הוגש כתב אישום הקשור לתאונת דרכים שבה נטען מעבר לאחריותו בתאונה כי הפקיר את הנפגע.פורמלית מיוחסות לו עבירות של נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); אי ציות לאור אדום, עבירה לפי סעיף 64(ה) לפקודת התעבורה; תאונת דרכים הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה; הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה; תאונת דרכים שתוצאותיה פגיעה בגוף, עבירה לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 ונהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל - 1970.על פי המתואר בכתב האישום, ביום 9.11.09 נהג הנאשם במונית שמספרה 5664125 ללא שהייתה ברשותו תעודת ביטוח בת תוקף. במהלך נסיעתו בכביש היוצא מבית החולים שערי צדק בירושלים, חצה הנאשם צומת מרומזת בזמן שבכיוון נסיעתו דלק רמזור אדום. הנאשם פנה שמאלה בצומת ופגע במתלונן, שרכב באותה עת על קטנוע. כתוצאה מהמכה נחבט המתלונן ברכב וברצפה, נגרם לו שבר והוא נזקק לטיפולים רפואיים. הנאשם, אשר הבחין בתאונה, עצר את רכבו, ירד ממנו ואז ברח מהמקום מבלי שהגיש למתלונן עזרה או מסר את פרטיו.בדיון בפני הסכימו הצדדים להגיש את כל חומר החקירה בתיק לבית המשפט ללא שמיעת עדים בהתאם לסעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם היה הנהג ברכב בשעת התאונה. כמו כן אין מחלוקת לעניין עבירת הנהיגה ללא ביטוח בה הודה הנאשם. לפיכך מתחלקים טיעוני הצדדים לשניים:- טיעונים לעניין האחריות לתאונה, כשברור שמי שהיה אחראי לתאונה היה מי שעבר באור אדום.- טיעונים לעניין תחולתה המשפטית של עבירת ההפקרה כאשר השאלה המשפטית היא האם מי שעזב את המקום כשיש בו אחרים (שיכולים להזמין כוחות הצלה), נחשב כמפקיר אם לאוו.ונטפל בכך שאלה שאלה. בכל אחת מהן נביא את דעת הצדדים ואחר כך נכתוב את מסקנתנו.טיעוני הצדדים לעניין אחריות הנאשם לתאונהב"כ המאשימה טענה כי הודעת המתלונן מיום 10.11.09 והודעת עד הראיה, מר מיכאל סלדין, מיום 27.11.09 מבססות את אחריותו של הנאשם לתאונה. המתלונן ועד הראיה מסרו בהודעותיהם גרסאות תואמות לפיהן הם נסעו במקביל אחד לשני מכיוון שד' הרצל לכיוון צומת הכניסה לבית החולים שערי צדק. מעט לפני שהגיעו לצומת, התחלף הרמזור בכיוונם לרמזור ירוק ושניהם נכנסו לצומת ברמזור ירוק מלא, כשרכבו של עד הראייה נמצא כשני מטרים מאחורי קטנועו של המתלונן. ב"כ הנאשם טוען כי הנאשם נכנס לצומת באור ירוק, אשר התחלף לכתום רק לאחר כניסתו. לטענתו, התאונה נגרמה בשל מהירות נסיעתו הגבוהה של המתלונן. ב"כ הנאשם מתבסס בדבריו על הודעתו של הנאשם מיום 9.11.09.דבריו של המתלונן בהודעתו נתמכים באופן מוחלט בדבריו של עד הראיה. פשיטא, שעדותו של עד הראייה היא העדות האמינה ביותר בהיותו בלתי מעורב ובלתי מושפע מתוצאות המשפט. ממילא עדותו מקובלת עלי.בנוסף לכך, תכנית הרמזורים מדברת בעד עצמה. על פי התכנית, התאונה נגרמה או משום שנהג המונית ניסה 'לגנוב' את הרמזור ולהספיק להיכנס באור ירוק, או משום שהנפגע והעד שעמדו ברמזור, יצאו כשעדיין היה להם אור אדום. מציאות החיים וניסיונו של מותב זה מלמדים ש'גניבת' אור אדום היא שכיחה להפליא בעוד שיציאה מהמתנה כשעדיין האור אדום, היא תופעה לא נפוצה. אשר לכן, גם זו מצטרפת למסקנתי.ממילא אני קובע כי הנאשם אחראי לתאונה בשל מעברו באור אדום.טיעוני הצדדים לעניין עבירת ההפקרהב"כ המאשימה התייחסה לנוסחו הנוכחי של סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה וטענה כי הנאשם אמנם עצר את רכבו, אך לא הזעיק עזרה, ובכך ביצע את יסודות העבירה כפי שהם קבועים בסיפא של הסעיף. מבחינת פרשנותו התכליתית של הסעיף משליכה ב"כ המאשימה את יהבה על קביעותיו של בית המשפט העליון בע"פ 9628/09 בת אל שרעבי נ' מדינת ישראל. לטענתה, בית המשפט העליון קבע כי לעבירת ההפקרה תכליות נוספות פרט לתכלית העזרה הרפואית, שמטרתן למנוע את הימלטותו של האחראי בדין לתאונה. משלא המתין הנאשם להגעתם של גורמי הרפואה ואכיפת החוק, עבר הנאשם את עבירת ההפקרה.ב"כ הנאשם טוען כי מטרתו המרכזית של סעיף 64א, קרי הגשת עזרה רפואית, הובטחה בעניינו של הנאשם משניתנה עזרה למתלונן ע"י נוסעים ונהגים אחרים. לטענתו, אין זה רלוונטי מיהו הגורם שהזעיק את העזרה. עוד טען ב"כ הנאשם כי הנאשם לא תכנן לברוח ולהתחמק מאחריות אלא עזב את המקום מתוך לחץ, לאחר שראה כי המתלונן מקבל עזרה מנהגים אחרים וכי הוזמנו גורמי ההצלה.