התובע נהג ברכבו של אביו ולטענתו אירעה תאונת דרכים בה נפגע רכב התובעים והיות והתובעים סבורים, שהאחריות רובצת על מר יוסף הגישו התובעים תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם להם את נזקיהם בסך של 4,676 ₪, הכולל בחובו: נזק לרכב בסך 3,676 ₪, שכ"ט שמאי 500 ₪, הוצאות עבור טיפול ברכב בסך 500 ₪. ב. לעומת טענות התובעים, סבורים הנתבעים, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על אברהם ובשל כך, הגישו הנתבעים תביעה שכנגד בה ביקשו לחייב את התובעים לשלם להם את נזקיהם בסך של 14,024 ₪, הכולל בחובו: נזק לרכב בסך 13,173.85 ₪, שכ"ט 850 ₪. ג. על מנת להקל עם הקורא הנכבד, ייקראו להלן התובעים, שהם גם הנתבעים שכנגד "התובעים" ואילו הנתבעים, שהם גם התובעים שכנגד ייקראו להלן:"הנתבעים". 2. ואלו הן העובדות העיקריות המועלות על ידי התובעים בתביעה העיקרית: א. א) אברהם נסע בכביש בו 2 נתיבים - כביש שהיה בתהליכי שיפוץ ולכן הכביש שם צר ומפותל ללא שוליים בצדדים, אלא מעקב בטון. בשל עומס התנועה נסעו במקום במהירות של 40 קמ"ש. ב) כך מתארים התובעים את האירוע: אברהם נסע בנתיב הימני, כאשר פעם משתחרר הנתיב הימני ופעם השמאלי. אברהם הבחין ברכב בו נהג יוסף, נוסע וחותך מימין לשמאל, הוא היה בנתיב השמאלי ואז השתחרר הנתיב בו נסע אברהם והחל להתקדם. ג) רכב הנתבעים, נסע בנתיב השמאלי ולפתע האט הרכב שלפניו, הוא חתך בחדות ימינה לתוך הנתיב בו נסע אברהם ופגע עם צד ימין של הרכב בפינה הקדמית שמאלית של רכב התובעים ומעוצמת המכה הדף יוסף את רכב התובעים לעבר מעקה ההפרדה בצד ימין וכך נפגע רכב התובעים גם בצידו הקדמי הימני. 3. הנתבעים סבורים, כאמור, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על אברהם, שכן לטענתם, נסע אברהם מבלי לשמור מרחק, תוך נהיגה אי זהירה ובצורה מסוכנת ופגע ברכב הנתבעים מאחור. כמו כן, טוענים הנתבעים, שעקב פקק תנועה, היה יוסף בעצירה ובימין הדרך ועצם הליך השיפוץ בכביש מצביע על כך שההתנהלות מצריכה משנה זהירות ונהיגה מהירה מתאימה. אברהם נסע במהירות, בכביש לא רחב עם שוליים צרים ומחסומי בטיחות וככל הנראה, כאשר לא שם לב, שהשיירה עוצרת- נבהל, בלם ותוך כדי בלימה ומשך ימינה לכיוון רכב הנתבעים דוחק עצמו לשוליים ואז פגע אברהם בחלקו האחורי בפינה ימנית של רכב הנתבעים. 4. לא רק בתביעות הצדדים הועלו גרסאות הנוגדות זו את זו, אלא גם בעדות כ"א מהמעורבים בתאונה הובאו גרסאות סותרות על האופן שבו אירעה התאונה. מאחר והייתה בפני גרסה מול גרסה- החלטתי לדחות את מתן פסק הדין על מנת לעיין בגרסאות הצדדים וכן בחומר הראיות הנוסף אשר צורף לכתבי הטענות. 5. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אני מחליט כדלקמן: א. א) מוסכם על ידי הצדדים, שבמקום האירוע היה הכביש בשיפוצים ונוצר פקק תנועה ואם שני המעורבים בתאונה מתארים כך את מצב הכביש, לא ברור, כיצד מייחס יוסי לאברהם נהיגה במהירות. בכתב התביעה, מתאר אברהם את הכביש במקום בו אירעה התאונה, ככביש בעל 2 נתיבים, צר ומתפתל ואין שוליים בצדדים אלא מעקה בטון ואילו יוסף מציין בכתב התביעה, שמדובר בכביש לא רחב עם שוליים צרים ומחסומי בטיחות. ב) יוסף מציין בכתב התביעה שכנגד, שהוא היה במצב עצירה ובימין הדרך ובעדותו בבית המשפט מוסיף יוסף, שגם אברהם היה בנתיב הימני וכך היו הרכבים אחד אחרי השני, כאשר יוסף עמד ראשון ואילו אברהם הגיע מאחוריו. (עמ' 2 לפ', ש' 3- 4). לטענתו של יוסף, פגע רכב התובעים עם הפנס הקדמי שלו בחלק האחורי של רכבו של יוסי וברח ימינה והשתפשף על המעקה. (ראה בעמ' 2 לפ', ש' 4- 5). ב. א) אברהם מתאר את נסיעת המכוניות בנתיבים, כאשר פעם הנתיב הימני השתחרר ופעם הנתיב השמאלי ומוסיף וטוען, שהבחין ברכבו של יוסף נוסע וחותך מימין לשמאל והוא עשה זאת, בעוד שאברהם מתקדם עם רכבו. עוד מוסיף אברהם וטוען, שתחילה נסע יוסף בנתיב השמאלי וכאשר השתחרר הנתיב הימני וכאשר האט לפתע הרכב שלפניו - חתך יוסף לנתיב נסיעתו של אברהם ופגע עם צד ימין של רכבו בפינה שמאלית קדמית של רכב התובעים ומעוצמת המכה הדף אותו רכבו של יוסף לעבר מעקה ההפרדה בצד ימין וכך נפגע רכב התובעים גם בצידו הקדמי ימני. ב) יוסף מאשר, שאכן היו במקום מחסומי בטיחות, אך לטענתו, המעיכה ברכב התובעים מצביע על כך, שרכב התובעים לא נדחק הצידה אלא הוא זה שדחף. בעדותו בבית המשפט מוסיף יוסף וטוען, שהוא לא העיף את רכב התובעים, משום שהוא היה בנתיב הימני ורכבו נפגע מאחור מהצד האחורי ושפשוף כלפי קדימה. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 5- 6). 6. לאור העובדות והנסיבות, אשר תוארו על ידי שני המעורבים בתאונה על האופן שבו קרתה התאונה ולאור הגרסאות השונות על האופן שבו קרתה התאונה, שקלתי היטב את טענות הצדדים - מול חומר הראיות - כולל תרשימים- שצורף לכתבי הטענות, ולאחר שקילת חומר זה, הגעתי למסקנה, שיש להטיל אחריות לגרם התאונה על שני המעורבים בתאונה, כאשר בחינת העובדות והנסיבות מצביעות על אחריות גבוהה יותר של יוסף מאשר אחריותו של אברהם ולכן, החלטתי לחלק האחריות בנדון דנן באופן כזה, שיש להטיל על יוסף אחריות בשיעור של 70% ואילו האחריות שיש להטיל על אברהם היא בשיעור של 30% - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) הוכח בפני על ידי עדות המעורבים בתאונה, שאכן במקום האירוע נוצר פקק תנועה עקב שיפוצים שבוצעו באותו מקום ואין לי ספק, שכל אחד מהמעורבים בתאונה "חיפש" לעצמו את הנתיב "המשחרר" יותר את התנועה. איני מקבל את טענתו של יוסי, שאברהם נסע במהירות, משום שהנסיבות האובייקטיביות של מצב הכביש לא אפשרו נסיעה מהירה. ב) תוך חיפוש אחר נתיב פנוי, מאמין אנוכי לטענתו של אברהם, שהוא נסע בנתיב הימני ועובדה זו, מאשר גם יוסף. איני מקבל את טענתו של יוסף, שבעת אירוע התאונה נסעו הרכבים זה אחרי זה ואיני מקבל את טענתו של יוסף, שהרכב שלו נפגע בהיותו בעצירה. ב. א) מהפגיעות בכל אחד מהרכבים ניתן להתרשם, שהפגיעות ברכבים אינן פגיעות של נסיעת רכב אחרי רכב, אלא הפגיעות ברכב מתיישבות יותר עם גרסתו של אברהם מאשר עם גרסתו של יוסף - זאת משום, שאם אכן הפגיעה הייתה בחלקו האחורי של רכבו של יוסף תוך נסיעת רכבים זה אחרי זה, הפגיעה בשני הרכבים הייתה