לנאשם ניתנה הודעת תשלום קנס לפיה נהג ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה, השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. הנאשם כפר בעובדה כי השתמש בטלפון. מטעם המאשימה העידו: רס"מ רוני קובני (עת/1), אשר ערך את טופס הודעת תשלום קנס (ת/1). העד מפרט בת/1 את נסיבות ביצוע העבירה ומציין כי בהיותו ביחד עם רס"מ ציון חיון, בתוך ניידת המשטרה אשר עמדה סטטי בקילומטר 39 ממערב למזרח, הבחין בנאשם חולף על פניו בנסיעה מצפון לדרום כאשר ידו הימנית אוחזת במכשיר טלפון נייד אשר צמוד לאוזנו הימנית וידו השמאלית אוחזת בהגה. העד הוסיף וציין בת/1 כי החלון הימני שלצד הנהג היה נקי ללא שום עצם זר ולאחר שהנאשם חלף על פני הניידת החלו בנסיעה אחריו תוך שמירת קשר עין רצוף ועצרוהו אחרי צומת צור יצחק לדרום. במהלך חקירתו הנגדית העד ערך שרטוט המתאר את מקום ביצוע העבירה (ת/2). רס"מ ציון חיון (עת/2) אשר ערך את המזכר (ת/3). העד מציין בת/3 כי בהיותו בניידת המשטרה יחד עם עת/1, זיהה בוודאות רכב מסוג ג'יפ קרייזלר בצבע שחור, כאשר הנהג אוחז בידו הימנית טלפון נייד בצמוד לאוזנו הימנית. העד ציין כי הבחין בביצוע העבירה בנהיגה של לפחות 50 מטרים וכי שמר על קשר עין רצוף עד לעצירת הרכב. הנאשם העיד, כי המתין בצומת צור יצחק, כאשר האור האדום דלק ברמזור. הנאשם המשיך והעיד כי עמד עם רכבו ראשון בנתיב האמצעי, מבין שלושה נתיבים וניידת המשטרה עמדה והמתינה בנתיב השמאלי המורה על פנייה שמאלה, כשלפניה שני רכבים. לאחר שחצה את הצומת והמשיך בנסיעה ישר, נתבקש על ידי השוטרים לעצור בצד הדרך, שם טענו בפניו כי דיבר באמצעות מכשיר הטלפון הנייד. נאשם המשיך ברמזור ישר והניידת במקום לפנות שמאלה עברה ימינה לנתיב האמצעי ולאחר דקת נסיעה נתבקש לעצור בצד הדרך. הנאשם שרטט את צומת צור יצחק ואת רכבו וניידת המשטרה הממתינים בצומת (נ/1). טענות הצדדים ב"כ המאשימה מבקשת מבית המשפט להרשיע את הנאשם ולקבל את עדותם של עדי התביעה. ב"כ המאשימה ציינה כי לא היתה כל הפרעה לעדי התביעה להבחין בביצוע העבירה ומסלול נסיעתו של הנאשם מתוארת במסמכים שהוגשו. הסנגור מבקש מבית המשפט לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק. הסנגור מציין כי אף במעמד כתיבת הודעת תשלום הקנס (ת/1) הנאשם לא הודה בביצוע העבירה. עוד מציין הסנגור כי עולות סתירות בעדויות השוטרים כאשר עת/1 מציין כי הבחין בביצוע העבירה דרך החלון הימני ואילו עת/2 מציין כי הבחין בעבירה דרך השמשה הקדמית. לטענת הסנגור עדי התביעה לא ידעו לציין את צבעו של מכשיר הטלפון וכן עת/2 לא ידע לומר היכן נעצר הנאשם. לפיכך, מבקש הסנגור, להעדיף את עדותו של הנאשם על פני עדותם של עדי המאשימה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדות הצדדים, שקלתי את הראיות ועיינתי במסמכים שהובאו בפניי, הנני מעדיפה גרסתם של עדי המאשימה על פני עדותו של הנאשם. שני עדי התביעה ציינו באופן מפורש וברור כי הבחינו בנאשם נוהג כאשר ידו הימנית אוחזת במכשיר הטלפון הנייד בצמוד לאוזנו הימנית (כך בת/1 וב- ת/3). שני עדי התביעה ציינו כי קשר העין עם רכב הנאשם נשמר עד לעצירתו. עת/1 ציין כי הבחין בעבירה דרך החלון הימני של רכב הנאשם שהיה נקי ללא כל עצם זר. העד המשיך והעיד במדויק היכן עמד כאשר