1. לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בשל אירוע מיום 2.6.97 בו נפגע התובע לטענתו עת ביקר בעסקו של הנתבע 1,העוסק בשיווק אריזות פלסטיק, אשר היה מבוטח בפוליסת ביטוח מספר 304011657897 אצל נתבעת 2. 2. התביעה הוגשה במישרין נגד נתבע 2 כמנהל וכבעל חברת:"נ.שק פלסט בע"מ" בו נפגע התובע לשיטתו, הנמצא ברח' הצורף 7 באזור התעשייה בחולון (להלן: "העסק"). לאחר שהודיעה נתבעת 3 כי אינה מייצגת את נתבע 1 שכן טענה הראשונה לניגוד אינטרסים והעדר כיסוי ביטוחי, שלח נתבע 1 הודעת צד ג' לנתבעת 3 לפיה במידה ויחויב לפצות התובע יהיה זכאי לשיפוי כפי הפוליסה. 3. ממקום התאונה פנה התובע לטיפול במגן דוד ולאחר מכן לחדר מיון בית החולים וולפסון. עקב התאונה נאלץ התובע לעבור ניתוח בכף היד בשל פגיעה עצבית וזאת בהרדמה כללית. בית המשפט נעתר לבקשת התובע ומינה לצורך הערכת נכותו בתחום האורטופדיה את פרופ' אברהם גנאל. 4. ביום 14.8.02 בדק המומחה את התובע וקבע כי לתובע נגרם נזק בתחום האורתופדי - חתך בעצב המדיאנוס שהצריך ניתוח לתפירת העצב. כמו כן התפתח נזק לעצב האולינריס בגובה המרפק אשר ככל הנראה נגרם מקיבוע היד בתנוחת כיפוף מרפק לאחר הניתוח לתפירת העצב. לפיכך העריך את נכותו על פי תקנות המל"ל בשיעור 24% ופרט את חלקי הנכות: 20% בגין נזק תחושתי ניכר לעצב המדיאנוס ביד ימין ו- 5% בגין נזק קל לעצב האולינריס. 5. עיקר המחלוקות בין הצדדים : א. טענה מקדמית: האם כתב התביעה מגלה עילת תביעה? ב. האם הצליח התובע להוכיח התקיימות רכיבי עוולת הרשלנות? ג. הכיסוי הביטוחי. ד. אומדן הנזק. דיון: עילת תביעה: 6. "הכלל הוא שלעולם לא ייתן בית-המשפט לתובע פסק-דין על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה, אלא אם כן גילה הנתבע, בפירוש או מכללא, את הסכמתו לכך" (ע"א 767/77 [4], בעמ' 572). 7. ביום 25.10.07 סיכם בית המשפט העליון בהרחבה נושא זה ברע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ ,() על ידי כבוד השופטת ע. ארבל באומרה כי: "רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות שמגישים הצדדים. משכך, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית", ויש לדחותה... יחד עם זאת מכיר הדין בשני מקרים בהם יותר שינוי חזית. הראשון הוא תיקון כתבי הטענות באישורו של בית המשפט, לפי סעיף 91-92 לתקנות, והשני הוא שבעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, מפורשות או מכללא... הרציונאל העיקרי העומד בבסיסה של הלכה זו הוא מניעת עיוות דין, והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמשנה החזית הוא התובע. מבחינת הנתבע, משקפים כתבי הטענות של התובע את עילת התביעה נגדו, ועל בסיסם הוא בונה את קו הגנתו. אם יאפשר בית המשפט לתובע לשנות את גרסתו במהלך הדיונים, הרי שיכולתו של הנתבע להתגונן עלולה להיפגע. יוצא אפוא, כי בהלכה זו, כמו גם בהוראות אחרות שעניינן סדרי דין, הפרוצדורה אינה אך קביעת "כללי המשחק", ופעמים רבות יש והיא באה להגן על זכויותיהם המהותיות של הצדדים. ... אולם כלל ידוע הוא כי כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט והצד שכנגד, אין לקבל את טענת שינוי החזית (ראו למשל: ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3) 105, 116-117 (2004) (להלן: עניין תחנת שירות). אמר על כך השופט לוי: "הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון. אולם, כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפניה (ע"א 271/75 שושן נ' שושן, פד"י ל(1), 473, 476; ע"א 776/86 עודה נ' מנהל מס ערך מוסף, פד"י מד (4) 652, 658). המערערת לא הוסיפה עובדות, אלא טענה למשמעותן המשפטית-פרשנית בלבד, ולכן אין למנוע ממנה העלאת טענה זו (השוו ע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל נ' עיריית מעלה אדומים, פד"י נו(5) 779, 789), במיוחד לאור העובדה כי לצדדים הייתה הזדמנות להתמודד איתה והם עשו כך" (עניין תחנת שירות בעמ' 116-117). וכן נאמר: "בענין העובדות - בית-המשפט מפי בעלי-דין חי, אך בענין החוק - מפי המחוקק." כאמור, במקרה דנא הסכימו בעלי-הדין על העובדות ובאותו השלב עדיין לא נאמר דבר על המסקנות המשפטיות שניתן להוציא מאותן עובדות. בא-כוח המערערת חייב היה לדעת, שהעובדות המוסכמות יכולות לשמש בסיס גם לעילת עשיית עושר ולא במשפט, ואין ממש בטענתו, שהעלאת עילה זו בשלב מאוחר מנעה ממנו להביא ראיות" (ע"א 268/56 נוי נ' עיריית חדרה, פ"ד יב 355 (1958))" 8. מן הכלל אל הפרט, התובע לא פרט בכתב התביעה פרטים חיוניים רבים, כך למשל לא ציין כי עילת התביעה מושתתת על עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין, לא פרט קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, כיצד לשיטתו הופרה החובה ומהו הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי המוביל לקרות הנזק. כל אשר צוין בכתב התביעה בעמוד האחרון צוין בסעיפים 17-18 לפיהם האירוע ארע בעסקו של נתבע 1 וכי נתבעת 2 מחויבת מתוקף פוליסת הביטוח שהונפקה. 9. התובע מזכיר את עוולת הרשלנות לראשונה בסיכומיו אך גם בהם אינו מפרט כיצד הופרה החובה על ידי מי מהנתבעים. כל אשר נטען כי התובע הנו זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שגרמו בחצרי נתבע 1. 10. די היה בדברים האמורים בכדי לדחות התביעה, אולם החלטתי שלא לקבל את עמדתו של התובע נעוצה בנימוקים מהותיים ולא אך עקב פגמים בכתב התביעה וחריגה מסדרי הדין. עוולת הרשלנות: א. התרחשות התאונה: 11. התובע יליד 2.9.47 כבן 50 ביום האירוע נפגע בעת שמעד במשרדו של נתבע 1. התובע תיאר את האירוע בכתב תביעתו כך: "בתאריך 2 ביוני, בעת שביקר התובע בעסקו של הנתבע 1, מעד ונפל ונחתך חתך עמוק בזרועו הימנית מזכוכית חלון אשר נשברה כתוצאה מניסיונו למנוע את הנפילה, שנכשל יש לאמר". 12. ביום 30.11.04 נשאל התובע על ידי כבוד השופט אל-יגון לנסיבות המקרה והלה השיב כי: "באתי לבקר את בעל העסק, שהוא הנתבע 1, ופתאום כשהחלקתי איבדתי שיווי משקל. אולי החלקתי על מים או על חומר גלם. זה מפעל של פלסטיק. יש חומר בתוך השקים ויכול להיות שיצא חומר גלם, אני לא יודע על מה החלקתי. באותה תקופה לא עבדתי...". 13. בתצהיר עדותו הראשית שנחתם ביום 20.6.01 הצהיר כי: "במהלך הביקור בעסק בעת כשנכנסתי למשרד החלקתי ככל הנראה בשל גרגירי פלסטיק גולמיים שהיו פזורים על הרצפה ונפלתי. תוך כדי הנפילה, אותה ניסתי למנוע בניסיון לאחוז בכל מה שהיה לידי, נכנסתי עם יד ימין בזכוכית חלון לידו עמדתי, שנשברה כתוצאה מכך". 14. התובע הסביר את השוני בין גרסותיו בסיכומיו. התובע טוען כי משנשאל על ידי כבוד השופט אל- יגון בקשר לנסיבות האירוע השיב כי החליק על מים או על חומר גלם ושאינו בטוח על מה החליק, רק מפאת כבודו של בית המשפט, ולא מתוך שינוי גרסה. 15. התובע כאמור העיד בבית המשפט, אולם לא זימן אף לא עד להעיד על התרחשות האירוע, שכן טען כי התאונה התרחשה כאשר נותר לבדו במשרד ללא כל עדים. התובע טען כי התאונה התרחשה עת לא עבד אלא כאשר בא לבקר את חברו בעל העסק - נתבע 1. 