בקשות לביטול פסילה מנהלית ואיסור מנהלי על שימוש ברכב שהוטלו על המבקש בתאריך 7.7.13 למשך 30 יום. קצין המשטרה החליט על הפסילה המנהלית וצו איסור השימוש על פי סמכותו הקבועה בפקודת התעבורה לאחר ששוכנע שיש יסוד להגשת כתב אישום כנגד המבקש בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. לטענת ב"כ המבקש לא קיימות ראיות לכאורה להגשת כתב אישום ועל כן עתר לביטול הצווים. לטענתו לא היה לשוטרים חשד סביר לכך שהמבקש נוהג תחת השפעת סם ולכן הדרישה למתן דגימת שתן לא הייתה חוקית. ב"כ המשיבה טען כי קיימת תשתית של ראיות לכאורה לביצוע העבירה והתנגד לבקשה. תיק החקירה שהוגש לעיוני בבית המשפט במהלך הדיון היה בלתי קריא ועל כן נסרק החומר המקורי מאוחר יותר במערכת נט המשפט והועבר לעיוני. ראיות לכאורה לאחר שבחנתי את חומר הראיות שוכנעתי בקיומה של תשתית ראיות לכאורה אשר יש בה כדי להוכיח עבירה של נהיגה בשכרות עקב הימצאות סם מסוכן בגופו של המבקש. בבש"פ 6595/08 מיכאל יעקובסון נ' מדינת ישראל נפסק על ידי כבוד השופט י' דנציגר לעניין ראיות לכאורה הנבחנות בשלב הדיון בבקשה : " ... בשלב זה של הדיון אינני נדרש למידת מהימנותן של הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר, אלא רק לאמת כי הן קיימות וכי במידה ותתבררנה כנכונות, יש בכוחן לבסס את אשמתו של העורר " . חומר הראיות שבתיק הינו כדלקמן : דו"ח פעולה בגין האירוע מיום 7.7.13 בשעה 1655 ברחוב מבצע יהונתן בלוד, שנרשם על ידי השוטר רס"ר דניאל בלאי. השוטר פירט את נסיבות האירועלפיהן, במהלך סיור שגרתי בניידת ביחד עם השוטר ירין קשלס, הבחין ברכב מזדה ובה שני חשודים הנוסעת לכיוון מתחם סמים. המבקש נהג ברכב. דו"ח פעולה נוסף בגין האירוע נרשם על ידי השוטר ירין קשלס ולפיו, בעת סיור שגרתי בקרבה למתחם סמים של משפחת אל נימר הבחין ברכב הנוסע לכיוון המתחם בשביל עפר. השוטר ראה כי המבקש שנהג ברכב אוחז בידו השמאלית קופסת סיגריות אך כאשר ניגש אל הרכב הקופסא כבר לא הייתה בידי המבקש אלא על הרצפה סמוך לרכב וחלון המבקש פתוח. השוטר הרים את הקופסה וראה בתוכה כלי עישון חדשים, כגון, מבחנה ומקל דחיסה. המבקש טען כי לא זרק דבר ולא הסביר את מעשיו במקום. למבקש ולנוסע שברכבו עבר פלילי בתחום הסמים ושניהם היו בקרבה רבה למתחם סמים. המבקש נמצא בפסילה על ידי משרד הרישוי בהעדרו והשוטר הודיע לו כי הוא פסול. רס"ר צבי בלקינד רשם דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות ובו פירט את הנסיבות כדלקמן : בבדיקת מאפיינים למבקש, לא נדף מפיו ריח אלכוהול, הופעתו מסודרת ובהתנהגותו הגיב לעניין. בוצעה למבקש בדיקה ראשונית לבדיקת סמים מהירה באמצעות ערכת סמים והתקבלה אינדיקציה לשימוש בסמים. המבקש נדרש לתת הסכמתו לתת דגימת שתן. השוטר הסביר למבקש כי מטרת נטילת הדגימה היא לשם איתור סמים או תוצרי חילוף חומרים של סמים בגופו והמבקש נתן הסכמתו ונתן את הדגימה. הדגימה הוכנסה לשקית מאובטחת, נשמרה