בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 25,857 ₪ שהוגשה ע"י התובע. רקע וטענות הצדדים טענות המבקשים/הנתבעים התביעה היא בגין יתרת חוב שנותרה בבנק שמקורה בהלוואה לצורך רכישת רכב עבור מנהל חברת אס. אידור אופטיק בע"מ. החברה נמצאת בהקפאת הליכים ובמסגרת הסדר נושים משלמים המבקשים באופן אישי כערבים לחובות החברה סך של 360,000 ש"ח. הרכב שבגינו ניטלה ההלוואה נמכר ותמורתו הועברה לבנק. עיקר טענתם של המבקשים היא שהבנק הערים קשיים במהלך מכירת הרכב, הפעיל על המבקשים לחצים כבדים ובשל כך נגרמו להם נזקים כבדים שעולים כדי 18,215 ש"ח. אותם יש לקזז מהחוב. על פי הנטען הבנק דרש סך של 72,000 ש"ח לצורך הסרת המשכון הרשום דבר שהווה תנאי לאפשר מכירתו של הרכב. המבקשים פרסמו מודעה למכירת הרכב ומצאו קונה שהיה מוכן לשלם תמורתו סך של 89,000 ש"ח. אלא שהתנאי של אותו רוכש היה כי יוסר השעבוד בטרם ישלם את הכסף . למרות שהמבקש 1 הגיע עם הקונה לבנק כדי להסדיר את העניין, סרב הבנק לבקשת הקונה ולכן אותו קונה חזר בו מכוונתו לרכוש את הרכב. בנסיבות אלה נאלצו המבקשים לפרסם מודעה נוספת אשר בעקבותיה מצאו קונה אחר שהיה מוכן לרכוש את הרכב בסך של 79,000 ₪. דהיינו, 10,000 ש"ח פחות מהקונה הראשון. בינתיים פתח המשיב נגד המבקשים בהליכי הוצל"פ, למרות שידע כי הם עושים מאמצים למכור את הרכב וכי פורסמה מודעה למכירתו. פתיחת הליכי הוצל"פ הגדילה את חובם של המבקשים בסך של 7,615 ש"ח. הרכב נמכר 6 ימים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ וכל תמורת המכירה הועברה למשיב. לפיכך עותרים המבקשים לקזז להם סך של 18,215 ש"ח שמורכבים מהפסד של 10,000 ש"ח בגין איבוד הקונה הראשון; 7,615 ש"ח בגין פתיחת תיק הוצל"פ שלא לצורך וסך של 600 ש"ח בגין פרסום מודעה נוספת בשל איבוד הקונה הראשון. טענות התובע/המשיב לטענת התובע טענת המבקשים בדבר קונה שהוחמץ איננה מתיישבת עם העובדות, שכן מתוך המסמכים שהוגשו ניתן לראות כי ביום 14/9/04 פורסמה מודעה ראשונה וביום 28/9/04 יש קונה שמציע 72,000 ש"ח ולפי תכתובת שהעביר המבקש ניתן ללמוד כי לדעתו המחיר הוא סביר. רק ביום 12/10/04 יש מכתב מהמבקש שמזכיר קונה שהוחמץ . במכתב האמור כותב ב"כ המבקש כי ביום שישי הקרוב 15/01/04 תפורסם מודעה נוספת. מתוך העובדה שתיק ההוצל"פ נפתח רק ביום 20/10/04 גרסת המבקש איננה מתיישבת עם העובדות. עוד טוען המשיב כי טענת קיזוז יש לפרט ואין די לטעון אותה באופן סתמי. לטעמו של ב"כ המשיב היה על המבקש להביא ראיות כגון קבלות עבור פרסום המודעה, מחירון רכב, דו"ח בדיקה במכון, וכן להביא לעדות את הקונה שהציע 89,000 ₪ לדין בבר"ל. דיון ההלכה היא שהדיון בבקשת הרשות להתגונן מיועד לסנן בקשה של אדם, שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, להיאבק על זכותו להיכנס בשערי בית המשפט ולזכות בהכרה כנתבע כשאין באמתחתו הגנה כלל. קיומו של הליך בסדר דין מקוצר, נועד למנוע דיון מיותר בתובענה, אך ורק כאשר נעלה מכל ספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. לעניין זה, די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת בדוחק רב, על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן. נקבע, כי בשלב זה אין