1. הגב' דרורית , (להלן:" דרורית") הינה אמה של הגב' צליל (להלן: "צליל"). ביום 13.12.12 נהגה דרורית ברכבה של צליל ובעת שנכנסה לחנייה פרטית, עצרה את רכבה בחנייה והמתינה שרכב מסוג רנו מגאן, שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") ייצא מהחניה ותוך שהיא מחכה- איבד הנתבע שליטה ולא ראה את מה שלפניו מכיוון ששמשת רכבו הייתה מלאת אדים וכתוצאה מכך, נכנס רכב הנתבע בדלת קדמית שמאלית של רכב התובעות. מאחר והתובעות סוברות, שהאחריות לתאונה ולגרם הנזק רובצת על הנתבע, הגישו הן תביעה זו לחייב את הנתבע ואת הנתבעת 2, שהיא המבטחת את רכב הנתבע (להלן:"מנורה") לשלם את נזקיהן בסך של 3,685 ₪, כאשר בגוף כתב התביעה אין כלל פירוט כיצד הגיעו התובעות לסכום זה. 2. הנתבעים הגישו כתב הגנה בו נטען, שלא היה כלל מגע בין הרכבים ובשל כך ובשל טענות עיקריות נוספות שהעלו בכתב ההגנה - סבורות הנתבעות שיש לדחות את תביעת התובעות. ואלו הן הטענות העיקריות המועלות על ידי הנתבעים: א. א) הנתבע נסע באיטיות ובזהירות רבה בנתיב הימני אל עבר היציאה מרחוב הולנדי צר ועל כן נסע בזהירות, כאשר לכיוון היציאה מהחניה הבחין ברכב התובעות המנסה להיכנס לרחבת החניה ומיד בלם את רכבו על מנת לאפשר לדרורית לעבור. ב) בשלב מסוים עמדו הרכבים במקביל, אולם על אף הקרבה לא היה כל מגע, אפילו לא בין המראות הצדדיות של הרכבים וגם לא נשמע שום רעש המעיד על מגע כלשהו בין הרכבים. ב. א) על אף האמור לעיל, פנתה דרורית אל הנתבע וטענה, שהוא פגע במכוניתה. בעקבות כך, ירד הנתבע מרכבו, ניגש אל רכב התובעות וביקש מדרורית שתפנה תשומת לבו למקום הפגיעה, שלכאורה נגרמה לרכבה ומשלא נראתה פגיעה, הזעיקה דרורית את צילה וגם את בעלה וצילה הפנתה תשומת ליבם של הנתבע וחבריו - שנסעו עמו ברכב- לפגיעה ספציפית בתחתית דלת הנהג. ב) הנתבע וחבריו ראו פגיעה מאובקת נורא ונראה היה שמדובר בפגיעה ישנה, שאינה מתיישבת עם גובה הרכבים. ג. הנתבעים גם מכחישים את גובה הנזק הנטען. 3. מטענות הצדדים המעורבים בתאונה עולה, שבעצם, אין מחלוקת בין הצדדים על היות מקום האירוע חנייה פרטית, אין גם מחלוקת בין הצדדים, שהרכבים המעורבים בתאונה זו הגיעו זה מול זה ואין גם מחלוקת בין הצדדים, שבשלב מסוים היו שני הרכבים מקבילים זה אל זה. השאלה השנויה במחלוקת והצריכה הכרעה במשפט זה, היא: האם היה מגע בין הרכבים וכתוצאה ממגע זה נגרם הנזק לרכב התובעות, או שמא תאמר שיש לקבל את טענות הנתבעים, שלא היה מגע בין הרכבים ואם נראה נזק כלשהו במכונית התובעות - נזק זה נגרם מאירוע קודם, שלא היה לו קשר עם האירוע בו קא עסקינן. 4. לצורך הכרעה בשאלה הנ"ל, בחנתי את טענות הצדדים, הן כפי שבאות לידי ביטוי בכתבי הטענות והן כפי שבאות לידי ביטוי בעדויות בבית המשפט ולאחר שבחנתי טענות אלו יחד עם חומר הראיות שצורף לכתב התביעה ואשר הוגש במהלך הדיון, אני מחליט לקבל עדותה של דרורית כעדות, שאמינה עלי ומתקבלת על דעתי יותר מאשר עדותו של הנתבע ושלושת עדיו - זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) הנתבעים מאשרים את העובדה, שבשלב מסוים עמדו הרכבים במקביל האחד לשני, אך לטענת הנתבעים, לא היה מגע בין הרכבים וכתמיכה לטענה זו, מציינים הנתבעים, שלא שמעו רעש המעיד על מגע וגם לא היה מגע בין המראות הצדדיות של הרכבים. (ראה סעיף 6(ג) לכתב ההגנה). ב) לאור עדויות הצדדים, אין להוציא מכלל אפשרות, שאכן הנתבע והנוסעים ברכבו לא שמעו רעש המעיד על מגע, ברם אי שמיעת