הערר זהו ערר על החלטת הרשות המאשרת כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תש"ל - 1970 (להלן: "החוק"), לפיה נדחתה תביעתו של העורר להכיר בו כנפגע פגיעת איבה כמשמעותו בחוק. עיקרי הנסיבות לפי גירסת העורר בצהרי יום 21/5/01 נסע העורר בטנדר מסוג מיצובישי לבאקה אל גרביה לצורך רכישת צינור הידראולי שנדרש לתיקון משאיתו שהייתה בתיקון במוסך בכפר קאסם. כאשר עצר בגשר שליד באקה, לצורך מתן זכות קדימה לרכב שהגיע ממול, נכנסו לרכבו שני בחורים צעירים ותוך שהם מאיימים עליו באקדח אילצו אותו לנסוע לטול-כרם. שם הורו לו לצאת מהטנדר. אז ניגש אליו אדם לבוש במדי משטרה פלסטינית חמוש ברובה, וירה מרובהו צרורות ברגלו של העורר. העורר טוען כי מאוחר יותר זיהה את היורה כראיד כרמי - איש תנזים מטול כרם. הסיבה לירי בו לגירסת העורר - חשד לשיתוף פעולה עם השלטון הישראלי. אחרי כ 15 דקות הגיע אמבולנס ופינה את העורר לבית חולים בטול-כרם. לבית החולים הגיעו כמה שוטרים ורצו לחקור את העורר אולם הוא סרב לענות לשאלותיהם וביקש מהם להעבירו לבית חולים מאיר. לאחר כ 40 דקות הועבר העורר למחסום ומשם פונה לבית חולים מאיר. הארוע הנ"ל יכונה להלן : "הפגיעה". בעקבות הפגיעה פנה העורר לרשות המאשרת בבקשה להכיר בו כנפגע איבה אולם בקשתו נדחתה בנימוק ש": על פי ממצאי משטרת ישראל מיום 10.8.03 אין ראיה כי מדובר באירוע איבה. מכאן הערר. פגיעת איבה - המסגרת המשפטית סעיף 1 לחוק קובע: בחוק זה - "פגיעת איבה" - (1) פגיעה מפעולות איבה של כוחות צבאיים או צבאיים-למחצה או בלתי סדירים של מדינה עויינת לישראל, מפעולות איבה של ארגון עויין לישראל או מפעולות איבה שבוצעו תוך סיוע לאחד מאלה, בשליחותם או מטעמם או על מנת לקדם מטרותיהם (לכולם ייקרא להלן - כוחות אויב); (2) פגיעה בשגגה מידי אדם עקב פעולת איבה של כוחות אויב, או פגיעה בשגגה בנסיבות שהיה בהן מקום לחשש סביר כי תבוצע פעולת איבה כאמור; (3) פגיעה מנשק שהיה מיועד לפעולות איבה של כוחות אויב, או פגיעה מנשק שהיה מיועד נגד פעולה כאמור אף אם לא הופעל, למעט פגיעה שנפגע בה אדם בגיל 18 ומעלה כשהוא מבצע פשע או עבירה אחרת שיש בה זדון או רשלנות פושעת; יישום החוק על המקרה שבפנינו נקבע בימ"ש (מחוזי ת"א) 1132/02 תרק סוהיל נ' הרשות המאשרת. איתור משתפי פעולה עם משטרת ישראל יש בו בכדי לקדם את מטרותיהם של הפלשתינים. פעילות כזו תהיה לענייננו "פעולת איבה". פגיעה בישראלי על ידי פלשתינים החושדים בו בשיתוף פעולה עם משטרת ישראל תכנס לפיכך בגדר "פגיעת איבה" כמשמעותה בחוק. זאת בין אם הפגיעה נגרמה על-ידי כוחות פלשתינים "סדירים" ובין נעשתה על ידי כוחות "בלתי סדירים", שהרי פעילות כנגד משתפי פעולה עם ישראל, לרבות פגיעה בהם, יש בה בכדי לקדם את מטרותיהם. לפיכך - אם יוכיח העורר את קיומן של הנסיבות הנטענות על ידו - יעמוד בנטל המוטל עליו. האם הוכיח העורר את גירסתו - נטל הבאת הראיה ונטל השכנוע - כללי נקדים, ונבהיר את סוגיית נטלי הבאת הראיה והשכנוע בהליכי ערר על החלטת הרשות המאשרת כפי שכבר הובהרו במספר החלטות של ועדת הערר. סעיף 2 