ההתנגשות בין מערבל לקלנועית ארעה ביום 6.3.11 בשעה 16:00 לערך, בצומת של הרחובות יצחק שדה וטברסקי בתל-אביב-יפו (להלן: הצומת). 6. ההתנגשות הנ"ל ארעה ביתר דיוק, במעבר החציה להולכי רגל שברחוב טברסקי בסמוך לצומת, כאשר הקלנועית מתחילה לחצות את מעבר החציה והמערבל מתחיל לפנות ימינה מרח' יצחק שדה לרחוב טברסקי. 7. שני כלי הרכב החלו לנסוע במקביל כאשר האור האדום שברמזור שברח' יצחק שדה והרמזור להולכי הרגל במעבר החציה הנ"ל, התחלף מאדום לירוק. 8. ההתנגשות ארעה כאשר הפינה הקדמית הימנית של המערבל פגעה בצד השמאלי של הקלנועית. 9. התובעת טוענת כי על הנתבע לפצות אותה על הנזקים שנגרמו לקלנועית ולה כתוצאה מההתנגשות, בסך של 11,857 ₪. סכום זה מורכב מנזק שנגרם לקלנועית (אובדן מלא) בסך 8,500 ₪, שכר טירחת השמאי 928 ₪, סך של 259 ₪ בגין גרירת הקלנועית וסך של 1,000 ₪ עבור נסיעות ואגרות. 10. לאחר ההתנגשות, התובעת הועברה לבית החולים ע"ש סוראסקי בתל-אביב - יפו. התובעת התקבלה בבית החולים בשעה 17:00 ושוחררה באותו יום בשעה 21:11, לאחר שנעשתה לראשה בדיקת סי טי. בבדיקה זו לא נמצא כל נזק למוח או לראש והתובעת היתה כל העת בהכרה מלאה (ראה סיכום האישפוז). 11. התובעת נחקרה פעמים: בבית החולים על ידי שוטר ובתחנת המשטרה ביום 9.3.11. הנתבע נחקר אף הוא במשטרה. משטרת ישראל ערכה חקירה יסודית של הארוע והחליטה שלא להגיש נגד הנתבע כתב אישום והתיק נגנז. 12. לתובעת גירסאות שונות לגבי הארועים שקדמו להתנגשות: א. בחקירתה בבית החולים, התובעת אמרה כי היא נסעה ברח' יצחק שדה, בצמוד למדרכה וכאשר האור ברמזור התחלף לירוק היא פנתה ימינה (כנראה לרח' טברסקי, הואיל ובנתיב הימני ניתן רק לפנות ימינה או לנסוע ישר) וכי המערבל שהיה מצד שמאל, גם הוא פנה ימינה ופגע בה. התובעת אמרה כי היא היתה בטוחה שמערבל יסע ישר. זו אותה גירסה שהתובעת טענה לה בכתב התביעה. דהיינו, לפי גירסה זו של התובעת, המערבל היה בנתיב האמצעי ופנה ימינה לרח' טברסקי ופגע בקלנועית שפנתה ימינה מהנתיב הימני לרח' טברסקי. גירסה זו עומדת בניגוד למסקנות חקירת המשטרה ולתמונות שצולמו על ידי המשטרה מיד לאחר ההתנגשות ועל כך בהמשך. ב. בחקירת ביום 9.3.11 התובעת אמרה כי היא נסעה בנתיב הימני ברח' יצחק שדה ורצתה לחצות (כנראה את רחוב יצחק שדה) כדי להגיע לרכבת. היא פחדה לעבור שמאלה בגלל המערבל שעמד לטענתה בנתיב האמצעי "ואז אני המשכתי ועברתי דרך הרמזורים ולחצות (צ"ל כנראה "וחציתי" - י.