הועמד לדין בגין עבירה של שימוש בטלפון עת והרכב היה בתנועה - עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. 2. בישיבת ההקראה כפר הנאשם במיוחס לו וטען כי: "השוטר לא אמר למה הוא עצר אותי בכלל, לא נגעתי בכלל בטלפון", אשר על כן נקבע התיק לשמיעת הוכחות. 3. מטעם התביעה, העיד השוטר רס"מ צחי נתן, אשר ערך את הדו"ח (ת/1). בהתאם לדו"ח עולה כי השוטר ניצב רגלית על גבי המדרכה בשדרות ירושלים 18, כ- 6 מטרים דרומית לצומת סלמה- שד' ירושלים בתל אביב. השוטר הבחין בנהג באוטובוס של חברת דן, דרך השמשה הקדמית, אוחז בידו השמאלית צמוד לאוזן שמאל מכשיר פלאפון, תוך כדי פנייתו מסלמה לשד' ירושלים. השוטר סימן לנהג לעצור, הוסברה חומרת העבירה, מדובר באוטובוס של חברת דן שהיה מלא בנוסעים, קו 42, פרטי הנהג נלקחו והוסבר שישלח לו דו"ח לביתו, דברי הנהג: "צודק". 4. במהלך חקירתו הנגדית של השוטר הציג הנאשם לשוטר תמונות המתעדות את צומת הרחובות, סלמה- שד' ירושלים, כיוון הגעתו של הנאשם (הפנייה שמאלה), והשוטר סימן בצבע שחור את מקום עמידתו על פני נ/1. השוטר הסביר כי שאמר 6 מטרים מהצומת הכוונה ממקום עמידתו ולא "מאותו כיוון הנסיעה שהוא פנה" - ע' 2, ש' 19, דהיינו לא ממקום פנייתו של הנאשם. 5. הנאשם הציג לשוטר פלט שיחות, נכנסות, יוצאות ומסרונים מיום האירוע, וטען כי לא נעשתה כל שיחה בזמן הרלוונטי, בהתאם לפלט, כל שכן טען כי השוטר עלה לאוטובוס ולא פירט אודות מה עצר את הנאשם. ביקש רישיון נהיגה ולאחר מכן החזיר את הרישיון לנאשם מבעד לחלון הנהג. העד השיב כי יכול להיות שלנאשם היה מכשיר טלפון נוסף עימו הוא שוחח, השוטר אף נזכר כי התלונן באותו היום כנגד הנהג בחברת דן. הנאשם התעקש כי השוטר לא עצר אותו, אלא היות ובמקום קיימת תחנת אוטובוס, שם נעצר הנאשם והשוטר עלה לאוטובוס עם שאר הנוסעים, השוטר דחה טענה זו וטען כי: "ממש לא, ממקום עמידתי אין תחנת אוטובוס ...אלא 15 מטר דרומית אלי" - ע' 3, ש' 3-7. 6. הנאשם העיד להגנתו. הנאשם הסביר כי הוא מנהל את קו 42 בחברת דן, באותו היום נהג באוטובוס, עמד בצומת ברחוב סלמה ופנה שמאלה לשד' ירושלים ועצר בתחנת שנמצאת בשד' ירושלים 18, תחנה המשרתת את הקווים: 42,40, 142, 240 של החברה. עצר את האוטובוס קלט והוריד נוסעים, כאשר עימם עלה השוטר וביקש ממנו רישיון נהיגה בנוכחות שאר הנוסעים וירד עם הרשיונות. בסיום קליטת הנוסעים הוא רשם את כל הפרטים בפנקס שהיה לו, פנקס כיס ולא בדו"ח, ולאחר מכן ניגש לחלון הנהג השמאלי, "מסר לי את רישיון הנהיגה ואמר לי סע, ושום מילה נוספת". הנאשם הכחיש שאמר לשוטר את המילה: "צודק". "לא נתתי לו תשובה, לא אמרתי תודה או צודק או סליחה, שום מילה כי הוא אמר לי סע". הנאשם טען כי אין לו שום טלפון אחר וכל פלטי השיחות שלו מראים שלא שוחח בטלפון (נ/3). הנאשם הגיש את התמונות שהציג לשוטר (נ/1-2) וטען שרואים שבמקום קיימת תחנת אוטובוס, בשד' ירושלים, הנאשם הסביר "אני לא אחזתי ולא השתמשתי בטלפון, לא ניתן לאחוז הגה של טלפון (צ"ל: אוטובוס) עם יד אחת, מלא נוסעים, אוטובוס חדיש ביותר מהדור האחרון, ומדובר בסיבוב של כמעט 45 מעלות, כך שלא ניתן להחזיק הגה ביד אחת" - ע' 4, ש' 1-3. 