הנתבע חולק על חובתו לשלם עבור הגדר והחומה ופירט בכתב הגנתו מספר טענות ביחס לחומה - החומה נבנתה על ידי התובעים, עוד טרם החל הנתבע בבניית ביתו. בשלב זה סיכמו התובעים עם היזם, אשר בנה את בית הנתבע, על חלוקה בעלות בניית החומה. לכן סבור הנתבע שאין עליו חובה לשלם עבור החומה, אלא זו מוטלת על היזם. ביחס לגדר - הנתבע מודה כי הנתבעת פנתה אליו ושאלה אם יסכים להשתתף בבניית גדר, על החומה. לטענתו, הוא הודיע שעליו להיוועץ באשתו, אך לא נתן תשובה בסופו של דבר, שכן הגדר הוקמה קודם לכן, על פי טעמם האישי של התובעים. הנתבע מכחיש כי נתן הסכמתו לצבע או לעלות הגדר. הנתבע מציין כי למרות כל זאת, שילם לתובעים, למען שכנות טובה, סך של 3,000 ש"ח. שמעתי את הצדדים וכן עד מטעם הנתבע, מר גמליאל, הלוא הוא היזם, אשר נטען כי הוא שסיכם עם התובעים אודות עלות החומה. להלן אחלק את הדיון, תחילה אדון בנושא החומה ולאחר מכן ביחס לגדר. ביחס לחומה בכתב התביעה טענו התובעים כי תחילה הוסכם עם היזם, שבנה את ביתו של הנתבע, על חלוקה בעלות בניית החומה. בהמשך, משלא שילם זאת היזם, הסכים הנתבע לשלם. בעדותו טען התובע, כי הנתבע היה במקום בעת הבניה, ונטל חלק בקבלת ההחלטות, באשר לעובי החומה וגובהה. התובע הבהיר כי מגרשו של הנתבע גבוה יותר משלו, ועל כן החומה משמשת כקיר תומך, אשר חייב היה להיבנות על ידי הנתבע. התובע הדגיש כי החומה בנויה בקו הגבול, חודרת בחלקים שווים לשני המגרשים, ושני הצדדים נהנים ממנה. הוצגו אף תמונות, מהן עולה כי הגדר מטויחת, אף בצד הפונה למגרשו של הנתבע ואף קיימת בתוכה תאורה שקועה. הנתבע העיד וטען כי החל בבניית ביתו, לאחר שהחומה כבר הייתה בנויה. הנתבע הכחיש כי שוחח עם התובע אודות החומה, וטען שכל השיחות בנושא קוימו עם היזם. הנתבע טען כי שילם ליזם עבור החומה שהתחייב לבנות ועל כן אין זה מעניינו, מה שסיכם התובע עם היזם. היזם - מר גמליאל - העיד וטען כי החומה הייתה כבר בנויה, עת החל בבניית ביתו של הנתבע. לטענתו לא סיכם דבר עם התובע אודות החומה, אלא רק עם הבעלים של בית אחר, שגובל עם בית הנתבע, ואכן שילם לו. מר גמליאל טען כי גבה כסף מהנתבע עבור חומה זו, אך לא בנה אותה, שכן התובע עשה זאת. עוד טען מר גמליאל, כי בהסכם שערך עם הנתבע, התחייב לבנות חומה בהיקף של 60 מטר בעלות כוללת של 20,000 ש"ח ומכאן, טען שלא יתכן לחייבו בעלות של 14,000 ש"ח עבור 19 מטר. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את תביעת התובעים בעניין החומה. ראשית אציין כי עדות התובע הותירה בי רושם חיובי והתרשמתי כי עדותו משקפת את התרחשות הדברים. לא כך הוא ביחס לעדותו של היזם, אשר אינני מקבלה בעניין זה, שכן לא הותירה בי רושם חיובי. הכחשתו כל שיחה עם התובעים, אודות הגדר, נראית בעיני מגמתית ובלתי סבירה. היזם נכח בשטח, בזמן בניית הגדר (אף אם לצורך בניית בית גובל אחר) ומכאן שאין אפשרות סבירה, בעיני, כי הנושא לא עלה בין הצדדים. מכאן, שאני קובע כי היזם היה מודע לבניית החומה, והתחייב לשלם לתובעים עבור בנייתה. כמו כן, בהסכם שהוצג בפני (נ/1) המוכתר בכותרת "הסכם בנית חומות סביב הבית" מיום 1.1.10. כלול סעיף לפיו הלקוח "מציין כי התשלום כולל את החומה המשותפת בינו לבין שכנו". כפי שאראה להלן, לא שוכנעתי, שאכן מדובר בהסכם אותנטי, אולם, נראה, כי סעיף זה, או דומה לו, אכן נכלל בהסכם הנכון שבין הצדדים, ומכאן שעצם ההתייחסות לנושא, מראה כי היזם והנתבע, ידעו היטב שעליהם לשלם לתובעים עבור החומה. אני מקבל את גרסת