במשרד התנועה וביום 9.7.13 הועברה למעבדה לטוקסיקוליגה במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר, ונתקבלה על ידי ד"ר אסתר שלמך שרשמה תע"צ. בתאריך 15.7.13 התקבלה תשובת המעבדה לגבי בדיקת הדגימה : " בבדיקה הראשונית שנעשתה עלה חשד כי בדגימה שנבדקה נמצא סם מסוכן/תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן סם מסוג : קוקאין ". בתאריך 7.7.13 נגבתה במשטרה הודעת הנאשם. השוטר הודיע לנאשם כי הוא חשוד בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים לאחר שדגימת שתן באמצעות ערכת סמים מהירה העלתה אינדיקציה חיובית לשימוש בסמים. המבקש טען כי נסע במקום משום שהתכוון לקנות עגלת נגרר לצורך מכירת פרחים. לדבריו קבע להיפגש עם מוכר העגלה במקום אך לא ידע למסור את פרטי המוכר או מספר טלפון שלו. המבקש טען כי קופסת הסיגריות בה נמצאו כלים לעישון סמים אינה שייכת לו. לדבריו, אינו משתמש בסמים ועישן בעבר לפני 15 שנים. הוא לוקח כדורים מסוג סבוטקס, שנרשמו לו על ידי רופא פסיכיאטר ולקח רבע כדור בבוקר. לדבריו מדובר בכדורים בהם קיים סם. ב"כ המבקש טען בבקשה כי הכדורים שנוטל המבקש הינם תחליפי סם אותם מקבל המבקש במסגרת טיפול גמילה מסמים בו הוא נמצא. לאחר שבחנתי את הראיות שוכנעתי כי די בהן כדי להקים תשתית של ראיות לכאורה לביסוס עבירה של נהיגה בשכרות עקב שימוש בסמים. קיימות ראיות לכאורה להוכחת התנאים הנדרשים לפי סעיף 64ב לפקודת התעבורה. הדרישה מן המבקש לתת דגימת שתן לאיתור סמים בגופו הייתה כחוק שכן עלה חשד סביר לכך שהמבקש שיכור, מסיבות אלה : המבקש נמצא נוהג בסמוך לתחנת סמים ללא הסבר סביר להימצאותו במקום. המבקש שמט מידיו קופסת סיגריות בה נמצאו כלים שזוהו על ידי השוטר ככלים לעישון סמים. בבדיקה ראשונית שנערכה למבקש על ידי השוטרים באמצעות ערכה לגילוי מהיר של סמים עלה חשד לסמים בגופו של המבקש. די היה בכל אלה כדי להעלות חשד המצדיק דרישה למתן דגימת שתן לאיתור סמים בגופו של המבקש, כפי שנעשה על ידי השוטרים. המבקש נדרש לתת את הסכמתו לנטילת הדגימה, הוסברה לו מטרת הנטילה ונתן את הסכמתו. טרם התקבלה חוות דעת סופית מהמעבדה לטוקסיקולוגיה בבית החולים לשם הועברה הדגימה, אך בדיקה ראשונית במעבדה העלתה חשד לקיומו של סם מסוג קוקאין. לפיכך, קיימות ראיות לכאורה לנהיגה בשכרות כאשר בגופו של המבקש נמצא סם אסור. שיכור הוא מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף של סם מסוכן. די בהימצאות סם בגוף לקיומה של חזקה לנהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים. אין על התביעה חובה להוכיח את ההשפעה אלא על נאשם מוטלת חובה לסתור את החזקה. כפי שנפסק בהחלטות הבאות : בע"פ 39822-01-11 רן שריג נ' מ.