכאן שיש לחייב את הנתבעים בדמי שכירות עבור החודשים 9/10 ועד 18.3.11 היינו 6 חודשים ועוד 18 יום. הסכום הכולל הנו 15,180 ש"ח. תשלום דמי השכירות התובעת טענה כי לא שולמו לה דמי השכירות למעט סך מצטבר של 1000 ₪ במזומן, בשלוש הזדמנויות שונות. הנתבעים טענו כי שילמו לתובעת את מלוא דמי השכירות, בהם היו חייבים, לאחר קיזוז סך של 6,900 ₪ משכר הדירה, בגין שיפוץ הדירה. נטל ההוכחה רובץ לפתחם של הנתבעים, להוכיח כי אכן ביצעו התשלומים. בנטל זה לא עמדו הנתבעים, זולת סך של 1000 ש"ח אשר שולם בשיק וזאת בנוסף לסך של 1,000 ש"ח בו הודתה התובעת. מכאן שהנתבעים שילמו בגין תשלומי השכירות סך כולל של 2,000 ש"ח. אציין כי דווקא לאור טענות הנתבעים בדבר אופייה של התובעת (ראה למשל סעיף 3 לכתב ההגנה) מצופה היה שאם שולמו תשלומים במזומן, היו הם מחתימים את התובעת על קבלתם. לא התעלמתי בעניין זה מהקרבה המשפחתית שהיתה בין הצדדים אותה עת. האם בוצע שיפוץ בדירה התובעת טענה, כי הוסכם להפחית לנתבעים חודשיים דמי שכירות באם ישפצו את הדירה, אך שיפוץ זה לא בוצע. הנתבעים טענו כי שיפצו את הדירה כפי שסוכם. ב"הסכם זיכרון דברים" שצורף לכתב ההגנה נכתב, כי "הדירה זקוקה לשיפוץ גדול הכרוך בניקיון הדירה תחילה, שיפוץ תקרות טיח חשמל תאורה שלא קיימת ברזים חדשים ניאגרה מכסה אסלה נקודת גז + ניקיון גג + אטימות הגג". כפי שציינתי לעיל, אינני רואה באמור בהסכם ראיה לטובת הנתבעים. הנתבעים לא הציגו קבלות על רכישת חומרי בניין, תאורה, ברזים, ניאגרה, מכסה אסלה ועבודת איטום הגג, בהתאם להסכם הנ"ל, ומכאן אני מסיק כי לא בוצעו רכישות אלו ולא בוצע שיפוץ כעולה מההסכם. עיינתי בתמונות שהגישה התובעת, והתרשמתי כי השיפוץ לכאורה היה חלקי בלבד, והדירה לא נראתה כאילו עברה "שיפוץ גדול" כמתואר בהסכם. התובעת אף נאלצה לשאת בעלויות התקנת ברז גז ואיטום הגג. אף מעדות השכנה, הגב' אסתר כהן, עלה כי השיפוץ הסתכם בכך שהנתבע "... עלה על הגג להתחבר לכבלים, הוא ניקה את הגג מענפים. הוא סייד, הוא שם ארונות ואחר כך זרק לזבל...". הנתבעים לא הוכיחו את עלות השקעתם, אולם היות והשתכנעתי שהם ביצעו עבודה מסוימת, אני מעריך את שווי העבודה בסך שך 2,500 ש"ח. הנתבעים טענו עוד כי ביחס לתשלום חודש 3/11 הוסכם כי ישאירו ריהוט בדירה. הטענה לא הוכחה. לא ברור באיזה ריהוט מדובר והאם אין כפילות בין טענה זו לטענה בדבר השיפוץ. על כן אינני סבור שהנתבעים הוכיחו טענה זו. בעניין זה ברי שנטל ההוכחה עליהם, בהיות הטענה מסוג הודאה והדחה. סיכום נושא דמי השכירות הנו כדלקמן: מהסכום של 15,180 ש"ח יש להפחית סך של 2,000 ש"ח ששולם וכן 2,500 ש"ח עבור העבודות שבוצעו. סה"כ חובם של הנתבעים כדמי שכירות הנו 10,680 ש"ח. האם שולמו תשלומי