התובע, לפיה הנתבע ידע במהלך הבנייה, כי היזם לא שילם להם את חלקו בעלות החומה, וכי הוא התחייב לשלם עבורה. לא הגיוני בעיני כי הנתבע לא הגיע לאתר מעולם ולא פגש בתובעים. ניסיונו להרחיק עצמו לחלוטין מהנושא, אינו אמין בעיני. כאשר התובעים לא קיבלו את חלקם בעלות החומה, קשה להלום מצב בו לא התקיימה שיחה אודות כך מעולם. לדעתי, עיקר המחלוקת בין הצדדים נבעה סביב שאלת גובה המחיר, ולא על החובה העקרונית. בעוד שהתובעים שילמו לקבלן שלהם 14,000 ש"ח עבור הגדר, סבר הנתבע כי סכום זה גבוה מידי, שכן לפי היזם, אמור היה הוא לשלם לו מחירים נמוכים יותר עבור בניית החומות. לאור כל זאת, על הנתבע להשיב לתובעים מחצית מהעלות ששילמו עבור בניית החומה. למעלה מהדרוש, אציין כי אף אם הייתי מקבל את טענות הנתבע והיזם, לפיהן לא הוסכם דבר עם התובעים ביחס לחומה, עדיין הייתה מוטלת על הנתבע חובה לשאת בעלות מחצית החומה. הצדדים מודים כי החומה בנויה במיצר, היינו בגבול שבין החלקות, באופן שהיא חודרת במידה שווה לכל חלקה. מכאן, שהחומה נבנתה, חלקה במקרקעין של התובעים, וחלקה במקרקעין של הנתבע. באם אכן, לא ניתנה הסכמת הנתבע (או היזם מטעמו), יש לראות את החלק שנבנה במגרשו של הנתבע, כבניה שלא על פי זכות במקרקעין שכנים. בהתאם לסעיף 21 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969, כאשר לא ביקש הנתבע את סילוקה של החומה (הבנויה בחלקתו), בתוך 6 חודשים מיום בנייתה, עליו לשלם את עלות בנייתה, שכן על פי סעיף 22 לחוק, יש לראותו כמי שהסכים לקיומה במקרקעין שלו. ראה: 21. (א) הקים אדם מבנה או נטע נטיעות (להלן - הקמת מחוברים) במקרקעין של חברו בלי שהיה זכאי לכך על פי דין או לפי הסכם עם בעל המקרקעין, הברירה בידי בעל המקרקעין לקיים את המחוברים בידו או לדרוש ממי שהקים אותם (להלן - המקים) שיסלקם ויחזיר את המקרקעין לקדמותם. (ב) בחר בעל המקרקעין לקיים את המחוברים בידו, עליו לשלם למקים את השקעתו בשעת הקמתם או את שוויים בשעת השימוש בברירה לפי סעיף קטן (א), לפי הפחות יותר. ... 22. לא בחר בעל המקרקעין באחת הדרכים האמורות בסעיף 21(א) תוך ששה חדשים לאחר שקיבל מהמקים דרישה בכתב לבחור, יראו אותו כמי שבחר לקיים את המחוברים בידו. לתוצאה דומה ניתן להגיע אף בהתאם להוראות סעיף 49 לחוק המקרקעין הקובע כי: .49 (א) קירות, גדרות, עצים, ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במיצר של מקרקעין שכנים (להלן - מחוברים שבמיצר), יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. (ב) מחוברים שבמיצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו, וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה - בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם היתה שונה. מכאן, שיש לראות בחומה כנכס משותף של הצדדים, ועל כן עליהם לשאת בחלקים שווים בעלות בנייתה ובתחזוקה. תוצאה זו גם מוצדקת. אין חולק כי הנתבע היה אמור לבנות את החומה, וכי אלמלא היה עושה כן התובע, היה מוטל על הנתבע לבנותה. יתרה מזו, בשל הפרשי הגבהים בין המגרשים, חובה זו מוטלת על הנתבע ביתר שאת, שכן מגרשו גבוה יותר. מכאן, שהוא שהיה חייב לבנות חומה מאסיבית, הכוללת יסודות וחיזוקים, בעוד שהתובעים יכולים היו להסתפק בגדר קלה וזולה יותר. יתכן, אפוא, שנכון היה לחייבו, דווקא, בחלק יחסי גדול יותר, אולם התובעים תבעו מחצית בלבד ועל כן לא אדון בנושא זה. מכאן, שכאשר הנתבע נהנה מהחומה, במידה שאינה פחותה מזו של התובעים, וכי בנייתה פטרה אותו