י., נפסק ע"י כבוד השופט מודריק כי גם אם יוכיח הנאשם כי השימוש בסם נעשה מספר ימים טרם הנהיגה, די בהימצאות סמים או תוצרי חילוף סם בגוף כדי להוכיח את חזקת השכרות. ההחלטה אושרה בבית המשפט העליון ונקבע כי גם כאשר נעשה שימוש בתחליף סם על פי אישור רפואי אין זו הגנה בפני עבירה של נהיגה בשכרות. ברע"פ 1223/11 כפיר ששון נ' מדינת ישראל, הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים עקב ממצאים שנמצאו בדגימת שתן והמעידים על שימוש בסם מסוג קוקאין. נפסק ע"י כבוד השופט ג'ובראן כי שימוש בסמים בכל כמות שהיא יוצר חזקה כי הנהג נתון תחת השפעת סמים : " מרגע שנמצאה בגופו עדות לקיומו של סם מסוכן אזי קמה חזקה כי הוא נתון תחת השפעת סמים. בנסיבות אלה, בהן המבקש לא הביא כל ראייה העשויה לקבוע, כי כמות הסם שנמצאה בגופו אינה גורמת לכל השפעה עליו, לא מצאתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ". בית המשפט קבע כי " שימוש בסמים בכל כמות שהיא, יוצר חזקה, כי הנהג נתון תחת השפעת סמים. הנהג יכול לסתור חזקה זו בהבאת ראיות מטעמו מהן ניתן ללמוד אם צריכת הסם אצלו היא עניין שבשגרה או מקרה חריג וכן מהי מידת השפעת הסם עליו ". ברע"פ 637/06 נחמן לוי נגד מדינת ישראל נפסק : " בניגוד לאלכוהול, חל איסור מוחלט על השימוש בסמים מסוכנים, בכל כמות שהיא, ואף נקבע בחוק כי הדבר מהווה עבירה... השימוש בסמים מסוכנים נאסר כליל...כל נהג העובר על איסור זה, מקים נגדו חזקה שהינו נוהג כשהוא נתון תחת השפעתם של סמים, ומכאן ואילך עובר אליו הנטל להפריך חזקה זו...". מסוכנות אין צורך להכביר מילים אודות הסיכון הטמון בנהיגה בשכרות ואין עוררין על כך שמדובר בעבירה חמורה המסכנת באופן ממשי את ציבור המשתמשים בדרך. נהג האוחז בהגה ונוהג במצב של שכרות, עקב שימוש בסמים או עקב שתיית משקאות משכרים, אינו נמצא בשליטה מלאה בחושיו ומכאן הסיכון הרב שבנהיגתו. לפיכך, אישום בעבירה של נהיגה בשכרות די בו כדי לבסס עילת מסוכנות. בב"ש (מחוזי ת"א) 91260/08 איגור בן בוריס דימשיץ נ' ענף תנועה תל-אביב נפסק: "יש לזכור, כי השיכרות נקבעה בפסיקת בית המשפט העליון כעילה עצמאית להארכת פסילה של נהגים שקיימות נגדם ראיות לכאוריות כי נהגו במצב זה, וזאת עוד בטרם הוכרע דינם. משמע, די בעובדה זו, לבדה, כדי להעיד על קיומה של מסוכנות". עברו התעבורתי של המבקש אינו תקין. המבקש נוהג משנת 1997 וצבר לחובתו 40 הרשעות קודמות, ביניהן הרשעות בגין עבירות בטיחותיות. עברו הפלילי של המבקש מכביד ביותר וכלל עשרות הרשעות, ביניהן בעבירות חוזרות ונשנות של שימוש והחזקת סמים לצריכה עצמית ובעבירות של החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, עבירות רכוש ועבירות אלימות. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה לביטול הפסילה המנהלית. כך גם באשר לבקשה לביטול צו האיסור המנהלי על השימוש ברכב. לא מצאתי קיומן של נסיבות המצדיקות ביטול הצו נוכח המסוכנות שבהתנהגותו של המבקש ועברו התעבורתי והפלילי שגם מהם נלמדת מסוכנותו. המבקש אינו עומד בתנאים הקבועים בפקודת התעבורה לביטול צו איסור השימוש. רכבמשפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהשימוש ברכב