הרעש, אין בו כדי לשלול את עצם הפגיעה, שכן הפגיעה הייתה בדלת רכב התובעות ואם החלונות סגורים - ייתכן והרעש לא יישמע. באשר לטענה הנוספת של הנתבעים, שאף לא היה מגע בין המראות, הרי שלעניין טענה זו, אני קובע, שלפי תיאורה של דרורית וגם של הנתבע על כיוון נסיעת רכב הנתבע, הרי שהפגיעה ברכב התובעות נגרמה תוך כניסה קדמת רכב הנתבע וגובה קדמת הרכב, אינו מגיע לגובה המראה ברכב התובעות וגם לא בגובה המראה ברכב הנתבע. ב. א) נציגת מנורה, ערכה לדרורית חקירה ארוכה - ארוכה מדי- ולמרות אורך החקירה, לא הצליחה נציגת מנורה לגרום לשינוי בגרסתה העיקרית של דרורית, שבעת שרכבה היה בעצירה - הגיע רכב הנתבע ממול ופגע בצד שמאל של רכבה. נציגת מנורה, ביקשה מדרורית להסביר, שאם הרכבים עומדים בצורה מקבילה, כשהרכבים פונים זה מול זה, איך למעשה פגע הנתבע רק בדלת. עוד הסבר ביקשה נציגת מנורה מדרורית והוא: "איך אין לכם נזק מקדמת הרכב ועד הדלת?". ההסברים הנ"ל, שביקשה נציגת מנורה מדרורית, הם, למעשה עזרו לדרורית להסביר את צורת הפגיעה והסבר זה, אכן שולל את האפשרות של מפגש בין המראות, שכן כך הסבירה דרורית, לבקשת נציגת מנורה: "כי זה היה שפשוף, הוא פגע בי עם החלק הקדמי של האוטו שלו" ובהמשך מוסיפה דרורית ואומרת: "הוא לא בא ונכנס בקדמה של האוטו, אלא הוא נסע מולי, ואז בדלת, הפגיעה הייתה בדלת...לא בחלק הקדמי של האוטו" וכך גם התרשם וכך גם קבע בית המשפט. (ראה סעיף 4א(ב) לעיל וראה עדותה של דרורית בעמ' 3 לפ',ש' 13- 15 וש' 19- 21). ב) נציגת מנורה, אף הקשתה על דרורית ושוב ביקשה הסבר: "איך יכול להיות שהפגיעה אצלך, שפשוף למטה, ממש בתחתית הדלת ולא רואים שום פגיעה בדלת עצמה למעלה, הרי אם הוא פוגע לך ברכב, צריך להיות איזה שהוא סימן של מעיכה בדלת?" ועל כך השיבה דרורית, שהיא הייתה בעצירה ולא הייתה פגיעה חזיתית בחלק הקדמי אלא פגיעה בצד של הרכב. (עמ' 4 לפ',ש' 1- 8). אמנם, דרורית התבקשה להשיב שאלה של מומחה, אך דרורית מכחישה את טענת נציגת מנורה, שהפגיעה הנראית ואשר נקבעה בממצאי השמאי- היא פגיעה קודמת ובעצם, אין בפני חוות דעת נגדית השוללת את ממצאי חוות הדעת של השמאי מטעם התובעות או חוות דעת, הקובעת שאכן הפגיעה היא פגיעה קודמת או שפגיעה זו לא תיתכן ממפגש זה של הרכבים בשל הפרשי גובה או בשל כל נימוק אחר- שביקשה נציגת מנורה להסתמך עליו ללא כל ראיה תומכת. ג. א) הנתבע העיד בבית המשפט, שעשו סימולציה במקום על מנת לראות את הפרשי הגובה בין קדמת הרכב שלו ובין מקום הפגיעה ברכב התובעות, אך כפי שכבר קבעתי לעיל, לא הוגשה חוות דעת כלשהי השוללת הפגיעה באותו מקום מפאת גובה הרכבים וגם לא הוגשה לבית המשפט תמונה של סימולציה זו על מנת להראות את הפרשי הגובה. לעניין זה העידה צילה, שאכן נעשתה סימולציה על ידי התקרבות שני כלי הרכב ולטענתה, הסימולציה הראתה, שהנזק הוא בדיוק באותו גובה של המכה. (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 19- 21 ועמ' 5 לפ',ש' 24- 27). ב) גם מצילה לא חסכה נציגת מנורה שאלות - למרות שהיא עצמה לא הייתה בעת האירוע- ברם, מתשובות לשאלות, אישרה צילה, שלא היו ברכבה פגיעות קודמות וצילה גם הצליחה להסביר את סיבת האבק שהיה על הרכב, את המכה בחלק התחתון של הדלת ולא בחלק העליון של הדלת ועדות זו לא נסתרה בממצאים אחרים על ידי עד שידע את מצבו של הרכב בטרם האירוע או על ידי חוות נגדית לחוות דעתו של השמאי מטעם התובעות. ד. בכתב ההגנה, מציינים הנתבעים, שמדובר ברחוב צר וכאשר הנתבע