תביעה בגין הזמנת שיש 1. א. א) התובעת הזמינה ביום 21.11.11 שיש אצל הנתבעת ושילמה בעדו 11,500 ₪ בתוספת סך של 1,392 ₪ בגין זיכוי קבלן ובסה"כ 12,892 ₪, אך בתביעה זו תובעת התובעת סך של 12,855 ₪- כפי שיפורט בסעיף 1ב' להלן. ב) לטענת התובעת, היא הודיעה ביום 5.6.12 - כחצי שנה לאחר ההזמנה וכחצי שנה לפני הכניסה לדירה- שהיא נאלצת לבטל ההזמנה עקב ביטול הזמנת המטבח. הנתבעת הודיעה לתובעת, שאין אפשרות להחזיר את הכסף ובנוסף לכך, טענה הנתבעת, שעבור ביטול העסקה הם דורשים 20%. ג) כתגובה להודעת הנתבעת, השיבה התובעת, שהיא לא ראתה שלט בעסקה של הנתבעת בדבר מדיניות הביטול ואף לא יידעו אותה על דמי הביטול הגבוהים. הנתבעת אף הציעה להשאיר הכסף אצלה שישמר כזיכוי ולאפשר לתובעת לבחור שיש אחר בהתאם למטבח החדש ומחוסר ברירה, הסכימה התובעת לבחור שיש אחר. ד) בהמשך לכך, פנתה התובעת לספק שיש אחר ושילמה לו עבור ההזמנה ולמרות בקשותיה החוזרות אל הנתבעת להשיב לה את כספה - נדחתה דרישת התובעת. התובעת אף מציינת, שלא הייתה בעיה כלשהי לבטל העסקה, משום שמעולם לא נלקחו מידות ולא הוחל בייצור משטח השיש. ב. בשל הטענות הנ"ל ובהסתמך התובעת על סעיפי חוק שונים מחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן:"החוק הנ"ל") הגישה היא תביעה זו, לחייב הנתבעת להשיב לה הסך של 11,855 ₪, הכולל את הסך של 11,500 ₪ בתוספת ריבית והצמדה וכן סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט, בזבוז זמן, טרטור ועוגמת נפש. 2. הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובעת בהיותה תביעת כזב ובנוסף לכך, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות: א. א) התובעת ידעה את תנאי ההסכם עוד בטרם בוצעה ההזמנה והתובעת ידעה, שמדובר בלוחות שיש אשר הוזמנו ונשמרו במפעל הנתבעת במיוחד עבור התובעת. בהמשך להזמנה, הופיעה התובעת אצל הנתבעת וביקשה לבצע עבודות חיתוך פאנלים לכל דירתה והנתבעת ביצעה עבודות חיתוך אלו. עוד מציינת הנתבעת, שעל התובעת לשלם עבור עבודות החיתוך הנ"ל סך של 2,600 ₪ בתוספת מע"מ ולכן, אף ביקשה הנתבעת לקזז סכום זה מכל סכום שייפסק לטובת התובעת. ב) לתובעת ניתן שירות נאות והתובעת אף הביעה שביעות רצון מהשירות ותנאי ההסכם נקבעו והיו מקובלים על התובעת. בעקבות ההזמנה, הזמינה הנתבעת משטחי שיש על מנת לספקם לתובעת והנתבעת שמרה - ועדיין שומרת- משטחי השיש עבור התובעת ונמנעה מלמכור אותם למאן דהוא אחר. לכן, טוענת הנתבעת, היות ומדובר בגרניט שהוזמן במיוחד על ידי התובעת ונשמר במשך למעלה משנתיים על פי דרישותיה המיוחדות של התובעת - הרי שבנסיבות אלה, אין עומדת לתובעת זכות הביטול. ב. א) הנתבעת מכחישה את טענת התובעת, שפניית הביטול הייתה ביום 5.6.12 וטוענת, שהתובעת פנתה באמצעות מייל רק ביום 28.10.12 לחברת הבנייה על מנת להכפיש לשווא את שמה של הנתבעת וגם מפנייה זו, לא היה ברור אם התובעת דורשת ביטול העסקה - אם לאו. ב) למרות טענותיה הנ"ל של הנתבעת, הוסכם בין הצדדים, שבגין הביטול תשלם התובעת 20% בלבד מסכום העסקה הכוללת את דמי הקבלן, קרי מהסך של 12,892 ₪. 