בקשה לביטול צו עיקול זמני 1. בפני בקשה לביטול צו עיקול זמני אשר ניתן ביום 7.8.02 לבקשת המשיבה . ע"פ ההלכה הקיימת, יתייחס בית המשפט לבקשת הביטול כהמשך לדיון בבקשה המקורית, היינו, בקשת העיקול. משמע, בית המשפט יבחן האם לאור הנטען בבקשת העיקול, זכאית היתה התובעת, המשיבה, לקבל את צו העיקול. ראה ע"א 8420/96 דן מרגלית נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ פד"י נ"א (3) 789 וכן בש"א 4459/94 סלמונוב נ. שרבני פד"י מ"ט (3) 479 אבחן, איפוא, טענות הצדדים בבקשת העיקול ובבקשה לביטולו. תמצית העובדות הנדרשות וטענות הצדדים - 2. התובעת, חברה קבלנית לביצוע עבודות עפר ובנין, הגישה כנגד הנתבעת, עירית טירה, תביעה כספית לתשלום סך של 1,980,642 ש"ח המגיע לה, לטענתה, בגין ביצוע עבודות תשתית שביצעה עבור הנתבעת. החוב הנטען מורכב מהסכומים הבאים - א. סך של 825,625 ש"ח בגין חשבונות שאושרו ע"י הנתבעת ודווחו למערכת הנה"ח של הנתבעת עד לסוף שנת 2001. (להלן - סך א') למעשה, כפי שהתברר מתצהירי הצדדים ומחקירתם בפני, בגין סך זה נתנה הנתבעת לתובעת הוראות תשלום, המורות לאוצר השילטון המקומי בע"מ ( להלן - אוש"מ) להעביר את הסך הנ"ל לתובעת ב - 12 תשלומים שוים ע"ס 68,802 כ"א, החל מחודש מאי 2002 ואילך. ( להלן-הוראות התשלום) . אין חולק על כך, שנכון להיום, ארבע הוראות התשלום הראשונות, לחודשים מאי- אוגוסט, אשר מועד פירעונן חלף, לא כובדו, ולמעשה הוחזרו ע"י אוש"מ בתוספת הערה "נבקשכם לפנות למושך ולברר אתו את סיבת חזרת העברה", מנהל התובעת שב ופנה ביום 26.8.02 לאוש"מ על מנת שיכבד את הוראות התשלום והפעם נומק הסירוב בהעדר כיסוי . (ראה ת/1-ת/2). יוער כי, התביעה שבנדון, הוגשה ע"י התובעת, מיד לאחר שסורבו שלוש הוראות תשלום הראשונות . ב. סך נומינלי של 560,466 ש"ח (כמפורט בסע' 11 לכתב התביעה) בגין חשבונות שהגישה התובעת ואשר אושרו ע"י מפקחי הנתבעת, אך טרם שולמו ע"י הנתבעת. (להלן - סך ב') ג. סך של 594,551 ש"ח שהינם הפרשי הריבית המגיעים לתובעת בגין אי תשלום הסך א + ב . (להלן - סך ג') 3. התובעת טענה, איפוא, כי יש ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד הנתבעת, וכי קימות ראיות של ממש אף לסכומי התביעה הנטענים . עוד טענה התובעת, כי קיים חשש של ממש, כי העדר עיקול על נכסי התובעת יכביד על ביצועו של פסק הדין, לענין זה תמכה יתדותיה באי כיבוד הוראות התשלום כמפורט לעיל, בתביעות הרבות שהוגשו ומוגשות כנגד הנתבעת, באי כיבוד פסקי דין ע"י הנתבעת, קיומם של תיקי הוצל"פ כנגדה, ועוד, כפי שיפורט בהמשך. 4. הנתבעת מאידך, טענה בבקשת הביטול שהוגשה מטעמה, כי אין כל מקום להטיל עיקול בגין הוראות תשלום שטרם בא זמנם, כמו כן טענה כי הוראות התשלום אשר הגיע מועד פירעונם לא כובדו היות ונמסרו לאוש"מ זמן רב קודם למועד הנקוב בהם וחלקן לא נפרע בשל העיקול שהוטל על חשבון הנתבעת באוש"מ, לפיכך אין להאשים בהעדר הפרעון אלא את התובעת עצמה . אשר ליתרת החוב הנטענת ( סך ב'), טענה הנתבעת, כי סך זה עוכב על ידה לבקשת התובעת, אשר ביקשה שישמש כערבות במקום ערבות ביצוע אשר היה עליה להגיש לצורך השתתפות וביצוע המכרזים בהם השתתפה . בכל הקשור לתביעת הפרשי הריבית של התובעת (סך ג'), טענה הנתבעת, כי לא היה כל נוהג של תשלום הפרשי ריבית לתובעת, תשלומים שכאלו מעולם לא בוצעו בכל תקופת התקשרותם של הצדדים, ולמעשה, כך לטענת הנתבעת, כלל לא נקבעו בהסכמי התקשרות עם התובעת מועדי תשלום, כך שאין כל איחור בתשלום מצידה של הנתבעת וממילא אינה חייבת כלל בהפרשי הצמדה . דיון והכרעה 5. נקדים ונפרט הוראות הדין והפסיקה הנוגעות להטלת עיקול זמני תוך התיחסות לתיקון מס' 6 לתקסד"א הנוגע לעניננו. תקנה 362 לתקנות קובעת: "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1)הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2)האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש." תקנה 374 לתקנות, שהינה תקנה ספציפית העוסקת בעיקול זמני, מוסיפה- "(א) לא ינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף. ואולם בתובענה לדבר שבעין רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע. (ב) בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. ..." על בית המשפט הדן בבקשת עיקול זמני לתת דעתו, איפוא, לשלושת הפרמטרים הבאים - קיומה של עילת תביעה, חשש להכבדה בביצוע פסק הדין, ובחינת איזון האינטרסים, היינו, שקילת שיקולים כלליים של מאזן הנוחות, תום הלב והמידתיות הראויה במתן הסעד המבוקש. מאחר והשינוי בתקנות, תיקון מס' 6, בא על מנת ליישם את הוראות הפסיקה מעת שהותקנה תקנה 360 דאז ( ראה דברי הסבר לתיקון התקנות - פורסם באתר הרישמי של משרד המשפטים ), תוך שימת לב לכך שעם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ניתנה לקנין הפרטי הגנה חוקתית, הרי ששומה על בית המשפט לייחס משקל של ממש לאיכות הראיות עליהן נתמכת בקשת העיקול . ראה - בש"א 1302/02 ישראל 10 שידורי הערוץ החדש בע"מ נ. ראבל סרטים (1996) בע"מ. רע"א 5242/95 סיגנאל שירותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נ. דנבאר בע"מ דינים עליון מ"ג 456. רע"א 5935/97 סיני נ. גלנץ, פ"ד נ"ב (1) 193, 197 . וכן פס"ד בענין מרגלית הנ"ל . אבחן, אחת לאחת, את קיום היסודות הנדרשים למתן הצו - ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה 6. כאותו יינן, הבוחן את היין תוך כדי גילגולו על לשונו וסינונו בין שיניו ומיד כאשר נספג הטעם בחלל הפה וניתן לחוש בעוקצו ובמירקמו, הוא פולטו מבלי להורידו בבית הבליעה, כך בית המשפט בדונו במתן סעד זמני, מחדד את חושיו לטעום ולבחון האם אכן קימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, אך זאת במתינות ראויה ומבלי לגרור "הטעימה" לכדי "סעודה דשנה", רצונו לומר - אין הדיון בהליך המיקדמי של מתן סעד זמני בא להחליף את קיומה של ישיבת הוכחות חקרנית ומעמיקה אשר מקומה בדיון העיקרי, אלא מיד מעת שהונחה דעתו של בית המשפט באשר לקיומה של עילת תביעה, עליו לדלג לבחינת היסוד השני - יסוד ההכבדה . ראה לענין זה דבריו של כב' הש' ש. לוין בסיפרו " תורת הפרוצדורה האזרחית", הוצאת החברה הישראלית להכשרה מקצועית בע"מ, עמ' 160 - "...אין ספק בדבר שהמבקש לקבל צו זמני אינו מצריך להביא לפני ביהמ"ש ראיות שמשקלן היה מספיק למתן פסק דין, אילו ניתן היה לעשות כן יכול היה התובע כבר לקבל פסק דין ולא היה צורך במתן צו זמני..." בכל הקשור לנדון דנן, הרי שמבחינת בקשות הצדדים, התצהירים והצרופות אשר צורפו להם, וחקירת הצדדים בפני, עולה תשתית אשר יש בה להניח דעתי בכל הקשור לקיומה של עילת תביעה, ואחדד - אין חולק על כך שבין התובעת לנתבעת היתה התקשרות עיסקית . אין חולק על כך שהנתבעת חבה לתובעת כספים אשר טרם שולמו. יתר על כן, בכל הקשור לסך א', היינו סך 825,625 ש"ח, נמסרו לידי התובעת הוראות תשלום ע"י הנתבעת, דא עקא, אף אחת מהוראות התשלום שהוצגו עד כה לפירעון לא כובדה ! לטענת הנתבעת הוראות התשלום לא כובדו כיוון שנמסרו לאוש"מ קודם למועד פירעונן . מיד אומר, כי גם אם טענה זו נכונה, ואין הדבר כך בעיני כפי שאבהיר להלן, הרי שאין בטענה זו לגרוע מקיומה של עילת תביעה לכאורית, תהא אשר תהא הסיבה - מדוע לא כיבד אוש"מ את הוראות התשלום, הרי שעדין נותר חוב שאינו שנוי במחלוקת בגין הסך אשר לא שולם ! יתר על כן, התרשמתי כי בטענת הנתבעת לענין זה אין ממש, כפי שעולה ממוצג ת/3, כדוגמה, הרי שעל התובעת היה לפנות ולהגיש את הוראות התשלום לאוש"מ, לפחות 14 יום לפני מועד הפירעון, כך אכן נהגה ! כמו כן מתשובת אוש"מ מיום 26.8.02, כמפורט במוצגים ת/1-ת2, עולה כי הוראות התשלום הוחזרו מהטעם של " אין כיסוי", ולא מהטעמים הנטענים ע"י הנתבעת . כאמור, איני נדרש כעת להכריע בשאלה - מהי סיבת החזרת הוראות התשלום? די לי שהוכח בפני קיומו של חוב בשיעור המפורט בהן, כמו גם אי פרעונו ע"י הנתבעת, על מנת לבסס קיומה של עילת תביעה . פה המקום לציין כי סך א' כמו גם סך ב' מפורטים בדפי הנהלת החשבונות אשר צירפה הנתבעת עצמה לבקשתה, ובכך יש ראיה של ממש, לא רק לקיומה של עילת תביעה אלא אף לסכום התביעה (בכל הקשור לסך א + ב). לענין הדרישה לקיום ראיות מהימנות לכאורה הן לגבי עילת התביעה והן לענין סכום התביעה ראה כדוגמה - ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 589 וכן רע"א 1749/90 (ט.פ) עוד מסכים אני עם טענת ב"כ התובעת, כי אי פרעונן של הוראות התשלום אשר חלף זמנן מעלה חשש של הפרת צפויה באשר ליתרת הוראות התשלום אשר טרם הגיע זמנן, דבר המקים עילת תביעה ע"פ הוראות חוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה ) תשל"א - 1970 . 7. אשר לסך ב', כאמור גם הסכומים הללו מפורטים בדפי הנהלת החשבונות, אשר צורפו ע"י הנתבעת עצמה, לבקשתה לביטול הצו, ובכך יש ראשית ראיה לקיומם. הנתבעת טענה, כי סכומים אלו מעוכבים בידיה כערבות לביצוע העבודות. אף מטענה זו לא התרשמתי, ראשית דבר, שיעורה של ערבות הביצוע אינו עולה על 5% מסך העבודות אשר הוערך ע"י מנכ"ל הנתבעת, בחקירתו לפני, בשיעור של כ - 6,000,000 ש"ח, ומכאן שסך הערבויות הנדרשות אינו עולה, אף לטענת הנתבעת, על 300,000 ש"ח . ( ראה עדות מנכ"ל הנתבעת פרטוקול עמ' 15 שורה 16-19 ). טענה זו הוכחשה ע"י התובעת, הטוענת כי הנתבעת למעשה מנכה מהתשלומים השוטפים המשולמים לתובעת סך של 15% בגין הערבויות ואין כל מקום לעיכוב סך נוסף של 300,000 ש"ח בידיה, יתר על כן, טוענת התובעת, אין לנתבעת כל סמכות לעכב כספים המגיעים לתובעת בידיה על פי החוזים שנכרתו בין הצדדים . כפי שהבהרתי, גם בענין זה איני צריך להכניס ראשי, בשלב זה, למחלוקתם של הצדדים ולהכריע בה, די לי בשלב זה כי הוכחה עילת תביעה לכאורית. אשר לטענות ההגנה השונות וסיכויי הצלחתן, ובכן, ענין זה ילקח בחשבון במסגרת בחינת איזון האינטרסים אליו אבוא בהמשך הדברים . 8. אשר לסך ג', שענינו הפרשי הריבית הנטענים, הרי שלטענת הנתבעת אין מקום להוסיף הפרשי ריבית שכן לא הוכח כלל שלתובעת מגיע הפרשי ריבית בגין עבודתה, מה גם שעד כה מעולם לא שולמו לה הפרשי ריבית ולא נשמעה טענה מצידה לענין זה, כמו כן, טוענת הנתבעת, כי לא נקבעו מועדים לתשלום לתובעת וממילא אין לדעת מאימתי יש לחשב הפרשי ריבית. גם כאן איני מקבל את טענת הנתבעת במלואה, כעולה מהחוזים אשר הוצגו בפני, ואשר צורפו לבקשת הנתבעת עצמה, הרי שצוינה חובת תשלום תוך 60 יום מיום אישור החשבונות המוגשים ע"י התובעת, כמו כן מהצעת מכרז שהוצגה בפני עולה כי על הנתבעת לשם הפרשי ריבית בגין איחור בתשלום . יחד עם זו , לא שוכנעתי באשר לדיוק התחשיב שהוצג ע"י התובעת לא הוברר לי כיצד חושבה הריבית וממתי וכן על איזה בסיס הושתת התחשיב . מכל מקום, צירופם של הדברים שנאמרו עד כה, יש בו לאושש קיומן של ראיות מהימנות לעילת התביעה ולעיקר הסכומים המפורטים בה . הכבדה בביצוע פסק הדין 9 . גם לענין זה השכילה התובעת להמציא לי ראיות למכביר אשר יש בהם לסבר דעתי כי באם לא ינתן צו העיקול הרי שצפויה הכבדה של ממש בביצוע פסק הדין לכשינתן. אפרט הדברים בקיצור האפשרי - א. אי כיבוד ארבע הוראות תשלום שהגיע מועד פרעונן - אין חולק כי 4 הוראות תשלום ע"ס כולל של כ- 275,000 ש"ח לא כובדו . על ת/1-ת/2 צוינה אף הסיבה "אין כיסוי". עד ליום הדיון בבקשה לא טרחה הנתבעת לשלם סך זה לתובעת למרות שהיא מודה כי עליה לשלמו . יתר על כן, הוראת תשלום נוספת שהועברה לתובעת, בגין פרויקטים שביצעה ואשר אינם קשורים לתביעה הנוכחית,ע"ס 235,496 ש"ח (ת/5) לא כובדה כלל , והוראה אחרת ע"ס 420,635 ש"ח (ת/6) כובדה אך ורק בחלקה. ב. קיומן של תביעות כספיות רבות כנגד הנתבעת - במהלך חקירת מנכ"ל הנתבעת, הוצגו בפניו, פרטיהן של תביעות כספיות שונות אשר הוגשו בעת האחרונה כנגד הנתבעת ( ראה עמ' 13-15 לפרוטקול), המנכ"ל הודה בקיומן של חלק המתביעות ואת חלקן דחה בלשון רפה, תוך שהוא מבהיר, בין השאר, שלמרות התביעות והחובות הרי שהתובעים - הספקים מחלו על החובות המגיעים להם בשל רצונם להמשיך ולעבוד עם התובעת . כך לדוגמא לענין החוב לחברת הדרן ספקית המים של הנתבעת הבהיר המנכ"ל - "...