לחוק קובע: נפגע אדם בנסיבות שיש בהן יסוד סביר להניח שנפגע פגיעת איבה, יראו את הפגיעה כפגיעת איבה אם לא הוכח אחרת. ועדת הערר בעניין ישראל (השופט י. לויט - יו"ר) ביארה : סעיף 2 לחוק אינו קובע הנחה הניתנת לסתירה, שכאשר נפגע אדם בנסיבות לא ברורות ההנחה היא שנפגע בפעולות איבה, אלא הוא דורש קיומן של נסיבות, שיש בהן להצביע על סבירות ההנחה, שהפגיעה הייתה מפעולת איבה (ההדגשות במקור) וכן אמרה הועדה בעניין עציוני (השופטת ה. שטיין - יו"ר): לטענת עו"ד אלמוג, ב"כ העורר, האמור בסעיף 2 הנ"ל [סעיף 2 לחוק] מעלה הנחה משפטית של פגיעת איבה, אם לא הוכח אחרת לפי הנסיבות. איני מקבלת טענה זו, לא על פי לשון החוק ולא על פי מבחן השכל הישר. מתוך לשון החוק אין עולה הנחה כי כל אימת שנפגע אדם ומבצע הפגיעה לא אותר, או שסיבתה אינה ידועה, מדובר בפעולת איבה. ההנחה כי נפגע אדם בפגיעת איבה מתקיימת, כאשר הפגיעה היא בנסיבות שיש בהן יסוד סביר להניח כי מדובר בפעולת איבה. פגיעה, לכשעצמה, ללא הנחת יסוד סביר כנדרש, אינה מקימה את ההנחה כי מדובר בפעולת איבה . את שלבי הדיון ניתחה וועדת הערר בעניין קוקה (השופט ע. מודריק -יו"ר) ....... (תל-אביב יפו) 4076/98 קוקה מזל נ' הרשות המאשרת. "טל השכנוע, ...מורכב משתי פעימות. "הפעימה הראשונה" היא החובה המונחת לפתחם של העוררים להראות כי בנסיבות יש יסוד סביר להניח שנפגע פגיעת איבה. אם עמדו העוררים בחובה הזאת קמה החזקה שפעולת הרצח היא בגדר פגיעת איבה. משקמה החזקה מוסב נטל השכנוע אל הרשות וזו, בגדר "הפעימה השנייה", צריכה להוכיח (על ידי עמידה במאזן ההסתברויות) שיש בסיס לשלילת החזקה". מידת השכנוע הנדרשת במסגרת "הפעימה הראשונה" הובהרה בעניין קוקה תוך אימוץ דברים שנאמרו בעניין ישראל: על הטוען לפגיעת איבה להציג...חומר כלשהוא, שלפיו ניתן יהיה לקבוע את ההנחה שהפגיעה היא "פגיעת איבה". אין חובה להציג ראיות קבילות, גם אין צורך לשכנע שמאזן ההסתברות נוטה לכיוון שהפגיעה היא פגיעת איבה דווקא, אולם יש להציג חומר כלשהוא, שיוכל לשמש יסוד לסבירות ההנחה שמדובר בפגיעת איבה. מן המקובץ עולה, כי החזקה בסעיף 2 לחוק אינה מעבירה לכתפי המשיבה את נטל השכנוע באופן "אוטומטי". יש לבחון בראשונה האם עמד העורר בנטל המוטל עליו במסגרת "הפעימה הראשונה", היינו, על העורר להניח קודם כל תשתית כלשהי לכך שנפגע בפעולת איבה. רק אם עמד בכך והקים לטובתו את חזקת פגיעת האיבה - מוסב נטל השכנוע אל הרשות וזו, בגדר "הפעימה השנייה", צריכה להוכיח (על ידי עמידה במאזן ההסתברויות) שיש בסיס לשלילת החזקה. בחינת ראיות העורר - האם הקים העורר לטובתו את חזקת פגיעת האיבה. בסעיף 7 לסיכומי העורר נכתב: המערער יטען כי בנסיבות האירוע ובתשתית העובדתית כפי שפורטו לעיל, יש יסוד סביר להניח שנפגע פגיעת איבה, ולפיכך מתקיימת בעניינו החזקה שבדין, לפיה הפגיעה שנגרמה לו היא בגדר "פגיעת איבה". טענת העורר כי הקים את חזקת פגיעת האיבה מוזכרת במקומות נוספים. לפיכך כאן המקום להגיש כי השאלה האם הקים העורר את חזקת פגיעת האיבה תקבע על פי ראיותיו ולא על פי טענותיו. גרסתו של