פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין תקיפה שתקף אותו, לטענתו, בלובי של בניין מגוריהם הנתבע טוען כי התובע הוא שתקף אותו, ואילו הנתבע הדף את התובע רק על מנת להתגונן מפני תקיפתו אותו. התקרית האמורה בין הצדדים תכונה להלן: האירוע. התובע הוא אדם מבוגר, כבן 82, והנתבע הוא כבן 57, אך על פי החומר שבתיק ואף על פי התרשמותי מהצדדים, הפרש הגיל שביניהם אינו נסיבה שיש בה, כשלעצמה, חשיבות לענייננו. 2. סמוך לאחר האירוע הגיעו שני הצדדים לבית החולים לניאדו, טופלו ושוחררו, ומייד סר כל אחד מהם לתחנת המשטרה והתלונן כנגד רעהו. המשטרה גבתה את תלונתו של כל אחד מהצדדים, ובהמשך נחקר כל אחד מהם תחת אזהרה. בתום החקירה נסגר התיק על ידי פרקליטות מחוז המרכז, מחוסר אשמה (הודעת המשטרה על כך צורפה לכתב ההגנה). עוד צירף הנתבע לכתב ההגנה את הודעותיהם של הצדדים במשטרה ואת הודעתה של עדת ראייה, גב' דיוינה מאדגה, שהיא המטפלת של אמו, אשר היתה עמו בעת האירוע (לכתב ההגנה צורף חומר נוסף, בעיקר בעניין התנהלותו של התובע, כשהיה יו"ר ועד הבית, ובין היתר גם פרוטוקול של דיון בבקשה שהגיש התובע כנגד הנתבע לצו למניעת הטרדה מאיימת: ה"ט 18525-05-13, שם נדחתה טענת התובע כי הנתבע תופס את מקום החנייה שלו. חומר נוסף זה אינו רלבנטי ישירות לתביעה דנן ועל כן לא התחשבתי בו). כל אחד מהצדדים צירף לכתב טענותיו את המסמכים שלשיטתו תומכים בגירסתו. בדיון בביהמ"ש חזרו הצדדים, בתמצית, על הנטען בכתבי הטענות ובנספחיהם. 3. להלן תמצית האירוע וגירסות הצדדים: ביום האירוע, בשעת צהריים, ראה הנתבע את התובע בלובי הבניין, ולטענת הנתבע - הוא ראה את התובע מוציא דואר מתיבות דואר שאינן שלו. אין מחלוקת כי הנתבע פנה אל התובע ושאלו מדוע הוא עושה זאת. התובע טען בעדותו במשטרה כי התקרית החלה בכך, שהוא פנה אל הנתבע בטרונייה על שהנתבע חונה במקום החנייה שלו (דבר שהנתבע מכחיש); אך בהודעתו השנייה במשטרה, כשנחקר תחת אזהרה, אישר התובע את גירסת הנתבע, כי התקרית החלה כאשר הנתבע פנה אליו ושאלו מדוע הוא לוקח דואר מתיבות דואר שאינן שלו. במהלך חקירתו, לא היה לתובע הסבר לסתירה שבין גירסותיו בדבר הסיבה לאירוע, ולא היה לו הסבר מדוע לא מסר בחקירתו הראשונה את הגירסה, כי אחד השכנים ביקש ממנו להוציא את הדואר שלו מתיבת הדואר, גירסה שמסר רק בחקירתו השנייה, לאחר שהחוקר עימת אותו עם גירסת הנתבע וקיבל את אישורו של התובע לכך, שהנתבע אמנם שאלו מדוע הוא לוקח דברי דואר מתיבות שאינן שלו. 4. התובע טוען כי הנתבע התנפל עליו, תקף אותו, הפילו ארצה והשליך אותו למעלית. בהודעותיו במשטרה טען התובע תחילה כי הנתבע החל להכותו מבלי שדיבר אליו כלל, אך לאחר מכן, בתשובה לשאלות החוקר, הוא הודה כי הנתבע פנה אליו ושאלו מדוע הוא נוטל דואר לא-לו מתיבותיהם של השכנים. לתביעה צורפו מסמכים רפואיים ולפיהם אובחן אצל התובע שבר בצוואר זרוע שמאל, "שבר צוואר הומרוס ללא תזוזה משמעותית", על פי מסמך האורטופד, ד"ר חביב, מיום 19.2.13, שמסכם מהלך טיפול קודם. התובע טופל במתלה, בפיזיותרפיה ועוד. התובע טוען כי הוא עדיין ממשיך בטיפולים אלה, וכי כתוצאה מהאירוע הוא סובל אף מסחרחורות. 