סרב לבטל את העסקה, מן הטעם שנעשה במכשיר שימוש (אקטיבציה). זאת, כאשר השימוש היחיד שנעשה במכשיר היה בדיקתו בחנות ביחד עם המוכר. היחס לו זכה התובע היה מזלזל ובוטה. על כן, מבקש התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכום ששילם עבור המכשיר (2,550 ₪), כנגד השבת המכשיר לנתבעת, וכן הוא מבקש פיצוי בסך של 1,000 ₪ על עוגמת הנפש הטרדה וההוצאות שנגרמו לו בשל הפרת החוק. בדיון שהתקיים בפני היום, העיד אביו של התובע, אשר ביצע את העסקה ושילם עליה, כמתנה עבור בנו התובע. האב העיד כי המוכר פעל בחוסר תום לב כאשר הוא ביצע את פעולת האקטיבציה במכשיר בלא שיידע אותו כבר אז כי הדבר ימנע את השבת המכשיר. בנוסף, התברר לו בדיעבד כי ניתן היה לבצע פעולה של "דה אקטיבציה" בתוך 30 יום מול נציג חברת "ווינדואוס" ועל כן לא הייתה הצדקה לחייבו להישאר עם המכשיר בטיעון זה. הנתבעת טוענת, מנגד, כי במעמד הרכישה של המכשיר קיבל התובע תעודת אחריות ותנאי רכישה מוסכמים המופיעים בחשבונית עליה חתם התובע. במעמד הרכישה ומעבר לבדיקתו החיצונית של המכשיר, דרש התובע להפעיל את המכשיר ולבדוק אותו. התובע או מי מטעמו הפעילו את המכשיר וביצעו בו שימוש עוד בטרם עזבו את החנות. ביום 20.2.13, כאשר אביו של התובע ביקש להחזיר את המכשיר ולבטל את העסקה, הסביר לו נציג הנתבעת כי אין אפשרות לעשות כן הואיל ונעשה כבר שימוש ברור במכשיר. על פי תעודת האחריות והחשבונית, ניתן להחזיר סחורה בתוך 14 יום באריזה המקורית ובתנאי שלא נעשה בה שימוש. כך קובעת גם תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א - 2010. אביו של התובע סרב לקבל את דברי נציג הנתבעת והתעקש להחזיר את המכשיר, הוא צעק בחנות שמרמים לקוחות ושהוא לא ייתן לנציגי החנות לעבוד ולא יזוז מהמקום, הוא הקים מהומה והפריע לנתבעת להעניק שירות ללקוחות נוספים ששהו באותה עת בחנות במשך זמן רב, עד כדי כך שלא נותרה לנתבעת ברירה אלא להזמין משטרה, דבר שתועד במצלמות האבטחה של הנתבעת. על כן, מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות שגרם לה. בדיון שהתקיים בפני היום, העידו אביו של התובע ונציג הנתבעת והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית: תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א - 2010 (להלן "התקנות") קובעת, כי "צרכן רשאי לבטל הסכם בהתאם לפסקאות (1) עד (7) ובלבד שביטול הסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש". פסקה (1) בתקנה 2 לתקנות מתייחסת לרכישת טובין כולל מכשיר חשמלי ומכשיר אלקטרוני (סעיף (3) לתוספת לתקנות), ועל פיה ניתן לבטל הסכם כזה בתוך 14 יום מיום קבלת הטובין. אין חולק כי המכשיר נרכש, על ידי אביו של התובע - בשמו של התובע, ביום 15.2.13. עוד אין חולק, כי במועד בו ביקש אביו של התובע לבטל את העסקה (20.2.13), טרם חלפו 14 יום ממועד קבלת המכשיר. אין גם טענה מפי הנתבעת, כי המכשיר היה פגום בעת שאביו של התובע ביקש להחזירו. הטענה היחידה של הנתבעת הינה, כי נעשה במכשיר שימוש. בעניין זה, סבורני כי אין לקבל את טענות הנתבעת, מן הטעמים הבאים: נציג הנתבעת אישר בעדותו, כי סוגיית האפשרות להחזיר החזרת המכשיר הועלתה בפירוש במעמד ביצוע העסקה, כאשר אביו של התובע הסביר למוכר כי המכשיר נרכש כמתנה לבנו (עמ' 3 שורות 21-22 לפרוטוקול). לטענת נציג הנתבעת, שלא נסתרה, המוכר אמר לאביו של התובע כי אם ייעשה שימוש במכשיר, לא ניתן יהיה להחזירו (עמ' 3 שורות 22-23 לפרוטוקול). אין חולק כי במעמד הרכישה, בחנות, המכשיר הופעל. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה, כי הפעלתו נעשתה על פי דרישת התובע או מי מטעמו, שביקש להפעיל את המכשיר כדי לבדוק אותו. נציג הנתבעת אישר בעדותו, כי המוכר הפעיל את המכשיר דרך המכשיר הסלולארי שלו, בשל כך שאין אינטרנט אלחוטי בחנות, וזאת, לטענתו, לאור בקשת אחותו של התובע לראות "איך זה עובד" (עמ' 3 שורות 27-30 לפרוטוקול). נציג הנתבעת טען תחילה בעדותו, כי אחות התובע היא שביצעה את הבדיקה של המכשיר, אולם משעומת עם טענת אביו של התובע כי לא כך היו פני הדברים וכי המוכר הוא שביצע את הבדיקה של המכשיר, הודה נציג הנתבעת כי אכן המוכר עשה זאת ויחד עם זאת טען: "הוא לא עשה את זה בשביל לבדוק, הוא עשה את זה לפי בקשת הלקוח שהלקוח התעקש להפעיל אינטרנט אלחוטי, כי איש המכירות אמר לו שאין לנו, ואיש המכירות לא רצה להפעיל את האינטרנט האלחוטי כדי לא לעשות בזה שימוש" (עמ' 5 שורות 11-18 לפרוטוקול). בנסיבות בהן ידע נציג הנתבעת כי הפעלת המכשיר בחנות, ולו לשם בדיקתו, מהווה "שימוש" אשר ימנע מן הרוכש את האפשרות לבטל את העסקה, שומה היה עליו להזהיר את אביו של התובע במפורש שכך הוא הדבר. זאת, בפרט כאשר אביו של התובע אמר לנציג הנתבעת מלכתחילה, כי המכשיר נרכש כמתנה עבור בנו וכאשר הוא ווידא עמו במעמד הרכישה, מפורש, כי ניתן יהיה לבטל את העסקה ולהחזיר את המכשיר. משנשאל נציג הנתבעת האם הדבר נאמר לתובעים בטרם הופעל המכשיר על ידי המוכר, הוא אישר תחילה כי לא שמע שהדבר נאמר. לאחר מכן העיד, באופן שלא הותיר אמון, כי "יכול להיות שאת זה הוא אמר לו בצורה חלשה כי זה היה אחרי המכירה". מכל מקום, הנתבעת נמנעה מלזמן את המוכר כעד מטעמה, הימנעות אותה יש לזקוף לחובת הנתבעת, ובנסיבות אלה, לא נסתרה טענת אביו של התובע שהדבר כלל לא נאמר לו בטרם הופעל המכשיר. על יסוד האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין לא היה מקום לסירוב הנתבעת לביטול העסקה. יצוין כי הטענה בעניין "האקטיבציה" של המכשיר לא נטענה על ידי הנתבעת בכתב ההגנה, כאשר לא נסתרה טענת התובע שפעולה זו נעשתה אף היא בחנות על ידי אותו מוכר וכי מעבר לכך לא נעשה כל שימוש במכשיר מאז שיצא מהחנות של הנתבעת (עמ' 5 שורות 23-27 לפרוטוקול). על כן ובכפוף להשבת המכשיר לנתבעת, יהא על הנתבעת להשיב לתובע את סכום העסקה (2,550 ₪) בניכוי דמי הביטול על פי תקנה 5 לתקנות (סך של 100 ₪), ובסה"כ - סך של 2,450 ₪. מנגד, הנתבעת הוכיחה בראיות (תמונות שתועדו במצלמות האבטחה נ/1 ו- נ/2), כי תגובת אביו של התובע בחנות, בעת שנציג הנתבעת סרב לדרישתו לביטול העסקה, הייתה התנהגות כוחנית, בריונית ובלתי הולמת, שנעשתה בעת מתן שירות ללקוחות הנתבעת. התובעת אמנם לא הגישה תביעה שכנגד ולא טענה לקיזוז סכומים בגין נזקיה, אולם בנסיבות העניין יש בהתנהגות זו כדי להצדיק את דחיית תביעתו של התובע לפיצוי מעבר להשבת סכום העסקה וכן יש בכך כדי להצדיק אי פסיקת הוצאות לטובת התובע. לסיכום, הריני פוסקת בזאת כי בכפוף לכך שבתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לצדדים, ישיב התובע לנתבעת את המכשיר, תשלם הנתבעת לתובע, בתוך 30 יום ממועד מסירת המכשיר לידיה, סך כולל של 2,450 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.2.13 ועד למועד התשלום בפועל. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)