פטור מהגשת חוות דעת בתביעת רשלנות רפואית

פטור מהגשת חוות דעת בתביעת רשלנות רפואית: תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן: רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות, אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו. תקנה 130 לתקנות קובעת כי בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין במחלוקת בין בעלי הדין. הפסיקה קבעה כי שילובן של תקנה 127 ותקנה 130 מאפשר לבית המשפט בהתקיים טעמים מיוחדים לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמו ולמנות מומחה מיוזמתו וזאת אף ללא הגשת חוות דעת על ידי הצד המעוניין במינוי המומחה. במסגרת "הטעמים המיוחדים" אותם יש לשקול נכללים, בין היתר, סיכויי התביעה וכן ראשית ראיה לנכות רפואית או עניין אחר שברפואה הטעון הוכחה, יצוין כי מתן פטור לבעל דין מלהגיש חוות דעת מומחה מטעמו, בשילוב עם הפעלת הסמכות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אינה שוללת את זכותו של בעל הדין שכנגד, ככל שהוא מעוניין בכך, מלהגיש חוות דעת מומחה מטעמו. לכן, אין במינוי מומחה מטעם בית משפט, תוך מתן פטור לבעל דין מלהגיש חוות דעת מטעמו, כדי לפגוע בזכותו של בעל הדין שכנגד להגיש את ראיותיו. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנותחוות דעתפטור מהגשת חוות דעת