1. זו בקשה לסעד ארעי שעניינו עיכוב ביצוע פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי אשר הורה על אכיפת שעבודים ומינוי כונס נכסים קבוע למלון עציון באילת השייך למבקשים ועל נכסים אחרים השייכים להם. הסעד הארעי מתבקש עד להכרעה בערעור על פסק הדין. הבקשה לסעד ארעי לבית משפט זה הוגשה בעוד בקשה לעיכוב בצוע פסק הדין תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי וטרם הוכרעה אותה שעה. 2. המבקשים, בעליו של המלון, חבים למשיב (להלן - הבנק) סכום של למעלה מ-24 מליון ₪. בהסכם פשרה עם הבנק הוסכם כי החוב ישולם עד ליום 1.9.04, ואם לא כן, תתקבל בקשת הבנק לאכיפת שעבודים ומינוי כונס נכסים קבוע למלון. משהחוב לא שולם כאמור, פנה הבנק בבקשה לאכוף את ההסכם וליתן צו קבוע למינוי כונס נכסים. ביום 22.9.04 נעתר בית המשפט לבקשה, והורה על אכיפה לאלתר של השעבודים. המבקשים הגישו בקשה לבית משפט קמא לעכב את ביצוע פסק הדין, ובמסגרת בקשה זו נתן בית המשפט סעד ארעי אשר הותנה בהפקדת ערובה. בעקבות ההחלטה בדבר מתן הסעד הארעי, וקודם למתן החלטה בבקשת עיכוב ביצוע פסק הדין גופה הגישו המבקשים בקשה לבית משפט זה למתן סעד ארעי, והעלו בה מכלול טענות לגופו של הצורך בצו עיכוב ביצוע פסק הדין, ובאשר לאי האפקטיביות של הסעד הארעי שניתן נוכח סכומה הגבוה של הערובה שנדרשו להפקיד בגובה החורג מן הסביר, המחטיא את תכלית הסעד הארעי שניתן. 3. על פי סדרי הדין המקובלים, כל עוד לא נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו בסוגיית עיכוב ביצוע פסק הדין לגופה, לא היה מקום כי תינתן החלטה בענין זה בערכאה זו (תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; בש"א 5/88 קורן נ' מחסני ערובה כלליים, פד"י מב(1) 755; זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהד' 7, עמ' 862). השאלה היחידה שהועמדה, איפוא, להכרעתנו היתה בסוגיית הסעד הארעי. 4. בין לבין, נתן בית המשפט המחוזי ביום 24.10.04 את החלטתו לגוף הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתו, דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ככל שהיא נוגעת למלון, וקיבל אותה ככל שהיא נוגעת לדירת המבקשים 4 ו-5. 5. הבקשה שלפני, הינה כאמור, לסעד ארעי עד להחלטה בבקשת עיכוב ביצוע פסק הדין, לגופה. משכך, משניתנה בינתיים החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת עיכוב הביצוע, הבקשה לסעד ארעי למעשה התייתרה, ואין מקום לדון בה. עם זאת, בהודעתו של בא כוח המבקשים מיום 26.10.04 הוא מתייחס בטיעוניו להחלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי ומשיג עליה. מטעמי יעילות הדיון אניח כי השגות אלה מהוות, על פי טיבן, בקשה מבית משפט זה לבחון את סוגיית עיכוב ביצוע פסק הדין לגופה, לאחר שניתנה כבר החלטה לגביה בידי הערכאה הדיונית. מטבע הדברים, השגות אלה מתייחסות לבית המלון, שלגביו סורבה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ואין הן נוגעות לבית המגורים שבגינו הבקשה נתקבלה. 6. בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע מימוש בית המלון נסמכה על סיכוייהם הטובים בערעור ועל נזק בלתי הפיך העלול להיגרם להם אם ביצוע המימוש לא יעוכב. המשיב טוען מנגד כי אין סיכוי לערעור, וכי הנזק שיגרם לבנק בתקופת הביניים כתוצאה מגידול הריבית על החוב שאין לה כיסוי בנכסים משועבדים, עולה על הנזק שיגרם למבקשים. בית המשפט המחוזי עמד על השתלשלות הנסיבות קודם ולאחר הסכם הפשרה בין הצדדים, והסיק ממנה כי סיכויי ערעורם של המבקשים על פסק הדין אינם טובים. הנסיבות אינן מצביעות על כך שהבנק הסכים במפורש או מיכללא להאריך את המועד לתשלום החוב, ומשכך עומד בתוקפו הסכם הפשרה המחייב מינוי כונס נכסים ומימוש השעבודים. יתר על כן, בית המשפט פסק כי לאורך כל התקופה מתקיימים מגעים נמרצים בין הבנק לבין המבקשים בנסיון למצוא רוכשים פוטנציאליים לבית המלון אשר יאפשרו את מכירתו ואת פרעון החוב. שני הצדדים מעוניינים במכירת המלון, ולפיכך סירוב לעכב את ביצוע מימוש הנכס אינו מביא עמו נזק בלתי הפיך למבקשים. 7. אינני רואה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לענין בית המלון, ואני מאמצת את גישתו לפיה אין מקום לעכב את ביצוע מימוש נכס זה. סיכויי הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בסוגיה זו, אכן, אינם טובים כדברי בית המשפט קמא. יתר על כן, מימוש הנכס בלא עיכוב מתיישב עם אינטרס משותף של שני הצדדים, המבקשים שניהם למוכרו, ובתנאי שוק הטובים ביותר כדי שניתן יהיה להפיק מן המכר את מירב התמורה. לפיכך, קיום פסק הדין בלא עיכוב לא רק שלא יסב נזק למי מן הצדדים, ולא כל שכן נזק בלתי הפיך, אלא יביא בסופו של דבר, תועלת משותפת לבעלי הדין. בנסיבות אלה, דין בקשת המבקשים להידחות. המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הליך זה בסכום כולל של 10,000 ₪. ניתנה היום, י"ב בחשון תשס"ה (27.10.04). עיכוב ביצועמינוי כונס נכסיםכינוס נכסים