ג.) במעבר חציה עם הקלנועית מצד ימין לצד שמאל ואז אני לא יודעת מה קרה". דהיינו, לפי גירסה זו, התובעת התכוונה לעבור במעבר החציה שברח' יצחק שדה מצד ימין של הרחוב לצידו השמאלי של הרחוב ואת זאת היא היתה יכולה לעשות רק על ידי כך שהיא תעקוף את המערבל מלפנים, הואיל והמערבל עמד לפני מעבר החציה ברח' יצחק שדה. מאחר שלפי טענתה היא פחדה לבצע את הפניה הזאת, היא עלתה עם הקלנועית על המדרכה כדי לחצות את מעבר החציה שברח' טברסקי ומשם לחצות את מעבר החציה שברח' יצחק שדה וכך להגיע מצד הימני של רח' יצחק שדה לצידו השמאלי (את עובדת עליית הקלנועית על המדרכה וחצית מעבר החציה ברח' טברסקי אנו למדים מדבריה בדיון ומדוח חקירת המשטרה). ג. בדיון, התובעת אמרה: "הבחנתי בנתבע במסלול האמצעי, אז נשארתי במסלול הימני ואמרתי שהכי בטוח לעבור דרך מעבר החציה. עליתי על המדרכה, חשבתי שהכי בטוח. לא חשבתי שמהמסלול האמצעי הוא יפנה ימינה". (יש לציין, כי אילו גירסתה של התובעת היתה נכונה, מן הדין היה לדחות את תביעתה, הואיל ולפי תקנות התעבורה, אסור לקלנועית לנסוע בכביש, אלא לשם חצייתו). 13. מסקנות החקירה של משטרת ישראל הן: "נהג מערבל בטון שנסע בתל אביב רחוב יצחק שדה מכיוון מזרח למערב. בהגיעו לצומת עם רחוב טברסקי, פנה ימינה והתנגש עם קלנועית שנסעה מימינו" "הממצאים והנזקים מעידים שהיה מגע בין חזית רכב מערבל הבטון לדופן שמאל של הקלנועית". 14. בתמונות שצורפו לדוח החקירה של משטרת ישראל, ניתן להבחין בבירור, כי ההתנגשות ארעה כאשר מערבל הבטון נמצא באלכסון לפינת הרחובות יצחק שדה וטברסקי וכאשר חלקו הקדמי הימני נמצא בעבר החציה שברח' טברסקי ואילו הקלנועית והעגלה הנגררת המחוברת אליה, נמצאות בתחילת מעבר החציה שברח' טברסקי. 15. הנתבע טוען, כי הוא נסע בנתיב הימני של רח' יצחק שדה ממזרח למערב. הוא עצר את המערבל לפני הצומת, כאשר בכוונתו לפנות ימינה לרח' טברסקי, כאשא האור ברמזור יתחלף מאדום לירוק וכך הוא עשה. כשהאור ברמזור התחלף לירוק הוא נהג גאת המערבל ימינה לרח' טברסקי. 16. הנתבע טוען כי הוא ראה (כנראה בראי בראי הימני - י.ג.) את הקלנועית של התובעת ליד הגלגל האחורי הימני של המערבל וכי כאשר הוא החל בפניה ימינה, הוא כבר לא ראה את הקלנועית. בדיעבד, הסתבר לנתבע, כי הקלנועית עלתה מהכביש למדרכה והתחילה לעבור במעבר החציה שברח' טברסקי. מצעקות עוברי האורח הנתבע הבין כי המערבל פגע בקלנועית. דיון בנסיבות ההתנגשות 17. מדברי התובעת והנתבע, מחקירת המשטרה ומהתמונות שצולמו מיד לאחר ההתנגשות, יש להסיק את המסקנות הבאות: א. המערבל עמד לפני הרמזור בנתיב הימני ברח' יצחק שדה כשפניו מערבה. המערבל לא עמד ולא נסע בנתיב האמצעי, כטענת התובעת (אילו המערבל היה פונה ימינה מהנתיב האמצעי, היה עליו לבצע פניה קהה ואזי הפגיעה בקלנועית היתה מתבצעת עם החלק האמצעי של החזית הקדמית של המערבל). ב. בנתיב הימני מותרת פניה ימינה או נסיעה ישר קדימה. ג. הקלנועית נסעה על הכביש ברח' יצחק שדה, במקביל למערבל ובמרחב הצר שבין המערבל למדרכה שמימינו. ד. הקלנועית עלתה מהכביש למדרכה של רח' יצחק שדה, כדי לחצות את רח' טברסקי במעבר החציה. ה. כאשר האור ברמזור ברח' יצחק שדה המתיר לכלי הרכב לפנות ימינה התחלף מאדום