להלן פסק דין בנושא הפסד זכויות סוציאליות עקב תאונת דרכים: א. רקע כללי התובע ,יליד 25.11.75, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 21.11.02 בשעה 10:00 לערך, עת הרכב בו נהג, רכב מס' 7222619 (להלן: "הרכב"), התנגש ברכב שנסע לפניו (להלן: "התאונה"). לתובע נגרמו נזקי גוף, ולפיכך הגיש תביעתו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן:"החוק") כנגד הנתבעות. הצדדים אינם חלוקים בנושא החבות. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שיעור הפיצוי הכספי המגיע. ב. טענות הצדדים התובע טען, כי הוא הפסיק את עבודתו במקום בו עבד עובר לתאונה בשל כאבי הגב מהם הוא סובל כתוצאה מן התאונה. התובע עומד על פיצוי כמפורט בסיכומים מטעמו: א. הפסד השתכרות לעתיד: 180,693 ₪. ב. הפסד השתכרות לעבר: 17,084 ₪. ג. הפסד זכויות סוציאליות: 18,069 ₪. ד. עזרת הזולת לעבר: 3000 ₪. ה. עזרת הזולת לעתיד: 15,000 ₪. ו. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה: 1000 ₪. ז. כאב וסבל: 14,322 ₪. בסך הכל, טוען התובע לפיצוי בסך 249,168 ₪ בצרוף אגרה, ושכ"ט עו"ד. לטענת הנתבעים, אין קשר סיבתי נזקי התובע לתאונה וכי בעיות התובע נובעות מתאונת דרכים קודמת בה היה מעורב ומן העובדה לפיה עובר לתאונה, עבד התובע בעבודה אשר דרשה ממנו הרמת משאות כבדי משקל. כמו כן טוענים הנתבעים, תוצאות בדיקת CT שעבר התובע מעלות הסתיידות בלטי דיסק, היינו ממצא שאינו על רקע טראומטי. עוד טענו הנתבעים לעניין זה, כי תחילה התלונן התובע על פגיעות בצוואר ורק כשנה לאחר התאונה החל לסבול מכאבים בגבו התחתון. לסיום טענו הנתבעים, כי לכל היותר המדובר בנכות בשיעור של 2.5%, מאחר וס' 37(7)א' לתקנות, הדן בהגבלה בתנועות עמ"ש מותני, מחייב הגבלה בכל 4 תנועות עמוד שדרה מותני ואילו אצל התובע, מצא המומחה הגבלה ב-2 מתוך 4 התנועות בלבד. הנתבעים טוענים כי יש להעמיד את הפיצוי על הוצאות נסיעה וכאב וסבל ובסך הכל 9,203 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ואגרה. ד. דיון 1. נכותו הרפואית של התובע התובע פנה לחדר מיון בבית חולים וולפסון יומיים לאחר התאונה. ביום 23.2.05 מיניתי מומחה בתחום האורטופדיה: ד"ר ארסבן אברהם, אשר בחוות דעתו מיום 19.6.05 העריך, כי לתובע נגרמו 5% נכות צמיתה, לפי סעיף מותאם 37(7) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956 (להלן: "התקנות"), בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני. אני מקבל את קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי ד"ר ארסבן אברהם, כי לתובע נותרה נכות לצמיתות בשיעור של 5% בגין התאונה. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים, לפיה אין קשר סיבתי בין הנכות לתאונה. המומחה, סתר את טענות הנתבעים לעניין זה כשהעיד בביהמ"ש, כי קיבל את המסמכים הרפואיים מטעם הנתבעים המעידים על עברו הרפואי של התובע ושקלל אותם במסגרת הגורמים אשר הובילו אותו למסקנות המובאות בחוות דעתו (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 3.12.06). עוד העיד המומחה: "ש. אם היית יודע שהוא עובד כבר בשנה וחצי בהרמת משאות וסובל מכאבי גב, ועבר תאונה נוספת בשנת 96', האם