העורר כפי שהובאה בפתח פסק דיננו זה נמסרה בהודעתו המשטרתית, בהודעתו בפני חוקר הביטוח הלאומי ובעדותו וחקירתו הנגדית בפנינו. כפי שעלה בגרסת העורר, באירוע (במשמעותו הרחבה) היו מעורבים מספר אנשים נוספים, מעבר לחוטפים וליורה. הכוונה היא לאחיו של העורר וכן לעובדי המוסך בכפר קאסם ולעובדי המוסך/חנות החלפים בבאקה אל גארביה. איש מאלה לא זומן על-ידי העורר להעיד בפנינו ולא שוכנענו כי העורר עשה מאמץ כלשהו על מנת להביאם לעדות על מנת לתמוך בגרסתו. לפיכך, בנסיבות אלה מדובר בעדים רלוונטים ולכן אי העדתם פועלת כנגדו של העורר. גם פרסום באתר האינטרנט ynet עליו נסמך העורר אין בו בכדי לסייע לו. באותו עניין נרצח האדם על-ידי רעולי פנים, הנרצח היה ידוע כמשתף פעולה עם ישראל ועל פי הכתבה הועבר ממקום מגוריו ביו"ש לישראל, שוקם בישראל ואף קיבל מעמד של תושב ואזרח ישראלי . פרטים אלה לגבי הנרצח נשוא הכתבה שונים באופן מהותי מנתוניו של העורר. התוצאה היא שדין הערר להידחות. בהעדר תמיכה כלשהי בגירסתו אנו קובעים כי העורר לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הקים את חזקת פגיעת האיבה. ללא חיזוק כלשהו לגירסת העורר, אין די בעובדה המוכחת היחידה שהעורר הועבר מטול-כרם לישראל כשהוא פצוע פצעי ירי ברגליו בכדי להקים לטובתו את חזקת פגיעת האיבה. העובדה שהעורר לא הצליח להקים את חזקת פגיעת האיבה די בה כדי לדחות את תביעתו. עם זאת, ולמעלה מן הצורך, נתייחס גם לגירסת המשיבה ולראיותיה, וכן נתייחס לנקודות רלוונטיות נוספות אשר יש בהן בכדי להשפיע על התוצאה הסופית. העורר בסיכומיו מנסה להסתמך על מקרים קודמים. גם אם נקבל, כידיעה שיפוטית, כי קיימים מקרים קודמים של פגיעה באנשים על ידי גורמים שונים, הרי עדיין יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, ולהחליט בכל מקרה על פי ראיותיו. כך אנו נוהגים גם במקרה זה. גירסת המשיבה וראיותיה גירסת המשיבה - בתמצית - היא, שהיורה, אותו ראיד כרמי, הוא עבריין פלילי , שפגע במשיב על רקע של סכסוך עסקי-פלילי. לעובדת היותו של אותו ריאד כרמי (גם) איש תנזים אין כל קשר לפגיעה. עד מטעם המשיבה - קצין אח"ק שומרון, סנ"צ חיים פדלון, העיד בפנינו כי: לפי מידע שיש לנו, היו לעורר עסקים פליליים עם ראיד כרמי שחוסל.. בנוסף לזה הבנתי שהוא מייחס את הארוע לראיד כרמי, אמנם ראיד חוסל כמבוקש בסוף ימיו, אך היה ראש כנופיה פלילית של שודדי משאיות וכלי רכב, וזה היה עיסוקו העיקרי... לדעתנו העורר הכיר את האנשים שלטענתו חטפו אותו וזאת על-פי המידע שבידינו במידע שכתוב במחשב רשום שריאד כרמי ירה בעורר על רקע הסכסוך הפלילי ביניהם.. ... עדותו של סנ"צ פדלון הייתה עקבית וסדורה ומקובלת עלינו כמהימנה ביותר. אין אנו מקבלים את גירסת העורר כאילו העובדה שהעד לא חקר את העורר ואפילו לא נמנה על צוות החקירה יש בה כדי לפגוע במשקלה של עדותו. עדותו של העד נסמכה על רישומים בתיק החקירה ו/או במחשב המשטרתי, לרבות חומר מודיעיני, ושוכנענו מעדותו כי הם מהימנים. בחינת נקודות נוספות בגירסת העורר משקבענו כי העורר לא הצליח להקים לטובתו את חזקת