כאשר הגיע המשלוח לתחנת המעבר בבלגיה, קיבל דרישה מסוכן מקומי להמציא רישיון ישיבה בשוויץ - זאת משום שבמסמכי היבוא מופיע השם הפרטי של התובע ולא שם החברה. התובע הסביר לאותו סוכן בבלגיה וגם לנציג הנתבעת בארץ, שהמקבלת היא חברה ולא אדם פרטי ועל כך קיבל התובע תשובה מסוכן בלגי, שאין אפשרות להחליף את השם של מקבל המשלוח. לטענת התובע, עקב הטעות בשם המקבל שנעשתה על ידי הנתבעת - לא הייתה לתובע הברירה אלא לשלוח את המטען חזרה לארץ - דבר אשר גרם לתובע הוצאות ועל כך הוא תובע את הנתבעת לשלם לו סך של 4,000 ₪ וכן סך של 2,105 יורו ובסה"כ 14,525 ₪. 2. הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובע היות והיא הוגשה למעלה מ-3 שנים לאחר האירוע ויש בכך משום שיהוי רב בהגשת התביעה. בנוסף לכך, מעלה הנתבעת הטענות העיקריות הבאות: א. א) התובע פנה אל הנתבעת על מנת לקבל ממנה הצעת מחיר לשילוח מטענו לשוויץ מדלת לדלת וביום 17.11.08 שלחה הנתבעת לתובע הצעת מחיר. ביום 27.11.08 אישר התובע את הצעת המחיר, מבלי שתיקן ו/או העיר הערה כלשהי בדבר זהות שונה של בעל המשלוח ובנוסף להצעת המחיר החתומה, העביר התובע לנתבעת מסמכים שונים, המפורטים בסעיף 12(ה) לכתב ההגנה. ביום 28.12.08 ארזה הנתבעת את מטענו של התובע בביתו בישראל. ב) האחריות על הסדרת תנאי אשרת עבודה, ויזות או כל דבר אחר שנחוץ לצורך שחרור המטען בחו"ל חלים על הלקוח בלבד ובמקרה זה על התובע, והנתבעת פעלה על פי המידע שנמסר לה על ידי התובע ועל כן, אין לתובע עילת תביעה נגד הנתבעת אם הוא עצמו לא דאג לאשרות למדינת היעד. הנתבעת הסתמכה על נתונים שנמסרו לה על ידי התובע. ב. א) המטען נשלח לפי כתובת שמסר התובע לנתבעת והתובע לא קיבל בפועל את המטען שלו מכיוון שלא ניתן היה לשחרר אותו מהמכס משום שלא הסדיר את הנושא מול הרשויות הרלוונטיות בשוויץ, כפי שהוא מחויב לעשות. התובע ביקש לשחרר את המטען על שם החברה שלו, אך הרשויות בשוויץ לא אפשרו זאת. ב) התובע לא פנה ולא עדכן את הנתבעת בזמן אמת, אלא פנה ישירות אל עמיל המכס בחו"ל. עוד מוסיפה הנתבעת ומציינת, שלא ניתן לשנות שם בשטר מטען לאחר הגעת המטען לארץ היעד ובמקרה זה, חתם התובע בעצמו על ההודעה על משלוח חפצים אישיים, כאשר שמו האישי ולא שם החברה מופיע על גביה. מכיוון שלא ניתן היה לשחרר את המטען, החליט התובע להחזיר את הטען לישראל והחזרה זו לא בוצעה על ידי הנתבעת אלא על ידי חברה אחרת. עם זאת, קיבל התובע זיכוי בסך 450 יורו על כך, שבסופו של יום ועקב הטעות בהעברת הפרטים על ידי התובע- לא פרקה הנתבעת את המטען בשוויץ. 3. לאור טענות הצדדים, כפי שאלו באות לידי ביטוי בכתבי הטענות ומאחר והיה בדעתי לבדוק טענות אלו מול חומר הראיות שצורף ואשר הוגש במהלך הדיון, החלטתי שלא ליתן פסק דין על אתר, אלא לתת את פסק הדין רק לאחר בחינת כל חומר הראיות. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להידחות - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) הנתבעת אינה מכחישה הטיפול במשלוח שנשלח באמצעותה, אינה מכחישה את קבלת התשלום ובעצם אינה מכחישה את טענת התובע, שבסופו של יום המשלוח לא הגיע ליעדו ואין גם מחלוקת בין הצדדים, שהמשלוח לא הגיע משום שהמסמכים לא מולאו בהתאם לנמען שהיה צריך לקבל המשלוח. מוסכם גם, שהמשלוח לא נמסר והתובע החזירו לישראל. ב) מהעובדות שהתבררו בפני, לא מצאתי שיש