3. התובעת מצאה לנכון להשיב לטענות הנתבעת ובתשובתה, חוזרת היא על הטענה, שלא ידעה את תנאי ההסכם והיא מכחישה את טענת הנתבעת לפיה, ביצעה עבודות שיש לכל דיירי הפרוייקט. באשר לסכום הנתבע על ידי הנתבעת בגין חיתוך הפאנלים, משיבה התובעת, שאכן התובעת שאלה מהי העלות לחיתוך הפאנלים ונציג הנתבעת השיב לה, שזה עולה בסביבות 200 ₪, אך גם סכום זה אין על התובעת לשלם, משום שהיא קנתה עבור נציגי הנתבעת שני שעוני סווטש ומעולם לא נטען, שמחיר החיתוך הוא 2,600 ₪ בתוספת מע"מ. התובעת גם כופרת בזכות הנתבעת לגבות דמי ביטול בשיעור של 20%. 4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הן כפי שאלו באות לידי ביטוי בכתבי הטענות והן את אלו שהובאו בפני בית המשפט ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני מחליט כדלקמן: א. א) אין חולק בין הצדדים על כי ביום 21.11.11 הזמינה התובעת אצל הנתבעת שיש, כפי שעולה מההזמנה אותה צרפה התובעת לכתב התביעה וסומנה על ידה במספר 2. מההזמנה הנ"ל ומהקבלה - שאף היא צורפה לכתב התביעה וסומנה במספר 1- עולה, שהסכום ששולם על ידי התובעת הוא 11,500 ₪. אין גם חולק בין הצדדים, שהמחיר הנ"ל נקבע לאחר זיכוי קבלן בסך 1,392 ₪. (ראה הרשום בגוף ההזמנה הנ"ל). ב) כפי שעולה ממכתב שצרפה התובעת לכתב התביעה, הודיעה התובעת ביום 5.6.12 לנציגת "מטבחי הדקל" על רצונה לבטל את עסקת המטבח ולקבל חזרה את סכום המקדמה של 6,000 ₪. מכתב זה אינו מכוון אל הנתבעת עצמה - כפי שציינה התובעת בכתב התביעה- ועל פי סכומי השיקים שמסרה התובעת לנתבעת, כפי שמופיע בקבלה, שצורפה לכתב התביעה- אין לדעת כלל מה הקשר בין הסך של 6,000 ₪ ובין כ"א מסכומי השיקים הנ"ל שהספיקה לשלם התובעת לנתבעת עד ליום 5.6.12. (ראה הרשום בקבלה). ב. א) בחלק המשפטי בכתב ההגנה, הסתמכה התובעת על מספר סעיפים של החוק הנ"ל,אך בגוף התביעה אין כל נימוק או הסבר שיש בו כדי להצביע על הטעיה, ניצול מצוקה או ניצול בורותה של התובעת ולעניין זה, מסכים אנוכי לטענת הנתבעת, שתובע אינו יוצא ידי חובת ההוכחה רק על ידי ציון סעיף זה או אחר של חוק מסוים, אלא על תובע לפרט העובדות אשר יש בהן כדי להכניס הנתבעת למסגרת ההטעיה, ניצול מצוקת לקוח או ניצול בורותו של לקוח. ב) בגוף התביעה מציינת התובעת, שהיא הודיעה לנתבעת שהיא נאלצת לבטל את הזמנת השיש עקב ביטול הזמנת המטבח ולכן, מה ניצול מצוקה ומה הטעייה יש כאן? זאת ועוד, מגוף התביעה גם ניתן להבין, מה באמת הייתה סיבת הביטול, שכן לא ניצול מצוקה הייתה כאן, אלא התובעת סברה שהמחירים שנדרשו ממנה הם יקרים ולכן, העדיפה לפנות: "לספק שיש אחר לשלם לו..." ולאחר מכן, פנתה אל הנתבעת בבקשה להשיב לה את כספה. ג. גם אם תטען התובעת, שההטעיה וניצול המצוקה נובעת מכך, שהיא לא ראתה שלט בבית העסק בדבר מדיניות ביטול עסקה ושבמעמד התשלום לא טרחו ליידע אותה שדמי הביטול גבוהים מאד ואינם מעוגנים בחוק - גם אז אין לומר שהוכחה הטעייה או שהתובעת רכשה את המוצר בשל ניצול מצוקה -זאת לאור העובדות הבאות: א) לא הוכח בפני, אם היה שלט האמור- אם לאו, אך הוכח בפני, שהתובעת ידעה או שהיה עליה לדעת את תנאי הביטול, שכן תנאי הביטול לא הוסתרו ממנה והובאו על הכתב במסמך שצורף להזמנה עצמה. אין התובעת מתכחשת לעובדה, שהיא חתמה על ההזמנה ואף נתנה שיקים לפירעון עלות ההזמנה וממש ליד מקום החתימה - שם חתמה