1. אירוע מיום 26.9.02, במהלכו, כך נטען על ידי המשיבה, פגע רכב המבקשת, אשר עסק בעבודות זיפות, ברכב חונה שהיה מבוטח על ידי המשיבה, הביא להגשת תביעה בסדר דין מהיר כנגד המבקשת, בה היא נתבעה לשלם למשיבה סך 3,789 ש"ח (אם כי, בסעיף 7(ב) לכתב התביעה מצוין סכום מעט שונה של 3,936 ש"ח, אך המשיבה ביקשה פסק דין על הסכום הנמוך יותר). התביעה הוגשה ביום 28.1.04 בסדר דין מהיר לבית משפט השלום בירושלים. בגדר התובענה הנ"ל ניתן ביום 7.7.04 פסק דין בהעדר הגנה. בקשת המבקשת לביטול פסק הדין (בש"א 6276/04), שהוגשה ביום 28.7.04, נדחתה על ידי בית משפט השלום ביום 18.10.04. מכאן בקשת רשות הערעור. 2. כפי שיתברר בהמשך, על אף היקפה הכספי המצומצם של המחלוקת, לא נמנעו בעלי הדין ובאי כוחם מקיום הליכים לא מעטים, הליכים שעלותם הכוללת בוודאי עולה על שווי הנושא הנתון לדיון. גם מספר פניות של בית משפט זה לבאי כוח הצדדים, במסגרת שתי החלטות שניתנו במהלך הדיון בבקשת רשות הערעור, לא הביאו לכך שבעלי הדין ישכילו להגיע להסדרים שייתרו את הצורך בהמשך ההתדיינות, ולו למצער בגדר בקשת רשות הערעור. בהתחשב בהיקף הכספי של המחלוקת ובעומס הטענות הדיוניות שהושמעו עד כה מבלי שנדונה התביעה לגופה, המעט שניתן לומר על הילוכם של בעלי הדין, רשות מקומית וחברת ביטוח, הוא, שניתן היה לצפות מהם לגישה עניינית יותר, שתחסוך מעצמם ומהציבור בכללו עליות מיותרות, במיוחד כשמדובר בגופים מוסדיים הנעזרים בייעוץ משפטי שוטף. יפים לענייננו הדברים שנאמרו על ידי כב' השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 6856/93 חוטר נ' מוקד, פ"ד מח(5), 785, בעמ' 792, ובאי כוח הצדדים מופנים לאמור שם. 3. להלן השתלשלות העניינים, אשר הובילה למתן ההחלטה שדחתה את בקשת המבקשת לביטול פסק הדין: א. כאמור, כתב התביעה הוגש על ידי המשיבה ביום 28.1.04. ביום 16.3.04 הגישה המבקשת בקשה למחיקת התובענה על הסף, ולחלופין - בקשה לחייב את המשיבה במתן פרטים נוספים, כמו גם בקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה. נראה, כי הבקשה הנ"ל לא מצאה דרכה לתיק בית המשפט, וביום 3.6.04 שב בא כוח המבקשת ופנה לבית המשפט, לאחר שלא התקבלה החלטה בבקשה הנ"ל למחיקת התובענה. בא כוח המבקשת הפנה את בית המשפט לדבר קיומה של הבקשה האמורה, ושב וביקש ארכה להגשת כתב הגנה. ב. ביום 15.6.04 החליט בית המשפט (השופט מינץ) כי המבקשת תגיב לבקשה בתוך שבעה ימים מיום שתימסר במסירה אישית וכי המועד להגשת כתב ההגנה הוארך עד למתן החלטה בבקשת המבקשת. ג. ביום 28.6.04 ניתנה החלטה על ידי עורכת דין ליאת חרצ'ק, כנראה מהמחלקה לניתוב תיקים בבית משפט השלום (מנ"ת), כי: "בהעדר הגשת תגובה ו/או הגשת בקשה להיעתר לה בליווי אישור מסירה למשיב, תוך שבעה ימים, תמחק הבקשה". הכוונה, כנראה, לבקשת המבקשת למחיקת התובענה על הסף. כאן יצוין, כי כלל לא ברור שההחלטות הנ"ל נמסרו כדין למבקשת או לבא כוחה וטענת המבקשת היא, שמעולם לא קיבלה לידיה את ההחלטות האמורות. זאת ועוד, מבלי להתייחס לשאלה (שאיש מבעלי הדין לא העלה), באשר לסמכות המזכיר המשפטי ליתן את ההחלטה הנ"ל (ראו תקנות בתי המשפט (מחלקה לניתוב תיקים בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה), תשס"ב-2002), בהחלטת