התפטרות מייצוג אינה סיבה להארכת מועד 1. ביום 18.05.04 ניתן בבית משפט השלום באשקלון, ע"י כב' השופט רוזין פסק דין בת.א.2470/99, אשר קיבל את תביעת המשיבה כנגד המבקש והמשיב 2. כב' בית המשפט קמא הורה למבקש ולמשיב 2 להמנע מלבצע פעולות בניה בשטח החלקה נשוא התביעה, לפנות ולסלק ידם משטח החלקה, להרוס את המבנה שהקימו על שטח החלקה והכל בתוך 30 יום. בנוסף, היה חיוב בהוצאות משפט בסך 14,000 ₪ בצרוף מע"מ. 2. הבקשה שבפני הינה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין הנ"ל. הבקשה מפרטת, כי רק ביום 29.10.04 נודע למבקש על פסק הדין והפסיקתא, ואם טענה זו מתקבלת הרי שלפחות הבקשה להארכת המועד הוגשה בתוך המועד להגשת ערעור. בנוסף ולחלופין, נטענות טענות רבות בענין חוסר סמכות ענינית, שאלת ייצוג המבקש, טענת השתק עילה, פסלות השופט ועוד. ב"כ המשיב 1 מתנגד לבקשה בכל תוקף הן תוך התייחסות לטענות לגופו של ענין, והן בטענה המרכזית שהמבקש קיבל את פסה"ד לפני זמן רב ואין זה אלא עוד מאמץ נוסף בשרשרת המאמצים לדחות את הקץ, להאריך את הדיונים, להתיש את המשיב 1 ולהמנע מביצוע צו בית המשפט. 3. תקנה 528 לתקנות סד"א, תשמ"ד - 1984, קובעת: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין, או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שירשמו". (ההדגשה שלי - נ.ז.) גם כשהמבקש אינו חייב להראות טעם מיוחד לבקשתו להארכת מועד, המועד לא יוארך כדבר שבשגרה. (ראה זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 888.) בענייננו, מדובר במועדים הקבועים בחיקוק ואין להאריכם ללא טעם מיוחד. "...בעיקרון ניתן להאריך מועד בשל טעם מיוחד, כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין, להבדיל מטעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו העשויים שלא להצדיק הארכת מועד, אם לא הצביע המבקש על קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים את הדבר." (ראה בספרו הנ"ל של זוסמן, עמ' 890). יש לייחס משקל רב למידת האיחור וככל שהאיחור גדל, מצבו של מבקש הארכה קשה יותר. לרשלנות משקל רב בהחלטות בבקשות להארכת מועד כנגד המבקש. בבש"א 6235/00, רמי זבידאת נ' פקיד השומה חיפה, דינים עליון כרך נח, 396, נפסק על ידי כב' הרשמת של בית המשפט העליון, כי אפילו שריפת משרדו של בא כוח המערער, כשהצטרפה לסיבה הנ"ל רשלנות באי הגשת הערעור במועד, אינה סיבה להארכת מועד. בענייננו, האיחור בהגשת הערעור הוא רב. הסיבות הנטענות לאיחור אינן מוצקות, בלשון המעטה. 4. אשר לסיכויי הערעור: "ביקש בעל דין להאריך לו את המועד להגשת ערעור, אין חשיבות הבעיה אשר הוא חפץ להעמידה לדיון משמשת, כשהיא לעצמה, טעם מיוחד." (ראה שם בספרו של ד"ר זוסמן עמ' 890). למעלה מן הנדרש,עיינתי בפרוטוקול הדיון ובפסה"ד בבית המשפט קמא. לכאורה, נראה, כי בענין זה, דווקא טענותיו של ב"כ המשיב הן המבוססות. 5. התחושה מעיון בפרוטוקול הדיון ומהמסמכים שבפני הינה, כי לטענות ב"כ המשיב בדבר הסחבת הננקטת, יש לכאורה על מה לסמוך ואף למעלה מכך. למרות האמור, בענין אחד, נראה, שפועל הספק לטובת המבקש. בפרוטוקול הדיון מיום 30.12.03 בבית משפט קמא ביקש ב"כ המבקש דאז להתפטר מייצוג, אך דווקא ב"כ המשיב 1 דרש כי "לענין התפטרותו של עו"ד מייצוג, אני מסכים בכפוף לכך שהוא יהווה כתובת להמצאת כתבי בי דין לענין מועד ההוכחות." עו"ד השיב: "אני מסכים...". המשיב הודיע, כי כתובתו היא: נוה אשכול 504/4 שדרות. בית המשפט קבע בהחלטתו שם "אני מאשר את התפטרותו של עו"ד מייצוג הנתבעים בכפוף להצהרתו של עו"ד בענין המען להמצאת כתבי בי דין לענין מועד ההוכחות שיקבע בהתייחס לנתבע אלבז דחה" (הנתבע האחר- הערה שלי נ.