בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה למשך 60 ימים, בגין חשד לגרימת תאונת דרכים. על פי החשד, בתאריך 02.06.13 סמוך לשעה 07:15 נהג המבקש ברכב פרטי וביציאה מכיוון רם-און לכיוון צומת הסרגל, פנה המבקש שמאלה, מבלי לציית לתמרור 301 שהיה מוצב בכוון נסיעתו, חסם דרכו של אופנוע שהגיע משמאלו ונסע ישר מכיוון צומת הסרגל לכיוון צומת יזרעאל, והתנגש בו. כתוצאה ממעשי המבקש, נפגעו המעורבים ונגרם נזק לכלי הרכב. ב"כ המבקש טען כי לא קיימות ראיות לכאורה לאחריות המבקש לתאונה ולתוצאותיה, שכן המבקש עצר בצומת, הביט שמאלה וימינה ומשהבחין כי הכביש פנוי, פנה שמאלה, השתלב בכביש הראשי בכיוון נסיעתו והתאונה קרתה בנתיב נסיעת המבקש, עקב רשלנות נהג האופנוע, אשר נהג במהירות מופרזת, סטה ממסלול נסיעתו ופגע ברכבו. עוד נטען בבקשה כי קיים פגם מהותי בהליך השימוע שכן טופס השימוע לא נחתם ע"י קצין משטרה, המבקש לא הוזמן לשימוע, רישיונו ניטל ממנו על ידי שוטר בבית החולים והשימוע מיום 03.06.13 נערך כאשר המבקש פנה למשטרת ישראל מיוזמתו. בנוסף טען כי התנהלות המשטרה "חשודה" כיוון שנהג האופנוע היה שוטר בתפקיד, ככל הנראה עבד במשטרת עפולה, והתאונה טופלה ע"י משטרת עפולה. לטענת ב"כ המבקש, עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד, אינו משקף מסוכנות והמבקש זקוק לרישיון הנהיגה לצורך פרנסת משפחתו, כיוון שהוא עובד במקום המרוחק ממקום מגוריו ואין תחבורה ציבורית ממקום מגוריו למקום עבודתו. לחילופין עתר ב"כ המבקש לקיצור תקופת הפסילה כך שתסתיים לאלתר. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, הפנה לתיק החקירה, לרבות לתמונות זירת התאונה ולסימני הבלימה, וטען כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אחריות המבקש לגרימת התאונה ולתוצאותיה. לטענת ב"כ המשיבה, מסוכנות המבקש נלמדת מחומרת העבירה, מתוצאות התאונה ומעברו התעבורתי של המבקש. לא מצאתי פגם בהליך השימוע. בתיק החקירה "אישור בדבר נטילת רישיון נהיגה וזימון נהג/ת לקצין משטרה" מיום 02.06.13 עליו חתום הבוחן אהד אברהמי, ולפיו נטל הבוחן את רישיון הנהיגה של המבקש ונתן למבקש הזמנה לשימוע ליום 03.06.13 בשעה 08:30. באותו מועד התקיים שימוע כדין והחלטת הקצין הפוסל ניתנה לאחר שמיעת טיעוני המבקש ובהסתמך על חומרת המעשה ועברו של המבקש. המבקש חתום על טופס השימוע. בטופס השימוע לא מולאו פרטי הקצין הפוסל, אולם חתימת הקצין מתנוססת הן בחלק א' והן בחלק ב' של טופס השימוע. לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אחריותו של המבקש לגרימת תאונת הדרכים הנדונה ותוצאותיה: א) ממסקנות דו"ח הבוחן עולה כי התאונה נגרמה כתוצאה מפנייה של רכב המבקש שמאלה, מבלי לציית לתמרור 301, המוצב בכיוון נסיעתו, וחסימת דרכו של האופנוע. הבוחן קבע בדו"ח כי שדה הראיה של המבקש היה 150 מטרים. עוד מצא הבוחן כי בכוון נסיעת המבקש מוצב תמרור 301. הבוחן איתר סימן בלימה באורך 17.2 מ', שמקורו בגלגל אחורי של האופנוע. לפי סעיף 10 לדו"ח הבוחן, סימן הבלימה מתחיל בנתיב נסיעת האופנוע ונע באלכסון שמאלה, ובכך יש כדי להצביע על כך שהאופנוע נסע ישר, על נתיב נסיעתו וכי תנועתו האלכסונית שמאלה לעבר הנתיב הנגדי באה בתגובה לחסימת נתיב נסיעתו ע"י המבקש. ב) נהג האופנוע, מר שחר עזרא, מסר בהודעתו כי במועד הרלוונטי נהג באופנוע המעורב מכיוון צומת הסרגל לכיוון צומת יזרעאל. לפני צומת הכניסה לרם-און, הבחין כי רכב סובארו יוצא מכיוון רם-און ולכן האט העד את מהירות נסיעתו ל-70-80 קמ"ש לערך. העד היה בטוח שהסובארו יעצור אך הסובארו המשיך להתקדם לתוך הצומת. ככל שהסובארו התקדם יותר לתוך הצומת, העד "ברח" יותר שמאלה לנתיב הנגדי עד כי העד עמד בפני מצב שיתנגש בסובארו או שיתנגש ברכב שבא ממול בנתיב הנגדי ולכן בלם ככל יכולתו אך בכל זאת התנגש בסובארו, העד "עף" מן האופנוע, נפל לכביש, פונה ע"י אמבולנס לבית החולים ולאחר בדיקות שוחרר. העד מסר כי הבחין