תביעה לפיצוי על סך של 26,000 ₪ בגין הפרת הסכם טיפול יישור שיניים בכתב התביעה טענה התובעת כי פנתה אל הנתבעת, מומחית לאורתודנטיה, לצורך קבלת טיפול יישור שיניים בלסת העליונה והתחתונה. לטענתה שילמה לנתבעת מקדמה בסך של 8,000 ₪, אולם לא קיבלה לידיה הסכם או תוכנית טיפול. לתובעת נקבעו שני תורים להדבקת סמכים ללסת העליונה וללסת התחתונה ביום 26.10.12 וביום 11.11.12. ביום 24.10.12, לטענת התובעת, הודיעה לה הנתבעת כי היא אינה מעוניינת לטפל בה וביטלה את התור שנקבע כאמור לתחילת הטיפול. התובעת טענה, כי בעקבות כך ביקשה מהנתבעת החזר המקדמה ששולמה על ידי, את תיק הצילומים והסמכים שיוצרו עבורה כדי לקבל טיפול אצל אורתודנט אחר. לטענתה, לאחר שקיבלה את הסמכים לידיה ופנתה לקבל טיפול אצל אורתודנט אחר, הובהר לה כי אינה יכולה לעשות שימוש בסמכים. התובעת עתרה לקבלת פיצוי בסך 26,000 ₪ בגין ביטול הטיפול וההסכם, אי קבלת הסכם חתום או פירוט טיפול ופיצוי בגין עוגמת נפש כתוצאה מההליכים שנאלצה לקיים עם הנתבעת ובא כוחה ופיצוי בעקבות האיומים שהשמיעה הנתבעת כלפיה. לכתב התביעה צירפה התובעת תכתובת של "אמון הציבור לקידום הגינות בעסקים" עם הנתבעת בעקבות פנייתה אליהם, וכן תכתובת בין עו"ד יפעת רוסו מאמון הציבור לעו"ד אמסל בא כוחה של הנתבעת. כמו כן, צורף מכתבה של התובעת לנתבעת מיום 26.10.12 ותכתובת בין עו"ד אמסל לתובעת. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את כל האמור בכתב התביעה. לטענת הנתבעת, תביעה זו הינה שלב נוסף בהטרדה ואיומים שמנהלת התובעת נגדה "ההתנהלות האובססיבית של התובעת הביאה אותה להגשת תביעה זו תוך שימוש בשקרים אין ספור ותוך הימנעות מצירוף ראיות...". במסגרת כתב ההגנה, הודתה הנתבעת כי ביום 10.08.12 הגיעה התובעת אל המרפאה שלה הנמצאת ברחוב ביאליק 36 בגבעת שמואל לצורך קבלת ייעוץ אורתודנטי. לטענת הנתבעת, תלונתה העיקרית של התובעת הייתה "שן קדמית עליונה מסובבת ושן קדמית תחתונה בולטת מחוץ לקשת". לפיכך, הציעה לנתבעת, בשל צפיפות גדולה בקשת התחתונה, לשקול טיפול שיכלול עקירה של אחת מהשיניים הקדמיות. באישור התובעת, נלקחו מידות לצורך SET UP לבדיקה של היתכנות העקירה ותוצאותיה. עוד נטען, על ידי הנתבעת כי הציגה לתובעת מספר דרכים לטיפול והתקנת סמכים ליישור השיניים, לרבות החלופות. נטען, כי מכיוון שהתובעת מורה בעיסוקה, היא בחרה בסמכים פנימיים ללסת העליונה וסמכים שקופים ללסת התחתונה. לטענת הנתבעת, הסבירה לתובעת את תהליך לקיחת המידות לסמכים, משך זמן ההמתנה והטיפול והעלויות. עוד טענה הנתבעת כי ביום 26.08.12 הגיעה התובעת שוב למרפאה לשם לקיחת מידות והסדרת התשלום. נטען, כי התובעת שילמה סך כולל של 8,000 ₪, כאשר הובהר לה כי עלות הטיפול הינה 26,000 ₪. לטענת