הבחין בביצוע העבירה ואף שרטט את המקום (ת/1) ואף ציין כי הנאשם נעצר בצומת צור יצחק לדרום. עת/2 חיזק את עדותו של עת/1. עת/2 ציין כי הבחין בביצוע העבירה כאשר הנאשם נהג לפחות 50 מטרים. מנגד הנאשם, השיב בחקירתו הנגדית כי הבחין בניידת המשטרה רק אחרי שהגיע לצומת צור יצחק. וכך העיד: "ש. מתי ראית את(ץ) המשטרה? ת. כשהגעתי לרמזור, שמתי לב שיש משטרה" (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 15-16). לפי עדויות עדי התביעה העבירה בוצעה עוד קודם צומת צור יצחק, מקום בו הנאשם כלל לא הבחין בשוטרים. עת/1 ציין בת/1 מיקום מדויק של ביצוע העבירה "קילומטר 39 ממערב למזרח שהוא גובל את כביש 444 מדרום לצפון". העד אף שרטט תרשים מדויק של מקום ביצוע בצוע העבירה (ת/2). כלומר, הנאשם כלל לא הבחין בניידת המשטרה ובעדי התביעה במקום ביצוע העבירה אלא רק לאחר מכן כאשר הגיע לצומת צור יצחק. הנאשם החל את עדותו רק כאשר הרכבים המתינו בצומת. וכך העיד: "הייתי בצומת צור יצחק, כביש של 3 נתיבים..." (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 24). הנאשם שרטט את מיקום הרכבים בצומת (נ/1) ולא במקום בו טוענים עדי התביעה כי העבירה נעברה שם. על כן, אין ולא יכולות להיות סתירות בין הצדדים בעניין מקום עמידתם של עדי התביעה בעת ביצוע העבירה. הנאשם לא הכחיש מיד לאחר ביצוע העבירה, בפני עד התביעה, את ביצוע העבירה וכך אמר בדברי הנהג שבת/1: "לא רוצה לדבר ולא רוצה להתווכח תרגיש טוב". איני רואה כסתירה, את העובדה כי עת/1 הבחין בביצוע העבירה דרך החלון הימני ברכבו של הנאשם ואילו עת/2 הבחין בעבירה דרך השמשה הקדמית. יכול שאחד העדים הבחין בעבירה דרך שימשה זו והשני דרך האחרת. אין בטענה זו כדי לעורר ספק לבית המשפט. איני מוצאת ליתן משקל לכך כי עת/2 לא ידע לציין את מקום עצירתו של הנאשם ומיקומו הוא וזאת מאחר וציין במזכר שערך (ת/3) רק את עובדת ביצוע העבירה, כתמיכה לעדותו של עת/1. איני נותנת משקל לעובדה כי עדי התביעה לא ציינו את צבע מכשיר הטלפון הנייד בו עשה שימוש הנאשם. מדובר בדרישה בלתי סבירה ודי בכך שציינו עדי התביעה כי הבחינו בנאשם אוחז במכשיר הטלפון בצמוד לאוזנו הימנית. סוף דבר לאחר ששמעתי עדויות הצדדים, הנני נותנת אמון מלא בגרסת עדי התביעה ומעדיפה אותה על פני עדותו של הנאשם. לאור האמור לעיל, הנני מוצאת את הנאשם אשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בהתאם. גזר דין הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה ושימוש בטלפון הנייד שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. משבחר הנאשם להישפט וויתר על זכותו לשלם את הקנס המקורי, אין בית המשפט כבול בגזר דינו לעונש הקנס המקורי. הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1993, לחובתו 29 הרשעות קודמות, כאשר שתיים זהות לעבירה בה הורשע בתיק זה. לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי טיעוני הצדדים, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,300 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם. הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 2 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה. זכות ערעור תוך 45 יום. משפט תעבורהדיבור בטלפון בזמן נהיגהטלפוןקנס