16. ראיות נוספות לאישוש גרסתו: עיון בטופס חדר המיון מיום 2.6.97 שהוגש במצורף לתביעה עולה כי תחת הכותרת: "נסיבות הפציעה" נכתב כי - "לדבריו נחתך בזרועו הימנית מזכוכית במקום עבודתו..." לא צוין דבר ההחלקה, ועם זאת צוין כי התובע עצמו מסר כי התאונה התרחשה במקום עבודתו. 17. גם בחוות דעתו מיום 24.6.98 של המומחה מטעמו של התובע אשר צורפה אף היא לתביעה צוין כי: "מר ז'נאלי אברהם נחתך בזרועו הימנית במהלך עבודתו...". 18. התשתית הראייתית שהונחה בפניי להוכחת התרחשות התאונה והסיבה בגינה נגרם הנזק הנה על כתפי התובע, אולם בהודאתו בבית המשפט ביום 30.11.04 בה פרט לראשונה את נסיבות המקרה בתשובה לשאלת בית המשפט, הודה התובע בהגינותו כי לא ידע על מה החליק, בין אם על מים ובין עם על חלקי פלסטיק. נראה כי כאשר נשאל התובע על ידי השופט תשובתו הייתה כנה ומשלא ביקש לחזור בו אני מקבלה. 19. מדברים אלו עולה כי לא ידוע כיצד התרחשה התאונה ומה היה הגורם האמיתי בגינו מעד התובע. התובע לא הצליח להוכיח התשתית העובדתית לה טען וזאת מפני גרסאותיו השונות כפי שהובאו על ידי קודם. ב. חובת הזהירות: 20. גם אם אקבע כי התובע הרים את הנטל והוכיח את התשתית העובדתית בגינו נפל ואקבל עדותו כעדות יחידה, וגם אם אחליט כי נתבע 1 חייב בחובת זהירות מושגית כלפי התובע (כבעל המקום כלפי מבקריו) אני סבור כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה מתקיימת. 21. בתצהיר עדותו הראשית (וללא אזכור לכך בכתב התביעה) בסעיפים 20-25 מפרט התובע כי מכר את העסק בו התרחשה התאונה לנתבע 1 לאחר שכיהן כמנהל בפועל עד לשנת 1996. גם כאשר לא עבד בפועל נהג לבקר בעסק לפעמים ובאופן רגיל ייעץ ועזר לנתבע 1 בענייני העסק. 22. התובע אף העיד כי מניסיונו כמנהל בעבר, יודע כיצד העסק מתנהל (עמ' 8) שאזורי האריזה הנם מחוץ לאזור המשרדים (עמ' 9) שלא יכול להגיד כי ביום המקרה היה שק בתוך המשרד (עמ' 9), ושאינו יכול לומר כצד נכנסו גרגירי הפלסטיק למשרד (עמ' 8). התובע לא טען את טענת "הדבר מדבר בעדו" בכתב טענותיו ואף לא הוכחה בפניי טענה כזו. 23. אני מקבל את טענת הנתבעת 2 לפיה התובע לא עמד בנטלי ההוכחה והשכנוע להוכחת יסודות עוולת הרשלנות. התובע העיד למעשה כי הכיר את המקום וכי ניהל בעבר את העסק. הנסיבות הקונקרטיות מעידות כי הסיכון בגינו נחבל התובע אינו סיכון בלתי סביר כלפי התובע, היה על התובע לדעת כי במקום מפוזרים חלקיקי פלסטיק שכן הכיר את כללי ההתנהגות במפעל ובמשרדים. 24. מאחר ונימקתי מדוע יש לדחות התביעה, איני נדרש לדון בטענת הנתבעת לפיה אין כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה שהונפקה. ממילא לא הוכיח התובע התשתית העובדתית לתביעה וכי התקיימו רכיבי עוולת הרשלנות בגינה תבע הנתבעים. מכל האמור עולה כי התביעה נדחית. סוף דבר: 25. אני מחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים את הוצאות המשפט, שכר טרחת מומחה בית המשפט בגובה 1/3 (התובע שילם 1/3) ובשכר טרחת עו"ד בשיעור של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום. ניתן היום, י"ז בחשון, תשס"ח (29 באוקטובר 2007), בהעדר הצדדים. א. קידר, שופט, סגן נשיא מסמכיםכתבי טענות / כתבי בי דין