בפני בית המשפט תביעה לפיצוי כספי בגין נזק שנגרם לרכב התובע. הדיון בעניין התקיים ביום 3.10.13 כמו כן בהסכמת הצדדים התקיים גם דיון מאוחד עם ת.ק. 28427-04-13 (התובע בתיק זה הינו מר נח סלמן להלן: "מר סלמן") אשר נסיבותיו והטענות של התביעות דומות לעניין זה ופסק הדין יינתן בשני העניינים במאוחד. עסקינן בשני אירועים במהלכם נגרם נזק לרכביהם של התובעים מר סלמן ומר אריאלי בשל פני שטח המקרקעין (להלן: "השטח") שבבעלות הנתבעת בית הספר לטכנולוגיה - מכון לב ירושלים (להלן: "המכון") ובשל תשתיות מטעם הנתבעת, חברת הגיחון בע"מ (להלן: "הגיחון"). מהתמונות אשר צורפו לתיק בית המשפט עלה כי מדובר בשטח המשמש חניה עבור המכון ואחרים. עפ"י נ/1 ניתן להיווכח כי זירת האירועים הינה במעבר לכלי רכב (להלן: "המעבר"), בין מגרש חניה עליונה ועד למגרש החניה התחתונה ויציאה משטח המכון. מר אריאלי טוען כי נגרם נזק לרכבו עקב מפגע קיים במעבר אשר הינו מכסה לבור ביוב (הנקרא "מנהול" להלן: "המכסה"). בנוגע לאירוע עצמו, מר סלמן טען כי התרחש עקב חניית כלי רכב במקום השייכים להורים הבאים לאסוף ילדיהם מבית ספר היסודי הסמוך למקום. עפ"י עדותו של מר אריאלי, הוא היה ביציאה ממגרש החניה במעבר לכיוון יציאה משטח המכון לפי ת/1, אשר צולם מיד לאחר התאונה, הוא נאלץ לסטות שמאלה עקב רכב אשר חנה בצד ימין בניגוד לכיוון התנועה וחסם נתיב תנועה. בשל כך עלה על המכסה אשר היה בשולי הכביש ובעת שהמשיך הייתה ירידה חדה מידית שגרמה נזק במפתיע ולא צפוי לרכב התובע כפי שעולה מחוות דעת השמאי. התובע נח סלמן, אף הוא הגיש תביעה המבוססת על אותן הטענות אולם, התאונה בעניינו אירעה שנה לאחר האירוע נשוא תביעה זו. כמו כן, הנזק הנטען על ידי מר סלמן הינו בגין השתתפות עצמית ואובדן אפשרות להחזיר את הרכב לחברת ליסינג, דבר אשר גרם לו הפסד ביחס לערך שווי הרכב. אולם, לא הוגשה כל חוות דעת מומחה בעניין שווי הרכב ביחס לאובדן האופציה הנטענת והרכב עודנו בבעלות התובע. מר סלמן, נאלץ לסטות מנתיב תנועה שלו שמאלה וכמו מאריאלי עלה על המכסה עקב הירידה החדה. לגבי מר אריאלי, האירוע התרחש בלילה כאשר לגבי מר סלמן מדובר בשעה 16:00 בחודש דצמבר. ההבדל בין התביעות הינו קיומו של אור יום אצל מר סלמן. שני התובעים מודים כי הייתה להם היכרות עם הזירה עקב נסיעתם במעבר (שניהם עובדי המכון) אולם, בשל היסח הדעת והעדר תמרור אזהרה או כל סימן אחר, לא שמו לב לסיכון בעליה על המכסה מכיוון החניה ליציאה מהשטח. המכון מודה כי השטח בבעלותו יחד עם זאת טוען כי אחריות לתחזוקה של מכסה הביוב היא בידי הגיחון. הגיחון טוען, מנגד כי התחזוקה מתבצעת לפי סריקות תכופות אולם לא דווח על כל מפגע ביחס למכסה ("מנהול") נשוא כתב התביעה. עוולת הרשלנות- כאשר בית המשפט נדרש לתביעה נזיקית המבוססת על עילת רשלנות, יש לקבוע את מידת החבות ומידת זהירותו של כל צד. כמו כן, יש לבחון מה הקשר הסיבתי לגרימת הנזק, האם הקשר הסיבתי כתוצאה מרשלנות מי מהצדדים, באיזה אופן והאם קיים גורם אשם שיש לייחס לו אחריות וכן בחינת רשלנות תורמת. הכלל הינו שיש לבחון את חובת הזהירות של המזיק כלפי הניזוק הנחלקת לחובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. אם נמצא שישנה חובת זהירות אזי יסודות עוולת הרשלנות הם הנזק וקשר סיבתי דהיינו האם הפרת חובת הזהירות גרמה לנזק. ראו עא 878/06 דב טרויהפט נ' דוד עטיה ( 04.01.09): "מספר יסודות מרכיבים את עוולת הרשלנות: יסוד האשם, הנבחן על פי קיומה של חובת זהירות של המזיק ביחס לניזוק, אשר נחלקת לשני היבטים - חובת זהירות "מושגית" וחובת זהירות "קונקרטית"; אם נמצא כי אכן קיימת חובת זהירות כאמור, יושלם יסוד האשם אם יימצא