חשמל, ארנונה, גז ומים ע"י הנתבעים התובעת טענה כי לא שולם דבר בגין חשבונות אלו ודרשה בתביעתה 2500 ₪ כ"הוצאות מוערכות ששילמה התובעת עבור מים וחשמל". עם הגשת המסמכים המשלימים, התווספו חשבונות ארנונה וגז וכן נדרשו הסכומים הבאים: חשמל 3076 ₪, מים 530 ₪, גז 976 ₪ וארנונה 450 ₪. אין בדעתי לאפשר הרחבת חזית בנוגע לגז ולא אדון בנושאים שלא נטענו בכתב התביעה. יחד עם זאת בנושא הארנונה אפסוק, שכן הנתבעים התייחסו לכך במפורש בדיון. הנתבעים לא התייחסו בכתב ההגנה לחשבונות כלל. בדיון טען הנתבע כי היה מדובר במונה חשמל משותף והיה משלם לתובעת את חלקו. בהסכם שצורף נטען, כאמור, כי תשלומי החשמל שולמו עד סוף 2010 ואילו ביחס לשנת 2011 ישולמו "בכרטיס אשראי". כך צוין גם כי המיסים "כגון מים 1.9.10-31.12.10 ישולם בכרטיס אשראי". הנתבעים לא הוכיחו ששילמו בכרטיס אשראי כפי שהתחייבו בהסכם שהציגו. לאור קביעתי שהסכם זה לא ישמש ראיה לטובתם, אלא לחובתם דווקא, אני קובע כי הנתבעים לא הוכיחו ששילמו את חלקם בתשלומי החשמל המים, למעט תשלומים בהם אכיר כמפורט להלן. הצדדים אינם חלוקים על כך שיש לחלק את החשבונות באופן שווה. אפנה לחישוב חלקם של הנתבעים, ביחס לתקופת השכירות בדירה, מיום 1/9/2010 עד ליום 18/3/2011 (להלן: "התקופה הקובעת"). ארנונה - שני הצדדים הסכימו כי גובה הארנונה השנתית עומד על 900 ₪, ומכאן שלתקופה הקובעת (שהנה 6 וחצי חודשים), חובם של הנתבעים עומד על 234 ₪. הנתבע טען בדיון הראשון כי שילם את הארנונה וכי "בזמן התשלום אחי היה בדירה והוא יכול לבוא להעיד", אולם נמנע הנתבע מלהעידו בדיון השני; כן לא הציג כל הוכחה אחרת בדבר התשלום. לפיכך לא הוכיחו הנתבעים ששילמו את חובם. מים - התובעת צירפה מסמך "מצב חשבון מצטבר" בדבר חשבון המים. עיון בו העלה, כי לגבי התקופה הקובעת, עומד חובם של הנתבעים על סך מחצית מגובה החשבון, היינו 473 ₪. חשמל - התובעת צירפה מסמך "ריכוז חיובים/זיכויים" מאת חברת חשמל. עיון בו העלה, כי לגבי התקופה הקובעת, הצטבר חובם של הנתבעים לסכום של 2,162 ₪. לאחר הדיון הראשון, צירפו הנתבעים קבלה מיום 13/3/2011 על תשלום 343 ₪ לחברת חשמל, וכן צילום ספח שיק מיום 9/1/2011 המשוך מחשבונם לזכות התובעת, על סך 529 ₪ ומצוין מפורשות "חשמל". מכאן שיש לקזז כנגד חובם של הנתבעים, סך של 872 ₪. אני מקבל חלקית את תביעת התובעת בעניין זה וחובם של לנתבעים בפריט זה עומד על סך של 1,290 ₪. סך כל החיובים בפרק זה הנו - 1,997 ש"ח סוף דבר אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 12,677 ₪. עוד ישלמו הנתבעים הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל. זכות להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. שכירותדמי שכירות