בסובארו אך אינו זוכר אם לפני כניסתו לצומת, עצר המבקש את הסובארו אם לאו. העד הבהיר כי לפניו לא נסעו כלי רכב נוספים. ג) המבקש בהודעתו מסר כי בשעה 07:10 לערך נהג ברכב מסוג סובארו מכוון רם און ופנה שמאלה בצומת T בה ארעה התאונה לכוון כללי צומת הסרגל, כשהוא חגור ונוהג במהירות נמוכה. לאחר שפנה שמאלה, כשהיה על שטח ההפרדה המשולש שבצומת, התנגש האופנוע בחזית רכבו. המבקש פונה ע"י אמבולנס לבית החולים ולאחר בדיקות שוחרר לביתו. כעולה מממצאי הבוחן, קיים תמרור 301 וכן קו עצירה בכוון נסיעת המבקש, למרות זאת, כשנשאל המבקש אם קיימים תמרורים בכוון נסיעתו, השיב: "לא זוכר. ממש לא זוכר. לא חושב שיש", ומכאן שלא נתן דעתו לקיום התמרורים ולחובתו ליתן זכות קדימה לאופנוע. בהודעתו נשאל המבקש מתי הבחין לראשונה באופנוע, והשיב: "לפני ההתנגשות שהיה כמה מטרים ממני. ראיתי בן אדם ונתתי ברקס ולקחתי קצת ימינה בכדי לא להתנגש אבל היה כבר מאוחר כנראה". בניגוד להודעתו בה טען כי הבחין באופנוע ממרחק של מספר מטרים, טען המבקש בתגובתו לשימוע ובסעיף 10 לבקשתו וסעיף 12 לתצהירו, כי לא ראה כלל את האופנוע. נוכח שדה הראיה הנרחב שנמדד ע"י הבוחן לאורך 150 מ', נשאל המבקש הכיצד לא הבחין באופנוע מרחוק, והשיב: "לא יודע. לא היה שום דבר שיפריע, אולי היה אחרי המכוניות ובגלל זה לא ראיתי אותו". בהקשר זה טען העד עזרא שחר, בהודעתו, כי לא נסעו לפני אופנועו כלי רכב נוספים. מכל מקום, אם היו כלי רכב נוספים, לא הובהר מדוע ביצע המבקש פנייתו מבלי ליתן להם ז"ק. במסגרת בקשתו בכתב סעיף 6, בתצהירו סעיף 7, 8, טען המבקש כי האופנוע נסע במהירות מופרזת. טענה זו לא נטענה בהודעתו במשטרה. כאמור לעיל, בסעיף 10 לבקשה בכתב, בסעיף 12 לתצהירו ובתגובתו בפרוטוקול השימוע, טען המבקש כי לא הבחין באופנוע בשום שלב של האירוע ואינו יודע "איך זה קרה". נוכח טענת המבקש כי לא הבחין באופנוע, לא ניתן להסתמך על טענת המבקש בדבר מהירות נסיעת אופנוע שאותו לא ראה. מטבע הדברים, בשלב דיוני מקדמי זה, החקירה טרם מוצתה. עד ראיה, שפרטיו בתיק החקירה, טרם נחקר, טרם נקבעה מהירות כלי הרכב המעורבים למרות קיום סימנים בכביש, טרם נערך שחזור עם המעורבים ועם עד הראיה להבהרת אופן התרחשות התאונה והאם היה בידי המבקש להבחין באופנוע בעת כניסתו לצומת בשים לב לשדה הראיה. השלמות אלו ואחרות טרם בוצעו. יחד עם זאת, כבר עתה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אחריות המבקש לגרימת התאונה ותוצאותיה. בהתאם לחומר הראיות הלכאורי, לא ציית המבקש לתמרור 301, פנה שמאלה מבלי להבחין באופנוע המגיע משמאלו ותוך חסימת נתיב נסיעת האופנוע, עד כי האופנוע נאלץ לסטות לנתיב הנגדי בניסיון לחמוק מפגיעת רכב המבקש, ולבסוף התנגש בו על נתיב הנסיעה הנגדי. המעשה בו נחשד המבקש חמור הוא ונסיבות התאונה משקפות נהיגה רשלנית ומסוכנת. מן הפן המקל, מחומר החקירה עולה כי לא נגרמו למעורבים בתאונה חבלות של ממש, אף כי שניהם פונו באמבולנס ממקום התאונה, אושפזו ונבדקו. המבקש נושא רישיון נהיגה משנת 1996 ומאז צבר לחובתו 6 הרשעות תעבורה קודמות, האחרונה משנת 2013 בגין סטייה מנתיב נסיעה ובשנת 1999 הורשע בגרימת תאונת דרכים נוספת בשל אי שמירת רווח. המבקש ציין כי רישיונו חיוני לפרנסתו שכן מקום עבודתו מרוחק ממקום מגוריו ואין תחבורה ציבורית בין מקום עבודתו למקום מגוריו. לא הוצגו אישורים בעניין זה. באיזון בין חומרת העבירות דנן, בראי קיומן של ראיות לכאורה להוכחתן, לבין תוצאות התאונה שאינן חמורות, כמו גם בהתחשב בעברו של המבקש, אשר מחד כולל עבירות מעטות ביחס לותק הרב שצבר בנהיגה, אך מאידך בעברו תאונת דרכים נוספת משנת 1999 ועבירה משנת 2013 של סטייה מנתיב, הנני סבורה כי יש מקום לקיצור תקופת הפסילה המנהלית באופן מידתי. לאור האמור, הנני מורה על קיצור תקופת הפסילה המנהלית ומעמידה אותה על 45 ימים מיום 03.06.13. משטרהמשפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהקצינים