לאחר החתימה על זכרון הדברים נעשו חילופי טיוטות של "הסכם מכר" בין עורכי הדין של הצדדים. בסופו של דבר לא יצאה עסקת מכירת הדירה לתובעים אל הפועל, לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות באשר לחלק מסעיפי ההסכם. 7. לטענת התובעים, העסקה לא יצאה אל הפועל בשל התנהגותן הנבזית ומחוסרת תום הלב של הנתבעות, כמתואר בכתב התביעה, לרבות אי גילוי העובדה שבעת חתימת זכרון הדברים טרם נרשמו הזכויות בדירה ע"ש הנתבעות בספרי חברת עמידר ובספרי מינהל מקרקעי ישראל והעלמת העובדה שקיים "צו מסוכנות" לגבי הדירה. לכן הוגשה התביעה שבפניי, בה עותרים התובעים לחייב את הנתבעות לשלם להם סכום כולל של 25,000 ₪, כמפורט בסעיף 26 לכתב התביעה. 8. לטענת הנתבעות, הן הודיעו לתובעים מראש כי מדובר בדירה אותה קיבלו בירושה והן פעלו מידית להעברת הזכויות בדירה על שמן. הן לא ידעו על קיומו של "צו מסוכנות", שכן המכתב ששלחה עיריית חיפה ב - 17.11.10 לפי סעיף 3א' לחוק העזר לחיפה (מבנים מסוכנים), התשמ"ג - 1983, לא הגיע לידיהן (משום שהן לא גרו בדירה), אולם הן ידעו על קיומה של דרישה מהעירייה לחזק את כל המרפסות בבניין (ולא רק בדירה) והן הודיעו לתובעים שצריך לתקן את המרפסות ואף "הוציאו את התובעת מחוץ לבניין והראו לה את המרפסות הדורשות תיקון". עוד נטען ע"י הנתבעות, כי הן פעלו "ברצינות ובמהירות לבצע את כל הנדרש להכנת וחתימת הסכם המכירה", אולם הדבר לא הסתייע משום שעו"ד מילאוי, שייצג את התובעים, ושהוא קרוב משפחה שלהם, "ניסה להשפיע עליהם לבטל את העסקה בטענות שונות". לטענתן, העסקה לא יצאה לפועל בשל העובדה שהתובעים חזרו בהם מהכוונה לקנות את הדירה. לכן עותרות הנתבעות לדחות את התביעה. הנתבעות אף הגישו תביעה שכנגד, בה הן עותרות לחייב את התובעים לשלם להן סך של 27,000 ₪ בגין ההוצאות והנזקים שנגרמו להן, לטענתן (14,000 שכ"ט מתווך, 3,000 ₪ הוצאות נסיעה ו - 10,000 ₪ אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש), כתוצאה מכך שהתובעים "הפרו הפרה יסודית את ההסכמים שבין הצדדים". 9. בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב". אין חולקין שזכרון הדברים עליו חתמו הצדדים ביום 18.07.12 איננו "מסמך בכתב" כמשמעותו בסעיף 8 לחוק המקרקעין ואינו מחייב את הצדדים, שכן הוא חסר פרטים מהותיים כגון: ציון גוש וחלקה של הדירה, כתובת מלאה של הדירה (לא צוין שהדירה בעיר חיפה), מועדי ותנאי תשלום, תאריך מסירת החזקה בדירה לתובעים ועוד. זכרון הדברים איננו יותר מהצהרת כוונות של הצדדים על כך שיש בכוונתם לנהל מו"מ כדי לבצע עסקה של מכירת הדירה מהנתבעות לתובעים במחיר של 620,000 ₪. במצב דברים זה, לא ניתן לטעון כי מי מהצדדים "הפר הסכם" כל שהוא בין הצדדים, שכן טרם נכרת הסכם. במצב דברים זה ניתן לחייב מי מהצדדים לפצות את הצד השני רק אם מוכח שאחד הצדדים ניהל את המו"מ שלא בתום לב. במקרה שבפניי לא הוכח כי מי מהצדדים ניהל מו"מ שלא בתום לב. שוכנעתי כי שני הצדדים היו מעוניינים בביצוע העסקה אולם בסופו של דבר העסקה לא יצאה לפועל משום שבמו"מ שהתקיים בין הצדדים, באמצעות באי כוחם, התגלעו חילוקי דעות מהותיים באשר לנוסח ההסכם שאמור להיחתם בין הצדדים. משזה המצב, לא ניתן לחייב איש מהצדדים לפצות את הצד השני ויש להורות לנתבעות להחזיר לתובעים את המקדמה ששולמה להן. 10. סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות, הדדית, לשלם לתובעים סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.07.12 ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייב את הנתבעות, הדדית, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עורך דיןחוזהמסמכיםזכרון דבריםטיוטת חוזההסכם מכר