אחריות רשות הדואר על מוצר שנשבר במהלך משלוח 1. א. א) במהלך חודש ינואר 2013, הזמין התובע טלוויזיה מהנתבעת (להלן: "המוצר") דרך שרות לקוחות והמוצר הגיע אל התובע ביום 22.1.13 על ידי שליח מדואר ישראל (להלן:"צד ג'), כאשר שליח זה לא בדק בפני התובע את שמישות המוצר. ב) התובע טוען, שלאחר יומיים נפתחה האריזה ואז נמצא המוצר עם שבר במסך העליון ועם גילוי זה, הוא דיווח לשירות לקוחות ובהמשך לכך, שלחו נציג מטעמם לבדוק את סיבת הנזק. הנציג הודיע לתובע, שהבעיה לא של התובע אלא של צד ג' ובתאריך 5.2.13 נלקח המוצר חזרה על ידי צד ג' לבדיקת המוצר. ב. א) עד יום הגשת התביעה, לא הוחזר המוצר לתובע ובגין כך, הועברו מספר פניות באמצעות שרות לקוחות באתר האינטרנט וכל שבוע פנה התובע לשרות הלקוחות להתעניין לסיבת אי החזרת המוצר אליו והתשובה שניתנה לו הייתה, שהעניין בבדיקה. ב) לא רק שהתובע שאל והתעניין, אלא גם שלח מספר פקסים לנתבעת ולא נענה. ביום 9.4.13 קיבל התובע הודעה טלפונית מהנתבעת, שאין מה לעשות, והטילו האחריות לגרימת הנזק על התובע ולא על צד ג'. ג. התובע סבור, שהתנהלות זו המתוארת לעיל, גרמה לו עוגמת נפש וביזיון וגלל כן, הגיש התובע תביעה זו, בה ביקש לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 3,700 ₪, הכולל בחובו: סך של 500 ₪ עבור אובדן שעות עבודה וסך של 3,200 ₪ עבור עוגמת נפש. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו סבורה היא, שיש לדחות את תביעת התובע בהיותה ניסיון קטנוני וחסר תום לב להתעשר על חשבון הנתבעת. הנתבעת מסירה מעצמה האחריות לשבר שנתגלה על ידי התובע ובנוסף לכך, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות: א. א) המסך אותו רכש התובע מהנתבעת נמסר כשהוא תקין, חדש וללא דופי והמסך נמסר בבית התובע ביום 22.1.13. בתעודת המשלוח צוין, שהמוביל פתח בפני התובע את אריזת המוצר והוציאו ממנה, וכי התובע בדק את המוצר והוא לשביעות רצונו המלאה. ב) הנתבעת מכחישה טענת התובע, שהוא פנה אליה אחרי יומיים להודיע על מסך שבור, אלא פנה לאחר חמישה ימים, קרי ביום 27.1.13. זאת ועוד, בעת שטכנאי מטעם הנתבעת הגיע לבית התובע לבדוק המסך, התברר, שהתובע כבר חיבר את המעמד של המסך ואין זה מן הנמנע, שהתובע כבר התקין אותו וגרם לנזק במו ידיו. למרות האמור לעיל, נלקח המסך לבדיקה על ידי הנתבעת והתברר שאכן יש שבר במסך. ב. א) לטענת הנתבעת, שבר במסך אינו מתרחש מעצמו והמוצר מסופק ללקוח לאחר שהוא עובר בדיקה קפדנית ובקרת איכות מקצועית והמוצר הוא מוצר איכותי ומפירמה ידועה. הנתבעת סבורה, שהשבר במסך נגרם על ידי התובע בעת שימוש בלתי זהיר ו/או רשלני ועתה מנסה התובע לגלגל הנזק לפתחה של הנתבעת. ב) המסך נמסר לדואר שליחים, אשר ביצע את המסירה לתובע כשהוא חדש ותקין לחלוטין והתלונה נמסרה רק לאחר 5 ימים, כך שהנזק נגרם על ידי התובע ולא קשור לפגם או ליקוי במוצר. ג. שבר במסך אינו מכוסה בתנאי האחריות והשירות ואין לנתבעת קשר לתקינותו של המוצר בעת מסירתו ללקוח