להטיל אחריות על הנתבעת או מי מטעמה על עצם העובדה, שהמשלוח לא נמסר לייעדו, משום שהרישומים עצמם על גבי מסמכי המשלוח נרשמו על ידי התובע. אם טעה התובע ברישום ובמקום לציין שם חברה - כיעד למסירת המשלוח- רשם שם פרטי, אין לו לתובע מה להלין על הנתבעת או מי מטעמה. ב. א) התובע העיד בבית המשפט, שהמסמכים מולאו על ידי נציג הנתבעת, אך גם אם נכונה טענה זו, אין לטענה זו נפקא מינה, שכן התובע אישר- בהגינותו- שהמסמכים מולאו לפי פרטים שהוא מסר. למרות שכך אמר התובע, הוא בכל זאת מנסה להסיר מעצמו אחריות וטוען, שהוא עצמו אינו עמיל מכס והוא לא אמור למלא את המסמכים האלה, כאשר התובע עצמו ציין קודם לכן, שהמסמכים אכן לא מולאו על ידו, אך מולאו לפי נתונים שמסר התובע. (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 13- 15). ב) הנתבעת ציינה בסעיף 12(ה) לכתב ההגנה ונציג הנתבעת מר שוקי מיטראן (להלן:"מר מיטראן") העיד על כך גם בבית המשפט, (עמ' 2 לפ',ש' 20- 23) מה המסמכים שמולאו על ידי התובע ובין היתר, חתם התובע על: "הודעה והצהרה על משלוח חפצים אישיים לחו"ל" (ראה נספח 3 לכתב ההגנה) והודעה זו מולאה על ידי התובע עצמו ובהצהרה זו ציין התובע ליד המילים:" שם מלא של המקבל בחו"ל" את שמו של מאירוסון איליה. (שמו של התובע). התובע מאשר, שאכן החתימה על הצהרה זו היא שלו, אך מוסיף וטוען, שהוא לא אמור לדעת באיזה משבצת הוא צריך לרשום את השם שלו ובאיזה משבצת את שם החברה. ג) התובע, מאשר, שהוא אכן חתם והוא אכן מילא ההצהרה הנ"ל (עמ' 2 לפ',ש' 28 ואילך) ולטענה הנ"ל של התובע יש להשיב לו בשניים אלה: ראשית, התובע בוודאי ראה חשיבות לכך, שהמשלוח יגיע אל המען המתאים ולכן, אם לא ידע כיצד למלא את המשבצת - היה יכול לשאול. שנית, הרישום בטופס ההצהרה, "שם מלא של המקבל בחו"ל", הוא ברור וכאן טעה התובע ברישום השם ורשם בפירוש את שמו של מאירסון איליה כמקבל המשלוח בחו"ל. ג. א) אני בהחלט מסכים לטענת התובע, שהוא שילם תמורה בעד המשלוח על מנת שהנתבעת תפתור את בעיית המשלוח, ברם אם בעל המשלוח מוסר פרטים לא מתאימים, אין הנתבעת יכולה לדעת אם אותם פרטים שבידיעת התובע - נכונים, אם לאו. מר מיטראן פירט בבית המשפט מה פעולות מקדמיות שהיה על התובע לעשות ולטענתו, התובע לא ביצע פעולות אלו. ב) עוד טוען התובע, שבחשבונית ספק משנה של הנתבעת, שצורפה לכתב התביעה, נרשם שם החברה וגם על שמו ולטענה זו, משיב מר מיטראן, שחשבונית זו אינה קשורה למי שעשוי לקבל את המשלוח בחו"ל. (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 6- 12). עם כל הכבוד, אני מקבל את טענתו של מר מיטראן, שהשם המופיע בחשבונית אינו מצביע על השם אליו יש לשלוח את המשלוח, שכן לצורך כך יש למלא טופס- הצהרה נפרדת, אשר אכן מולאה על ידי התובע עצמו. יכול, למשל, לשלם עבור המשלוח אדם אחד בעוד שהמשלוח יהיה מיועד לאדם אחר, שאיננו המשלם ולכן, טעות זו ברישום שנעשתה על ידי התובע - היא זו אשר גרמה לאי הגעת המשלוח ליעדו. 3. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני מחליט לדחות את התביעה. לאור התוצאה אליה הגעתי, הרי שמן הדין היה לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, ברם לאור הנסיבות ולאור העובדה, שבסופו של יום הוחזר המשלוח והתובע נשא בהוצאות - החלטתי שלא לחייב בהוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. מכס