7. במהלך חקירתו הנגדית חקר התובע את הנאשם אודות הטכוגרף שהביא עימו הנאשם (יודגש כי הנאשם לא הציג פענוח לטכוגרף זה ועל כן לא יכל להגישו כראייה). הנאשם הסביר לתובע כי בטכוגרף רואים את הכל, גם את זמן פתיחת דלתות האוטובוס, וטען כי לפי הטכוגרף - שעת הדו"ח אינה נכונה, "כי זה מראה שהדלת פתוחה וקולט נוסעים". הנאשם עמד על גרסתו שלא החזיק בטלפון ולא עשה שימוש בטלפון, הנאשם הסביר כי הקופסה שטען השוטר שראה שהנאשם שם בה את הטלפון, מיועדת לכסף מזומן ולכרטיסי רב- קו. הנאשם אף הסביר כי השוטר לא יכל לראות את הקופסה, שכן היא מתחת לחלון הגדול. דיון והכרעה 8. בפני גרסה מול גרסה. מחד גיסא דו"ח השוטר שהבחין בנאשם מבצע פנייה מרחוב סלמה לשד' ירושלים ואוחז בידו בטלפון נייד, תוך שבעדותו התעקש כי הנאשם שוחח בטלפון (ע' 2, ש' 30), ומאידך גיסא גרסת הנאשם כי לא אחז ולא השתמש בטלפון נייד, פלט שיחות שהוציא מחברת אורנג' (נ/3) לפיו בשעה הנקובה בדו"ח (11:09) אין שיחות והתמונות שהציג (נ/1-2). 9. לאחר שבחנתי את הראיות שבפני, נותר בליבי ספק, באשר לאשמה המיוחסת לנאשם. מהתמונות שהציג הנאשם ומסימון השוטר על פני נ/1, עולה כי קיים מרחק ממקום עמידת השוטר לבין המקום ממנו ביצע הנאשם את פנייתו (סלמה-שד' ירושלים). אמנם השוטר טען כי עמד במרחק של כ- 6 מטרים מהצומת, אולם המרחק הרלוונטי הינו המרחק ממנו הבחין בעבירה, ונתון זה לא צוין בפני. כך או כך, בהעדר תרשים, שראוי ויעשה בכל דו"ח ודו"ח, או למצער עריכת סקיצה במהלך עדותו של איש משטרה בבית המשפט, הנני ניזון מהתמונות שהציג הנאשם, שלגביהן אין מחלוקת באשר למיקום הרחובות, כיוון נסיעת הנאשם, הפנייה ומקום עמידת השוטר. למראה התמונות במקום עמידת השוטר עומד עץ פיקוס רב ממדים וקיים מרחק מהפנייה ועד למקום עמידת השוטר. בשים לב למרחק זה, לשינויי אור וצל, לאור צמרת העץ הגדולה ולמיקום העץ עצמו, עלולה לטעמי להתרחש טעות, בתום לב כמובן, בנראה לשוטר ממקום עמידתו. 10. הנאשם הותיר בי רושם חיובי, דבריו היו בשצף קצף, כאלו העולם כולו ניצב בגורל התיק שבפני. הנאשם לא חסך בראיותיו, הציג תמונות והסביר אודות מיקום התחנה שבמקום, הסביר אודות הסיבוב בן 45 המעלות, עם אוטובוס מלא בנוסעים, וטען לאי יכולת לאחוז הגה של אוטובוס מלא ביד אחת בנסיבות שכאלה. הציג פלט שהוציא מחברת הסלולר ואף ביקש להגיש ראיות נוספות, כגון ראיית הטכוגרף, שלבסוף לא הוגשה כאמור, בשל העדר פענוח. 11. לא ברור כלל ועיקר מדוע הנאשם לא קיבל את הדו"ח במקום עצירת האוטובוס, ההסבר שהאוטובוס היה מלא בנוסעים תמוה בעיני. אם כגרסת השוטר האוטובוס נעצר שלא בתחנה, ומכאן עוכב - מדוע לא מולא דו"ח בו במקום? גרסת הנאשם שעצר בתחנת האוטובוס והשוטר רשם את הפרטים בפנקס כיס. בנסיבות אלה בשים לב שהתביעה נסמכת על כלל הקפאת הזכרון, מבחינת אותנטיות ודיוק הרישום היה עליה להגיש אף את הרישום מאותו הפנקס. השוטר נזכר במהלך עדותו שאף התלונן אודות הנאשם בחברת דן, תלונה שכזו לא הוגשה לעיוני, בבחינת רישום מיום האירוע, שתומך בכלל הראייתי בדבר הקפאת הזיכרה. הרישום בפנקס, כראיית מקור שקדמה לדו"ח, והתלונה לחברת דן, היה בהם משום פוטניאל ראייתי לחזק את גרסת התביעה, ואלה לא הוגשו. 