ואין הוא מכסה נזק שנגרם על ידי הלקוח או עקב שימוש הנוגד את הוראות השימוש. עם זאת טוענת הנתבעת, שאם נכונה טענת התובע, שמלכתחילה המסך סופק שבור, אזי האחריות לפצות את התובע רובצת על צד ג', משום שהמסך נמסר לצד ג' כשהוא חדש ותקין, ללא דופי, לאחר בדיקת איכות קפדנית ולכן, שלחה הנתבעת הודעה לצד ג', בה מבוקש לחייב את צד ג' לשפות את הנתבעת על כל סכום פיצוי שיושת עליה בתביעתו של התובע ולשם הטלת השיפוי, חוזרת הנתבעת על הטענות שהעלתה בכתב ההגנה, ככל שאלו מתייחסות לאחריותו של צד ג' 3. צד ג' שלח תגובתו וטוען, שיש למחוק ההודעה נגדו על הסף מחוסר עילה וטוען, שהאחריות היא אחריות הנתבעת ואין בתיאור העובדות שהועלו על ידי הנתבעת, כדי להטיל אחריות על צד ג'. עוד טוען צד ג', שאין הוא יכול לדעת את תכולת דברי הדואר הנשלחים באמצעותו ובנוסף לכך, מבקש צד ג' למחוק את ההודעה, משום שתביעה זו הוגשה לבית משפט לתביעות קטנות ואין הנתבעת רשאית לשלוח הודעה לצד ג', משום היותה של הנתבעת חברה בע"מ. כשם שחברה בע"מ אינה רשאית להגיש תביעה בבית משפט לתביעות קטנות, כך הנתבעת בעצם שליחת ההודעה לצד ג' הופכת לתובעת כנגד הנתבע, שהינו צד ג' ולכן היות והנתבעת אינה "יחיד" כמוגדר בחוק אלא חברה בע"מ, אין היא רשאית לשלוח הודעה לצד ג' - כחברה אל חברה. 4. לאחר שבחנתי את האמור בכתבי הטענות, בעדויות הצדדים ובחומר הראיות והיות והתובע הגיש תביעתו נגד הנתבעת בלבד ואילו דואר ישראל הינו צד ג' בלבד, הרי שתחילה יש להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין התובע ובין הנתבעת ורק אם תחויב הנתבעת לשלם פיצוי כלשהו לתובע, רק אז יש לעבור ולדון ביחסים בין הנתבעת ובין צד ג' ובשאלה, האם הייתה הנתבעת - כחברה בע"מ- רשאית להגיש הודעה לצד ג' ואם התשובה לכך תהא חיובית, אפשר לעבור לשאלה הבאה השנויה במחלוקת בין הנתבעת ובין צד ג' והיא, האם יש מקום לחייב צד ג' לשפות את הנתבעת. 5. במבוקש בכתב התביעה, כלל לא מזכיר התובע, האם הוא תובע החזר הסכום בעד המוצר או דרישה להמציא לו מוצר חלופי, אלא תבע סך של 500 ₪ בעד שעות עבודה וכן סך של 3,200 ₪ עבור עוגמת נפש. רק בבית המשפט, פרט התובע, שהסך של 3,200 ₪ כולל בחובו עלות המוצר בסך 1,608 ₪ (ראה החשבונית שצורפה לכתב התביעה) והיתרה בסך של 1,592 ₪ מהווה סכום עבור עוגמת נפש. (ראה דברי התובע בעמ' 1 לפ',ש' 19- 22). 6. לאור האמור לעיל, אכריע תחילה במחלוקת בין התובע ובין הנתבעת בכל מה שמייחס התובע לנתבעת ולכל שמעלה הנתבעת - כפי שמחלוקת זו באה לידי ביטוי בכתב ההגנה ובטענות בבית המשפט. לאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אני קובע, שדין התביעה נגד הנתבעת להתקבל בחלקה - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) אין חולק בין הצדדים, שביום 22.1.13 נמסר המוצר לתובע באמצעות שליח הדואר ובעניין זה טוען התובע, שנציג הדואר לא בדק בפני התובע את שמישות המוצר. עם כל הכבוד לטענה זו, מקבל אנוכי את טענת נציגת צד ג', שנציג הדואר אינו בודק את תכולת החבילה וכי האחריות על האריזה שתהא תואמת לתכולה היא על השולח. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 18- 19). ואכן כן, פתיחת ובדיקת תוכן האריזה, אינה מוטלת על שליח הדואר בעת שהוא מביא את המוצר לבית הלקוח, אלא פתיחת ובדיקת תוכן האריזה, קרי הממכר חל על מקבל המוצר. ב) עם זאת, אני קובע, שהוכח בפני, שהתובע פעל על פי הוראות חוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן:"החוק הנ"ל"), שכן, סעיף 13 לחוק הנ"ל, קובע, שעל הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו ואם הוסכם על הובלת הממכר, על הקונה לבדוק אותו מיד לאחר שהגיע למקום הייעוד. ג) ביום 24.1.13 - יומיים לאחר האספקה- נרשם על גבי החשבונית בכתב יד: "בפתיחת האריזה - ולא בנוכחות השליח שבר וסדק במסך שמאל עליון". לטענת התובע - טענה שלא נסתרה- יומיים לאחר קבלת המוצר הוא פתח את האריזה ובדק את המוצר ואז גילה השבר במסך. טענה זו, אף מקבלת תימוכין ברישום מיום 24.1.13 - יומיים לאחר האספקה, רישום על גבי החשבונית, שנרשם בכתב יד:" בפתיחת האריזה- ולא בנוכחות השליח שבר וסדק במסך שמאל עליון". אותו רישום גם מצינו על גבי תעודת המשלוח, אשר צורפה להודעה לצד ג' ואם זהו מועד הבדיקה, אזי בהתאם לסעיף 14 לחוק הנ"ל, על הקונה להודיע למוכר על אי התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה או מייד לאחר שגילה אותה- הכל לפי המוקדם יותר ורק אם הקונה לא מודיע על אי ההתאמה - אין הוא זכאי להסתמך עליה. ד) כפי שעולה מעובדות המקרה, נהג התובע בהתאם להוראות סעיף 13 ו-14 לחוק הנ"ל, שכן מייד לאחר גילוי השבר הוא הודיע על אי ההתאמה. סעיף 11 (3) לחוק הנ"ל, שעניינו:"אי התאמה" קובע, שהמוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שאין בו את האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מההסכם ובמקרה זה, עצם מציאת השבר או הסדק במסך עונה על הגדרת אי התאמה, שכן אין במסך את האיכות או התכונות לשימושו הרגיל או לשימושו בכלל. ב. א) העובדה, שעם גילוי השבר פנה התובע אל הנתבעת מקבלת תימוכין בכך, שאחרי 5 ימים הגיע נציג הנתבעת לבית התובע, הסתכל ואמר שיש מעיכה ושזו בעיה של צד ג'. (עמ' 2 לפ',ש' 9- 10). ב) התובע מסביר גם, שהוציא את האריזה לפני כן ופתח אותה ואך טבעי הדבר שיחבר המסך למעמד ובטרם החיבור הוציא את הניילון ואז ראה מעיכה על המסך וסמוך לאחר הגילוי, התקשר התובע אל הנתבעת והנתבעת אף השיבה לתובע, אך הסירה מעצמה אחריות וטענה שזו בעיה של הדואר. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 11- 14). ג. התובע טען בבית המשפט, שהוא מייחס האחריות לחברה ממנה קנה את הטלביזיה, קרי לנתבעת. (ראה בעמ' 2 לפ',ש 19). ד. הנתבעת טוענת, שאם נמצא השבר, הרי שאין זה באחריותה. עוד טוענת הנתבעת, שהיה על הלקוח לבדוק מלכתחילה את המסך ומוסיפה וטוענת, שגם כשהוא פתח את הרכיב, יש סיכוי מאד גבוה שכתוצאה מכך הוא הבריג את הברגים הוא הפעיל לחץ על המסך והנזק נגרם כתוצאה מכך. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, שבמרכז הלוגיסטי שלה, לא יוצא המסך ממקום למקום, אלא הדואר אוסף את המסך ומספק אותו ללקוח והלקוח חתם שהמסך נבדק לשביעות רצונו. נציג הנתבעת גם הוסיף וטען, שאם קיימת התקלה הנ"ל, אזי או שהתקלה קרתה בדרך או אצל הלקוח ויש סבירות גבוהה שזה נובע מהתקנה לקויה של מעמד שולחני. (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 9- 15). לעניין הטענות הנ"ל, הנני להשיב לנתבעת כדלקמן: א) אני מסכים לטענת הנתבעת, שהיה על התובע לבדוק את המסך, אך כפי שמצינו לעיל, התובע אכן בדק את המסך, יומיים לאחר קבלתו ועם גילוי השבר, הודיע לנתבעת. ב) בטענותיו של נציג הנתבעת, יש משום הטלת אחריות או על התובע או על צד ג', ברם הטענות שהעלה נציג הנתבעת, אינן מלוות ואינן נסמכות על הוכחות, אלא על השערות בלבד. כך, למשל, טוען נציג הנתבעת, שיש סיכוי מאד גבוה שכתוצאה מכך שהתובע הבריג את הברגים הוא הפעיל לחץ על המסך וכתוצאה מכך נגרם הנזק. כשם שיש סיכוי להנחה זו, כך יש סיכוי שהנחה זו אינה נכונה ולכן, היה על הנתבעת להוכיח, שאכן הנזק נגרם כתוצאה מאותם ברגים או כתוצאה ממעשיו של התובע - והנתבעת לא הוכיחה טענות אלו. ג) זאת ועוד, נציג הנתבעת אף טען, שהמוצר עובר בדיקה בטרם שליחתו ללקוח, ברם לא הוצג מסמך כלשהו לבית המשפט, שמסך זה עבר בדיקה בטרם נשלח ו/או מסמך חתום על ידי בודק זה או אחר, שהמסך יצא ממפעל הנתבעת כשהוא תקין וללא שבר. טענה נוספת שהעלה נציג הנתבעת, שהיא גם טענת השערה בלבד ובלתי מוכחת, שכן נציג הנתבעת טען, שאם קיימת התקלה הנ"ל, אזי או שהיא קרתה בדרך או אצל הלקוח ויש סבירות גבוהה שזה נובע מהתקנה לקויה של מעמד שולחני. גם כאן, עסקינן בסבירות בלבד ולא בהוכחה של ממש, שאכן השבר נגרם אצל התובע או על ידי התובע. 7. העולה מהאמור לעיל הוא, שלא הוכח, שהסדק נגרם כתוצאה ממעורבותו ו/או ממעשיו של התובע, אלא אני קובע, שהתובע קיבל את המסך כשהוא סדוק ומייד לאחר גילויו, נקט התובע על פי הוראות סעיפי החוק הנ"ל - כאמור לעיל- ולכן, אני קובע שעל הנתבעת לפצות את התובע ולהשיב לו הסכום ששילם עבור המוצר. לפיכך, אני מחליט כדלקמן: א. א) אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,608 ₪ (השבת עלות המוצר) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 18.4.13- ועד התשלום בפועל. הסכום הנ"ל יוחזר לתובע במעמד החזרת המוצר שבידי התובע לידי הנתבעת - אם המוצר עדיין נמצא בידי התובע. התשלום וההשבה יבוצעו תוך 10 ימים מיום המצאת פסק דין זה לנתבעת. הובלת המוצר, מבית התובע אל מקום עסקה של הנתבעת, תיעשה על ידי הנתבעת ועל חשבונה. ב) יתרת סכום תביעת התובע נדחית- בשל חוסר הוכחה. ג) מאחר והחלטתי על החזרת הסכום לתובע ולאור הנסיבות המיוחדות של סיבת ההחזרה- החלטתי שלמעט הקבוע לעיל - אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. 