מעשות כן, עליו לשלם לתובעים מחצית העלות. שקלתי אם יש בטענות הנתבע, לפיהן שילם ליזם את עלות החומה, לפטור אותו מהחובה כלפי התובעים וסברתי שאין ממש בטענה במישור העובדתי. לא השתכנעתי כי הנתבע, אכן שילם ליזם עבור בניית חומה, כאשר היזם לא בנה אותה. קבעתי כאמור, כי הנתבע ידע שהיזם לא שילם לתובעים, ומכאן שאינני מקבל, כי יתכן שהיה משלם ליזם, עבור פריט שידע שלא ביצע ואף לא שילם עבורו לתובעים. יש לזכור, כי בבניית בית, משלם המזמין לקבלן, בשיעורין ועל פי התקדמות הבניה ומכאן שאם ידע שהחומה, בוצעה על ידי אחר, ממילא שלא היה משלם לקבלן בגינה. מכאן, שאין מקום לדיון, מה היה הדין, לו הוכח שהנתבע אכן שילם ליזם עבור חומה זו. להשלמת התמונה בעניין זה אציין כי הוצג בפני הסכם מיום 1.1.10 המוכתר בכותרת "הסכם בנית חומות סביב הבית". לא השתכנעתי כי מדובר בהסכם אותנטי, המשקף את מלוא הסכמות הצדדים, שכן תמהתי כיצד זה הוסכם בין הצדדים ביחס לחומות במסמך נפרד, כאשר היזם בנה את כל ביתו של הנתבע. ההסכם המלא לא הוצג ואף בכך ראיתי משום תמיהה וחסר. כמו כן, לא הוצגו חשבוניות, שמהן יכולתי להסיק כי הנתבע, אכן שילם ליזם את מלוא התמורה, כולל עבור חומה זו. מכאן, שעל הנתבע לשלם לתובע מחצית עלות הקמת החומה, היינו סך של 7,000 ש"ח ביחס לגדר הברזל. התובע העיד כי "מכיוון שמדובר בחלק שיתופי בינינו היה מן הראוי שתפנה אליו ופנתה אליו לגבי הצורה והדגם, הוא הסכים". התובעת העידה כי היה זה ביום שישי והמסגר הביא למקום דוגמא והנתבע הסכים. הנתבע טוען, כאמור, כי לא נתן הסכמתו, שכן הייתה זו שיחה קצרה, והוא הודיע שעליו להיוועץ באשתו. כמו כן טוען הוא שהגדר החלידה. בעניין זה נראתה לי עדותו ועמדתו של הנתבע, מתחמקת. אני מעדיף את גרסת התובעת, באשר לתוכן השיחה בין הצדדים וקובע כי הנתבע הסכים לשאת בעלות הגדר במשותף עם התובעים. יתכן ובסופו של דבר, לא הייתה הגדר לטעמו, בשל פגמים להם טען, או שסבר בדיעבד שהמחיר גבוה, אולם התרשמתי כי הצדדים הסכימו להקים הגדר במשותף. הקמתה של גדר, אינה עניין של דקות, אלא מדובר בעבודה האורכת זמן לא מבוטל. לא נטען כי הנתבע ביקש להפסיק את העבודות, במהלכן, או שהבהיר מיד שהבין שהן מבוצעות, כי הן לא על דעתו. בכל מקרה, הגדר משמשת את שני הצדדים והנתבע מעולם לא ביקש את סילוקה (אלא דווקא, לגרסתו, את תיקונה, בשל פגמים שהתגלו בה). יש בכך, להעיד כי הוא מעוניין בקיומה. עוד אציין, כי הוכח בפני, שביתר פאות חלקת הנתבע, קיימת גדר ברזל דומה. מכאן, שאלמלא היו מתקינים התובעים גדר, כאמור, היה עושה כן הנתבע ומהנה בכך את התובעים. התקנת הגדר, על ידי התובעים, פטרה את הנתבע מעשות כן והשתכנעתי שאכן היה עושה כן. מכאן, שעליו לשלם את מחצית עלותה - 5,700 ש"ח, אף בשל כך שלמעשה התעשר, שלא כדין, על חשבון התובעים (ראה סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979 ואציין שלא ראיתי סיבה לפטור אותו מהשבה כאמור בסעיף2 שכן התובעים צבעו הגדר משני צידה ומכאן שהוציאו הוצאות נוספות, בשל הצורך להתאים את הגדר עבור הנתבע). התובעים עתרו גם לתשלום סך של 900 ש"ח עבור לוחות שיש שהונחו על החומה. הנתבע אינו חולק על חובתו לשלם סכום זה. על כן, יש לחייב את הנתבע בתשלום כולל בסך 13,600 ש"ח מסכום זה, יש לנכות סך של 3,000 ש"ח אשר שולם. על כן אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 10,600 ₪. עוד ישלם הנתבע לתובעים הוצאות בסך 800 ₪. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום. גדר