לירוק ובאותה עת הרמזור המתיר להולכי רגל במעבר החציה ברח' טברסקי התחלף אף הוא מאדום לירוק, המערבל התחיל בנסיעה ימינה ובאותה עת הקלנועית התחילה לחצות את מעבר החציה ושם שני כלי הרכב התנגשו. ו. הנתבע לא הבחין בקלנועית, עובר לתחילת פניית המערבל ימינה. ז. לקלנועית היתה מחוברת עגלה נגררת בעלת שני גלגלים. דיון 18. תקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: תקנות התעבורה) אוסרות על קלנועית לגרור כל גרור, נתמך או עגלה (ראה שם את הגדרת "גורר" ו"גרור"). בכך שהתובעת נהגה את הקלנועית כשהיא גוררת עגלה, התובעת הפרה את הוראות הדין האוסרות זאת, כאמור, ובכך התובעת גרמה לסיכון, בעיקר לעצמה ולקלנועית, אך יתכנו נסיבות שהדבר יגרום גם נזק לצדדים אחרים. 19. תקנה 39 יא (א) לתקנות התעבורה, אוסרת על נהג קלנועית לנסוע בכביש, אלא לשם חצייתו. בכך שהתובעת נהגה את הקלנועית בכבעיש ברח' יצחק שדה, היא הפרה את הוראות הדין האוסרות זאת, כאמור, וגרמה בכך לסיכון בעיקר לעצמה ולקלנועית, אולם יתכנו מקרים שהדבר יגרום גם נזק לאחרים. 20. לפני שהקלנועית עלתה על המדרכה היא עקפה את המערבל מצד ימין, דבר האסור על פי הוראות תקנה 47 (א) לתקנות התעבורה, המתירה עקיפה ת רכב רק מצידו השמאלי. בכך התובעת הפירה את הוראות הדין וסיכנה את עצמה, את הקלנועית ואת האחרים. 21. למרות האמור לעיל, יש לבחון את שאלת האשם, רק בנקודת הזמן בה ארעה ההתנגשות. בנקודת הזמן הזו, הקלנועית חצתה את מעבר החציה ברח' טברסקי כשהרמזור מתיר להולכי הרגל לעשות זאת. 22. תקנות התעבורה מגדירות "מעבר חציה", כמקום המיועד למעבר הולכי רגל בלבד. מאידך, תקנה 39 יא (א) לתקנות התעבורה, אוסרת על הנוהג בקלנועית להסיע את הקלנועית בכביש, אלא לשם חצייתו. דהיינו, על הנוהג בקלנועית בעיר, להסיע את הקלנועית רק על המדרכות ולא על הכבישים. לכל המתבונן כיצד בנויים הכבישים והמדרכות ומעברי החציה בין מדרכה למדרכה, ברור כי המקום היחידי הסביר, שבו נוהג בקלנועית המכבד את תקנות התעבורה, המחייבות אותו להסיע את הקלנועית רק על המדרכות, יכול לחצות את הכביש ולעבור ממדרכה למדרכה בביטחה, הוא במעבר חציה להולכי רגל. מכאן מתבקשת המסקנה כי גם אם התובעת הפרה, לפני ההתנגשות, את תקנות התעבורה, כאמור בסעיפים 18 - 20 דלעיל, הרי שברגע ההתנגשות, התובעת נהגה את הקלנועית כדין בכך שהיא הסיעה אותה במעבר החציה בעת שהרמזור התיר זאת. 23. הוראות תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, מתייחסות אמנם להולכי רגל החוצים את מעבר החציה ומחייבות את נהג הרכב לעצור ולאפשר להולכי הרגל להשלים את החציה בבטחה. תקנה 67 (א) הנ"ל, אינה מתייחסת לקלנועית, אלא רק להולכי רגל, אולם מאחר וכאמור, אין לקלנועית אפשרות לחצות כביש, אלא במעבר החציה, לכן, ההוראה שבסעיף 67 (א) הנ"ל, מחייבת נהגים לאפשר גם לקלנועית לעבור במעבר חציה בביטחה. 