המנ"ת לא נאמר ממתי יימנו אותם שבעה הימים הנזכרים בה, האם מיום מתן ההחלטה, או, מה שסביר יותר, מיום מסירתה לבא כוח המבקשת. כאמור, אין בתיק בית משפט כל אינדיקציה לכך שההחלטה נמסרה לבא כוח המבקשת. ד. בין לבין הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. הבקשה למתן פסק הדין נענתה בחיוב ביום 7.7.04 ובמועד זה גם ניתן פסק דין בהעדר הגנה. נמצא, שבעת מתן פסק הדין עמדה בתוקפה ההחלטה המאריכה את המועד להגשת כתב ההגנה. אכן, אינני מתעלם מהחלטת המנ"ת מיום 28.6.04, ואולם "הסנקציה" עליה התריעה ההחלטה האמורה (מחיקת הבקשה שהגישה המבקשת ובכללה הבקשה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה) מעולם לא מומשה. לא מצויה בתיק כל החלטה בדבר מחיקת אותה בקשה, החלטה שנראה כי רק בית המשפט היה מוסמך לתיתה (במובחן מהמזכיר המשפטי). זאת ועוד, מאז מתן החלטת המנ"ת מיום 28.6.04 ועד למתן פסק הדין ביום 7.7.04 חלפו רק שבעה ימי עבודה ובהתחשב בכך שההחלטה הנ"ל היתה אמורה גם להימסר למבקשת, ספק רב אם בכלל חלף פרק הזמן שנקצב בהחלטה זו עד לקבלת תגובת המבקשת. לדברים אלה חשיבות, שכן, כפי שנראה להלן, בית משפט השלום סבר שבעקבות החלטת המנ"ת וחוסר המעש הלכאורי מצד המבקשת, היה מקום ליתן את פסק הדין. ה. לאחר מתן פסק הדין הגישה המבקשת ביום 28.7.04 בקשה לביטולו (בש"א 6276/04). בקשה זו נדחתה ביום 18.10.04. החלטת בית המשפט התבססה על החלטת המנ"ת שניתנה ביום 28.6.04, ונאמר בה, שמכיוון שלא נעשה דבר בהמשך להחלטת המנ"ת "בצדק ניתן פסק דין - משלא הוגש כתב הגנה". עוד נפסק, כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להימחק הואיל ולא אומתה בתצהיר. 4. במסגרת בקשת רשות הערעור והתשובה לה חזרו הצדדים על הטיעונים שהשמיעו גם בגדר הדיון בבקשה לביטול פסק הדין. טענתה העיקרית של המבקשת היתה, שלא היתה מודעת להחלטות השונות שניתנו על ידי בית המשפט, שכן אלו לא הומצאו לה, ומבחינתה היתה מונחת לפני בית המשפט בקשתה המקדמית לסילוק התובענה על הסף, ולחלופין למתן פרטים נוספים, כמו גם הבקשה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה. המבקשת מדגישה, כי לא התעלמה מהתביעה שהוגשה נגדה וכל רצונה היה שיינתנו לה פרטים נוספים ומלאים, לנוכח חסרונם של פרטים אלה בכתב התביעה, על מנת שתוכל לבדוק את הטענות נגדה ולהגיש כתב הגנה ראוי, תוך מימוש זכות הגישה שלה לערכאות. המשיבה עמדה על כך שחלף זמן ניכר ממועד המצאת כתב התביעה למבקשת מבלי שהוגש כתב הגנה ותמכה את עמדתה גם בנימוקיו של בית המשפט קמא. 5. הילוכה של המבקשת, אשר לא הגישה כתב הגנה, לא היה ראוי. משלא ניתנה החלטה מפורשת המאריכה את המועד להגשת כתב ההגנה ומועד זה חלף, לא היה נכון להסתפק בהגשת בקשה לסילוק התובענה על הסף. בכך נטלה המבקשת סיכון. עם זאת, בדוחק אולי ניתן היה להתייחס לבקשת המבקשת לסילוק התובענה על הסף ככתב הגנה הכולל אך את הטענות שהועלו בבקשה האמורה. מכל מקום, כפי שפורט בהרחבה לעיל אגב תיאור ההליכים שהתקיימו בבית משפט השלום, ביום מתן פסק הדין הבקשה האמורה למחיקת התובענה על הסף היתה עדיין תלויה ועומדת, כמו גם ההחלטה המאריכה את המועד להגשת כתב ההגנה עד למתן החלטה בבקשה הנ"ל. החלטת המנ"ת שהתריעה על אפשרות של מחיקת הבקשה