##מה הדין בסוגיית נפילה על הגב בגלל רצפה רטובה ?## שיטת המשפט בישראל איננה מכירה בעיקרון של אחריות מוחלטת למעט אותם מקרים שהוגדרו בחוק. נפילה על רצפה רטובה מחייבת הוכחת "אשם" כתנאי לחייב באחריות בנזיקין. יחד עם זאת , נפסק כי: "רבים הם הסיכונים החזויים שאינם מטילים אחריות בנזיקין . גם במסגרת עוולת הרשלנות יש וסיכונים חזויים שאין בצידם אחריות , אם משום שאינם מבססים "חובת זהירות " , אם משום שאינם מבססים סטייה מסטנדרט הזהירות הנדרש ואם משום שלא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש. (ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם). ##אחריות המעביד על נפילה על הגב בגלל רצפה רטובה:## על המעביד החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה וכן להנהיג שיטת עבודה בטוחה כדי לממנוע נפילה על רצפה רטובה. על המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. אין מדובר בחובה מוחלטת לגבי כל סיכון וסיכון רגילים וסבירים אשר עשויים להקרות בדרכו של עובד. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט ברק, בפרשת ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש: "חיי היום - יום מלאים סיכונים אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע כעניין של מדיניות משפטית כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון" . ##להלן פסק דין בנושא נפילה על הגב בגלל רצפה רטובה:## מבוא התובע יליד 1975 ,מכונאי רכב במקצועו, טוען כי : ביום 15.12.1996 נפגע בתאונת עבודה, עת עבד אצל בסט סחר ושירותי רכב בע"מ [להלן:"הנתבעת 1"] . הצדדים חלוקים בשאלת האחריות,האשם התורם שיש לייחס לתובע וכן בשאלת היקף הנזק. כל ניסיון להביא את הצדדים לעמק השווה לא צלח , התקיימה ישיבת הוכחות בה שמעתי מטעם התביעה את עדותם של : התובע בעצמו , מר סמי, ומר שקורי [להלן:"עדי התביעה"] , מטעם ההגנה שמעתי את עדותו של מר פלקסר [ להלן: "עד ההגנה" ] . ביום 28.2.2006 , הודיעו הצדדים כי הגיעו לידי הסכמה, שחוות הדעת של המומחים הרפואיים (ד"ר קליר , פרופ' אנגל וד"ר גנאל ) תוגשנה ללא חקירה נגדית . א. אירוע התאונה. טענות התובע : 5. התובע טוען כי ,בעת ששימש כעובד של הנתבעת 1 ועבד כמכונאי רכב, נפצע בתאונה שהתרחשה לקראת תום יום עבודה בשעה 16:30 לערך עת הונחו עובדי הנתבעת 1 ,לרבות התובע ,לשטוף את רצפת המוסך במים ובסבון. שיטת הניקוי,כפי שהונהגה ע"י הנתבעת 1 הייתה הצפת רצפת המוסך במים ובסבון , שפשוף הרצפה בעזרת מטאטא, ליצירת קצף, וגריפת המים והסבון בעזרת מגב . בשיטה זו הייתה כל הרצפה מוצפת , וכשבאה במגע עם המים והסבון , הפכה להיות חלקה במיוחד . עוד נטען כי באותה עת נעל התובע נעליים עם סוליית גומי, ולא סופקו לו נעלי עבודה מיוחדות, שימנעו החלקה, או יפחיתו את סכנת ההחלקה . התובע הלך על הרצפה הרטובה, ותוך כדי כך החליק לאחור, ונפל על גבו. כתוצאה מנפילה זו קיבל התובע מכה עזה בגבו, ובראשו . התובע קם על רגליו, ואז הרגיש סחרחורת, ונפל שוב לאחר , כשראשו נחבט ברצפה . עקב כך, איבד התובע את הכרתו . טענות הנתבעת : 6. הנתבעת טוענת בסיכומים : התובע הועסק ע"י הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") כמכונאי רכב . בסיום יום העבודה עסק התובע כמדי יום, בשטיפת רצפת המוסך, כאשר לטענתו , במהלך השטיפה , החליק על הרצפה הרטובה; ונפל . התאונה הוכרה כ" תאונת עבודה" ע"י המל"ל . ב. שאלת האחריות : 7. לשיטת התובע : " משנוצר סיכון של החלקה,עקב שיטת העבודה שהנהיגה הנתבעת, היה על הנתבעת, כמעביד , לנקוט אמצעי זהירות ולהזהיר את עובדיה מפני הסכנה. ברם, מר פלקסר הודה כי לא היה מודע לקיומם של אמצעי בטיחות, העשויים למנוע החלקה, וכי נעלי הבטיחות נרכשו עבור העובדים רק לאחר(ההדגשים במקור) קרות התאונה נשוא התביעה. הוא אף לא זכר שהעובדים הוזהרו מפני סכנת החלקה וכך העיד : " ש : מאחר שידעת שהרצפה חלקה,מה עשית כדי למנוע את סכנת ההחלקה ? ת : התחלנו לחשוב על נעלי בטיחות . לא הייתי מודע שיש משהו שיכול למנוע את ההחלקה, ואז נאמר לי שיש נעליים יותר טובות מאלה שהעובדים נעלו, ואז החלטנו לתת להם תקציב כדי שירכשו נעליים משופרות יותר . ש.: זה היה רק אחרי שהתאונה קרתה . ת: כן . לפני כן לא היתה שום החלקה שהרגשנו שמשהו לא בסדר, זה עורר אותנו ". ש: אתה הזהרת את העובדים שלך מפני סכנת החלקה ? ת : לא זכור לי ". (ההדגשות במקור ). (עמ' 20 ש ' 12-17,30-31 ) . 8. עוד נטען ע"י התובע ,כי: " המעביד היה ער לכך שהרצפה הופכת להיות חלקה ומחליקה, אך לא עשה דבר; הוא לא היה כלל ער לכך שניתן לנקוט פעולות כדי להפחית עד למינימום את סכנת ההחלקה וממילא לא פעל להקטנת הסיכון לפני קרות התאונה (ההדגשים במקור) כמעביד, החב חובת זהירות כלפי עובדיו, היה עליו להתעניין ולבדוק אילו אמצעי בטיחות ניתן לנקוט . אילו היה עושה כן , היה מגלה לפני התאונה, ולא רק לאחריה, כי יש לרכוש לעובדים נעלי בטיחות, שעשויים היו למנוע את התאונה . התאונה "עוררה " את הנתבעת , כלשונו של מר פלקסר , אך עם כל הכבוד , היה עליה להתעורר קודם לתאונה , ובמיוחד כאשר נושא סכנת ההחלקה הועלה בפניה על ידי העובדים , והתובע מפנה אל סע' 4 לתצהירו של שקורי שבו ציין האחרון כי : " אני זוכר שלפני המקרה דיברתי עם המעביד שהרצפה חלקה ואפשר להחליק בקלות, והצעתי להחליף את הסבון לאבקה עם גרגרים, וגם על כך שצריך נעלי עבודה מיוחדות לעבודה וגם כדי למנוע החלקה , אבל לא נעשה דבר, לא קיבלנו נעליים מיוחדות , גם לא תקציב לרכישת נעליים, והסבון שהשתמשנו בו גרם להחלקה " . 9. לעומת זאת ב"כ הנתבעות טוען כי : " הפעולה שבעקבותיה נפגע התובע ,הינה פעולה שגרתית שבוצעה ע"י העובדים, לרבות התובע, מדי יום .ניקוי הרצפה התבצע באמצעות מים וחומר ניקוי מסיר שומנים, כפי שהיה נהוג ומקובל באותה עת ,ואף מקובל עד היום, במרבית המוסכים בישראל וב"כ הנתבעות אף מפנה לסע' 6 לתצהיר פלקסר ואישור לכך בעדותו של התובע עמ' 9 שורות 14-16 . מר פלקסר העיד, ועדותו לא נסתרה, כי חומר הניקוי בו נעשה שימוש הינו חומר של חברת "לירן כימיקלים " , המיועד להסרת שומנים ואשר נעשה בו שימוש במוסכים רבי ם (סע' 6 לתצהיר פלקסר ) . 