12. לא נעלמו מעיני דברי הנהג בדו"ח: "צודק". בנקודה זו, שהדו"ח לא מולא במקום העבירה, קיימת גרסה כי הדברים נרשמו בפנקסו של השוטר, עובר לרישום הדו"ח, המתחזקים בדברי השוטר שלא מסר את הדו"ח לנהג בו במקום. בהעדר הגשת הרישום האותנטי המיידי, בבחינת כלל הראייה הטובה, שהנאשם לא קיבל את הדו"ח לידיו, אלא בשלב מאוחר, ואינו חתום על הדברים, אינני מעניק למילה זו משקל משמעותי לאור הקשר הדברים, ובשים לב להסברי הנאשם (ע' 3, ש' 25-26). לגבי הרישום המקדים, כפי שציינתי, ראיה מקורית זו לא הוגשה ע"י התביעה. ראוי כי שוטר הרושם פרט מהותי על גבי פתק/פנקס או מסמך מקדים ולאחר מכן מעתיק את הפרט המהותי לדו"ח/מזכר/ דו"ח פעולה שיצרף את אותו פתק או מסמך מקדים ובמקרה שלפנינו את אותו רישום שקדם לדו"ח. הדברים מתחדדים במצב בו עסקינן בתיק בו קיימת גרסה מול גרסה, כאשר התביעה מתבססת על הרישום בדוח, בהתאם לכלל הראייתי בדבר הקפאת הזכרון. במצב דברים זה, במידה וקדמה לרישום הדו"ח ראיה מקורית ואותנטית שיש בה כדי לחזק ולבסס פרט מהותי בדו"ח יש לצרפה לדו"ח, ובשים לב לכלל הראייה הטובה ביותר. ראה והשווה תת"ע (ת"א) 4578-09-12 מדינת ישראל נ' אלוני, מיום 8.8.13. נתון נוסף הקיים ברשום בדו"ח, הינו תיאור העבירה, בנוסחה הקודם ולא בנוסחה העכשווי: "שלא באמצעות מיקרופון...", בעוד הנוסח העדכני של התקנה מדבר על: "אלא באמצעות דיבורית". 13. סוגיה נוספת הינה שהשוטר טען בעדותו, ביחס לפלטי התקשורת שהוצגו, "האדון יכול להיות שהיה לו עוד מכשיר פלאפון ואיתו הוא שוחח..." (ע' 2, ש' 30). גם התובע בסיכומיו טען כי: "לא ברור אם זה היה (ה)טלפון במועד העבירה, זה לא ידוע לנו, ולכן על בית המשפט לטעמי לייחס משקל נמוך ביותר" - ע' 6, ש' 24-26. בכגון דא, קבע אך לאחרונה, בית המשפט העליון, בהרכב תלתא, רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל (מיום 15.7.13): " עם זאת, ננצל הזדמנות זו כדי להבהיר כי דעתנו אינה נוחה מסירובו של השוטר לרשום את מספר הטלפון הנייד שבאמצעותו בוצעה, לכאורה, העבירה המיוחסת למבקש. הננו סבורים, כי יש להנחות את כלל העוסקים במלאכת האכיפה בתחום זה, לציין במפורש את מספרו של הטלפון הנייד ואת תיאורו של המכשיר, בדו"ח שנרשם על-ידם, ובודאי שיש לעשות כן, משהתבקשו לכך על-ידי הנהג. יצויין, כי במהלך הדיון שהתקיים בפנינו, הודיעה באת כוח המשיבה כי תפעל להוצאת הנחיות בנושא זה". אומנם בעניינו לא עלתה טענה כי הנאשם דרש שמספר הנייד שלו ירשם, שכן לטענתו כאמור לא ידע כלל על מה נעצר, יחד עם זאת, טענות כגון - יתכן ולנהג יש טלפון נוסף או אחר, אינן יכולות להישמע בו בעת שלא נרשם תיאורו ומספר הטלפון הנייד נשוא העבירה. מכלל הטעמים דלעיל ולאור הספק שהתעורר בליבי ביחס לאשמה, הנני מזכה את הנאשם, וזאת מחמת הספק. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתוך 45 ימים מהיום. משפט תעבורהתקנות התעבורהטלפון