הנתבעת, התחייבה התובעת להסדיר את יתרת התשלום במועד קרוב. לטענת הנתבעת, הובהר לתובעת כי המידות לסמכים ישלחו למעבדה בגרמניה, לשם ייצור וכי לאחר כ- 6 שבועות ועם הגעתם למרפאה, יקבע לתובעת תור לשם הדבקתם ותחילת טיפול. בהתאם לנטען, התובעת התקשרה שוב ושוב למרפאה ודרשה שייקבעו לה תור לשם הדבקה וטיפולים עתידיים. רק לאחר הגעת הסמכים נקבעו לתובעת תורים להדבקה בהתאם לנטען. לטענת הנתבעת, בשיחת טלפון מיום 24.10.12 ולאחר שהובהר לנתבעת כי התובעת אינה מבינה את תוכנית הטיפול ושוקלת שוב לבטלו, התבקשה התובעת, על ידי הנתבעת, לחתום על תוכנית הטיפול עוד בטרם תגיע למרפאה. בסיומה של השיחה, אשר נוהלה בטונים גבוהים וצורמים תוך הטחת האשמות של התובעת בנתבעת, לטענת הנתבעת הציעה לתובעת שתי אפשרויות: האחת - המשך טיפול, תוך הבעת אמון בנתבעת ובצוות המרפאה והסכמה לתוכנית הטיפול, לרבות הסדרת יתרת התשלום. השנייה - הפסקת ההתקשרות והחזרת התשלום ששילמה התובעת בקיזוז הוצאות המעבדה על סך 6,000 ₪ שהוצאו על ידי הנתבעת. עוד נטען, כי הנתבעת הבהירה לתובעת כי לא תמשיך בטיפול ללא קבלת הסכמה מפורשת מהתובעת לאופן הטיפול. בנסיבות אלו הבהירה הנתבעת לתובעת שלא תתייצב לתור שנקבע ליום 26.10.12. ממועד זה ולאחר שיחת הטלפון הועבר הטיפול מהנתבעת לבעלה, מר מנחם פינקלשטיין, המשמש מנהל המרפאה ולטיפול עו"ד דוד אמסל, כאשר השניים הודיעו גם הם לתובעת מה הם האפשרויות העומדות לפניה: המשך טיפול או החזר כספי בניכוי ההוצאות שנגרמו לנתבעת עד אותו מועד. לטענת הנתבעת, התובעת הודיעה כי היא אינה מעוניינת לקבל את הטיפול ודורשת החזר כספי מלא, וכן קבלת הצילומים והסמכים שיוצרו עבורה. לכתב ההגנה מטעם הנתבעת צורף תצהיר של מר פינקלשטיין ושל עו"ד אמסל. לפניי העידו התובעת ואימה, הנתבעת, בעלה ובא כוחה. יוער, כי בין הצדדים התנהלו הליכי גישור אשר לא צלחו. התובעת חזרה, במסגרת עדותה בפירוט רב על גרסתה והוסיפה כי בטרם פנתה אל הנתבעת החליטה, לכבוד יום הולדתה ה- 50, ליישר את שינייה. לשם כך, פנתה למספר אורתונדטיים לקבלת ייעוץ. לפגישת הייעוץ הראשונה עם הנתבעת הגיעה עם אימה, לטענת התובעת רכשה אמון לנתבעת ולכן החליטה, מיד לאחר פגישת הייעוץ וקבלת פרטים על הטיפול לבצע את יישור השיניים על ידי הנתבעת. התובעת פירטה והסבירה כי סוכם על טיפול יישור שיניים בלסת העליונה והתחתונה בעלות של 26,000 ₪. כן, הוסיפה התובעת כי בשל "שן בעייתית" התלבטה הנתבעת באשר לאופן הטיפול והאם יש צורך בעקירת שן. לטענת התובעת, שילמה לנתבעת סך של 8,000 ₪ אשר כללו לקיחת מידות לשם ייצור סמכים נסתרים ללסת העליונה, בהתאם להצעת הנתבעת. התובעת הודתה כי נמסר לה שעליה להמתין כ 6 שבועות להגעת הסמכים, לשם קביעת פגישה להדבקת הסמכים והתחלת הטיפול. עוד הודתה