הוגש כתב אישום בעבירה של אי חגירת חגורת בטיחות בניגוד לתקנה 83 ב (א) לתקנות התעבורה על פי עובדות כתב האישום בתאריך 18.3.2012, בשעה 09:03, בצומת רחובות יוחנן הסנדלר התע"ש כפר סבא נהג הנאשם ברכב פרטי מ.ר 4582666, כשהוא אינו חגור בחגורת בטיחות. הנאשם כפר באשמה. ראיות הצדדים: מטעם המאשימה העיד רושם הדו"ח השוטר, יוסי חורי, בוחן תאונת דרכים, אשר אישר את הדו"ח ת/1. בנסיבות הדו"ח רשם השוטר, כי בהיותו במצב סטאטי בצומת הנ"ל הבחין בנאשם שהיה לבדו ללא חגורת בטיחות בהצלב על גופו. העד ציין, כי שמר על קשר עין רצוף עם הנאשם ללא גורם מפריע עד לעצירת הרכב, והבחין בעבירה דרך השמשה הקדמית שהייתה נקייה. עוד ציין בת/1, כי הנאשם נעצר בצד הדרך, משך את רצועת החגורה, לבש מעיל שחור ואבזם החגורה נראה היטב בדופן הדלת, הראות הייתה טובה, והוסברה מהות העבירה. דברי הנהג : "הייתי עם חגורה" ובהמשך הוסיף "אנחנו נפגש בבית משפט....ונראה אותך שם". בעדותו מסר העד, כי אינו זוכר את האירוע וציין, כי הנאשם זוהה באמצעות רישיון נהיגה ותמונה וחתם על קבלת הדו"ח. בחקירתו הנגדית אישר העד, כי הבחין בעבירה שביצע הנאשם דרך השמשה הקדמית של רכבו שהייתה נקייה, אז עמד מול הנאשם וסימן לו לעצור בצד הדרך, כשקשר עין נשמר עד לרגע שרכב הנאשם נעצר בצד הדרך (עמ' 6 ש' 6-7, 9). בהמשך העד חזר על כך בשנית, כי עת נעצר הנאשם בצד הדרך משך האחרון את רצועת החגורה, לבש מעיל שחור ואבזם החגורה נראה היטב (עמ' 6 ש' 17-18 ועמ' 7 ש' 10, 13), אולם אינו זוכר בזמן שהתכופף והסתכל על הנאשם האם היה חגור, והוסיף, כי לפי נסיבות המקרה יש די ראיות לביצוע העבירה שביצע הנאשם. כאשר הופנה לתמונה שצולמה ע"י הנאשם הסביר, כי עמד בצומת באופן גלוי ואישר, כי מדובר במדי אופנוע במשטרה, אולם אינו יכול לאשר את זהותו שלו (עמ' 8 ש' 13-14). הנאשם עצמו העיד, כי היה חגור בחגורת בטיחות, ועת עשה דרכו לכוון הכיכר השוטר אשר הסתתר מאחורי העץ אותת לו לעצור בצד. אז יצא מרכבו וניגש לאופנוע של השוטר, שהוסתר אף הוא מאחורי עץ אקליפטוס, והסביר לשוטר, כי היות ולבש מעיל שחור לא ניתן היה להבחין בחגורת הבטיחות, וכי השוטר שגה כשחשב כי לא היה חגור בפרט, לאור התנאים שהיו אותה עת בשטח (סנוור) אשר הפריעו לשוטר להבחין בביצוע העבירה. בחקירתו הנגדית העיד הנאשם, כי ראה את השוטר לראשונה כשהגיח מאחורי העץ ואישר, כי צילם תמונה מזירת העבירה, כחמש דקות לאחר שקיבל את הדו"ח, אולם לא את צומת הרחובות כשלעצמו. עוד אישר, כי השמשה של רכבו הייתה נקייה, אולם הראות לא הייתה טובה ושלל, כי משך את רצועת החגורה. לבסוף, ציין כי אינו זוכר אם שוחח עם נהג נוסף שנכח במקום וזוכר כי דיבר עם השוטר בלבד וכי מדובר ברחוב ראשי עם