היית מתייחס לזה בחוות דעתך? ת. הייתי מתייחס אבל לא במקרה הזה. תאונה נוספת שהוא עבר ב-96, עד 2003 אם אין איזה שהוא המשכיות של התאונה, אחרי 7 שנים אני לא מקבל את זה כהחמרת מצב. ש. אם היה לך הנתון שמסרתי לך, הייתי מתייחס לזה? ת. הוא היה צריך להגיד לי את זה. ש. אם הוא היה אומר לך את זה? ת. אז הייתי מתייחס. במסגרת ההגבלות שמצאתי לא הייתי מתייחס לכך. ש. אם בן אדם סובל מבעיות גב בעבודה שלו ת. אז הייתי מוצא מצב הרבה קשה ממה שמצאתי. הרמת משאות מאוד מאוד כבדים לא תביא להגבלה מזערית אלא לנזק יותר גדול. פה במקרה שלנו אם אנחנו מדברים, אז כאן אין כל חשיבות של הרמת משאות או משהו כזה." (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 3.12.06) מן האמור לעיל עולה, כי המומחה סתר את טענות הנתבעים הן לעניין התאונה הקודמת והן לעניין עיסוקו הקודם של התובע. יודגש, כי הנתבעים לא הציגו כל מסמך רפואי לביהמ"ש המעיד על מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מן התאונה בשנת 1996. הנתבעים הציגו תמליל חקירה של הגב' קרין ממחלקת כח אדם בחב' "טי אן טי אקספרס בע"מ", חברה לעמילות מכס בה עבד התובע מחודש מאי 2001 עד חודש נובמבר 2003(נ/4), אשר נחקרה ע"י החוקר מר יעקב אבירם ביום 3.11.05 (עה/1). התובע ויתר על חקירת העדה (ראה הודעת התובע לביהמ"ש מיום 14.12.06). מן התמליל עולה, כי התובע עזב את מקום עבודתו בו עבד עבודה פיזית הכוללת הרמת משאות כבדים עקב בעיות גב. הנחקרת העידה אמנם, כי היא אינה זוכרת מקרה של תאונת דרכים שקרתה לתובע אך מאידך, לא ידעה להצביע על הגורם לכאבי הגב של התובע והעידה: "תראה, אני לא מכירה, תראה, אני לא זוכרת אותו, אני לא יודעת אם זה בן אדם עדין או לא עדין, אבל מה שמעניין אותי, שהוא לא הצליח לעבוד. הוא הביא את כל האישורים מהרופא תעסוקתי, ומרופא רופא מקצועי, שהוא לא יכול, שאסור לו לעבוד ולהרים, וזה מה שקרה" (נ/4) אין בכך בכדיי להוות ראיה לכך כי נכותו של התובע כפי שנקבעה בחוות הדעת מטעם מומחה ביהמ"ש, נגרמה כתוצאה מעיסוקו עובר לתאונה. הנחקרת מסרה עדות עמומה, לפיה עולה כי היא אינה זוכרת במדויק את התובע ונסיבות עזיבתו את החברה. התובע אף הוא העיד, כי הוא מעולם לא פגש את הנחקרת ויתכן שלא מסר לה אישית את המידע על תאונת הדרכים אלא סיפר זאת למעבידו הישיר (ראה עמ' 12 לפרוטוקול מיום 3.12.06). יתרה מכך, מומחה ביהמ"ש העיד כאמור לעיל, כי אילו הייתה נגרמת נכות כתוצאה מהרמת משאות כבדים, הרי שהיינו מצפים לנזק גדול יותר ולא להגבלה מזערית, כפי שאובחנה אצל התובע. עוד אוסיף לעניין זה, כי לא מצאתי בסיס לטענת הנתבעים לפיה התובע התלונן על כאבי גב תחתון רק כשנה לאחר התאונה. מתעודות מחלה המצורפות לתצהיר התובע (ת/1) עולה, כי אובחנה לתובע: "sprain back lumbar area" כבר בתאריך 4.12.02, היינו כשבועיים לאחר התאונה. גם המומחה אישר בחקירתו הנגדית את שתועד באישורי המחלה (ראה עמ' 6 לפרוטוקול מיום 3.12.06). לעניין בדיקת ה-CT העיד המומחה, כי אין לבלטי הדיסק אשר נמצאו בבדיקה רלוונטיות לתאונה. אנו מוצאים בחוות הדעת (במ/1) התייחסות מפורשת של המומחה אל בדיקת ה-CT וממצאיה ויש בכך כדי להעיד על העובדה שהמומחה היה מודע