רק לפני שבועיים מגשר עשה הסכמה ביננו לביניהם. היה לתובע אינטרס להמשיך לעבוד איתנו כך שכתוצאה מהגישור הוא הסכים לוותר על חובינו אליו על מנת שימשיך לעבוד אצלנו" (ראה פרוטוקול, עמ' 13 שורה 22-25 ) גם אם יש ממש בטענות מנכ"ל העיריה, הרי שיש בהן כשלעצמן להראות כי העיריה מתקשה לשלם לספקיה את התשלומים המגיעים להם כסידרן ולמעשה היא נסמכת על רצון הספקים להוסיף ולהתקשר עימה לצורך קבלת עבודה . ג. אי תשלום מלוא שכר לעובדים במהלך חודש יולי האחרון - מנכ"ל הנתבעת הודה בחקירתו כי בחודש יולי 2002 שולם לעובדים אך ורק מחצית שכרם ואולם הוא תלה זאת " בבעיה עונתית של חודש יולי בגלל תשלומי ההבראה..." ( ראה שם, עמ' 13 שורה 1 ) כמו כן הסתבר כי היתה קימת בעיה של הפרשות לקרנות המורים ע"י הנתבעת ואולם לטענת המנכ"ל " לענין הקרנות קיימים הסדרי תשלום, כל ההסדרים מבוצעים" ( שם,שם שורה 9 ) ד. המצאותה של הנתבעת ב"תוכנית הבראה" בשל גרעונותיה - מנכ"ל העיריה הודה בחקירתו כי הנתבעת עוברת תהליך הברה בשל גרעונותיה (ראה שם, עמ' 15 שורה 8-9 ). ה. ידיעה שיפוטית באשר למצבן של רשויות מקומיות - ברע"א 234/89 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ. עירית אום אל פאחם דינים עליון, י"ב , 329 קובע כב' הש' ש. לוין בלשון שאינה משתמעת לשני פנים - "...מן המפורסמות הוא שמצבן הכספי של רוב הרשויות המקומיות אינו איתן וגם אם הן, כדברי פרקליט העיריה, "אינן נכחדות לעולם" אך ברור הוא שפסק דין שינתן נגד רשות מקומית לא בהכרח ימומש באופן מידי; והשווה פסק דינו של השופט בן יאיר בהמרצה חיפה 562686 פ"מ תשמ"ז חלק שני, 485, 495...." צירוף מיכלול הראיות המפורטות לעיל יש בו להעלות חשש של ממש להכבדה בקיומו של פסק הדין לכשינתן , אם ינתן. בת.א 602/97 מ.צ.פ תעשיות בע"מ נ. ברוך מקל, תקדין מחוזי 79 (2) 2569 נקבע כי התנהגות מזלזת מצד הנתבעת בכל הקשור לבירור ההתחשבנות עם התובעת יש בה להעיד על אופיה של הנתבעת ויש בה לבסס את החשד להכבדה בביצוע פסק הדין - "...הנה עברה תקופה של קרוב לשנה וחצי מאז סיום העבודות באתר והמשיבה לא מצאה זמן להתחשבן עם המבקשת. שלא לדבר על תשלום מה שתביא התחשבנות זו. אם זהו בעל החוב שלה אין ספק שהמבקשת תסבול הכבדה יתרה בעתיד אם ינתן לזכותה פסק דין ללא צו עיקול זמני שיבטיח ביצועו..." התנהגותה על הנתבעת בעניננו - אי כיבוד הוראות התשלום שנתנה היא עצמה לתובעת, העדר נכונותה לשלם לאלתר את הסכומים המגיעים לתובעת, אף לדעתה, הסבריה המתחמקים באשר לאי כיבוד הוראות התשלום, טענותיה המגוחכות, יש לומר, באשר להעדר מועד לקיום חובותיה כלפי הנתבעת ( גם אם כטענת הנתבעת לא נקבע מועד שכזה הרי שהוראות סעיפים 41 ו -39 לחוק החוזים (ח"כ) התשל"ג - 1973 יש בהן להנחות את הנתבעת בהתנהגות הראויה במיוחד נוכח היותה כגוף שילטוני) - כל אלו יש בהם לטוע בליבי חשש ממשי להכבדה בבצוע פסק הדין . חשש זה מתגבר נוכח הראיות השונות אשר הוצגו בפני, כמפורט לעיל, באשר למצבה הכספי של הנתבעת . יסוד ההכבדה הינו כיום השיקול העיקרי שמביא בית המשפט בחשבון בדונו בבקשת עיקול זמני . ראה- ענין מרגלית הנ"ל, עמ' 800 . בש"א 4459/94 סלמונוב