התובעת, כי הגם שהתבקשה להמתין פנתה טלפונית מספר רב של פעמים (כ-10 פעמים) למרפאתה של הנתבעת ושוחחה עם מזכירת הנתבעת ועם הנתבעת מתוך מטרה לקבוע תור או פגישה, עוד בטרם הגיעו הסמכים מגרמניה, בכדי לזרז את הטיפול. לטענת התובעת, ביום 24.10.12 יצרה עימה הנתבעת קשר טלפוני והודיעה לה כי היא מבטלת את התור שנקבע לה באופן חד צדדי וזאת "בגלל חוסר האמון בנינו, היא לא רצתה לטפל בי". עוד הוסיפה התובעת, כי הנתבעת אמרה לה "התור מבוטל עד להודעה חדשה, מבקשת ממני לא להגיע ואם אני אגיע היא תזמין משטרה וגם שהיא תפנה לעו"ד שהוא במקרה אחיה" (עמוד 2, שורות 28-30). התובעת טענה כי הייתה מופתעת מהתנהלותה של הנתבעת וכי ניסתה ליצור עימה קשר למחרת היום "ביקשתי שתחזור אליי ותאמר לי איך אנחנו מתקדמות" (עמוד 3, שורה 1-2). התובעת הוסיפה כי בהמשך יצר עימה קשר בעלה של הנתבעת ועו"ד מטעמה, אולם התובעת הבהירה בעדותה כי לא הסכימה לדבר עימם אלא רק עם הנתבעת. לבסוף, העידה התובעת כי שלחה "מכתב מסודר", ביום 26.10.12 (צורף לכתב התביעה). התובעת הוסיפה והבהירה כי מעולם לא נחתם עימה הסכם, לפיכך היא פנתה בעניין זה למועצה לצרכנות, לאמון הציבור, לנתבעת ולבא כוחה ולכן היא תובעת את הפיצוי בהתאם לכתב התביעה. אימה של התובעת ביקשה גם היא להעיד, סמוך לסיומו של הדיון והוסיפה כי לוותה את ביתה לביקור הראשון אצל הנתבעת, במסגרתו נמסרו לה ולתובעת פרטי הטיפול. האם העידה כי באותה פגישה נמסרה הצעת המחיר ותוכנית היישור. האם העידה כי מכיוון שימים ספורים קודם לכן נלוותה אל ביתה לאורתודנט אחר, ומכיוון שכבר בוצעו צילומי נשך על ידי התובעת, החליטו להעביר את הטיפול אל הנתבעת בהתאם למוצע. האם העידה כי הובהר להן כי לאחר לקיחת המידות יהיה על התובעת להמתין כ 6 שבועות להגעת הסמכים, ולשם קביעת תור לתחילת הטיפול. האם הוסיפה כי הבינה מהנתבעת כי לאחר כחודש וחצי מתחילת הטיפול יהיה ניתן כבר להבחין בתוצאות. "מאוד סמכנו עליה שזה יהיה וכשראינו שהיא לא אומרת מתי ולא שום דבר זה היה קצת יותר מידי אז כבר הבת שלי איבדה את האמון ואני גם קצת לחצתי עליה לקבל תוכנית עבודה" (עמוד 6, שורות 26-28). יוער, כי בסיומה של העדות ביקשה התובעת כי בית המשפט יתעלם מעדות האם. הובהר לתובעת כי העדות היא חלק מהפרוטוקול ולא ניתן לשנותו. הנתבעת, במסגרת עדותה לפניי, הבהירה כי מעולם לא סרבה ליתן לתובעת שירותי יישור שיניים. "קודם כל, זאת הפרנסה שלי, בזה אני מתעסקת. אני מומחית ליישור שיניים, המון לקוחות ומעולם לא הגעתי לסיטואציה שכזאת". לטענת הנתבעת, התובעת הגיעה אליה לפגישת ייעוץ ולקבלת חוות דעת. לדבריה, הסבירה לתובעת את אפשרויות הטיפול, לרבות ההתלבטות באשר לעקירת ניב בלסת התחתונה. לטענת הנתבעת, לאחר שהוסבר לתובעת אופן הטיפול, לרבות