הכביש במקום בו ארעה התאונה הינו צר ואינו מספיק למעברם של שני רכבים לרוחבו ואחד מהרכבים חייב לרדת לשולי הכביש, כדי לאפשר מעברו של רכב האחר הנוסע למולו. כן עולה כי הכביש במקום בו ארעה התאונה הינו בשיפוע, כאשר התובע נוסע במעלה הדרך ואילו הנתבעת נוסעת במורדו. בתקנה 46 לתקנות התעבורה מצויה התייחסות לדרך נהיגה בכביש צר ותלול, כדלקמן: "(א) שני כלי רכב הבאים מכיוונים נגדיים בכביש שאינו רחב במידה מספקת למעבר חופשי של שניהם, יפחיתו הנוהגים ברכב את מהירות נסיעתם ויימינו את רכבם ככל האפשר לשפת הכביש ולפי הצורך אף מעבר לשפת הכביש, עד כדי בטחון מפני התנגשות. (ב) נפגשו כלי הרכב כאמור בדרך תלולה והנסיבות מחייבות עצירתו של אחד מהם, חייב הרכב היורד להיעצר". בעדותו בביהמ"ש, העיד התובע בחקירתו הראשית כי מיד משהבחין ברכב הנתבעת, סטה ימינה ככל שניתן, אך הנתבעת ירדה במורד הדרך ופגעה ברכבו, בצד האחורי שמאלי שלו. אף בהודעתו לחב' הביטוח מטעמו, תיאר התובע את אופן קרות התאונה באורח דומה. כל שרשם בהודעה שהוגשה וסומנה תק/2 הוא כי "פנה ימינה", אך רכב הנתבעת פגע בו. רק בחקירתו הנגדית העלה התובע לראשונה את הטענה כי לאחר סטייתו ימינה, עצר את רכבו בעצירה מוחלטת והתאונה ארעה בעת שהיה בעצירה (עמ' 2 ש' 5-6 לפרוט'). הנתבעת העידה בביהמ"ש כי משהבחינה לראשונה בתובע, הוא נסע במרכז הכביש, במהירות. היא סטתה ימינה ככל הניתן ועצרה את רכבה בעצירה מוחלטת, אך התובע המשיך בנסיעתו ופגע ברכבה בדופן השמאלי, במראה ובשתי הדלתות. אף בהודעה שמסרה הנתבעת לחב' הביטוח מטעמה, תיארה את אופן קרות התאונה באורח זהה, עת ציינה כי עצרה את רכבה כדי לאפשר את מעברו של התובע, אך למרות כן - פגע התובע ברכבה. הנני מעדיפה את גירסת הנתבעת על אשר ארע על פני דברי עדותו של התובע וקובעת כי התאונה התרחשה בעת שהנתבעת היתה בעצירה בצד ימין הדרך, ככל שניתן היה לסטות ימינה, אך התובע, בעת שחלף על פני רכבה בנסיעה, פגע עם הפינה האחורית שמאלית שלו בדופן השמאלי של רכב הנתבעת. הנני דוחה את טענת התובע כי בעת התאונה היה הוא עצמו בעצירה ואילו הנתבעת היא שנסעה ופגעה ברכבו. כאמור, טענה זו של התובע, כאילו היה בעצירה, עלתה לראשונה במהלך עדותו בביהמ"ש בחקירתו הנגדית והתובע לא טען כך בחקירתו הראשית ואף לא בהודעתו לחב' הביטוח. זאת ועוד, סימני הנזק שברכבים מתיישבים יותר עם תיאורי הנתבעת ותומכים בגירסתה כי בעת התאונה היתה בעצירה ורכב התובע פגע עם הפינה האחורית שמאלית שלו ברכבה שלה, בדופן השמאלי, מהחלק הקדמי של הרכב לכיוון אחורה, וחלף על פניה. לקביעתי, אין זה הגיוני כי הנתבעת תפגע עם החלק הקדמי של רכבה בפינה האחורית של רכב התובע ותמשיך בנסיעה, תוך שהינה ממשיכה את הפגיעה ברכבה, לאורך הדופן שלו. מאידך, האפשרות כי התובע פגע עם החלק האחורי של רכבו ברכב הנתבעת והמשיך בנסיעתו, נראית הגיונית וסבירה יותר מהאפשרות האחרת. קיבלתי את הסברי הנתבעת כי הגשת תביעתה רק במסגרת של תביעה שכנגד לא נבעה מתחושתה כי הינה אחראית לתאונה אלא מחמת השתהות של עו"ד מטעמה, שלו מסרה את הטיפול בתיק. על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של התובע, שלא סטה ימינה ככל הניתן ופגע עם הדופן האחורי שמאלי שלו בדופן השמאלי של רכב הנתבעת, מהמראה לכיוון מרכז הרכב. הנני קובעת כי התובע הוא האחראי לקרות התאונה ולתוצאותיה. הוכח כי בתאונה נגרמו לרכב הנתבעת נזקים בסך של 4,698 ₪ וירידת ערך בסך של 2,086 ₪, כנקבע בדו"ח השמאי. כן נשאה הנתבעת בשכ"ט השמאי בסך של 600 ₪. בסה"כ 7,384 ₪. אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה שכנגד ומחייבת את גסאן נג'אר והכשרה חברה לביטוח בע"מ, במאוחד ובמיוחד, לשלם לאסיא סואעד את הסך של 7,384 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את את גסאן נג'אר והכשרה חברה לביטוח בע"מ, במאוחד ובמיוחד, לשלם לאסיא סואעד את הסך של 800 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. הנני דוחה את התביעה שהוגשה על ידי גסאן נג'אר נ' אסיא סואעד והפניקס חברה לביטוח בע"מ, ללא צו נוסף להוצאות. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. רכבכביש