נ. שרבני , פד"י מ"ט (3) 479, 483 . בש"א 10403/02 (מחוזי- ת"א) פרידמן נח נ. אברהמיניה עדנה נמצאנו למדים כי שני היסודות הראשונים להנחת תשתית הסעד הזמני - הונחו. אבוא כעת לבחינת היסוד השלישי . מאזן האינטרסים והמידתיות הראויה בהטלת הסעד 10. בית המשפט מצווה, כאמור, לבחון ולאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שיקבעו בפסק הדין, לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקנין שלו לא תפגע כשאין הצדקה לכך. מעת שמצאתי מחד, שלתובעת עומדת עילת תביעה מבוססת שבצידה מתקיים חשש של ממש להכבדה בביצוע פסק הדין בהעדר צו, ומאידך, לא מצאתי כל נכונות של ממש מצידה של הנתבעת להקטין את נזקיה הצפויים בגין הטלת העיקול הזמני, זולת לאמירה, בחצי פה, מצידו של ב"כ הנתבעת, כי זו תיאות להציג נכס מקרקעין עליו יוטל העיקול במקום עיקול ישיר על כספי הנתבעת, אמירה שנאמרה אך ורק בדיון עצמו, ללא פניה קודמת לב"כ התובעת, ומבלי שהוצגו כל פרטים באשר למהותו של הנכס, שוויו, היותו נקי משיעבודים וכו', הרי שכפות המאזניים נוטות להעדפת זכותה הקנינית של התובעת על הפגיעה הצפויה בנתבעת כתוצאה מהטלת הסעד . לעניין השמירה על זכות הקניין של התובע בתביעה כספית ע"פ הוראת סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ראה דברי כב' הש' קלינג בת"א 2189/85 איילין נ' רוטנברג ואח', (ט.פ.) וכן מ"א 1213/94 נחמיאס נ' נחמיאס תק-מח' 95 (י) 1342. במסגרת שיקולי, לא התעלמתי מהתנהגותה חסרת תום הלב והמזלזלת, לטעמי, של הנתבעת, אשר על אף היותה גוף שילטוני ציבורי, נטלה לעצמה החירות שלא לשלם לנתבעת, לאלתר, סכומים אשר היא עצמה מודה שהיא חייבת לה, ואף לא מצאה לנכון לתקן דרכיה עד לדיון שהתקיים בפני. לטעמי, כשם שנדרשת ע"פ תקנה 362 (ב) (2) חובת תום הלב בכל הקשור להגשת הבקשה למתן צו עיקול כך יש לדרוש התנהגות תמת לב מהמבקש לבטלו. הנתבעת הציגה התנהגות מזלזלת ואדישה כלפי הצו שהוצא כנגדה, כלפי מנהל התובעת, ובכל הקשור לחובה כלפי התובעת, מנכ"ל הנתבעת העדיף במהלך הדיון להתנצח עם מנהל התובעת תוך שהוא סונט בו על כך שבשל שהוטל עיקול על כספי הנתבעת לא תראה התובעת את כספה לעולם ! (כך !) לענין חובת תום הלב הנדרשת מבעל דין, ראה - בר"ע 305/80 שילה נ. רצ'קובסקי פ"ד ל"ה (3) 449 . וכן ראה מאמרו של ד"ר דודי שוורץ, תחולתו של עקרון תום הלב בסדר הדין האזרחי, עיוני משפט 8 - 1997. יחד עם זאת, אני סבור כי יש להקטין ולהעמיד את צו העיקול בשיעור של 1,200,000 ש"ח וזאת אחר בחינה זהירה של טענות הצדדים ונסיון ליתן סעד אשר יועיל לתובעת, ומאידך יצמצם, עד כמה שניתן, הפגיעה הצפויה בנתבעת . 11. סיכומם של דברים, אני מקבל בקשת התובעת ודוחה בקשת הנתבעת, צו העיקול יוותר על כנו, בתנאים בהם ניתן, אך יועמד על סך של 1,200,000 ש"ח בלבד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הטלתו. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 5000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. עיקול זמניעירייהצוויםעיקול