ההתלבטות, הוסכם להכין מודל SET UP בעלות של 1,000 ₪ אשר ידמה את עקירת השן בגבס "כדי לראות איך זה יראה". לטענת הנתבעת, במעמד פגישת הייעוץ ובהסכמת התובעת נלקח המודל ונקבעה פגישה נוספת לשם ניתוח התוצאה וקבלת החלטה להמשך טיפול. לאחר פגישת הייעוץ ולקיחת המודל שילמה התובעת לנתבעת את הסך המוסכם של 1,000 ₪. הנתבעת הציגה לבית המשפט את טופס הייעוץ והתוכנית (נ/1). לטענת הנתבעת, טופס זה, בצירוף שאלון בריאות עליו חתמה התובעת נשאר במרפאה ובו תיעוד של מהלך הבדיקה, תוכנית הטיפול ומשך הטיפול המשוער. לטענת הנתבעת, בשלב ראשוני זה ובטרם הוחלט על מתווה הטיפול, עד לאחר קבלת תוצאות ה SET UP ובטרם מבוצעת התקנה בפיה של המטופלת, הנתבעת אינה מחתימה את לקוחותיה על טופס הסכמה מדעת לטיפול. הנתבעת הוסיפה כי בפגישה נוספת ביום 26.08.12 ולאחר קבלת ה SET UP , החליטה התובעת לבצע את הטיפול בסמכים פנימיים בלסת העליונה ובסמכים שקופים חיצוניים בלסת התחתונה. יובהר, כי בכתבי הטענות עלה כי התובעת הינה מורה והובע על ידה חשש ממראה חיצוני בולט של הסמכים ולכן הוחלט על טיפול "שקוף" "אינקוגניטו". לטענת הנתבעת, תנאי התשלום המקובלים במרפאתה הינם תשלום במזומן על חשבון עלות הסמכים בסך שבין 8,000-10,000 ₪ במועד ההסכמה על הטיפול, והיתרה בתשלומים. הנתבעת הסבירה כי במועד לקיחת המידות "אני שולחת את הקוביות הפנימיות לגרמניה, אני מחויבת בעלות הסמכים האלה ושילמתי 4,726 ₪" (עמוד 4, שורות 3-4). לטענת הנתבעת, תנאי התשלום הוסברו לתובעת עוד בפגישת הייעוץ. עם זאת, הנתבעת שילמה סך של 7,000 ₪ בלבד במזומן במועד לקיחת המידות והתחייבה להסדיר את התשלום הנותר, אולם לא עשתה זאת. פירוט התשלומים הוצג (נ/2). הנתבעת הבהירה כי רק "ביום ההדבקה זה היום שבו אני 'נוגעת' בפציינט ומתחיל הטיפול ואז אני מחתימה על טופס של הסכמה מדעת" (עמוד 4, שורה 16). הנתבעת בעדותה התייחסה להתנהלות התובעת ולפיה הגם שנדרשה להמתין 6 שבועות לקבלת הסמכים ולקביעת תור להדבקה, שבועיים לאחר המדידה פנתה לנתבעת ואמרה לה "שהיא לא בטוחה שהיא רוצה את הסמכים הפנימיים ואם אפשר לבטל והסברתי לה שאין החזר כספי אז היא אמרה טוב נמשיך ושהיא מחכה לטלפון מתי לבוא להדבקה" (עמוד 4, שורות 8-10). לאחר מכן המשיכה התובעת "בסגת טלפונים אין סופית, הרבה יותר מ 10 שיחות טלפון, עם המזכירה, להשאיר הודעה, גם איתי היא דיברה לפחות 3-4 פעמים. זה התחלק לשניים, אחד זה למה לא קובעים לה תור והיא רוצה תורים עתידיים, מה שאנחנו לא נותנים... באיזשהו שלב השאלות שלה גרמו לי להבין שהיא לא מבינה את תוכנית הטיפול. ... ושוב טלפון ושוב טלפון." (עמוד 4, שורות 11-16). לטענת הנתבעת, בשיחות הטלפון הרבות שקיימה עם התובעת הבינה כי התובעת אינה "סגורה" או מבינה עד תום