שבר בחוליה d12 1. בפני בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור את החלטת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, שקבעה בהחלטתה מיום 22.5.05 כי בגין התאונה נשוא התביעה, נותרה למבקש נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 37 (8) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן:"התקנות"). רקע עובדתי וטענות הצדדים 2. המבקש, יליד 1965, נפגע, ביום 30.03.03, בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה"). ועדה רפואית ראשונה, מיום 10/5/04, ציינה כי מדובר במצב לאחר חבלה עם שבר בחוליה D12 וספק L5 וכי בבדיקה, נמצאה הגבלה קלה בכיפוף הגב. הועדה קבעה את נכותו של המבקש, בשיעור של 5% לפי סעיף 37 (8) א' לתקנות, בגין מצב לאחר שבר בחוליה שהתרפא ללא תזוזה ניכרת וללא הגבלת תנועה של עמוד השדרה, בקרבת חוליה זו. המבקש ערער על קביעה זו. הועדה הרפואית לעררים קיימה שתי ישיבות. בפרוטוקול הישיבה הראשונה, מיום 27/10/04, צויין כי בבדיקה נמצאה "הגבלה קשה בתנועות עמ"ש מותני בכיפוף קדמי ללא עיוות בעמ"ש". בפרק האבחנה נרשם: "מדובר במצב לאחר שברים מרובים בעמ"ש". הועדה לא סיימה את הדיון וביקשה צילומים נוספים וכן מיפוי עצמות. בישיבתה השנייה, מיום 22/5/05, לאחר עיון בצילומים נוספים לרבות מיפוי עצמות, ו- C.T, קבעה הועדה כי אין כל עדות לשברים בגופי החוליות וכי "אין נכות מבחינה אורטופדית כפי שהוכיחו, מיפוי העצמות ובדיקות העזר". יחד עם זאת, הועדה קבעה 5% נכות צמיתה לפי סעיף 37 (8) א' לתקנות, אשר, עוסק כאמור, בשבר בגוף החוליה. 3. לטענת המבקש, נפלה טעות מלפני הועדה אשר קבעה כי אין נכות אורטופדית ומאידך, העניקה נכות בשיעור של 5%, בגין שבר בחוליה. המבקש מצביע על תקלה נוספת, בעבודת הועדה, אשר בישיבתה הראשונה, מצאה הגבלה קשה בתנועות עמ"ש מותני, ובישיבתה השנייה, התעלמה מאבחנה זו ולא קבעה כל נכות בגינה. המבקש טוען כי הועדה לא עיינה, בצילומים הסמוכים לתאונה וכי והסתמכותה על צילומים שנעשו כשנתיים לאחר התאונה, ראויה לבחינה על ידי מומחה מטעם בית משפט במסגרת הבאת ראיות לסתור, במיוחד בהתחשב בכך שקיומם של שברים בגוף החוליות, אובחן הן על ידי הרופאים בבית החולים והן על ידי רופאי הועדות הראשונות. עוד מוסיף המבקש וטוען כי יש לקבוע נכויות נפרדות בגין מצב לאחר שבר בעמוד השדרה ובגין הגבלת תנועה של עמוד השדרה. 4. המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת המשיבה כי הבקשה מוגשת באיחור, הואיל וכל הנתונים, היו בידי המבקש, עוד בשעה שהוגשה התביעה, ביום 29/3/05. עוד טוענת המשיבה כי על המבקש היה למצות זכויותיו במל"ל על דרך של הגשת ערר ו/או ערעור או בקשה להבהרה ותיקון, ואין להתיר למבקש, לרפא מחדלו זה, בדרך של הבאת ראיות לסתור. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי החלטת הועדה על פיה לא אובחנו שברים בחוליות, הינה סבירה, במיוחד נוכח קבלת ממצאי בדיקת מיפוי העצמות, אשר לא נערכה למבקש קודם לכן. עוד טוענת המשיבה, כי יש להניח שקביעות הועדות הקודמות, מקורן בטעות וביחוס מצב קודם, לרבות שברים קודמים בעמוד השדרה, לתאונה. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי אין פוסקים נכות גם בגין הגבלת תנועה של עמוד שדרה וגם בגין שבר בחוליה ולפיכך, משנקבעה למבקש נכות, בגין מצב לאחר שבר בחוליה, הרי שמסיבה זו, לא נקבעה נכות נוספת, בגין הגבלת תנועת עמוד השדרה. דיון 5. סעיף 6 ב' סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") קובע: "...בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". הלכה היא כי היתר להביא ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין, ינתן במקרים מיוחדים וחריגים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים, העשויים להתיר מתן היתר כזה. א. טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות היה נגוע בפגם מהותי דוגמת תרמית או בטלות מעיקרה. ב. טעמים עובדתיים, כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז שנקבעה נכותו ועד לדיון בבית המשפט או כאשר התגלתה נכות נוספת. ראה לעניין זה: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פד"י ל"ט (4) 505, ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פד"י מ"ה (4) 77, אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת, עמ' 495,494. כבר נפסק כי: "המגמה הראויה בכל הקשור להבאת ראיות לסתור במובן ס' 6 ב' הנ"ל, היא מגמת צמצום ההיתר להבאת ראיות לסתור, שהרי כל מטרתו של סעיף 6 ב' הוא קיצור ההליך שבפני בית המשפט, והימנעות מהקושי האובייקטיבי להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות או סתורות. על כן היתר שכזה, המתיר לבעל דין להביא ראיות לסתור, יינתן בנסיבות חריגות יוצאות דופן" (בר"ע 2029/01 קרנית ואח' נ' יוסף חוסה גולדברג - טרם פורסם. 6. בענייננו, סבורה אני כי התקיימו אותן נסיבות חריגות המצדיקות מתן היתר להבאת ראיות לסתור. ראשית יצויין כי הקביעה בדבר העדר נכות אורטופדית, המופיעה בגוף פרוטוקול ישיבת הועדה מיום 22/2/05, אינה מתיישבת עם קביעת נכות בשיעור של 5%, בגין מצב לאחר שבר בחוליה. הליך של פניה להבהרה או תיקון, אינו מוכר ואין המבקש חייב למצות הליך של ערעור לבית הדין לעבודה, מה גם שטעות זו, אם אכן קיימת, עומדת לכאורה, לטובתו. זאת ועוד, העדר התייחסות בדו"ח הועדה ובישיבתה השנייה, לממצא שנרשם בפרוטוקול ישיבתה הראשונה, מיום 27/10/04, בדבר: "הגבלה קשה בתנועות עמ"ש מותני בכיפוף מותני קדמי ללא עיוות בעמ"ש", מעוררת ספק בדבר קביעותיה, במיוחד בהתחשב בכך שהישיבה השנייה, נערכה ללא נוכחות המבקש ואין בדו"ח הועדה כל התייחסות לשאלה האם ההגבלה בתנועה, כפי שנמצאה ואובחנה על ידי הועדה, נובעת כולה או רק בחלקה מהשינויים הניוונים, שהודגמו בבדיקות ההדמיה. מהמסמכים הרפואיים שצורפו על ידי המשיבות לתגובתן עולה כי המבקש סבל בעבר, משברים בעמוד השדרה. יחד עם זאת, לא ניתן לשער ולהוכיח כי קביעות הועדות הרפואיות הקודמות, בדבר שבר או שברים בחוליות שנגרמו עקב התאונה, מקורן בטעות וביחוס מצב קודם לתאונה, מבלי להעמיד את התיעוד הרפואי במלואו, לבחינה על ידי מומחה רפואי. בנסיבות אלה, בכדי שניתן יהא להגיע לחקר האמת ולברור השאלות השנויות במחלוקת, סבורה אני כי ראוי להתיר הבאת ראיות לסתור על דרך של מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר יבדוק את התובע ויבחן את התיעוד הרפואי בכללותו לרבות צילומי הרנטגן ובדיקות ההדמיה, ויחווה דעתו בשאלת מצבו של התובע והקשר הסיבתי בינו לבין התאונה, בכלל ובשאלה האם נגרמו, בגין התאונה, שברים בעמוד השדרה, בפרט. אשר על כן, אני ממנה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט את דר' ישראל כספי. כתב מינוי יוצא בנפרד. למען הסר ספק, למומחה יועבר חומר רפואי בלבד, לרבות צילומי רנטגן ובדיקות הדמיה. דוחות הועדות הרפואיות של המל"ל - לא יועברו למומחה ולא יובאו לידיעתו.עמוד השדרהשברחוליות