5. מנגד טוען הנתבע כי כשירד במעלית אל הלובי של הבניין, היו ידיו תפוסות: באחת החזיק טרנינג ובשנייה בקבוק מים. הנתבע טוען כי כאשר שאל את התובע מדוע הוא נוטל דואר מתיבות השכנים, הגיב התובע בשתי מכות אגרוף חזקות אל ראשו של הנתבע ואל אוזניו, אגרוף לימין הראש ואגרוף לשמאל. על מנת להגן על עצמו מפני מכותיו של התובע, הדף הנתבע את התובע לאחור, והתובע נפל. עדת הראייה, גב' מאדגה, מסרה בהודעתה במשטרה (שנגבתה באנגלית), כי אינה מבינה עברית, אך הבינה מחילופי הדברים בין הצדדים את המילה "דואר" (דבר שתומך בגירסת הנתבע כי האירוע החל בהערתו לתובע בעניין הוצאת דברי הדואר של השכנים). עוד מסרה גב' מאדגה בהודעתה כי כתוצאה מההדיפה על ידי הנתבע, התובע "נפל/התיישב על התחת - הוא נפל בצורה של ישיבה". הנתבע טוען כי לאחר שהדף את התובע מעליו בדרך זו, הוא יצא מהבניין ביחד עם גב' מאדגה, ואז היא הפנתה תשומת ליבו לכך שהוא מדמם מראשו, ועל כן פנה הנתבע לבית החולים. הנתבע הביע תמיהה, כיצד מתיישבת החבלה בכתף שמאל של התובע עם אופן נפילתו על ישבנו, כתוצאה מההדיפה. עוד טוען הנתבע כי לו היתה גירסת התובע אמת, היה התובע צריך להיפגע בפניו או בחזית גופו מהמכות, שלטענתו היכה אותו הנתבע, אך התובע לא נפגע בפניו או בחזית גופו. בהקשר זה יש לציין כי בחקירתו במשטרה טען התובע כי הנתבע היכה אותו מאחור, לאחר שהתובע הפנה אליו את גבו. התובע התקשה להשיב על שאלת החוקר כיצד מתיישבת טענה זו עם אופן נפילתו של התובע ארצה. גב' מאדגה העידה בעניין זה, במפורש, כי הנתבע הדף את התובע, באופן שהתובע נפל לאחור, על ישבנו, היינו - הנתבע הדף את התובע כאשר השניים עומדים פנים מול פנים, בניגוד לגירסת התובע. הנתבע טען עוד כי בכתב התביעה העלה התובע גירסה נוספת לגבי אופן התקיפה הנטענת, שהיא שונה מהגירסות שהציג התובע בחקירת המשטרה. על פי הגירסה שבכתב התביעה, תחילה הפיל הנתבע את התובע ארצה, ולאחר מכן השליך אותו למעלית. הנתבע טוען כי משמעותה של גירסה זו היא, כי לאחר שהוא כביכול הפיל את התובע ארצה, היה עליו להזמין את המעלית, לפתוח את דלתה, להרים את התובע מהריצפה ולהשליכו לתוך המעלית. הנתבע טוען כי שרשרת פעולות זו, שהתובע מייחס לו, היא הזוייה. התובע הוא אמנם אדם גבה קומה, ואינו קטן מימדים. יש טעם בטענת הנתבע כי אין זה סביר שיבצע בתובע את כל הפעולות הללו, מה גם שניתן להניח כי התובע לא היה ממתין באופן פסיבי עד בוא המעלית. 6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם ושמעתי את הצדדים, מסקנתי היא כי התובע לא הוכיח את תביעתו. גירסת הנתבע היא, על פני הדברים, משכנעת יותר, אך גם אלמלא זאת - נטל הראייה הוא על התובע, והוא לא הרים את הנטל להוכיח כי הנתבע אמנם תקף אותו, כגירסתו, ולא התגונן, כגירסת הנתבע, לאחר שהתובע תקפו תחילה בשתי מכות אגרוף חזקות לשני צידי ראשו ולאוזניו של הנתבע. התובע לא הוכיח אף את טענותיו כי כתוצאה מהאירוע הוא סובל עד היום מסחרחורות וכיוצ"ב, אולם אין לכך חשיבות, משדחיתי את טענת החבות שבתביעה. 7. אני דוחה איפוא את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות המשפט בסך 600 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום, ולא - יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 8. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים. זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום. משפט פליליאלימותפיצוייםתקיפהבניין