בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו גרימת מוות ברשלנות, ועבירות נלוות, וזאת בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב כנהג ביום 29.6.12 (להלן: "התאונה") ובמהלכה נהרג יעקב אהרון ז"ל (להלן: "המנוח"). הבקשה נדונה בפניי ביום 2.7.13, ולאחר הדיון השלימו באי-כוח הצדדים טיעון בכתב. לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין וחזרתי ועיינתי בחומר שהוגש, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה ולהורות כמבוקש על פסילת רשיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים. 2. המצב הנורמטיבי וטענות הצדדים: פקודת התעבורה קובעת כיום, מאז תיקון 78 בשנת 2007: "הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו". יחד עם זאת, "בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור". למעשה, קובעת הפקודה כיום חזקת מסוכנות לגבי נאשמים שהיו מעורבים בתאונה קטלנית, והנטל להפריך את חזקת המסוכנות הוא על הנאשם - המשיב בבקשה דנן. מעבר לחזקת המסוכנות והצורך להגן על הציבור, דומה כי בהוראה זו אף קיימת קביעה עקרונית לפיה מי שמואשם בקיפוח חייו של אחר עקב נהיגה רשלנית, מן הראוי כי לא יוסיף וינהג בכלי רכב עד לסיום ההליך נגדו. ב"כ המשיב לא חלק על האמור לעיל, אולם העלה שלושה נימוקים שלדעתו מצדיקים דחיית הבקשה: שיהוי בהגשת הבקשה, חולשה בחומר הראיות כנגד המשיב ועברו התעברותי הנקי. טענת השיהוי: התאונה התרחשה ביום 29.6.12 רשיונו של המשיב נשלל מנהלתית למשך 90 יום והוחזר לו ביום 29.9, ואילו הבקשה דנן הוגשה רק בחודש יוני 2013, דהיינו למעלה משמונה חודשים לאחר מכן. שמונה חודשים בהם נהג בלא מגבלה ובלא ביצוע עבירה כלשהי. אין חולק כי דרך המלך צריכה להיות הגשת בקשה לפסילה עד תום ההליכים במהלך תקופת הפסילה המנהלית בת 90 הימים. יחד עם זאת, אילוצי החיים אינם מאפשרים פעמים רבות סיום החקירה וגיבוש כתב האישום בתוך מגבלת זמן זו. לאור האמור לעיל התגבשה הלכה לפיה "ככל שמתארכת התקופה בה המדינה אינה פונה לבית המשפט למנוע מנאשם לנהוג, כך נחלשת טענתה כי צו השעה מחייב את פסילתו מלנהוג באופן זמני". ב"ש 20883/07 מדינת ישראל נ' אבו סיאם. ב"כ המשיב הפנה להחלטותיי בעניין אבינועם ובעניין יצחק, אולם לא מצאתי כי מדובר במקרים דומים. בעניין אבינועם הוגשה הבקשה שלוש שנים לאחר התאונה, ללא כל הסבר, ואילו בעניין יצחק מדובר היה בשיהוי של כמעט שנתיים, כאשר אליו הצטרפו ראיות שהצביעו לדעתי על אשם תורם מכריע של הנהג המעורב, וספק רב באשמת המשיב שם. במקרה דנן המדובר בשיהוי בן מספר חודשים, שאינו בלתי סביר בנסיבות, הגם שדומה שניתן היה להגיש את הבקשה קודם לכן. אשר על כן, הגם שאין להתעלם מהשיהוי, ויש לתת לו משקל בהחלטה הסופית, אין בו כשלעצמו כדי להכריע את הכף. קיומן של ראיות לכאורה: עיקר טיעונו של ב"כ המשיב התמקד באופן טבעי בשאלה זו, שהינה אכן המרכזית. קראתי את העדויות וחומר הראיות בתיק, וסבורני כי קיימות ראיות טובות לכאורה לאשמתו של המשיב, ברמה מספיקה לשלב זה של הדיון. למעשה התיאוריה שהעלה המשיב בדיון היא אפשרות כי בטרם ההתנגשות הקטלנית בין רכבו של המשיב לרכבו של המנוח, אפשר והייתה פגיעה מוקדמת של האוטובוס ברכבו של המנוח אשר גרמה לסטיית רכב זה והובילה לתאונה המצערת. בשלב זה של הדיון דומה כי מדובר בטיעון תיאורטי בלבד, ולא מצאתי לו סימוכין בחומר הראיות. אכן אשת המנוח שללה בחקירתה כי בעלה ביקש לבצע פנייה שמאלה, אולם אישרה כי ישבה במושב האחורי, לא שוחחה עם בעלה והייתה שקועה במחשבותיה, כך שאפשר ולא הייתה מודעת