הרבה אנשים. לטענת ההגנה יש לזכות את הנאשם מהטעמים הבאים: ראשית, הנאשם היה חגור בחגורת בטיחות בזמן הנהיגה. שנית, עת התביעה אישר בעדותו, כי הנאשם לבש מעיל שחור וההיגיון והשכל מלמדים, כי במצב דברים זה בו חגורת הרכב שחורה, הרי שהיא "נבלעת" ברקע המעיל ועל כן כל אדם יתקשה להבחין כי האדם אכן חוגר חגורת בטיחות. שלישית, עד התביעה ציין, כי אינו זוכר באם ניגש אל הנאשם ישירות לאחר עצירת הרכב אלא חזר לרכבו להביא את פנקס הדו"חות ועובדה זו מחזקת, אף היא, כי קשר העין בין השוטר לנהג לא היה רציף וייתכן והשוטר לא ראה כי הנאשם אכן היה חגור. רביעית, עד התביעה ציין בעדותו, כי אינו זוכר אם הנהג היה חגור כאשר הגיע לרכבו, ונמנע מלציין זאת כי לדעתו מדובר בפרט שולי ועובדה זו מחזקת ומתיישבת עם המסקנה כי הנאשם אכן חגר חגורת בטיחות. יתרה מזאת, עדותו של השוטר הייתה סלקטיבית ומתחמקת, שכן השוטר נמנע מלהעיד האם הנאשם היה חגור והאם ניגש לרכבו של הנהג ישר לאחר עצירתו. לבסוף, מציינת ההגנה, כי שיטת האכיפה בתיק לוקה בחוסר סבירות קיצונית, שכן מדובר במצב בו הסתתר השוטר מאחורי עץ וערב לנהגים נוסעים בדרך, ושיטת העבודה לקויה מיסודה, שכן מדובר בהצבת מכשול בפני עיוור, בהכשלת נהגים ולא במניעת עבירות תעבורה ומניעת תאונת דרכים. מה גם שהנאשם עצמו הביא ראיות מבוססות דיין המוכיחות את חפותו לרבות, תמונות שצילם במקום האירוע ובזמן האירוע. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בדו"ח ושמעתי את עדויותיהם של השוטר והנאשם, נותנת אני אמון מלא בגרסת השוטר ודוחה את גרסת הנאשם. עד התביעה חזר על גרסתו ולא מצאתי בה כל סתירות. אין מחלוקת, כי הנאשם נכח במקום האירוע. סלע המחלוקת הינו האם הנאשם היה חגור בחגורת הבטיחות במקום האירוע. גרסת ההגנה לפיה העובדה, כי הנאשם לבש מעיל שחור היוותה מכשול וקושי עבור השוטר להבחין בעבירה דינה להידחות. עד התביעה אישר, כי הנאשם לבש מעיל שחור (עמ' 6 ש' 17-18 ועמ' 7 ש' 3-4), אולם על אף זאת הבחין היטב בנאשם מבצע את העבירה. כך למשל, בת/1, ציין מפורשות "בהיותי סטאטי בצומת הנ"ל הבחנתי בנהג הנ"ל שהיה לבדו ללא חגורת בטיחות בהצלב על גופו.... לציין שנעצר בצד הדרך, משך את רצועת החגורה, לבש מעיל עור שחור ואבזם החגורה נראה היטב בדופן הדלת, ראות טובה, אור יום" (עמ' 4 ש' 23-26). גם בחקירתו הנגדית ציין "שמשה קדמית נקייה" (עמ' 5 ש' 25) "את העבירה ראיתי דרך השמשה הקדמית ברגע שסימנתי לך לעצור בצד הדרך..." (עמ' 6 ש' 6). ובהמשך ציין "לפי הנסיבות שנרשמו בדוח יש מספיק ראיות לכך שהנ"ל היה ללא חגורת בטיחות" (עמ' 6 ש' 23). מה גם שהנאשם עצמו בעדותו אישר, כי לא היו גורמים ברכב שהפריעו לראות שכן "השמשה של האוטו שלי הייתה