אחריות דואר ישראל על נזק לחבילה שנשלחה בדואר שליחים רקע 1. בתאריך 9.4.13 מסר התובע לנתבעת חבילה (להלן: "החבילה") שהכילה נתב (ראוטר) עם כונן קשיח (להלן: "הנתב"). את החבילה בקש התובע לשלוח בדואר שליחים אל חברו בירושלים. 2. לטענת התובע, הגיע החבילה אל יעדה כשהנתב שהיה בתוכה נמצא "מעוך ופגום כולו", על אף שקודם לשליחתו הוא נארז על ידי אשתו, אשר העידה על כך בפני בעצמה, באופן הבא: הנתב הוכנס לתוך תיק המיועד לנשיאת והגנת מכשירים מסוג זה, התיק נעטף ב- 4 שכבות של ניילון בועות ("פצפצים") ועל השכבה האחרונה הודבקה (על ידי עובד הנתבעת) מדבקה ועליה הכיתוב "שביר" (ר' תצלום החבילה שצורף אל כתב התביעה). טענות התובע 3. בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 2,500 ₪, טוען התובע כי הנתבעת התרשלה בשמירה על שלמות הנתב אשר ככל הנראה נפגע בדרכו אל היעד כתוצאה מלחץ שהופעל עליו וגרם להתעקמותו. לשאלתי כיצד ניתן לשלול את האפשרות שהנתב נשלח כשהוא כבר פגום, השיב התובע באופן שנשמע לי אותנטי ומשכנע כי "הוא לא היה שולח משהו עם נזק" וכי מדובר בנתב שהיה קודם לכן ברשותו והוא שלח אותו אל חברו בירושלים אשר התעניין בסוג מכשיר זה וביקש להתנסות בו. 4. להוכחת הנזק הציג בפני התובע תצלומים בהם ניתן לראות בבירור את התעקמות הנתב במספר מקומות - התעקמות אשר אכן נראית ככזו שנגרמה כתוצאה מהפעלת לחץ כבד עליו. 5. מיד לכשהתברר לו דבר הנזק (ביום שלמחרת - 10.4.13 - ת/1), פנה התובע אל הנתבעת וזו שלחה אל הנמען שליח אשר קבל לידיו את החבילה לשם בדיקתה. בתשובתה לפניית התובע הודיעה לו הנתבעת כי אין היא אחראית לנזק שנגרם לנתב שכן החבילה מלכתחילה לא נארזה על ידו כפי שצריכה היתה היא להיארז. טענות הנתבעת 6. להגנתה טוענת הנתבעת כי: אין לתובע אלא להלין על עצמו, שכן הוא שלח תכולה שבירה - פריט מחשובי, באריזה לא מתאימה וכי הוא יכול וצריך היה לצפות את הנזק, משבחר להשתמש באריזה מועדת לנזקים, שאינה קשיחה אלא גמישה וממילא אינה תקנית. בדיקה העלתה כי הנזק הנטען לא ארע בנסיבות השילוח. על התובע היה להציג את המוצר השבור וכן את אריזתו ולהוכיח את הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לבין נסיבות המשלוח. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי כבר נפסק לא אחת ש"החסינות המוקנית לה כמוביל דברי דואר לאומי הינה הגנה ראויה ולתכלית ראויה" (ר' למשל ע"א (ת"א) 742/93 אזולאי נ' רשות הדואר) ולכן מבקשת היא לפטור אותה מאחריות בגין הנזק שנגרם לתכולת החבילה במקרה זה. המסגרת הנורמטיבית 7. נושא אחריות וחסינות הנתבעת קבוע בסעיף 77 לחוק הדואר, התשמ"ו-1986 (להלן: "החוק") שמכוחו היא פועלת, וזו לשונו: "(א) על אף האמור בחוק זה או בכל דין אחר, לא יהיו בעל רשיון כללי, עובדיו וכל הבאים מטעמו אחראים לנזק, גניבה או אבדן של דבר דואר פנים, כולו או חלקו, שאירעו במהלך השירותים הניתנים על ידי פקיד דואר המועסק על ידי בעל הרשיון כאמור בתפקידו ועקב שירותים אלה, אלא אם כן נתקיימו כל אלה: (1) דבר הדואר נתקבל למשלוח על ידי בעל הרשיון כאמור תמורת קבלה ומסירתו טעונה אישור (2) במקרה של נזק, אבדן חלקי או גניבה מתוך דבר הדואר - הדבר הובא לידיעת פקיד הדואר בעת מסירת דבר הדואר או בהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר מכן (3) במקרה של גניבה או אבדן של דבר הדואר כולו - השולח או הנמען הביא את הדבר לידיעת פקיד דואר מיד לאחר שנודע לו (4) הנזק או האבדן לא נגרמו מחמת אריזה בלתי מספקת או בלתי מתאימה, או מחמת טיבו של דבר הדואר, או באשמתם של השולח או של הגורמים שבידי שמים. (ב) בעל רשיון כללי יהיה אחראי לנזק שנגרם לדבר הדואר אם הוכיח השולח כי בעת שנתקבל דבר הדואר למשלוח על ידי בעל הרשיון כאמור, טיפל בו פקיד דואר בצורה רשלנית. על פי הוראת סעיף 81 לחוק: "אין בעל רישיון כללי חייב בפיצויים לפי סעיף 77 אלא כדי שווי הנזק לדבר הדואר או כדי ערכו של דבר הדואר אם נגנב או אבד, אך לא למעלה מן הסכום שיקבע השר לענין אותו סוג של דבר דואר". תקנות רשות הדואר (היקף האחריות לדבר דואר פנים) התשע"ב-2012 מגבילות את סכום הפיצויים במקרי נזק, גניבה או אבדן לסכום מקסימלי של 701 ₪ . 