התובע פנה לפלאפון בבקשה לקבל העתק של הסכם ההתקשרות וכן פרטים בדבר החשבוניות. נאמר לתובע כי עליו לגשת לסניף הנתבעת. משניגש לסניף, נאמר לתובע כי תנאי הסכם ההתקשרות לא עודכנו במערכת וכי יעשה מאמץ להשיב לתובע את כספו לאחר חג הפסח. בחלוף שבועיים, משלא נוצר קשר עם התובע, פנה התובע שוב לנתבעת ביום 18.4.13 והודיע כי ימתין עד ליום 23.4.13 להשבת כספו ואם לא יפנה לבית המשפט. משלא הושב הכסף שנגבה ביתר לתובע הוגשה התביעה ביום 29.4.13. התובע טוען כי בהתאם להוראת סעיף 13ד1 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, היה על הנתבעת לברר את טענתו לתשלום יתר תוך עשרה ימי עסקים מיום פנייתו וכן להשיב את כספו תוך ארבעה ימי עסקים נוספים. לאור הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, טוען התובע כי הוא זכאי לפיצויים לדוגמה ללא הוכחת נזק והעמיד את סכום תביעתו על סך של 22,500 ש"ח. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי בשל טעות אנוש חויב התובע בשוגג בסכום של 547 ₪ והיא מתנצלת על כך. כך, בטעות צורף התובע לתוכנית המקורית אליה השתייך בעבר ולא לתוכנית החדשה. כן חובר התובע בטעות לשירותים אלקטרוניים אליהם היה מחובר בעבר. לפיכך, חייבה הנתבעת את התובע בהתאם לתוכנית הישנה ולא החדשה. ביום 28.3.13 פנה התובע לנתבעת והלין על חיובו. הנתבעת בדקה את העניין ומצאה כי נפלה טעות. לפיכך, תמחרה הנתבעת את השירותים מחדש וזיכתה את התובע ביום 28.4.13 בסך של 380 ₪, וזאת בטרם הגשת התביעה. בהמשך, טוענת הנתבעת, כי זיכתה את התובע בסכום נוסף של 167 ₪. הנתבעת טוענת כי הטעות שקרתה לא הסבה לתובע נזק, למעט טרחה מזערית בגין פניותיו לנתבעת. לטענתה, אין מקום לחייבה בפיצויים לדוגמה לפי חוק הגנת הצרכן, שכן התובע לא מסר לנתבעת בקשה בכתב כדרישת הסעיף. בנוסף, יש להביא בחשבון כי נזקו של התובע הסתכם בסכום של 547 ₪ וכי סכום זה הושב לתובע. בתשובה טוען התובע, כי לא קיבל את סכום הזיכוי בסך של 167 ש"ח וכי עד עתה טרם עודכן מסלול החיוב כנדרש והתובע עדיין מחובר לשירותי סופר טי.וי. עוד טוען התובע, כי דרישת הכתב על-פי סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן היא דרישה ראייתית ולא דרישה מהותית. דיון והכרעה בדיון שלפני הסכימו הצדדים כי על הנתבעת להשיב לתובע סך נוסף של 320 ₪ בגין סכומים שגבתה ממנו ביתר, וזאת נוכח טענת התובע כי לא קיבל את הזיכוי בסך של 167 ₪, וכן בגין סכומים נוספים שנגבו עבור שירות הסופר טי.וי. המחלוקת בין הצדדים נותרה רק בשאלה האם זכאי התובע לפיצויים לדוגמה על-פי חוק הגנת הצרכן או לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו בשל גביית החיוב ביתר. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת גבתה מן התובע חיובים ביתר, שלא כדין. יחד עם זאת, הבהירה הנתבעת כי הדבר נעשה בשל טעות אנוש לפיה צורף התובע לתוכנית המקורית אליה השתייך בעבר ולא לתוכנית החדשה. כן חובר התובע בטעות לשירותים אלקטרוניים אליהם היה מחובר בעבר. לפיכך, חייבה הנתבעת את התובע בהתאם לתוכנית הישנה ולא החדשה. משפנה התובע לנתבעת נאמר לו כי טענתו תיבדק ובהמשך נאמר לו כי יזוכה בסכום החיוב השגוי. התובע זוכה בחלק מסכום החיוב השגוי עובר להגשת התביעה. האם בנסיבות אלה יש מקום לפסוק לתובע פיצויים לדוגמה לפי סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן? אין ספק כי פסיקת פיצויים לדוגמה לפי חוק הגנת הצרכן היא סעד המצוי בשיקול דעתו של בית המשפט. דעתי היא כי בנסיבות העניין אין מקום לפיסקת פיצוי כאמור. כך, במקרה זה מדובר בכשל נקודתי אצל הנתבעת הנובע מטעות אנוש ולא ממחדל שנעשה בזדון או במכוון או משיטה של הנתבעת. הנתבעת הכירה בטעות לאחר שהתובע פנה אליה ועוד בטרם הגשת התביעה זיכתה את התובע בלמעלה ממחצית מסכום החיוב השגוי. עוד יש להביא בחשבון את העובדה כי התובע מיהר לפנות לבית המשפט, וזאת כאשר הגיש תביעתו חודש ימים לאחר פנייתו לנתבעת. איני סבורה כי זה המקרה המתאים בו יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לדוגמה. יחד עם זאת, זכאי התובע לפיצוי בשל הטרחה שנגרמה לו בשל טעות הנתבעת. התובע נאלץ לפנות לנתבעת מספר פעמים על מנת לקבל הזיכוי ורק לאחרונה נותק משירותי הסופר טי. וי של הנתבעת. עוד יש להביא בחשבון גם את העובדה, כי לא הושב לתובע מלוא הסכום שנגבה ביתר אף לאחר הגשת התביעה. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 1,800 ₪ בגין הטרחה שנגרמה לו בשל פניות חוזרות ונשנות לנתבעת וכן בגין ההוצאות בהגשת התביעה. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,120 ₪ (הוא הסכום שנגבה ביתר בצירוף סכום הפיצוי), וזאת בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. חוזהסלולר (תביעות)