את מהות הטיפול אותו היא עתידה לעבור ולכן בשיחה טלפונית מיום 24.10.12, הנתבעת העידה כי אינה זוכרת בוודאות מי יזם את שיחת הטלפון, אולם הניחה כי הייתה זו התובעת שהתקשרה אליה שוב, דרשה מהתובעת לחתום על תוכנית הטיפול ועל הסכמה לקבלת הטיפול בהתאם למתוכנן. הנתבעת גם העידה כי שיחת הטלפון הסתיימה בטונים צורמים וגבוהים. לטענת הנתבעת, התובעת סירבה לחתום על תוכנית הטיפול והבהירה כי לא תעשה כן. לדבריה הסבירה לתובעת כי בהיעדר הסכמה וככל שלא תחתום ותודיע כי היא מבינה ומסכימה לדרך הטיפול, לא יהיה באפשרותה לטפל בה ולהעניק לה את הטיפול כמתוכנן. הנתבעת הודתה כי הבהירה לתובעת כי בנסיבות אלו אינה מוכנה לקבל אותה לטיפול במועד שתוכנן וזאת עד שתחתום על הסכמה למתווה הטיפול. הנתבעת הוסיפה כי הציעה להיפגש עם התובעת ביום 25.10.12 לפגישה נוספת "פנים מול פנים" כדי לישר את ההדורים ולהבהיר ולהסביר לתובעת את כל הנדרש, אולם התובעת סירבה גם לכך. הנתבעת הסבירה כי בשלב זה חשה כי אין ביכולתה להגיע להבנה עם התובעת וביקשה את סיוע בעלה, מנהל המרפאה, בקשר עם התובעת. גם מאמצי מר פינקלשטיין ואף עו"ד מטעמם במגעים עם התובעת כשלו. הנתבעת והעדים מטעמה חזרו והעידו את שהצהירו ואת שטענו במסגרת כתב ההגנה, כי הוצע לתובעת לקבל את הטיפול ולחילופין לקבל את הסמכים והחזר כספי בניכוי ההוצאות, כאמור. לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות וצרופותיהם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. עולה כי התובעת פנתה לייעוץ לצורך קבלת טיפול אורתודנטי לכ 4-5 מומחים בתחום. הגם שהעידה כי רצתה לעבור טיפול של יישור שיניים לא עשתה זאת עד היום. בהתאם לגרסת התובעת ואימה וגרסת הנתבעת, שוכנעתי כי מהלך הטיפול, אפשרויות ודרכי הטיפול הוצגו ופורטו לתובעת, אשר בשלב ראשון נתנה הסכמתה המלאה ונראה היה כי הבינה את המהלך על כל הכרוך, לרבות התשלום, מועד תחילת הטיפול ומשכו. הן התובעת והן אימה הבהירו כי בפגישת הייעוץ החליטו לשכור את שירותיה של הנתבעת תוך הבעת אמון באופן הטיפול והייעוץ שקיבלו. עוד שוכנעתי, כי התובעת פנתה לנתבעת מספר רב של פעמים, בשיחות טלפון לשם קבלת הסבר תוך התלבטות וקיבלה מענה והסבר מפורט מהנתבעת. עם זאת, התובעת לא חדלה לפנות ואף להטריד את הנתבעת במרפאתה, גם לאחר קבלת תשובות, מענה וקביעת תור לתחילת טיפול. התובעת אשר הסכימה להצעת המחיר לא שילמה את מלוא התמורה שהתחייבה ושוכנעתי בגרסת הנתבעת כי הגם שהתובעת נתנה את אישורה לטיפול שהוצע לה התלבטה באשר להמשך הטיפול. לאחר ששמעתי גרסת התובעת והנתבעת להתנהלות הטלפונית ביניהן, אני נותנת אמון מלא בגרסת הנתבעת ולפיה התובעת סירבה לחתום על תוכנית הטיפול והודיעה לנתבעת כי איבדה את אמונה בה וכי אינה מעוניינת בהמשך