ז). מחד גיסא, ניתן לומר שניתנה כתובת למסירת כתבי בי דין שהיא אצל אותו עו"ד שהתפטר מייצוג והתפטרותו לא מונעת את האפשרות שהוא ימשיך להוות כתובת לקבלת כתבי בי דין. מאידך גיסא, ניתן לומר כי הפרשנות הנכונה היא שעורך הדין הנ"ל משמש ככתובת עבור המבקש רק לצורך הזימון להוכחות ולא לצורך המצאת פסה"ד, שזו ההמצאה במחלוקת בדיון שבפני. בפרשנות האחרונה תומכת עצם העובדה שהמבקש מצא לנכון למסור את כתובתו למרות הצהרת עורך הדין שישמש ככתובת לצורך הזימון להוכחות. מחמת הספק בלבד, ולמרות התחושה הקשה, שיש לה גם על מה לסמוך, כי דברי ב"כ המשיב בנושא הסחבת נכונים, אני מחליט, כי יש לקבל את הטענה שהיה צריך לבצע מסירה של פסה"ד לעורך הדין הנ"ל. 6. לטענת ב"כ המשיב, המבקש קיבל את פסה"ד עליו מבוקש לערער בארבע הזדמנויות: א. המצאה ע"י בית המשפט לכתובת מגוריו של המבקש. ראה בענין זה אישור מסירה נספח ב' שחזר בציון: "עזב ללא מען", באישור נמחקה המילה "שדרות", מופיעה חתימת דוור אך שמו לא מופיע, למעט רישום לא ברור בתחתית הדף בשם העובד. עצם העובדה ששם העיר שדרות נמחק מדברת בעד עצמה ולכאורה אין הוכחה ברורה לאן נעשה נסיון למסור את דבר הדוארומי ומתי מחק את המילה:"שדרות". ב. המצאה ביום 17.06.04 ע"י בית המשפט במקרקעין נשוא פסה"ד ובמקום העסק של המבקש. אישור המסירה מופנה לאלבז דחה ולא למבקש, ועל כן אין זו מסירה כחוק למבקש. יתרה מכך, כתובת זו לא צויינה ע"י המבקש ככתובת לקבלת כתבי בי דין וגם בשל כך, אין זו מסירה נכונה. עוד יצויין, כי ב"כ המשיב מפנה בענין זה לנספח ד', תצהיר של המבקש שלטענת ב"כ המשיב מוכיח שהמבקש עובד ומפעיל עסק במקרקעין הנ"ל. עיינתי בתצהיר הנ"ל וממנו לא עולה שהמבקש הצהיר בעבר שהוא עובד במקרקעין הנ"ל או מנהל שם עסק. הצהרתו היא: "המבנה נשוא התביעה הוקם על ידינו..." ואין חובה להסיק מהאמור שבפועל המבקש מנהל שם עסק. ג. המצאה אישית למבקש ע"י ב"כ המשיבה 1 ביום 29.06.04, וזאת לידי אחיו של המבקש, מר יובל אלבז. גם המצאה זו חל עליה האמור בסעיף קטן ב' לעיל , שכן, מאישור המסירה עולה שפסה"ד נמסר ברח' הגופר (פנצ'ריית אלבז) לידי יובל אלבז, שהוא אחיו של המבקש, אך אין זו הכתובת שנמסרה ככתובת למסירת כתבי בי דין וחל עליה האמור לעיל. ד. המצאה אישית של אזהרת הוצל"פ. גם כאן חל כל האמור בסעיפים ב' ו-ג' לעיל. לאור האמור, נראה, כי לפחות מן הספק, יש לקבוע, כי המסירה הראשונה כחוק של פסה"ד, בהעדר הוכחה שהמבקש ידע בפועל על פסה"ד קודם, הינה אכן ביום 29.10.04. 7. הגם שמן הספק בלבד, ולמרות התחושות הקשות, החלטתי להעתר לבקשה, אין מנוס מלהתייחס גם למספר הערות שנכתבו ע"י ב"כ המבקש ומוטב היה להמנע מהן. כך למשל, ב"כ המבקש טענה, בין היתר, כנסיון להסביר את האיחור בהגשת הערעור, לכך שמצבו הרפואי של המבקש קשה והוא שוהה בבית אימו לצורך טיפול יומיומי. כדי לתמוך בטענה זו, צורף סיכום ביקור - אישור רפואי מקופ"ח כללית מ-18.06.02, המאשר שלמבקש ניתנה חופשת מחלה מתאריך 8.06.02 עד ה-21.06.02 וכן שמתלונותיו עולה שנבדק בביה"ח סורוקה ב-4.06.02 עקב "פציאליס מימין". בצדק תקף ב"כ המשיב 1 אישור זה. במיוחד נכונים הדברים כאשר ב-2004 התקיימו דיונים בבית המשפט ולמרות האישור הנ"ל, שהיה אז כבן שנתיים, המבקש התייצב לדיונים. חובה על הטוען לצרף אישורים רלוונטיים ועדכניים. מוטב היה להמנע מלטעון, כי "המבקש צירף מסמך רפואי אחד בלבד המעיד על האירוע המוחי והשלכותיו וכן על הטיפול התרופתי בנידון ולא מצא לנכון לצרף את כל תדפיס המחלה" (סעיף 44 לתשובה מטעם המערער לתגובת המשיב 1). בוודאי שלא היה מקום בנסיבות אלו לומר דווקא לאור הדרך בה נוסחו הבקשה והתגובה, כי ב"כ המשיבה נוקט בסגנון שאינו יאה לעו"ד . 8. תוצאת כל האמור הינה שאני מאריך את המועד להגשת הערעור וזאת רק למשך 3 ימים מיום שתתקבל ההחלטה אצל ב"כ המבקש. לאור התחושה הקשה, לא בנקל החלטתי, הפעם, להמנע מהשתת הוצאות משפט. הארכת מועדהתפטרות