8. ועתה יש להכריע ביחסים בין הנתבעת ובין צד ג' ותחילה יש להתייחס לטענת צד ג', על היעדר אפשרות להגיש הודעה לצד ג' על ידי הנתבעת, שהינה חברה - זאת היות ובית משפט לתביעות קטנות דן אך ורק בתביעות של יחיד. בעניין זה, הנני להחליט כדלקמן: א. א) אכן כן, סעיף 60 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 קובע, שבית משפט לתביעות קטנות ידון בתביעה אזרחית שהגיש יחיד וזאת גם הטענה אשר הועלתה על ידי צד ג' בכתב ההגנה להודעה לצד ג'. הנתבעת לא הגיבה כלל לטענה זו - לא בכתב תשובה וגם לא בטענות שהועלו על ידי נציגה בבית המשפט. ב) נכון הוא - כטענת צד ג'- שפסק הדין שניתן בע"א 1628/92 גינזבורג נגד ירון פלסט (1981) בע"מ ואח' (פ"ד מ"ח (2) 372, 378 מול אות השוליים א') קבע, שדין נתבע אשר שולח הודעה לצד ג' כדין תובע ודין צד ג' כנתבע כלפי הנתבע ששלח ההודעה, ברם, השאלה, אם יש לאפשר הגשת הודעה לצד ג' בבית משפט לתביעות קטנות על ידי נתבע, שאינו יחיד, כבר התעוררה בערכאות שונות. ב. א) לטעמי, יש להכריע בשאלה זו על פי מהותה ותוכן ההודעה לצד ג' והאם יש בעצם שליחת ההודעה כדי להכביד על ההליך הדיוני, כפי שיש לנהלו בבית משפט לתביעות קטנות. לדעתי, השיקול - אם להרשות לנתבעת - ההופכת גם לתובעת בעת שליחת הודעה לצד ג' - לשלוח הודעה לצד ג', הוא האם יש בשליחת ההודעה כדי למנוע ריבוי התדיינויות בין צדדים והאם ניתן לפתור את השאלות השנויות במחלוקת בין כל הצדדים למשפט - מבלי שהתדיינות זו, תאריך את ההליך הדיוני ותקשה על הצדדים "התמודדות" שווה. ב) במקרה הנדון בפני, השיקולים שפורטו לעיל תקפים - מה גם שמדובר בסכסוך שאינו מורכב ובהיקף כספי שאינו גבוה ואין ספק, שבמקרה זה עצם שליחת ההודעה עשוי לתרום לבירור המחלוקת בין הצדדים ללא כל קושי דיוני או הרחבה דיונית בנדון. (ראה לעניין זה: בר"ע (מחוזי ת"א) 1019/96 אגד נ' שוחט (מיום 4.8.97) וראה האמור ב- בר"ע (מחוזי ת"א) 1468/03 שקן בע"מ נ' דיטמן ואח' (מיום 12.12.04 שניתן על ידי כב' השופט אורי גורן). ג) נראה לי, שהמצב יהיה שונה, עת עלולה הודעה כזאת לסבך את ההליך המשפטי ולהאריך את הדיון ובכך לפגוע במטרת ההליך המוגש בבית משפט לתביעות קטנות - מטרה שיש בה כדי לפשט ההליך בתביעת יחידים בעלי מעמד שווה וללא התערבות עו"ד. ג. לכן, לאור האמור לעיל ובהתאם לנסיבות ניהול דיון זה, החלטתי שלא למחוק את ההודעה לצד ג' ולדון בה במסגרת הליך זה - למרות ששולחת ההודעה היא חברה בע"מ. 9. משהגענו עד לכאן, נשאלת שאלה נוספת העולה מטענות הצדדים, האם יש להשית אחריות גם על צד ג' - כפי שביקשה לעשות הנתבעת. לאחר שבחנתי גם טענות הנוגעות לשאלה זו, אני מחליט כדקלמן: א. א) נציגת צד ג' טענה, כשיש מקרה של נזק אחד הערכים של צד ג', הוא לבחון את הנזק, לקבל התלונה בזמן סביר וזמן סביר גם אם הלקוח לא בדק את החבילה כשהשליח היה נוכח וחתם לו. נציגת צד ג', סבורה, שזמן סביר הוא באותו יום או לכל המאוחר למחרת ולדעתה, לא עשה התובע את הבדיקה תוך זמן סביר. (עמ' 3 לפ',ש' 20- 23). ב) עוד טענה נציגת צד ג', שאם ישנו נזק, הם מבקשם