להחלטת בעלה לפנות שמאלה לתחנת הדלק. מנגד המשיב עצמו העיד כי אשת המנוח סיפרה לו דברים שונים - "כשהיינו באמבולנס, אמרה לי אשתו: רצינו להיכנס לתחנת הדלק". המשיב טען כי האוטובוס לא נבדק ולא נשללה אפשרות שפגע ברכב המנוח, אולם על פי המסמכים בתיק עולה כי האוטובוס נבדק בידי הבוחן ולא נמצא בו נזק. כמו כן, בוצעה התאמת נזקים בין רכבו של המשיב ורכבו של המנוח, ודומה כי נמצאה התאמת נזקים ולא נמצא ברכב המנוח נזק שאין לו הסבר מעבר לפגיעת רכב המשיב. המשיב הסתמך בין היתר בעניין זה על דבריה של אשת המנוח בחקירה מיום האירוע לפיהם הרכב "נזרק קדימה". לא מצאתי בדברים אלה סימוכין לפגיעה מוקדמת בידי האוטובוס. העדה מספרת על פגיעה אחת ברכב אשר העיפה אותו לפנים. לפי שיטת המשיב מדובר בשתי פגיעות בהפרש של מספר שניות, ולכך אין כל זכר בדברי העדה. מעבר לכך לא מצאתי הרבה בטענות בדבר סתירות בגרסת נהג האוטובוס ומדובר בהבדלי גרסאות טבעיים. אין לשכוח כי כנגד המשיב קיימת עדות ראיה של מר יוסף מרעי אשר שוללת את האפשרות של פגיעה בידי האוטובוס. ב"כ המשיב העלה טענות כנגד עדות זו. גם אם יש ממש בטענות ואין מדובר בעדות "מושלמת", הרי בוודאי שאין להתעלם ממנה, ומקל וחומר שלא בשלב זה, בו יש לדון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. עוד אין להתעלם מהודאת המשיב עצמו כי עקף את האוטובוס כשהוא חוצה קו הפרדה רצוף, וכי לא היה מודע כלל להגבלת המהירות במקום. סבורני כי צירוף כל האמור לעיל מלמד על קיום ראיות של ממש כנגד המשיב. עברו של המשיב ונסיבות אחרות: ב"כ המשיב טען בדבר סימני שאלה לגבי הקשר הסיבתי בין מותו של המנוח ובין התאונה וכן טען לעבר נקי של המשיב לפני התאונה ואחריה, כמאיינים את חזקת המסוכנות. לא מצאתי מקום לקבלת הטענות. באשר לקשר הסיבתי, דומה כי מוטב היה לולא הייתה מועלית הטענה. המנוח היה אדם צעיר בן 50, וגם אם סבל ממחלת הסוכרת, אין מחלוקת כי סיבת המוות שנקבעה היא פגיעה רב מערכתית כתוצאה מהתאונה ובמיוחד פגיעת ראש ממנה סבל באירוע. אין לשכוח כי המנוח ואשתו היו בעת התאונה בדרך לבילוי סוף-שבוע וכי המנוח נפטר כשעתיים לאחר הפגיעה. בנסיבות אלה סבורני כי אין סימן שאלה אמיתי בשלב זה בדבר הקשר הסיבתי בין התאונה ופטירת המנוח. באשר לעברו של המשיב, צודק הסנגור ואין לומר כי עברו מכביד. לחובתו 4 הרשעות בתקופת נהיגה של כ - 9 שנים לפני האירוע. יחד עם זאת, יש לציין כי שתיים מההרשעות הינן בגין נהיגה בלא חגורת בטיחות, עבירה שכשלעצמה אינה גורמת לתאונות אולם מעידה על הלך רוח של זלזול מצד הנהג בכללי הבטיחות הבסיסיים בכביש או הרגשה של "לי זה לא יקרה", התנהגויות שיש בהן סיכון של ממש. אשר על כן, הגם שבוודאי שעברו של המשיב אינו מצביע על מסוכנות גבוהה, ספק רב בעיני אם יש בו כדי לאיין את המסכונות העולה מנסיבות התאונה וגרימת מותו של אדם בתאונה. סיכומו של דבר: לאור כל האמור לעיל, החלטתי לקבל את הבקשה ולפסול את רשיונו של המשיב עד תום ההליכים. הגעתי למסקנה כי בשלב זה קיימות כנגד המשיב ראיות טובות לכאורה לנהיגה רשלנית וביצוע עבירות תנועה, גם אם קיים ככל הנראה אשם תורם מצדו של המנוח. הבקשה הוגשה בשיהוי מסוים ומוטב לו הייתה מוגשת במועד, אולם בשקלול כל הנתונים לא מצאתי כי מדובר בשיהוי מכריע אשר יש בו כדי להטות את הכף לטובת המשיב. המשיב יפקיד את רשיונו במזכירות בית המשפט עד יום 4.8.13 בשעות הקבלה. הפסילה בתוקף ממועד זה, או ממועד מוקדם יותר אם יופקד הרשיון לפני כן, אולם תימנה רק מיום הפקדת הרשיון בפועל. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהרישיון נהיגה