24. הנתבע לא הבחין כלל בקלנועית של התובעת בעת שזו התחילה לחצות את מעבר החציה להולכי רגל ברח' טברסקי לאחר שהחל בפנייה לרח' טברסקי ובכך לא איפשר לקלנועית ולתובעת הנוהגת בקלנועית לחצות את מעבר החציה בביטחה. יש להניח כי בגל הפרשי הגובה שבים מושב נהג המערבל לבין התובעת היושבת בקלנועית, הנתבע לא יכול היה לראות את הקלנועית ומאותה סיבה הוא גם לא יכול היה לראות ילד, אילו ילד היה מתחיל לחצות את מעבר החציה. 25. מאחר וגם אם קיימת מגבלת ראייה, כאמור, המונעת מהנתבע בנהגו את המערבל, לראות את המתרחש מימין למערבל ובצמוד לחלק הקדמי של המערבל, היה על הנתבע לנהוג בזהירות יתר לפני שהוא מסיע את המערבל לעבר מעבר החציה ולבדוק האם אין קלנועית או ילד חוצים את מעבר החציה. מאחר והנתבע לא עשה זאת, הוא האשם העיקרי בהתנגשות ועליו לפצות את התובעת על נזקיה. 26. אולם, לתובעת אשם תורם בגרימת ההתנגשות והנזק, בכך שהיא נהגה את הקלנועית לתוך מעבר החציה באופן פתאומי, מבלי לתת את דעתה לאפשרות שהמערבל יפנה ימינה לרח' טברסקי ומבלי להבחין כי המערבל אכן פונה ימינה לרח' טברסקי ועלול לפגוע בה וזאת מתוך הנחה, שאין לה כל צידוק כי המערבל יסע ישר ולא יפנה ימינה. ובכך שהתובעת חיברה עגלה לקלנועית , בניגוד להוראות תקנות התעבורה ובכך הקשתה על תמרון הקלנועית. 27. אני מעריך את האשם התורם של התובעת בשיעור של 20%. 28. הנזקים שהתובעת הוכיחה אותם, הם בגין הנזק לקלנועית בסך של 8,500 ₪, שכר טירחת השמאי בסך של 928 ₪ ובגין גרירת הקלנועית בסך של 259 ₪, סך הכל 9,687 ₪. התובעת לא הוכיחה את ראש הנזק של הוצאות נסיעה בסך 1,000 ₪. 29. לכן, יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 7,750 ₪. ההודעה לצד ג' 30. התובעת לא תבעה את חברת הביטוח שביטחה את הנתבע ואת המערבל לכן, הנתבע הגיש הודעת צד ג' מתוקנת נגד "מנורה". 31. צד ג' הגיש כתב הגנה, אולם אין בו כל התכחשות לטענת הנתבע, כי הצד השלישי היה המבטח של המערבל, עובר למועד ההתנגשות ולא כי על הצד השלישי לפצות את הנתבע בגין הסכום שהוא יחוייב בו בפסק הדין. התוצאה 32. לפיכך, אני מחייב את הצד השלישי לשלם לתובעת, במקום הנתבע, תוך 30 יום, את הסך של 7,750 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך של 300 ₪. תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור. בשולי פסק הדין - אני מפנה את תשומת ליבו של שר התחבורה לסתירה הקיימת בתקנות התעבורה שבין הגדרת "מעבר חציה" ושל "מדרכה" שבהן מותר רק להולכי רגל לעבור ובין הוראות תקנה 39יא (א) לתקנות התעבורה. כך שיש להוסיף לתקנות התעבורה, הוראה המסדירה את מעבר הקלנועיות במעברי חציה וכן לתקן בהתאם את תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה. המזכירות תשלח את פסק הדין למנהל הכללי של משרד התחבורה. התנגשותקלנועית