שני הצדדים התייחסו בטיעוניהם לנוסחו הנוכחי של סעיף 64א לפקודת התעבורה, אשר קובע:"נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו - מאסר שבע שנים.". דא עקא, שהנוסח הנוכחי נכנס לתוקף רק ביום 9.11.11 בחוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב - 2011 (להלן: "התיקון"). התאונה נשוא תיק זה התרחשה ביום 9.11.09 ועל כן על מעשיו של הנאשם חל הנוסח הקודם של הסעיף, שקבע:"נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו - מאסר תשע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן"אילו היה חל נוסחו הנוכחי של הסעיף, לא הייתה צריכה להיות כל מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו. במיוחד לאור ההגדרה בסעיף 64א(ה) הנוכחי שאף הוסיפה את הדרישה להמתין ליד הנפגע עד להגעת גופי ההצלה המקצועיים: "בסעיף זה, 'הזעיק עזרה' - הושיט עזרה מתאימה בהתאם לנסיבות המקרה ולמקום התאונה, ובכלל זה, בהתאם לנסיבות המקרה, הזעיק את גופי ההצלה המקצועיים הנחוצים למקום התאונה, המתין ליד הנפגע עד להגעתם, דאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע ככל יכולתו והגיש לנפגע עזרה ראשונה אם ביכולתו להגישה על פי הכשרתו" (הדגשה שלי)אך כאמור, הנוסח הרלוונטי לעניינו הוא הנוסח שלפני התיקון ולפיכך עלינו לבדוק האם מעשיו של הנאשם מקיימים את יסודות העבירה כפי שנקבעו בנוסח זה וכפי שנתפרשו ע"י בתי המשפט.השאלה היא, אם כן, מה כלול בדרישה "להגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה"?פסק הדין המנחה ניתן ע"י בית המשפט העליון שקבע הלכה המקיימת פרשנות רחבה יותר לסעיף - בע"פ 9628/09 שרעבי נ' מדינת ישראל ( 1.3.12) (להלן: "פרשת שרעבי"). בפרשת שרעבי הדגיש בית המשפט העליון כי התכליות הנלוות לתכלית הרפואית העיקרית של סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה אינן זניחות, אלא הן תכליות העומדות בפני עצמן. תכליות אלה הן מניעת הימלטות האחראי לתאונה והקלה על פעולת רשויות החוק לבירור האחריות לתאונה. לפיכך נקבע כי החובה המשפטית שמטילה עבירת ההפקרה על הנהג הפוגע כוללת, בין היתר, הישארות במקום התאונה עד למיצוי הליכי הבירור על ידי גורמי הרפואה ונציגי אכיפת החוק (פרשת שרעבי, פס' 13).יתרה מזאת, קבע בית המשפט העליון כי הדרישה להישארות הנהג הפוגע במקום התאונה נובעת לא רק מהתכליות הנלוות אלא גם מהתכלית הרפואית העיקרית:"הישארות במקום התאונה גם לאחר הגעת הגורמים הרפואיים למקום תורמת ישירות גם לתכלית המרכזית העומדת בליבה של עבירת ההפקרה, שכן פעמים רבות נזקקים הגורמים הרפואיים המטפלים למידע נוסף באשר לאירוע, אשר נמצא בצורה בלעדית בידיהם של אלה שחוו אותו או צפו בו". (ההדגשה במקור)אם כך, בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת שרעבי עוד לפני התיקון, נהג שהיה מעורב בתאונה בה נפגע אדם ועזב את מקום התאונה בטרם הגיעו גורמי הרפואה ואכיפת החוק למקום הפר את החובה שמטיל עליו סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה ועובר את עבירת ההפקרה הקבועה בו. אציין כי קודם לפסק דין זה, ניתן פס"ד בת"פ 14227-01-11 מדינת ישראל נ' רבינוביץ' ( 4.1.12) שגרס אחרת, אולם בערעור על פס"ד זה, הביע כב' השופט זילברטל את דעתו כי למעשה מדובר בהפקרה, ובלשונו."כזכור, על-פי פסיקת בית משפט זה, שניתנה לאחר הרשעת המשיב אך על יסוד אותה תשתית חקיקתית, לכאורה התנהגותו של המשיב עולה כדי הפקרה". (שם, עמ' 8)המסקנה לעניין הנאשםהנאשם בענייננו עצר את רכבו, התוודע למצבו של המתלונן וראה עוברי אורח מתקשרים לגורמי הרפואה, אך עזב את המקום בטרם הגעת גורמים אלה ומבלי למסור את פרטיו לאיש. כפי שעולה מהודעותיהם של המתלונן ועד הראיה, וממזכרו של רס"ב שריקי, איתורו ע"י המשטרה כרבע שעה מאוחר יותר נעשה בעזרת עד הראיה שרשם את מס' הרישוי של רכבו. טענתו של הנאשם כי התכוון לגשת למשטרה בעצמו אינה בעלת משקל של ממש. בפועל הנאשם לא יצר קשר עם המשטרה והדבר מדבר בעד עצמו.לאור האמור לעיל, ברי כי תכליותיו של סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה מובילות למסקנה כי הסעיף חל על מעשיו של הנאשם.סוף דברלאור כל מה שכתבתי למעלה, אני מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.המזכירות תשלח העתק פסק הדין לפרקליטות ולסנגורו של הנאשם ותזמינם לטיעונים לעונש ליום 3.10.2013 שעה 11:00. משפט פליליתאונת דרכים