פגיעת האיבה, מתייתר הצורך מצד המשיבה לסתור חזקה זו. עם זאת, על מנת שהתמונה תהיה מלאה, מצאנו לנכון לבחון פרטים נוספים בגירסת העורר, ומצאנו שיש בבחינה זו לתמוך בדחיית הערעור. א. נסיבות הנסיעה לבאקה העורר ואחיו מתגוררים בקלאנסווה. נטען שהמשאית טופלה בכפר קאסם, כמה עשרות ק"מ דרומית לקלאנסווה. נטען כי העורר נסע לבאקה אל גרביה גארביה הנמצאת כמה עשרות ק"מ צפונית לקלאנסווה. העורר לא הביא שום ראיה, ואפילו קלושה באשר לנסיבות הטיפול במשאית, הצורך בצינור הידראולי, והצורך המיוחד לנסוע מכפר קאסם דווקא לאותה נקודה בבאקה אל גארביה שם לטענתו נחטף. ב. (אי) הודעה לשלטונות הישראלים למרות שהפגיעה (הנטענת) ארעה בצהרי יום 21/5/01, לא הוכיח העורר כי הוא או מי מבני משפחתו הודיעו מיד על הפגיעה לשלטונות הישראלים. למעשה, כפי שניתן ללמוד מהתיק, לא נמסרה כל הודעה לשלטונות הישראלים. הדיווח הראשון על האירוע נמסר למשטרה רק אחרי יומיים, בתאריך 23/5/01 שעה 10:55. השיהוי בדיווח (ובפועל אי-דיווח) לשלטונות הישראלים מצד העורר מתיישב יותר עם ההנחה שגרסתו איננה מדוייקת. ג. טענת העורר שלא נגנב ממנו דבר טענת העורר כי מדובר באירוע על רקע לאומני (ולא פלילי) נסמכת (גם) על כך שלא נלקח ממנו דבר. הדבר אינו נכון. בחקירתו על ידי חוקר המל"ל, עליה נחקר בחקירתו הנגדית בפנינו העיד העורר כי: אני יודע שמי שירה בי לקח את האוטו כי האח שלי שהלך לקנות את האוטו בחזרה מטול-כרם אמרו לו שם שהאוטו נמכר להם מאנשי התנזים שירו בי (ההדגשות לא במקור). עובדה היא כי בסמוך לפגיעה נלקח הרכב של העורר. העורר עצמו מאשר כי אחיו נסעו לקנות אותו בחזרה..... אם אלה הם פני הדברים - הכיצד ניתן לטעון שלא נלקח דבר? ד. האם ומתי נאמר לעורר כי נחשד בשיתוף פעולה עם ישראל גירסתו של העורר בנקודה זו אינה עקבית: בהודעה המשטרתית העורר אינו מציין כלל כי נאמר לו שנורה בגלל חשד בשת"פ עם ישראל. גם ב"הודעה על פגיעה בפעולת איבה" לא הזכיר העורר כי הוא נורה בגלל חשד בשת"פ כנ"ל. בהודעתו שנמסרה לחוקר המל"ל אומר העורר רק כי נאמר לו ש"זה היה בטעות" , וכי "האחים שלי הלכו אח"כ לטול כרם לבדוק מדוע ירו בי ומדוע לקחו את האוטו". רק בעדותו בבית המשפט טוען העורר כי " ...בא אמבולנס שלהם ופינו אותי לבית החולים ואמרו לי שירו בי בטעות כי חשבו שאני משתף פעולה..." חוסר העקביות בגירסתו של העורר בנקודה זו פוגעת במהימנותו ומחלישה את גירסתו. ה. לבושו של היורה בהודעתו המשטרתית מסר העורר כי היורה היה לבוש מדים של משטרה פלסטינית. בעדותו בבית המשפט העיד העורר כי היורה היה לבוש מדים של צבא ישראלי. ויודגש: מבלי להתייחס למשקלה של כל אחת ואחת מהנקודות הנ"ל בפני עצמה, ובהתחשב בכך שהעורר לא הביא כל ראיה, ואפילו קלושה, לחיזוק גירסתו שלו, די היה בנקודות אלו במצטבר בכדי לשלול את חזקת פגיעת האיבה, אילו הוקמה. כמילת סיכום נציין את עברו הפלילי של העורר כפי שנטען והוצג בפנינו. גם אם לא נייחס משקל לכך כנגד העורר, ודאי שאין בו כדי לתמוך בגירסתו. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםנפגעי פעולות איבהערר