לממצאים אלו בעת כתיבת חוות הדעת. כמו כן העיד המומחה, כי מדובר בממצא ישן, כי לא מצא הסבר לתופעה אצל התובע וכי אילו היו בידו נתונים על המשכיות של כאבי גב היה יכול לשייך את ההגבלה לתהליך, אך כיום הוא אינו יודע להעיד על כך (ראה עמ' 5, 7 לפרוטוקול מיום 3.12.06). הנתבעים לא סתרו את קביעת המומחה לעניין זה ולא הציגו כל ראיה לטענתם כי ניתן לשייך את הפגיעות בגבו של התובע לתהליך ניווני, הנעדר קש"ס לתאונה. הנתבעים לא הציגו כל מסמך רפואי אשר היה יכול להעיד על תהליך ניווני כלשהו אצל התובע והשלכותיו למקרה הנדון. כמו כן, איני מקבל את טענת הנתבעים לפיה שיעור הנכות צריך להיות 2.5% בלבד. ס' 37(7)א' לתקנות קובע: " הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני (lumbar spine) א. בצורה קלהׂ 10%" המומחה אכן העיד בחקירתו הנגדית, כי מצא הגבלה בכיפוף אחורי ובהטייה לצדדים והמדובר בהגבלה מזערית (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 3.12.06). משקבע המומחה את שיעור הנכות בהתאמה והעניק לתובע חצי משיעור הנכות הנקוב בתקנה, הרי שמדובר בהערכה סבירה ואין כל בסיס לטענת הנתבעים בדבר שיעור נמוך יותר של נכות. 2. שיעור הפיצוי 1. הפסד השתכרות לעבר: תחילה אדגיש לעניין זה, כי התובע דרש פיצוי בגין ראש נזק זה לראשונה בסיכומיו ולפיכך מדובר לכאורה בהרחבת חזית. עם זאת, משלא עמדו הנתבעים על כך וטענו בסיכומיהם לגופו של עניין אדון בטענה. לתובע נקבעו נכויות זמניות ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש כמפורט להלן: א. אי כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 15.1.03. ב. נכות זמנית בשיעור של 30% בין התאריכים 16.1.03- 16.2.03. ג. נכות זמנית בשיעור של 10% בין התאריכים 17.2.03-28.2.03. התובע העיד בחקירתו הנגדית, כי לא עשה שימוש באישורי המחלה אשר ניתנו לו, על מנת שלא לאבד את מקום העבודה (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 3.12.06). לפיכך, אין התובע זכאי לפיצוי בתקופת אי הכושר המלא. בין החודשים 5/01- 11/03 עבד התובע בחברת "טי.אן.טי אקספרס בע"מ" והשתכר בחודשים 1-3/03 כ-2962 ₪ נטו (לאחר שיערוך-והכוונה לאחר ניכוי מס הכנסה מכאן ואילך) בממוצע לחודש (ראה תלושי שכר שצורפו לתצהיר התובע ת/1). מעיון בתלושי השכר לחודשים 8-10/02, היינו קודם לתאונה, עולה כי התובע השתכר בחודשים אלה כ- 3223 ₪ נטו (לאחר שיערוך) בממוצע לחודש (ראה תלושי שכר המצורפים לתצהיר התובע ת/1). בחודש 1/03 החל התובע לעבוד גם כאיש מכירות בחברת נדל"ן והשתכר בחודשים 1-3/03 כ- 3725₪ נטו (לאחר שערוך) בממוצע לחודש (ראה תלושי שכר המצורפים לתצהיר התובע ת/1). מאחר והתובע הגדיל את השתכרותו לאחר התאונה, כך שעבד בעבודה נוספת ואף מתלושי השכר בחברת עמילות המכס, ניכרת ירידה קלה ביותר בשכר, לא הוכחה בפניי מידת ההשפעה של הנכות הרפואית אשר נקבעה ע"י מומחה ביהמ"ש על תפקודו של התובע בפועל ועל שכרו ומכאן שאיני מכיר בפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר. יודגש לעניין זה, כי לא הוכח בפניי כי התובע עזב את עבודתו בחברה לעמילות מכס עקב התאונה. כאמור לעיל, מחקירת עובדת מחלקת כוח האדם בחברה לא עולה באופן ברור סיבת עזיבתו של התובע את החברה ולכך נוספת העובדה, כי התובע המשיך לעבוד בחברה כשנה לאחר התאונה. 