תביעה לחייב בתשלום הסך של 10,000 ₪, בגין העלבה והוצאת דיבה לטענת התובע, בתאריך 04.04.13 הגיע למוסך הנתבעים, לביצוע טיפול ברכבו. משביקש לשחרר את הרכב, לאחר הטיפול, גילה עליו שריטות, אשר לא היו קודם לביצוע הטיפול. הוסיף התובע כי עובדי הנתבעת 2 טענו כי הרכב הגיע למוסך עם השריטות הנ"ל, בנוסף לדפיקה קלה בכנף, אך יחד עם זאת, הציעו לטפל בשריטות במחלקת הפחחות. עוד טען התובע כי, משפגש באיד מבעלי הנתבעת 2, הנתבע 1, וציין בפניו כי הינו מצפה לקבלת שירות הוגן מעובדי הנתבעת, החל האחרון לצעוק עליו בנוכחות אנשים, ואסר עליו להתקרב יותר למוסך, תוך שהוא מציין "בא לי להקיא ממך". לטענת התובע, הרגיש נרגש ומזועזע כתוצאה מהתנהגות הנתבע 1, ומדרך השירות הבזוי שקיבל מהנתבעים, כאשר לקוחות שהיו במקום, ניגשו אליו והביעו זעזוע מהתנהגות הנתבע 1. התובע מבקש לקבל את התביעה. מנגד, טענו הנתבעים כי בזמנים הרלוונטיים, הגיע התובע לבצע טיפול ברכב, כאשר בטרם ביצועו, נבדק הרכב גם חיצונית, על ידי יועץ השירות, שתיעד בכרטיס העבודה כי ברכב שריטות. הוסיפו הנתבעים וטענו כי, על אף שהתובע קיבל את השירות הטוב ביותר במוסך הנתבעים, לרבות בעניין השריטות, הגם שאלו היו ברכב טרם קבלתו, החל התובע בהשמעת קללות וגינויים נגד הנתבעים. לטענת הנתבעים, עובדי הנתבעת 1 לא העליבו את התובע, וכל טענותיו הינן פרי דמיונו, כאשר התובע מנסה להתעשר על חשבון הנתבעים, שלא כדין. הוסיפו הנתבעים וטענו כי, אף תלונותיו של התובע, אשר הופנו, ליבואן הראשי (צ'מפיונס מוטורס) כנגד הנתבעים, נדחו והתבררו כתלונות שווא. הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובע בהוצאות משפט. התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, בו חזר על טיעוניו לקבלת התביעה. דיון ומסקנות בדיון אשר התקיים בפניי חזרו הצדדים על טיעוניהם. אקדים אחרית לראשית ואציין כי, התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה הנדרש לתביעתו. ראשית אציין כי, טענותיו של התובע בעניין השריטות ברכב והתקלות שלא טופלו על ידי הנתבעים, לא הוכחו, וזאת משלא צירף כל חוות דעת בעניין. מעבר לאמור, אדגיש כי בחקירתו בפניי אישר התובע כי הנתבעים טיפלו בשריטות אשר היו ברכב אך לא לשביעות רצונו (עמ' 4 ש' 1-4). באשר לטענותיו של התובע להעלבתו על ידי הנתבעים, אומר כלהלן: לשון סעיפים 1 ו- 2 חוק איסור לשון הרע הינה כלהלן: 1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו; בסעיף זה "אדם" - יחיד או תאגיד; "מוגבלות" - לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית. 2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות: 1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; (2) היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע. על מנת להכריע בשאלה האם סעיפים 1 ו- 2 הנ"ל חלים על המקרה שלפנינו, יש צורך לערוך בירור עובדתי, כאשר הנטל המוטל, להוכיח קיום העילה הנ"ל, מוטל על התובע. בעדותו בפניי חזר התובע על גרסתו בעניין התנהגות הנתבע 2 כלפיו (עמ' 2 ש' 5-8) (עמ' 4 ש' 6-7 , עמ' 4 ' 17). על אף עדותו הנ"ל, אלא שלא הוכח בפניי כי אכן הדברים הנ"ל אכן נאמרו לתובע. מלבד אמירות כלליות של התובע כי "הושפל" על ידי הנתבעים, אלא שהתובע בחר לא לזמן מי שנכח, לטענתו, במקום (עמ' 4 ש' 18-19), לרבות לקוחות, אשר לטענת התובע בכתב התביעה, נכחו במקום וניגשו אליו לאחר התקרית והביעו זעזוע. מדובר בעדות יחידה אשר צריכה סיוע, והתובע לא סיפק לבית המשפט סיוע כזה לא בדמות של ראיה ולא ע"י העדת עד נוסף אשר היה במוסך בזמן האירוע המתואר. על כן, בהעדר עדות אובייקטיבית לתמיכה בגרסתו של התובע, כפי שעלתה בכתב התביעה ובדיון בפניי, לא ניתן לקבוע באם הופנו לעברו, על ידי הנתבעים ו/או מי מטעמם, ביטויים פוגעניים, שיש בהם כדי להשפילו, או להוות פגיעה בשמו הטוב. סוף דבר לאור האמור, הגעתי למסקנה כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה הנדרש לתביעתו, ומשלא עשה כן, הנני מורה על דחיית התביעה. על אף התוצאה אליה הגעתי, ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות. לשון הרע / הוצאת דיבה