נקייה" (עמ' 10 ש' 18). אף הטענה לפיה קשר העין בין השוטר לנאשם לא היה רציף דינה להידחות, שהרי עד התביעה ציין באופן עקבי לאורך כל עדותו, כי שמר על קשר עין עם הנאשם מבלי שהיה גורם כלשהו שהפריע לזהות את העבירה. כך למשל, בעדותו מסר "קשר עין רצוף ללא גורם מפריע עד לעצירת הרכב, דרך השמשה הקדמית שהייתה נקיה" (עמ' 4 ש' 24-25). גם בחקירתו הנגדית ציין "קשר עין רצוף ללא גורם מפריע עד לעצירת הרכב" (עמ' 5 ש' 21) ובהמשך מסר "קשר עין נשמר עד לרגע שהרכב נעצר בצד הדרך" (עמ' 6 ש' 6-7). העובדה לפיה השוטר אינו זכר אם הנהג היה חגור כאשר הגיע לרכבו, ונמנע מלציין זאת כי לדעתו מדובר בפרט שולי לא מעלה או מורידה, כהוא זה, לעניין העבירה שביצע הנאשם, שהרי השוטר העיד, כאמור, בעדותו כי עד אשר נעצר הנאשם בצד הדרך, להוראת השוטר, הוא היה במצב שאינו חגור ורק כאשר נעצר בצד הדרך משך הנאשם את רצועת החגורה, כשאבזם החגורה נראה היטב בדופן הדלת (עמ' 4 ש' 25-26). באשר לשיטת האכיפה לה מלין ב"כ הנאשם, הרי שעד התביעה ציין בעדותו "עמדתי סטטי בצומת אם אני לא מציין שאני סמוי אז אני גלוי, מן הסתם אני עונה לך שהייתי גלוי בצומת" (עמ' 8 ש' 5-6). כלומר, עד התביעה הסביר בצורה ברורה, כי עמד באופן גלוי ואין בעדותו כדי לקעקע את אמינותה. אמנם עד התביעה נחשף לתמונה שצילם הנאשם מזירת האירוע, אך הוא הסביר, כי על מנת לאשר שמדובר אכן במקום שבו עמד על הנאשם היה לצלם את צומת הרחובות, אולם מכיוון שהנאשם לא צילם את צומת הרחובות, הרי שלא יכול היה להתרשם מהתמונה. עד התביעה ציין, כי הדבר היחידי שיכול לאשר, הוא כי מדובר במדי משטרה באופנוע, אולם לא יכול היה לאשר את זהותו שלו (עמ' 8 ש' 13-14). אף לגבי רכב נשוא האישום אישר עד התביעה, כי מדובר ברכב מסוג יונדאי אקס בצבע כסף, אולם לא ראה את מספרו (עמ' 8 ש' 17). מהאמור לעיל יוצא אפוא, כי הנתונים אשר הובאו מהתמונה שצולמה ע"י הנאשם לוקים בחסר ואין בהם מספיק כדי להוכיח את חפותו. יתרה מזאת, הנאשם הלין על תנאי שטח שהקשו על השוטר להבחין בביצוע העבירה. כמו למשל, שמש שגרמה לשוטר להסתנוור והפריעה לשדה ראייתו, אולם הנאשם עצמו נמנע מלשאול את השוטר לעניין התנאים הללו שהיו בשטח. מה גם שכאשר אומת הנאשם בחקירתו בביהמ"ש עם הדברים שמסר בתגובתו לדו"ח שקיבל מסר, כי אינו זוכר ואף לא זכר שדיבר עם נהג נוסף שנעצר אחריו על אף האמור בדו"ח (עמ' 11 ש' 9-22). לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את גרסת הנאשם ומקבלת את גרסת עד התביעה וקובעת כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום. בהתאם לכך אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. משפט פלילימשפט תעבורהחגורת בטיחותתקנות התעבורה