צורך לפסוק בדבר טיב הטענות והזכויות לגופן, אלא אך ורק לבחון אם מתצהירו של הנתבע בצירוף חקירתו הנגדית קיימת עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות כלשהיא אשר אם תוכח, תוכל לשמש מגן וצינה בפני טענותיה של התביעה (ר' ע"א 478/75 אנגלרד נ' אשכנזי, פ"ד ל(3) 437, 443). רק באם לא נתעוררה כל נקודה הגיונית בהגנת הנתבע, אשר ניתן להיאחז בה לטובתו, או אז יהא רשאי השופט לפסוק לזכות התובע. עם זאת, על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך באמצעות העלאת טענות סתמיות שכל מטרתן בסיכול תכליתו של ההליך המקוצר ועליו ליצור את האיזון הראוי בין הרצון להעניק לתובע יתרונות דיונים להם נתכוון המחוקק, לבין הרצון שלא לקפח את הגנתו של הנתבע ולפגוע בזכויותיו החוקתיות למצוא לו יומו בביהמ"ש (ע"א 779/87, 780/87 בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל ואח'). על הנתבע להתכבד ולהיכנס בפרטי הגנתו, אולם אין הוא נזקק בשלב זה, לפרט ולהוכיח את כל נימוקי ההגנה. באשר לזאת, יתחשב אף ביהמ"ש בהתנהלות התביעה ולאופן ניסוחו של כתב התביעה אשר לעיתים מקשה על הנתבע להעלות גרסת הגנה מדויקת ומפורטת (ע"א 680/89 בן-אבו שווק והפצה בע"מ נ' בנק מזרחי בע"מ, פ"ד מה(3) 760, 761). עול ההוכחה המוטל על המבקש הוא מצומצם ואין הוא חייב בשלב זה להראות כיצד יוכיח את הגנתו ואת הגרסה העובדתית המועלית בבקשה. כך גם ההלכה היא שבית המשפט אינו צריך לשקול בשלב זה את מהימנות המצהיר או לקבוע ממצאים. הכלל הוא שדי לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח. בעניין קרן (ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פ"ד מו (4) 193, 196-197) נכתב: "הלכה מכבר היא, כי בשלב הליכים זה של בקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט נכנס לשאלת מהימנותם של דברי המצהיר. טענה, שבא עליה תצהירו של נתבע, יניח בית המשפט כי אמת היא, ואם מגלה התצהיר הגנה אפשרית - תינתן לנתבע רשות להתגונן. כל זאת, כמובן, אם לא נתברר לבית המשפט, כי טענות הנתבע תלויות הן על בלימה, או שבחקירה נגדית מסתבר כי הגנתו הגנת בדים היא (196ג-ד). ובהמשך: "בשלב של בקשת רשות להתגונן ניתן להעלות אף טענות על-פה כנגד מסמך בכתב. (נתבע יוכל להוכיח טענתו, בין השאר, על דרך הודאתו של התובע או שלוחו)... ואין חוסמים דרכו של נתבע מטעמים של דרכי הוכחה בלבד" (196 ה-ו) (ההדגשות אינן במקור-א.ס). כשמדובר בטענת קיזוז יש לפרט את הטענה, חובת פירוט טענת הקיזוז אינה שונה מחובת הפירוט הנדרשת מנימוקים אחרים. ב"כ המלומד של המשיב מבקש להסתמך על ע"א 1692/92 אירון מפעלי מתכת נגד בנק דיסקונט (לא פורסם) שבו נדונה טענת קיזוז שהייתה מושתת על שלושה אדנים. בית המשפט העליון קיבל חלק מהערעור אך מפסק הדין לא עולה כי כשמדובר בטענת קיזוז, נדרש המבקש לפרט מעבר לפירוט הנדרש בטענה אחרת שאינה קיזוז. המחלוקת בעניין אירון הנ"ל הייתה בסוגיה האם יש להתיחס לאינפורמציה נוספת שהתקבלה במהלך החקירה הנגדית או שמא יש להסתפק לצורך ההכרעה רק בתצהיר שצורף לבקשה. לענייננו, טענת הקיזוז הייתה מפורטת דיה שכן המבקש פרט מהיכן נובע הסכום שלטענתו יש לקזזו. הסכום מורכב מהפרש בין הסכום שהוצע על ידי הקונה הראשון והסכום