לאסוף את המוצר עם האריזה המקורית על מנת לבחון את הנזק וזאת הדרך היחידה לבדוק את קיומו של הנזק. במקרה זה, העניין נבדק ולטענת נציגת צד ג', לא הייתה פגיעה חיצונית באריזה המעידה על איזה שהוא קשר בפגיעה במסך - מה עוד שהאריזה מגיעה עם קלקרים, מדופן היטב וכדי שתהא פגיעה או מעיכה, כמו שתיאר התובע, היה חייב להיות איזה שהוא סממן לקרטון עצמו או איזה קמט קטן. (עמ' 3 לפ',ש' 24- 28). ב. התובע העיד בבית המשפט על קבלת האריזה עם המעיכה באריזה וכמובן, שהתובע לא יכול היה להוכיח, היכן אירע הקמט - האם עם המשלוח או תוך כדי המשלוח ותוך כדי המסירה על ידי צד ג'. מכל מקום, כפי שקבעתי לעיל, לא הוכח שהתובע הוא זה אשר גרם לסדק והנתבעת לא הוכיחה, שבעת המסירה על ידי הדואר - לא הייתה אותה מעיכה. על כן, לאור העובדה, שאותה אריזה עברה מספר ידיים ולא ניתן לקבוע במדויק באיזה שלב נגרמה אותה מעיכה אשר גרמה לסדק המסך, יש מקום לקבל את ההודעה שנשלחה על ידי הנתבעת ולחייב את צד ג' לשפות את הנתבעת. 10. א. א) באשר לסכום שעל צד ג' לשפות את הנתבעת, מקבל אנוכי את טענת צד ג', ששאלת אחריותה וחיובה הכספי נובעים מהוראות סעיף 77 לחוק הדואר, התשמ"ו- 1986 (להלן:"חוק הדואר") ובין היתר נקבע, שבמקרה של נזק, אבדן חלקי או גניבה מתוך דבר הדואר- הדבר הובא לידיעת פקיד הדואר בעת מסירת הדואר או בהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר מכן. ב) כפי שקבעתי לעיל, בדק התובע את האריזה ואת תוכנה ובהזדמנות הראשונה ועם גילוי הנזק, הוא כבר הודיע על הנזק וכפי שעולה מהמסמכים שצרף התובע לכתב התביעה, הוא דווקא פנה בכתב אל צד ג' ולא מצאתי מכתב דומה שהופנה אל הנתבעת ולכן, אני קובע שהתובע הודיע תוך זמן סביר על קיומו של הנזק. (ראה מכתב המפונה לצד ג' המצורף לכתב התביעה). ב. א) עם זאת, מקבל אנוכי את טענת צד ג', שלא רק אחריותה נובעת מכח חוק הדואר הנ"ל, אלא סעיף 81 לחוק הדואר, מגדיר את היקף האחריות כדי ערכו של דבר הדואר אם נגנב או אבד אך לא למעלה מהסכום שנקבע בתקנות. תקנה 1 לתקנות הדואר (היקף האחריות לדברי דואר פנים), התשס"ו-2006 קובעת את היקף הפיצויים ונקבע בתקנה זו, שסכום הפיצויים לפי סעיף 77 לחוק הדואר בשל נזק...לא יעלה על סכום של 701 ₪ לכל דבר דואר שהוא. ב) בנסיבות אלה ולאור האמור לעיל, אני קובע, שגם אם קבעתי אחריות הנתבעת מזה ואחריות צד ג' מזה, אזי אין מקום לחרוג מהוראות החוק הנ"ל ואין גם מקום לחלק את סכום הנזק בין שני הצדדים. 11. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני מחליט כדלקמן: א. באשר לחיובה של הנתבעת, קבעתי את חיובה בסעיף 6, 7 לעיל. ב. באשר לשיפוי המבוקש על ידי הנתבעת, הרי לאור הקביעות הנ"ל בכל הקשור לצד ג', אני מחייב את צד ג' לשפות את הנתבעת בסך של 701 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 18.4.13. אין צו להוצאות. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. אחריות העירייה בנזיקיןמשלוחדואר ישראל / רשות הדוארדוארמוצר