הגיע לכיוון היציאה מהחניה הבחין ברכב התובעות, המנסה להיכנס לרחבת החניה ומיד בלם את רכבו על מנת לאפשר לדרורית לעבור. (סעיף 6(ג) לכתב ההגנה). בעדותו בבית המשפט, אמר הנתבע- בהגינותו- שהוא זוכר שרכב התובעות עמד בכניסה לרחוב הולנדי -ולא חזר על כך, שהוא ראה שרכב זה מנסה להיכנס לרחבת החניה ובנוסף לכך, העיד הנתבע, שהוא לא זוכר אם הרכב של התובעות היה בנסיעה או במהירות גלישה, אך קודם לכן, העיד הנתבע, שתוך כדי נסיעתו הוא ראה שהוא ממש קרוב לרכב התובעות ואז עצר. (עמ' 5 לפ',ש' 15- 17 וש' 30- 32). ה. א) מר יובל בן גיגי, שנסע ברכב הנתבע, (להלן:"מר בן גיגי") העיד, שבעת האירוע היו שני הרכבים בנסיעה - בניגוד לעדותו של הנתבע. (ראה בעמ' 7 לפ',ש' 4)ושרכב התובעות בא מולם וכאשר שני הרכבים התקרבו אחד לשני, שניהם נעצרו ואז פתחה דרורית את החלון והנהגים דיברו ביניהם ואמרה לנתבע, שהוא פגע במכוניתה. מר בן גיגי, ביקש לקבוע עובדה, שלא הייתה שום פגיעה ברכב ועובדה זו הוא הסיק מכך, שהמראות לא נגעו האחת בשנייה ולא שמעו פגיעה. (עמ' 6 לפ',ש' 2- 6). על עצם העובדה, שהמראות לא נגעו אחת בשנייה, אין מחלוקת והתובעות גם לא טענו שהיה מגע כזה ולעניין זה כבר התייחס בית המשפט לעיל. ב) מעניין לציין, שמר בן גיגי מנסה להצביע על כך, שרק עם הגעתה של צילה: "כעבור דקה או שתיים, היא ישר באה לאוטו, וזה היה מוזר, ואמרה, הנה יש לי פגיעה למטה בתחתית על הדלת". עולה הרושם מאמירה זו, שרק עם הגעתה של צילה למקום היא טענה והראתה את הנזק, אך יש לבחון את שאמר מר בן גיגי בתחילת עדותו, שעוד בטרם הגיעה צילה למקום כאשר שני הרכבים נעצרו - כבר אז פתחה דרורית את החלון ואמרה לנתבע שהוא פגע ברכבה. (עמ' 6 לפ', ש' 8- 9 וש' 3). ג) גם העד מר אדר פילו, (להלן:"מר פילו") מסיק שלא היה מגע בין הרכבים וגם הוא סומך מסקנה זו על כך, שהמראות היו במרחק ולא נפגעו וגם לא הרגיש ולא שמע מכה, אך גם הוא מעיד על כך, שמייד ובטרם הגיעה צילה למקום, פתחה דרורית של החלון והחלה לצעוק וטענה שהנתבע פגע ברכבה. (עמ' 7 לפ',ש' 10- 12). מר פילו העיד, שהוא גם יצא מרכב הנתבע והוא אומר:" כשניקינו את המקום, ראינו שפשוף או מכה קלה, עיקום בחלק התחתון שמקביל לכביש. זה לא משהו שהיה ניתן לראותו אותו לפני כן". לכן, מעדותו עולה, שאכן הייתה פגיעה ולא הוכח בפני, שפגיעה זו הייתה ברכב התובעות בטרם האירוע נשוא תביעה זו. 5. א. סוף דבר, אני מקבל את טענת נציגת מנורה, שנטל ההוכחה להוכיח את התביעה חל על התובעות, אך נטל זה נבחן על פי מאזן ההסתברויות במשפט אזרחי ואני קובע, שהתובעות עמדו בנטל זה, לאחר שהאמנתי לגרסתה של דרורית וטענת נציגת מנורה, שהנזק לרכב לא קרה באירוע נשוא כתב תביעה זה לא נתמכה בראיות חיצוניות כלשהן וממצאי חוות הדעת של השמאי מטעם התובעות לא נסתרו. ב. לכן, בהתחשב בקביעת גובה הנזקים על ידי שמאי מטעם התובעות ובהתחשב בכך, שהתובעות טרם תיקנו את הרכב, אין מגיע לתובעות סכום המע"מ שנקבע בחוות הדעת והיות והתובעות תובעות אך ורק הסכום של 3,685 ₪ אני מקבל את תביעת התובעות ומחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעות - באופן סולידארי- את סכום הנזק בסך של 3,685 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 4.4.13- ועד התשלום בפועל. ג. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידארי- לשלם לתובעות, באופן סולידארי- הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. שמשות רכבתאונת דרכים