התובעת- רשום באותיות בולטות: "ראה נספח מעבר לדף" והתובעת אף התחייבה לקיים ההסכם על פי התנאים שבהזמנה ובנספח. ב) על פי תנאי הנספח, ניתנה אמנם לתובעת האפשרות לבטל העסקה ובסעיף 7 לתנאים נאמר, שבמקרה של ביטול הזמנה לפני ביצועה במפעל ישלם הלקוח 20% מגובה ההזמנה ובמידה וההזמנה בוצעה לא יוכל לבטלה כלל. לכן, הייתה חייבת התובעת להיות מודעת לנאמר בגוף ההזמנה וגם בנספח מעבר לדף ובמקרה כזה, לא תישמע טענה, שהתובעת לא קראה או שלא ידעה מה נאמר שם. לכן, גם אם אקבל את טענת התובעת, שלא היה שלט בחנות בדבר מדיניות ביטול עסקה - דבר שלא הוכח- גם אז אני קובע שדבר מדיניות ביטול העסקה הובא לידיעת התובעת באמצעות הנספח הנ"ל, אשר התובעת התחייבה לקיים את האמור בו. 5. א. הנתבעת סבורה שיש לדחות את תביעת התובעת, משום שהתובעת לא דרשה ביטול ההזמנה אלא הסכימה להצעה לביצוע שינויים בהתאם למפרט ארונות מטבח אחרים ככל שיהיה צורך בכך. עוד טוענת הנתבעת, שהתובעת ידעה היטב, שמדובר בלוחות שיש אשר הוזמנו בהתאם למידות ולצבעים אותם בחרה התובעת ונשמרו במפעל הנתבעת במיוחד עבור התובעת ולמרות הזמן הרב, שעבר בין ההזמנה ובין ביטולה, לא מכרה הנתבעת את משטחי השיש. ב. לטענות הנ"ל, משיבה התובעת, שנציגי הנתבעת טרם לקחו מידות ושאין כל ראיה, שאותו שיש הוזמן באופן מיוחד עבור התובעת או שהוא נשמר עד היום עבור התובעת. ג. אני מקבל טענות התובעת, שלא הוכח שהוזמן שיש מיוחד ובמידות מיוחדות עבור המטבח של התובעת. גם בהזמנה עצמה לא צוין, שההזמנה היא הזמנה מיוחדת, של שיש מיוחד בעל מידות ספציפיות שנלקחו ממטבח התובעת ולכן, לא הוכיחה הנתבעת, שבמפעל עדיין נמצא אותו שיש אשר הוזמן על ידי התובעת ושלא ניתן היה למכרו למאן דהוא אחר. 6. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני קובע, שאמנם לתובעת הייתה הזכות לבטל העסקה, אך ביטול העסקה חייב להתבצע על פי תנאי הביטול, שהובאו לידיעת התובעת ואשר התובעת אישרה את ידיעת תנאים אלה בעצם חתימתה על ההזמנה. לכן, בנסיבות אלה, מקבל אנוכי את טענת הנתבעת, שגם אם יש לבטל העסקה, על הנתבעת להשיב לתובעת את הסכום בגובה ההזמנה בניכוי שיעור של 20% מגובה הסכום שבהזמנה. ב. באשר לסך של 2,600 ₪ אותו מבקשת הנתבעת לקזז מהסכום שיש להשיב לתובעת, אני קובע שהנתבעת לא הוכיחה הסכם כזה בין הצדדים או הסכמת התובעת בשלב כלשהו לשלם עבור חיתוך הפאנלים את הסך הנ"ל. כמו כן, לא מצאתי שיש מקום לקחת בחשבון בסכום הכללי עבור ההזמנה את הזיכוי שקבלה התובעת כזיכוי קבלן, משום שהתובעת גם לא ביקשה לחייב הנתבעת להשיב לה הסכום של אותו זיכוי, אלא תבעה החזר הסך של 11,500 ₪ בלבד, הסכום אותו שילמה בפועל לנתבעת. (ראה גם הסכום הנקוב בקבלה שצורפה לכתב התביעה). 7. על כן, אני מחליט לבטל העסקה על פי ההזמנה, נשוא כתב תביעה זה. היות ומוצרי ההזמנה לא סופקו לתובעת והמוצרים נשארו במפעל הנתבעת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 9,200 ₪ (11,500 ₪ פחות סך של 2,300 ₪, שהם 20% מגובה סכום ההזמנה) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 2.4.13- ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. לכ"א מהצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. שיש