2. הפסד השתכרות לעתיד כיום עובד התובע במשרד הביטחון כמהנדס מחשבים. על פי תלושי שכר לחודשים 9/06-10/06 (ת/3-ת/2) השתכר התובע בחודשים אלו כ-11,305 ₪ נטו בממוצע לחודש. לטענת התובע, כאבי הגב מהם סובל מתגברים בעת מאמץ וישיבה ו/או עמידה ממושכת. מומחה ביהמ"ש לא סתר טענה זו של התובע, עת העיד בחקירתו הנגדית, כי סביר שכאבי גב באים לידי ביטוי בישיבה (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 3.12.06). עם זאת העיד המומחה, כי המדובר בנכות המהווה "הגבלה מזערית" (עמ' 2 לפרוטוקול הנ"ל). לנוכח שיעור נכותו הנמוך, היותו מועסק במקום עבודה קבוע כמשרד הביטחון שהסיכויים כי יפוטר ממנו לנוכח בעייתו הרפואית הנם נמוכים באופן יחסי וגובה השתכרותו נכון להיום, סברתי כי בנסיבות אלא יש מקום לערוך החשבון בגין אבדן כשר השתכרות לעתיד באופן גלובלי ולהעמידו על הסך של 45,000 ₪. 3. הפסד זכויות סוציאליות הפסד זכויות סוציאליות הינו ראש נזק הטעון הוכחה בראיות. למצער לא מצאתי כל התייחסות פרטנית לנושא אובדן זכויות שכזה בראיות התובע ולפיכך אין הוכחה ואין נזק.אין די בטענות כי אבדן שכר בעתיד משמעו גם אבדן זכויות אלה מבלי להמציא ראיות כאמור ולפיכך אין לי אלא לקבוע כי ראש נזק זה לא הוכח כדבעי. 4. עזרת הזולת, הוצאות וניידות לעבר ולעתיד בסמוך לאחר התאונה התגורר התובע בבית הוריו. לאור שיעור הנכות הנמוך, והעובדה שהתובע העיד כי לא ניצל אף את ימי המחלה אשר עמדו לרשותו (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 3.12.06), לא השתכנעתי, כי התובע נזקק לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני המשפחה. כמו כן, אני בדעה כי התובע מסוגל לתפקד באופן תקין ומלא, מבלי להיעזר בעזרת הזולת בעתיד. התובע לא הציג קבלות על הוצאותיו בגין הוצאות רפואיות ו/או נסיעות מוגברות, אשר נגרמו לו כתוצאה מן התאונה. עם זאת, לאור העובדה כי התובע עבר מס' סדרות של טיפולי פיזיותרפיה וכי סביר כי יפנה לטיפולים רפואיים בעתיד הקרוב כתוצאה מנכותו, סברתי כי יש מקום להכיר בפיצוי גלובלי בסך 5000 ₪ בגין הוצאות לעבר ולעתיד. 5. כאב וסבל כאמור לעיל, לתובע נגרמה נכות רפואית צמיתה בגובה 5% כתוצאה מן התאונה. התובע לא אושפז בבית חולים כתוצאה מן התאונה. מאחר והאמנתי כי התובע סבל כאבים והינו מוגבל בישיבה ממושכת,ואף נזקק לטיפולי פיזיותרפיה ממושכים כי אז הנתבעים יפצו את התובע בסך של 10,000 ₪, בגין ראש נזק זה נכון להיום.ברור לי כי מדובר בסכום העולה על חישוב אחוזי הנכות בלבד,והוא מוענק לתובע לפי תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון),תשל"ו-1976. ה. סיכום: לאור האמור לעיל, ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בנזקי התובע בסך של 60,000 ₪. כמו כן ישאו הנתבעים בהוצאות אגרת המשפט כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתה ועד ל מועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 13% + מע"מ. זכות ערעור למחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת עותק פסה"ד.תאונת דרכיםזכויות סוציאליות