אם לא תינתן תגובת המבקשת, לא "מומשה" מעולם. פסק הדין ניתן, איפוא, בסתירה להחלטה קודמת על הארכת המועד להגשת כתב ההגנה. לא היה מקום להסתמך על החלטת המנ"ת כנימוק לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין, שכן בקשת המבקשת עליה נסמכה ההחלטה להאריך את המועד להגשת ההגנה מעולם לא נמחקה ולא חלף המועד להגיב להחלטת המנ"ת (שכלל לא ברור אם נמסרה למבקשת). מכאן, שההחלטה, שהאריכה את המועד להגשת ההגנה עד למתן החלטה בבקשת המבקשת, עמדה בתוקפה בעת שניתן פסק הדין. די בכך כדי להצדיק קבלת הבקשה לביטול פסק הדין. לענין זה אין צורך בצירוף תצהיר לבקשה, שכן העובדות עולות מתיק בית המשפט. המבקשת היתה זכאית "ליהנות" ממצב דברים זה, גם אם לא היתה מודעת לארכה שניתנה לה להגשת כתב הגנה, שכן אין מקום להתעלם מההחלטה על מתן הארכה, החלטה שמעולם לא בוטלה. מכאן, שדין הבקשה והערעור להתקבל. 6. כפי שפורט לעיל, עד כה, במשך למעלה משנה וחצי מאז הגשת התביעה בסדר דין "מהיר", התקיימו הליכי סרק רבים שלא קידמו במאומה את בירור המחלוקת לגופה. על המפורט לעיל אוסיף עוד, שכתב התביעה חסר אכן פרטים בסיסיים הנדרשים כדי שהמבקשת תוכל להתגונן מפניו כראוי (כמו מיקום ושעת האירוע הנטען ופרטי רכבה של המבקשת שהיה מעורב בו). רק ביום 22.7.04, לאחר מתן פסק הדין, טרח בא כוח המשיבה לשגר לבא כוח המבקשת הודעה ובה פרטים, אם כי דלים, בנוגע לנ"ל (נספח ט' לבקשת רשות הערעור). בנוסף, בתחילה הוגש על ידי המבקשת ערעור בזכות על ההחלטה שדחתה את הבקשה לביטול פסק הדין (ע"א 5676/04) ואף התקיים בערעור זה דיון מקדמי, אליו לא הגיע בא כוח המשיבה ובית משפט זה (כב' השופט גל) העיר, כי לא מקובלת עליו אי ההתייצבות מטעם המשיבה. נמצא, כי שני בעלי הדין, במחדלים ובמהלכים דיוניים לא ראויים, תרמו להתמשכות ההליכים עד כה ולסרבולם המיותר, והכל ביחס לתביעה שסכומה הוא 3,789 ש"ח. 7. כאמור לעיל, באשר למחלוקת שעמדה ביסוד בקשת רשות הערעור, דהיינו בענין דינה של הבקשה לביטול פסק הדין, יד המבקשת על העליונה, כך שהבקשה והערעור מתקבלים. החלטת בית המשפט השלום מיום 18.10.04 מבוטלת ופסק הדין מיום 7.7.04 מבוטל אף הוא. ההליך יימשך בבית משפט השלום מהשלב בו היה מצוי עובר להגשת הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. 8. לענין פסיקת ההוצאות: גם אם בענין זה יש משקל להיקף הכספי של המחלוקת, הרי שבמקרים המצדיקים זאת, וזה אחד מהם, אין השיקול הנ"ל מכריע, ונוספים לו שיקולים אחרים ובהם היקף ההליכים שהתקיימו וההצדקה לקיומם של הליכים אלה, כמו גם הערכאה בה התקיים ההליך. פסיקת הוצאות בהתחשב רק בשווי המחלוקת, במקרים כגון המקרה דנן, כמוה כמתן תמריץ לניהול התדיינויות סרק ולאי השקעת מאמצים ראויים וכנים כדי לישב את המחלוקות (אם לגופן ואם בפן הדיוני בלבד) מחוץ לכתלי בית המשפט. בנסיבות אלה תשא המשיבה בשכר טרחת עורך הדין של המבקשת בסך 7,500 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ וכן בהוצאות המשפט של המבקשת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאת כל הוצאה. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום, י"ב בסיון, תשס"ה (19 ביוני 2005), בהעדר הצדדים. צבי זילברטל, שופט כתב הגנהמחיקה על הסףמסמכים