עוולת התקיפה ברשלנות רפואית: בית המשפט קבע בפסיקתו כי, עוולת התקיפה הקבועה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין היא עוולה פרטיקולארית, שיש להוכיח את יסודותיה המיוחדים על מנת שתקום בגינה עילת תביעה. עוולת התקיפה אינה דורשת הוכחת נזק אלא היא מתייחסת לשימוש בכוח שלא בהסכמה וליסוד נפשי של כוונה, שהם מיסודות העוולה. עוולת התקיפה, בהקשרה הרפואי, משמעותה קבלת טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת של המטופל ומבלי שהוסברו לו כל הסיכונים. עילת התקיפה אינה כמשמעותה בלשון הדיוטות - היינו שהרופאים התנפלו על החולה וביצעו בו טיפול ללא הסכמתו תוך שימוש בכוח פיזי, אלא ניתוח המכוון לטובת החולה אולם במקרים מסוימים גם הוא עשוי להיות בכלל תקיפה, כאשר לדוגמא החולה או הממונה עליו יכול להישאל להסכמתו ולא נשאל. מגמת הפסיקה היא דווקא לצמצם השימוש בעוולת התקיפה רק למקרים חריגים, בהם עולה כי למטופל כלל לא נמסר מידע אודות סוג הטיפול הצפוי לו, או כאשר לא נמסר לו על תוצאה בלתי נמנעת של אותו טיפול, או כי מדובר בטיפול שונה באופן מהותי מזה שנמסר לו לגביו ואין חולק שרופא חייב לקבל את הסכמת המטופל לטיפול, כשהרופא נדרש למסור למטופל מידע רפואי בדבר הסיכונים והסיכויים של הטיפול. המטופל זכאי שלא יינתן לו טיפול רפואי ללא הסכמתו מדעת. משפט פליליאלימותרפואהתביעות רשלנות רפואיתתקיפה