כי חובת הזהירות הופרה, כלומר המזיק סטה מסטנדרט הרשלנות המוטל עליו ונהג בצורה בלתי סבירה (לרבות מחדל); יסודותיה הנוספים של עוולת הרשלנות הינם יסוד הנזק וקיומו של קשר סיבתי, קרי השאלה האם הפרת חובת הזהירות היא שגרמה לנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122 (1982) (להלן: ועקנין); ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 289, 309 (2003) (להלן: בוכבינדר); ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 17 (2003) (להלן: סולל בונה). לעניין חובת הזהירות נקבע בפסיקה כי במקום בו הנזק צפוי מבחינה פיזית חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית: "תנאי ראשון לאחריות על-פי עוולת הרשלנות הוא שהמזיק חב חובת זהירות - מושגית וקונקרטית - לניזוק, הנקבעת לפי מבחן הצפיות שבסעיף 36 לפקודת הנזיקין. הכלל הוא שבמקום שהנזק צפוי מבחינה פיזית, חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית, אלא אם קיימים שיקולים מיוחדים של מדיניות משפטית המצדיקים צמצום החובה או שלילתה" ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי פ"ד נח(1) 1, 17. בעניינו, המכון הינו הבעלים של השטח נשוא התביעה ואחראי לתחזוקה שלו כלפי הבאים למכון והנכנסים למגרש החניה שלו, מכך היה חב בחובת זהירות הן מושגית והן נורמטיבית. יחד עם זאת, אין להתעלם מגורמים נוספים ביניהם חניית כלי רכב במעבר בניגוד לחוקי חניה מהווה קשר סיבתי המתחיל את מסכת הנסיבות עם גרימת נזק לרכבי התובעים. זה כאשר התופעה הייתה ידועה למכון ולתובעים. בצירוף נסיבות יש להתחשב גם באחריות הגיחון לערוך מפעם לפעם בדיקות בשטח על מנת לוודא כי אין בין התשתיות שלה המפגע לעוברי דרך במקום, . כמו כן, על כל נהג לנהוג בזהירות בהתאם לנסיבות בשטח במועד הרלוונטי. כפי שנאמר, יש להיערך לכל דבר לא צפוי ברמת הסבירות של כל נהג סביר, מן הישוב. זה כאשר יתר הנסיבות ידועות ו/או מדובר בנהיגה בחושך. ביחס למכון, קיימת חובת זהירות כלפי הנהגים החונים ועוברים במקום לתחזק את השטח ואף לדווח על מפגעים לכל גורם האחראי לתשתיות ובעניינו לגיחון. יתירה מכך, אם ידוע למכון אודות בעיה ביחס לחניה הגורמת לנהגים לסטות מנתיב תנועה שלהם, היה עליו לדווח על כך לעיריית ירושלים על מנת שתבצע אכיפת חוקי החניה, אך כך לא נעשה. בסיכומו של דבר, המכון ביצע שינויים במעבר אולם, מדובר במעשה שבדיעבד, לאחר קרות האירועים נשוא התביעות. אחוזי אחריות יש לקבוע ביחס לאחריות הגורמים האחרים ובפרט לאותו הגורם להצבת שרשרת הרכבים בחניה אסורה (כאשר אותו נהג לא צורף כנתבע לתביעה). בהתייחס להתנהגות התובעים יאמר, כי הנהגים עצמם, חייבים לנקוט בזהירות הנדרשת לפי תנאי השטח, אף אם מדובר בקיום זכות קדימה מוחלטת וצפייה לכביש חלק, יש בכל זאת חובה לנסוע בזהירות. יפים לכך דברי כב' בית המשפט העליון בע"א 553/73 אליהו נ' חנחן פד"י כט 3412 אשר קבעו לנהג רשלנות תורמת חרף העובדה שנכנס לצומת באור ירוק. הקביעה התבססה על חובת הזהירות המוטלת על נהג הנכנס לצומת אפילו בזכות קדימה (תקנה 65 לתקנות התעבורה התשכ"א 1961): לא למותר להזכיר, שאף בצומת מרומזר, לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכלתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה. ע"א 59/69, [2]. ואם כך הדבר בנוגע לנסיעה בעת אור ירוק ברמזור, אזי על אחת כמה וכמה בעניינו, על התובעים היה לנקוט במשנה זהירות נוכח מכלול התנאים הקיימים ולצפות כי על הכביש ייתכנו מפגעים. כעת משנקבעה קיומה של חובת זהירות של המכון ושל חברת הגיחון וכן חובת הזהירות של התובעים ייבחנו מן הכלל אל הפרט הנזקים שנגרמו לתובעים וחולקת האחריות בין הנתבעות. האם קיים שוני בין שתי התביעות? כאמור לעיל, שני התובעים הכירו את מקום האירוע היכרות מוקדמת עם השטח שכן שניהם עובדי המכון. ביחס למר אריאלי, האירוע נשוא התביעה התרחש בנסיעה בלילה במקום לא מואר. ניתן להבחין בת/1 במכסה ביוב הנמצא בשולי הכביש עפר על יד כביש מזופת. כמו כן, כנהג העובר במקום כל יום, עליו לשים לב לכל מפגע אשר יכול לגרום נזק לרכבו, על אחת כמה וכמה בשעות הלילה. בשטח לא מואר קיימת חובה למשנה זהירות. כמו כן, ביחס למר סלמן, חלה חובה זהה וזאת מאחר ובאור יום ניתן להתרשם מהשטח והסביבה. לאור האמור, יש לייחס למר אריאלי ולמר סלמן אחריות רשלנות תורמת בגובה של 20% כל אחד. הפסיקה הכירה בכך שיתכנו מצבים בהם יותר מגורם אחד יהיו אחראים יחדיו לשלומם וביטחונם של כל מי שהן צופות שעשוי להיות מושפע מהמצב בשטח מבנה בין אם הוא מועסק על ידם ובין אם לאו (ראו: ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי פ"ד נח(1) 1, 18 וכן ת"א (מחוזי-י-ם) 6063/04 רפאלי ואח' נ' י. פאלו בע"מ ואח' ( 6.9.12) שם נקבעה אחריות על בעלי המקרקעין ונקבע כי לחברת החשמל אחריות על התשתיות שלה הנמצאות בשטחים ציבוריים להבדיל מרכוש משותף) הפסיקה קבעה כי חלוקת האחריות בין המעוולים במשותף בנזיקין מוטלת על היושב בדין, על פי אחריותם המוסרית של כל אחד מהם: "חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף מסורה לשיקול דעתו של היושב בדין, הרואה את העדים, מתרשם מהם ומחומר הראיות וקובע את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של כל אחד מהם" ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי פ"ד נח(1) 1, 23. ביחס למכון, יש לייחס מרכיבים של אחריות בכך שלא טיפל במפגע (בין אם מדובר במעבר עצמו, קיום מפגע וחניה לא מסודרת). אם המכון סבר כי על הגיחון היה לטפל בתשתיות הביוב במקום אזי היה על המכון לדווח על המפגע. בהתחשב שבאותה שעה מיקום המכסה היה בשטח עפר בשולי מעבר מזופת, יש לייחס למכון 70% אחריות של המחדלים. ביחס לגיחון, נכון הדבר שלא דווח על המפגע ואולם על הגיחון לקיים מערכות הגורמות לה לבדוק את התשתיות מפעם לפעם וכך לא נעשה בעניינו. לאור האמור, מייחס לגיחון 10% אחריות. לאור האמור, מורה למכון ולגיחון לשלם עפ"י אחריותם כאמור לכל התובעים כלהלן: למר אריאלי סך של 11,723 ₪, סך הכולל ירידת ערך, זאת מאחר ולא נטען כנגד ראש הנזק דבר ע"י מי מהנתבעים ומאחר שהיה מדובר ברכב חדש, בתוספת 700 ₪ שכ"ט שמאי אשר הינה הוצאה קבועה נוכח הנזק (ללא זיקה לרשלנות תורמת). ו 750 ₪ הוצאות המשקפות את טרחת מר אריאלי. ראש נזק עוגמת נפש בתביעה כספית מזערי ביותר (ר' ת.א. (ת"א 103072/98 רם און נ' סנאורה בע"מ (פורסם 11.2.04) לכן הטירחה מקבלת ביטוי בקביעת הוצאות משפט. על המכון לשלם 70% סך של 9,221 ₪ הגיחון סך של 1,317 ₪. התשלום יבוצע עד 15.11.13 בהעדר תשלום במועד, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. ביחס למר סלמן, תביעתו ביחס לירידת ערך/אבדן אופציה ביחס להחזרת הרכב לחב' הליסינג, נמחקת. הסיבה לכך כי העילה טרם הבשילה. שמורה למר סלמן הזכות להגיש תביעתו בעניין לאחר שהעילה תתממש בעת מכירת הרכב. ביחס להשתתפות עצמית בסך 1,313 ₪, יש לייחס לנתבעים סך של 1,050 ₪ בתוספת סך של 700 ₪ העדר תביעות בסך 700 ₪ לשנה אחת אשר מוכחת (אין זיקה בין עליית פרמיה ואחוזי רשלנות תורמת ביחס לירידת ערך, העלייה טרם התממשה). בנוסף, קובע סך של 750 ₪ הוצאות משפט ובסך הכל, 2,500 ₪. על המכון לשלם 70% סך של 1,750 ₪ ועל הגיחון 250 ₪. התשלום יבוצע עד 15.11.13. בהעדר תשלום במועד, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. רכבפיצויים