הטיפול. חיזוק לגרסת הנתבעת מצאתי במכתבה של התובעת מיום 26.10.12, ובו עדות לכך שהתובעת לא הייתה מעוניינת להמשיך ולבצע את הטיפול באמצעות הנתבעת ובו דרישה לקבלת החזר כספי, לרבות הצילומים והסמכים לאלתר. דרישה עליה חזרה התובעת במכתביה מיום 08.11.12, ומיום 15.11.12, ומיום 05.12.12 לעו"ד אמסל. נכון הוא כי בתחילת הדרך ובמועד בו פנתה התובעת לנתבעת לשם קבלת הטיפול הייתה נחושה ברצונה להתחיל את הטיפול במועד הקרוב ביותר ולסיימו בהקדם. אולם, ככל שחלף הזמן, ההמתנה לסמכים, התעוררו חששות וספקות בליבה של התובעת, לרבות תחושת העדר אמון בנתבעת. חיזוק לכך קיבלתי גם מעדותה של האם, כפי שפורטה לעיל. יודגש, כי מקובלת עליי עמדת הנתבעת ולפיה רצתה לטפל בתובעת ולהעניק לה שירותי יישור שיניים, שהרי זו עבודתה וזהו עיסוקה. מובנת לי לחלוטין דרישתה לקבלת הסכמה למתווה הטיפול, בטרם תגיע התובעת להדבקת הסמכים. הן כי כך על רופא לפעול בטרם יחל בטיפול רפואי והן נוכח התלבטויותיה של התובעת והתנהלותה המורכבת כפי שפורטה לעיל. לכן, אני מקבלת את גרסת הנתבעת ולפיה הבהירה לתובעת כי לשם קבלת טיפול עליה לאשר את תוכנית הטיפול ולהבין אותה עד תום, בהתאם לדרישת הנתבעת. סירובה של הנתבעת לפגוש את התובעת במועד שנקבע וללא חתימת התובעת מבעוד מועד, הינה סבירה והגיונית בנסיבות. הנתבעת, בעלה ובא כוחה שבו והציעו לתובעת לקבל את הטיפול, תוך הסכמה למתווה והבעת אמון בנתבעת, ולחילופין קבלת החזר כספי בניכוי הוצאות הנתבעת. התובעת סירבה לקבל את הטיפול, לאחר שהסכימה למתווה שהוצע לה, בניית מודל SET UP בעלות של 1,000 ₪ ולאחר שנלקחו מידות של הלסת העליונה לשם ייצור הסמכים הפנימיים, בעלות של 4,726 ₪ נוספים. התובעת, בהתאם לדרישתה, קיבלה לידיה את הסמכים שיוצרו בהתאם למידותיה ועליה לשאת בעלות יצורם. מצאתי סבירה והגיונית את ההצעה שהוצעה לתובעת על ידי הנתבעת להשבת התשלומים ששולמו על ידי התובעת בקיזוז העלויות, כאמור. בנוסף, במסגרת כתב ההגנה, נטען על ידי הנתבעת כי התובעת "בהתנהלותה האובססיבית" גרמה לנתבעת נזקים רבים ואובדן הכנסה, בזבוז זמן ועלויות רבות נוספות בגין ניהול ההליך. בנסיבות אלו, החלטתי לדחות את התביעה. התובעת שילמה לנתבעת סך של 8,000 ₪, הוצאותיה של הנתבעת בגין ייצור המודל והסמכים, בהתאם לקבלות שהוצגו לפניי, הינם בסך של 5,726 ₪ ויש לקזזם כאמור. עוד, שוכנעתי כי על התובעת לשלם לנתבעת עבור הטיפולים והייעוץ שקיבלה כאמור, סך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. כמו כן, תישא התובעת בהוצאות הליך זה בסך 500 ₪. את הפיצוי שפסקתי לתובעת לשלם לנתבעת, תקזז הנתבעת מהסכום ששולם לה כפי שקבעתי כאמור. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מקבלת פסה"ד. הפרת חוזהחוזהפיצוייםשיניים