אי ציות לתמרור 301 המוצב בדרך לפניה בכך שלא נתנה זכות קדימה לרכב אחר הנכנס לצומת או להתמזגות כבישים מכביש אחר בניגוד לתקנה 64(ג) ו 22(א) לתקנות התעבורה. הכפירה: הנאשמת הודתה בנהיגה בזמן ובמקום, אולם כפרה בביצוע העבירה. לטענתה, העבירה לא יכולה להתקיים בצומת זה, כי מדובר בצומת מרומזר, הרכב שהיה אמור לתת לה זכות קדימה עמד באדום. פרשת התביעה: מטעם התביעה העיד השוטר אונפנגר נתן, שוטר רוכב ביחידת אופנועים אשר ערך הזמנה לדין וכתב אישום (ת/1) וסקיצה (ת/2). העד התייחס לסקיצה, הפנה למקום עמידתו ולאופן ביצוע העבירה ואישר, כי מדובר בצומת עמוסה וכי היו כלי רכב נוספים פרט לרכב הנאשמת. כמו כן, הפנה לתגובת הנאשמת אשר אישרה, כי הבחינה ברכב והסביר, כי מצא לנכון לציין, שרכב המעורב צפצף כיוון שבכך ניסה לקבל את תשומת לבה בצומת. באשר לתמונה נ/1 אשר הציגה הנאשמת ציין, כי נ/1 היא אחרי הצומת ובאשר לנ/2 אישר כי אכן זה הצומת, אך הצומת השתנה. לבסוף, ציין העד, כי הנאשמת הייתה צריכה לתת זכות קדימה לרכבים שבאים מדרום ולהיכנס לנתיב כשהנתיב פנוי לגמרי והיא לא מהווה סיכון לרכב אחר. פרשת ההגנה: הנאשמת בחרה להעיד וציינה, כי באה מכביש 531 ופנתה ימינה לרעננה, כאשר הנסיעה במקום מאד איטית ופקוקה. המדובר בקטע של כ 200 מטר ובזמן פנייתה ימינה הרכבים שבאים מהוד השרון עמדו ברמזור אדום. לטענתה, כאשר נעצרה לא הבינה על מה ונאמר לה כי לא נתנה זכות קדימה והוסיפה, כי הרכב שהגיע מהצומת צפצף והשוטר טען שהיה צפצוף, כיוון שהיא הפריעה לתנועה. בחקירתה הנגדית אישרה כי אכן הבחינה ברכבים שעומדים באור אדום, אותתה שמאלה, פנתה שמאלה והרכב המעורב צפצף. לאחר מכן, היא נעצרה וניגש אליה שוטר אחר שאינו עד התביעה. לאחר מכן הסביר לה עד התביעה את העבירה אולם לטענתה, הוא לא ראה אותה. הנאשמת הוסיפה, כי היא נסעה צמוד לבגז' של הרכב לפניה והכחישה כי הרכב המעורב סטה, אולם הוא צפצף לה. דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את העדויות, התרשמתי מהופעת העדים בפניי, עיינתי במסמכים שהובאו והזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה במשפט פלילי מצאתי כי התביעה הוכיחה מעל לספק סביר את יסודות העבירה ואפרט. סעיף 64 (ג) לתקנות התעבורה קובע : "נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר." תקנת ההגדרות קובעת: "אי מתן זכות קדימה - אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש, לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם". - אין מחלוקת,כי הנאשמת נהגה ברכב והייתה במקום ובזמן. אין חולקים כי מדובר בצומת מרומזר, אולם לא נטען כי לכוון נסיעתה של הנאשמת רמזור. אין חולקים כי לכוון נסיעתה של הנאשמת תמרור 301 המורה על מתן זכות קדימה. לא קרסה גרסתו של עד התביעה כי אין נתיב האצה והפנייה של הנאשמת ימינה מביאה אותה מיד לנתיב הימני. נוכח הימצאותו של תמרור 301 המצוי לכוון נסיעת הנאשמת היא אמורה הייתה להיכנס לכביש 402 כאשר הנתיבים /הצומת פנוי והיא לא מהווה הפרעה, אולם ע"פ גרסת הנאשמת מדובר במקום עמוס פקוק והנסיעה איטית (עמ' 6 ש' 4). פרשנותה של הנאשמת בצפצוף הנהג המעורב אין בה כדי לחזק את גרסתה. נהפוך הוא. גרסתה של הנאשמת לפיה רכב המעורב צפצף לה כדי שתמשיך את נסיעתה ("הוא צפצף, נו נו סעו") לא מתיישבת עם הגיונם של הדברים נוכח התנועה הפקוקה אלא עם המצב שהיא חסמה לו את הנתיב. הנאשמת אף העידה, כי היא נכנסה ופנתה לנתיב השמאלי כפי שעולה מהסקיצה (ת/2) ויש בכך כדי לחזק את גרסת התביעה. עדותו של עד התביעה מתיישבת עם הגיונם של הדברים ועם גרסתה של הנאשמת עצמה. מגרסתה של הנאשמת עולה תמונה, כי נוכח התנועה הפקוקה שהייתה במקום כניסתה לצומת היוותה הפרעה לבאים מהוד השרון. לא נשמט מעיוני, כי הנאשמת טוענת שהיא נעצרה בידי אדם אחר, אולם נוכח גרסתה הוא אף לא הבחין בביצוע העבירה ולא ידע מה העבירה שבגינה הורה לו עד התביעה לעצור אותה (ראה עמ' 3 ש' 22-23). מכל הנימוקים האלה החלטתי להרשיע את הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום. גזר דין הנאשמת הורשעה מאחר ניהול הוכחות ביצוע העבירה של אי מתן זכות קדימה. נסיבות ביצוע העבירה פורט בהכרעת הדין כאשר אין צורך לחזור אליהם. מדובר בעבירה חמורה אשר כרוכה בסכנה ממשית, עובדה כי לאור הנסיבות רכב שלא היה זכות קדימה נאלץ לסטות. הנני קובעת כי מתחם הענישה הוא פסילה למספר חודשים, קנס בין מאות עד אלפי שקלים. באשר לנסיבות שאינן קשורות לעבירה, מדובר בנאשמת שהוציאה רישיון נהיגה בשנת 92, עברה אינו מכביד, צברה לחובתה 5 הרשעות, כאשר עבירה אחרונה הינה משנת 2004. לא ניתן לזקוף לטובתה של הנאשמת את הודאתה בהזדמנות הראשונה גם בדברי כפי שעולה מהטיעונים לעונש עולה כי אינה מביעה חרטה. לאחר ששקלתי את כל הנתונים הנ"ל, מצאתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1500 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו. *) תשלום הקנס בתוך 30 ימים. הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבל שוברי תשלום. פסילה על תנאי אני פוסלת את הנאשם מקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותה/ן עבירה/ות שעליה/ן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה. לא מצאת לפסול את הנאשמת. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 45 ימים מהיום. משפט תעבורהתקנות התעבורה