שבו נמכר הרכב בפועל, מהוצאות של פתיחת תיק הוצל"פ שנפתח שלא לצורך ומעלות פרסום מודעה נוספת. תצהירו של המבקש לא נסתר ובמסמכים שהוגשו על ידי התובע דוקא עולה כי עניין החמצת הקונה הקודם עלה כבר במכתב מב"כ הנתבעים מיום 12/10/04 שבו הוא מודיע לב"כ התובע כי מודעה נוספת תפורסם בעיתוני יום השישי ושלישי הקרובים. תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 20/10/04. מעיון ביומן עולה כי 12/10/04 הוא יום ג' יום ו' שלאחר מכן הוא ה 15/10/04 ויום ג' שאחריו הוא 19/10/04 , לכן יש ממש בטענת המבקש כי אפילו היה עונה קונה פוטנציאלי למודעה ביום שישי או שלישי כי אז סביר שעסקת מכירת הרכב תיעשה מספר ימים לאחר מכן. לכן הטענה כי תיק ההוצל"פ למימוש הרכב נפתח בטרם ניתנה שהות למבקשים למכור את הרכב ולכן אין לזקוף לחובתם את ההוצאות שנגרמו בשל כך, היא טענה שראויה לדיון והכרעה. כך גם הטענה בדבר החמצת קונה קודם קיבלה חיזוק דוקא ממסמך מש/3 אשר הוגש על ידי וביזמת ב"כ המשיב ולכן אין המדובר בטענה שהומצאה לצורך הבר"ל. על פי דעת הרוב בהלכת אירון הנ"ל ניתן להסתמך על פרטים שהוספו במהלך החקירה נגדית. טענת הקיזוז אפוא מפורטת דיה באופן שברור מה הם מרכיביה. אינני מקבל את טענת ב"כ המשיב לפיה היה על המבקש להביא לעדות את הקונה הפוטנציאלי ואת דו"ח הבדיקה וכד' שכן מקומם של אלה בשלב הבאת הראיות. מה עוד, שלא הובהר כי בידי המבקש מצויים מסמכי הבדיקה שנשארים, מטבעם של דברים, בידי קונה שנושא בעלות הבדיקה. הנה כי כן עיקר טענותיו של המשיב הופנו כלפי אמינותו של המבקש ובהתעלם מההלכות שצוטטו לעיל שבשלב הדיון בבקשת הרשות להגן אין בוחנים את שאלת המהימנות. משלא הראה המשיב כי הגנת המבקשים היא הגנת בדים, יש ליתן להם להתגונן בטענת הקיזוז. נוכח העובדה שטענת הקיזוז היא הטענה היחידה שנטענה ומתייחסת רק לסכום של 18,215 ש"ח, ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין על סך של 7,642 ש"ח. שהוא ההפרש שבין סכום זה לבין הסכום הנתבע - 25,857 ש"ח. אשר על כן ניתנת בזאת הרשות להתגונן בטענת הקיזוז על סך של 18,215 ש"ח. נוכח העובדה שניתן פס"ד חלקי והרשות להתגונן ניתנה רק על חלק מהתביעה המקורית, ראיתי לחייב את המשיב בהוצאות מופחתות בסך של 1,500 ש"ח + מע"מ בלבד כשסכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. קובע להוכחות ליום 12/9/05 שעה 18:00 הצדדים יזמנו את עדיהם למועד האמור ויסתייעו לשם כך בבית המשפט. המדובר בתובענה על סך של כ 18,000 ש"ח לכן היא תידון על פי פרק טז1 לתקנות בדיון מהיר. למעט העניינים והמועדים ששונו במפורש בהחלטה זו. לתשומת לב הצדדים לתקנות המעבר בין סדר דין מקוצר למהיר. תצהיר עדות ראשית של העדים מטעם התובעת יוגשו לא יאוחר מיום 1/7/05 תצהיר עדות ראשית של העדים מטעם הנתבעים יוגשו לא יאוחר מיום 1/8/05 על מנת לנצל את המועד שנקבע להוכחות באופן מיטבי, בקשות ביניים או בקשות מקדמיות תוגשנה לא יאוחר מ 14 יום לפני המועד שנקבע להוכחות באופן שיהי סיפק בידי בית המשפט להכריע בהם עד למועד ההוכחות. ניתנה היום ג' בניסן, תשס"ה (12 באפריל 2005) בהעדר הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים ד"ר אחיקם סטולר, שופט סדר דין מקוצרטענת קיזוזקיזוז