צריכה להיות במקום אחר. ב) כפי שעולה מחוות הדעת שצורפה לתביעת התובעים בתביעה העיקרית, נפגע רכבם של התובעים הן בחזית שמאל והן בחזית צד ימין וליתר דיוק, רכב התובעים נפגע בדופן קדמי שמאלי, מכסה מנוע, מגן קדמי וכן בחזית צד ימין, כנף ימנית קדמית ובתמונות רכבם של התובעים, אשר צורפו לחוות הדעת נראית פגיעה בצורת מעיכה כלפי פנים בכנף קדמית שמאלית, ופגיעות כאלה מתיישבות יותר עם גרסתו של אברהם, שהן נגרמו כתוצאה מסטייתו של יוסף מנתיב בו נסע אל הנתיב בו נסע אברהם. ג) סטייה זו מנתיב לנתיב של יוסף, גם מתיישבת עם הפגיעות ברכבם של הנתבעים, שכן רכבם נפגע בדופן כנף אחורית ימנית ומגן אחורי - פגיעה היכולה בהחלט להיווצר מאותה סטייה, כפי שאברהם מייחס ליוסף. ג. עם זאת, מקבל אנוכי את טענתו של יוסף, שאכן אברהם לא שמר מרחק ולא הבחין מבעוד מועד בסטייתו של יוסף מנתיב לנתיב. התובעים מציינים בכתב התביעה, שבאותן נסיבות, נסע אברהם במהירות של 40 קמ"ש ונסיעה במהירות כזאת בכביש פקוק, בשיפוץ ובמצב התנועה, כפי שתארו הצדדים המעורבים בתאונה, היא בהחלט מהירות בלתי סבירה, אשר לא תאמה את הנעשה בשטח ולכן, גם אם "חתך" יוסף לנתיב נסיעתו של אברהם, הרי שמהירות הנסיעה ואי הבחנה ברכבו של יוסף, מנעה ממנו לבלום ולמנוע את התאונה ולכן בשל כך, מיוחסת גם לאברהם רשלנות תורמת בשיעור הנקוב לעיל. 7. סוף דבר ולאור הנימוקים שפורטו לעיל, לאור הדיון בשתי התביעות הנ"ל ולאור חלוקת האחריות הנ"ל, אני מחליט כדלקמן: א. א) התובעים בתביעתם העיקרית הוכיחו נזקים בסך של 4,176 ₪ (נזק לרכב ושכ"ט שמאי) ולכן, אני מחייב את הנתבעים: זגורי יצחק, זגורי יוסף - שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד - לשלם לתובעים: דהן יוסף ודהן אברהם, באופן סולידארי, סך של 2,923 ₪ (70% מגובה הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 21.4.13- ועד התשלום בפועל. ב) יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה. ג) כמו כן ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובעים הנ"ל, באופן סולידארי, הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב. א) התובעים בתביעתם הנגדית לא פרטו את פריטי הנזק המרכיבים את הסך של 14,024 ₪, ברם מעיון במסמכים שצרפו תובעים אלה לכתב התביעה שכנגד עולה, שהנזק הממשי לרכב הוא בסך של 13,174 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 850 ₪. ב) על כן, אני מחייב את הנתבעים שכנגד: דהן יוסף גבריאל, דהן אברהם - שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד - לשלם לתובעים שכנגד: יוסף זגורי, יצחק זגורי, באופן סולידארי, סך של 4,207 ₪ (30% מגובה הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד- 2.6.13- ועד התשלום בפועל. ג) כמו כן ובהתחשב באחריות התובעים שכנגד, אני מחייב את הנתבעים שכנגד הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובעים שכנגד, באופן סולידארי, הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הסכומים בהם חייבתי כל אחד מהצדדים בפסק דין זה - ניתנים לקיזוז. רכבתאונת דרכים