8. בנוסף לכל אלה, קובע סעיף 2.11.4 לחלק ב' של "מדריך הדואר" כי: "חבילה תארז בידי השולח כך שתכולתה תהה מוגנת מפני אובדן או נזק... חבילות שתארזנה בניגוד לאמור לעיל לא תתקבלנה למשלוח ואם תתקבלנה - תוחזרנה לשולחיהן. בכל מקרה, גם אם לא תוחזרנה אל שולחיהן, לא תישא רשות הדואר באחריות לנזק או לאובדן אשר ייגרמו לחבילות כאלה מחמת אריזתן הבלתי מתאימה. סעיף 2.11.8 קובע כי: "פריטים שבירים יש לעטוף בחומר רך ולארוז בתיבות עץ או בתיבות מחומר אשר ימנע את שבירתם במהלך משלוחם, הן בפגיעה חיצונית והן מטלטולי הדרך". 9. בת"ק (נצרת) 7819-05-09 אשלמן ואח' נ' חברת דואר ישראל בע"מ דנה כב' השופטת כרמלה רוטפלד-האפט בנושא אחריותה המוגבלת של רשות הדואר אל מול מעמדו של מזיק פרטי הכפוף לפקודת הנזיקין ואשר חייב לפצות את הנזוק בגין מלוא הנזק שגרם, כשנקודת המוצא בעניינו היא החובה להשיב את מצב הניזוק לקדמותו. תוך הפנייה לפסקי דין שניתנו בעניינים דומים לזה המונח בפני בתיק זה, הבהירה כב' השופטת רוטפלד-האפט כי אכן מדובר בהגבלת אחריות שנועדה בסופו של חשבון להיטיב עם כלל ציבור הצרכנים הנזקקים לשירותי הדואר (ר' ת"ק (י-ם) 1707/01 לביא נ' רשות הדואר ו- ת"ק (רמלה) 1061/08 מימוני נ' חברת דואר ישראל בע"מ), אך ציינה כי מן הצד השני יש הסבורים שמדובר בהסדר בעייתי שיש בו "הגנה בלתי הגיונית ובלתי הגונה" על רשות הדואר המקבלת כתוצאה מכך מעמד שונה מזה של כל ספק שירותים אחר (ר' פסק דינו של כב' השופט שטראוס בת"א (י-ם) 922/97 סלמן נ' רשות הדואר). דיון והכרעה 10. במקרה שבפני, הודה התובע בהגינותו כי בטרם שלח את החבילה, הוא לא נכנס אל אתר הדואר על מנת לבדוק כיצד עליו לארזה והוסיף כי המוצר שהיה בתוכה עשוי פלסטיק ומתכת ולכן בעיניו לא מדובר היה במוצר שביר. התובע טען כי הוא אמר לעובד הנתבעת שקבל מידיו את החבילה כי יש בה נתב (ראוטר) וזה הדביק עליה מדבקת "שביר" והעבירה למשלוח.11. לטעמי, במצב דברים זה, בו חזקה על עובד הנתבעת כי הוא מכיר את הוראות המשלוח על בורין, בעוד שמן התובע אין זה סביר לצפות שיהא בקיא בכל פרטיהן, היה על עובד הנתבעת להסב את תשומת לבו של האחרון לצורך בדרך האריזה המיוחדת לפריטים שבירים, אלא אם כן גם הוא, כמו התובע, סבר כי אין מדובר בפריט שביר מובהק והסתפק באריזה המוקפדת שביצעה אשת התובע ורק ליתר בטחון הדביק עליה מדבקת "שביר".12. מעבר לכך, התובע פנה אל הנתבעת מיד לכשנודע לו דבר הנזק וזו בדקה את החבילה והנתב שנמצא בתוכה ומצאה כי הוא אכן מעוך, בעוד אריזתו לא ניזוקה. להתרשמותי מדובר בנזק שלא נגרם כתוצאה מאריזה בלתי מספקת או בלתי מתאימה של החבילה (שהרי גם עובד הנתבעת שקבל אותה לידיו לצורך שליחתה לא סבר כך), אלא מכשל של הנתבעת באופן הטיפול שלה בחבילה אשר נמעכה בשלב מסוים בדרכה אל הנמען, מעיכה שגם אם לא גרמה נזק חיצוני לאריזה, הזיקה היא באופן משמעותי לפריט שנארז בתוכה.13. באשר לגובה הנזק, אין לי אלא להצטרף לדברי כב' השופט שטראוס בפס"ד סלמן הנ"ל, לכוף גם אני את ראשי ולכבד את מצוות המחוקק אשר קבע תקרת פיצוי בסך 701 ₪ במקרים כגון דא. לנוכח האישור שצרף התובע אל כתב התביעה, ממנו עולה כי שווי נתב חדש כמו זה שנשלח על ידו וניזוק, עומד כיום על סך של 299$, גם אם במקרה נשוא התביעה מדובר היה בנתב שכבר נעשה בו שימוש מסוים, , הנני מחייבת את הנתבעת לפצותו בסך המירבי של 701 ₪ בתוספת הוצאות בסך 300 ₪, בסה"כ 1,001 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. תעופהדואר ישראל / רשות הדוארדואר