10. עוד נטען כי התובע אישר כי הפעולה של שטיפת הרצפה היתה שגרתית, רגילה ומוכרת : "ש. זו לא הייתה פעולה חדשה או בלתי מוכרת בשבילך ? ת. לא . ש. השטיפה בוצעה תמיד באותו אופן ? ת. כן . ש. ובכל פעם שטפתם במים או בסבון ? ת. חיובי . ש. וכל פעם ששטפתם ידעת שהרצפה הופכת להיות חלקה ? ת. כן " (עמ' 8 שורות 14-21) . 11. מכאן טוענת הנתבעת כי ,הימצאות מים וחומר ניקוי על הרצפה, בעת שמנקים אותה, הינה טבעית ורגילה, והואיל והתובע הוא ששפך את המים על הרצפה , הרי שרטיבותה של הרצפה לא יכולה היתה להפתיע אותו והוא היה מודע לה היטב . מדובר בסיכון טבעי ורגיל לפעילות של שטיפת רצפה, ואין להטיל חובת זהירות בגין סיכון סביר זה , שכן כל קטן יידע כי בעת שטיפת רצפה, במים ובסבון , הרצפה רטובה ומחליקה . 12. נוכח כל הטענות שהעלתה הנתבעת היא טוענת כי אין כל יסוד להטלת חבות על הנתבעת, באשר נקבע כי "המעביד אינו מבטח " . אמנם לטענת התובע בסיכומיו אין כל ממש בטענות הנתבעת והן מנוגדות להלכות שנקבעו. 13. באשר לטענת התובע כי לא סופקו לו נעלי עבודה מיוחדות, שימנעו החלקה או יפחיתו את סכנת ההחלקה, המדובר בטענה שנטענה בעלמא ,ללא כל בסיס ראייתי , מה גם שהתובע לא הביא כל ראיה על מנת להוכיח מהו סוג הנעליים הנדרש, מהן הנעליים שהיו ברשותו; ומה הן הוראות הבטיחות ו/או ההנחיות ו/או התקנים הרלוונטיים בנושא זה . עוד נטען כי התובע לא הגיש לבית המשפט חוות דעת בטיחות מטעמו בסוגיה זו . ולסיום טוענת הנתבעת כי מר פלקסר העיד , מניסיונו, כי נעלי עבודה הינן בד"כ בעלות סוליות גומי, כך שממילא נעילת נעלי עבודה לא הייתה מעלה או מורידה במקרה דנן (ראה סע' 9 לתצהיר ) , אומנם מר פלקסר העיד כי לאחר התאונה קיבלו העובדים תקציב לרכישת נעליים משופרות עוד יותר, אך אין בעובדה כי קיים סוג משופר יותר (וכמובן, תמיד קיים סוג משופר יותר ) בכדי ללמד כי הנעלים בהן נעשה שימוש במועד התאונה לא היו מסוג שהשימוש בהן סביר ומתאים . ג. שאלת אשמו התורם של התובע : 14. ב"כ התובע טוען כי : אין לייחס לתובע אשם או רשלנות תורמת כלשהי . , לחיזוק טענותיו הוא אף תולה את עיקר יהבו על ההלכה שנקבעה בע"א 1078/03 אורי שתיל נ' מקורות ואח' (פורסם באתר נבו) שם נקבע בין היתר כי : " במשפטנו התעוררה לא אחת שאלת האשם התורם בעוולה של הפרת חובה חקוקה . פעמים רבות, היה זה בהקשר היחסים בין מעביד לעובדו... נפסק, כי נוכח תכליתה המסוימת של הטלת האחריות בעוולה זו על מעסיקים - תמריצים להגן על עובדיהם אף מפני התרשלותם של הללו - תהא ההכרה באשם תורם מצומצמת, ותוגבל למקרים בהם השיא העובד "תרומה אוטונומית" לנזק שנגרם, לאמור, פעל בשיקול דעת עצמי ומחוץ לדלת אמות הסיכון שיצר המעביד בהפרת החובה החקוקה ... . " .... ניתן, איפוא , להציע מבחן כפול לשאלת החלתו של אשם תורם יסודו האחד הוא פיזי , ועניינו בשאלה אם בפועל הוסיפה התנהגותו של הניזוק על הנזק שהסב המזיק. היסוד השני הוא נורמטיבי , ובוחן את השאלה כלום התנהגות זו נושאת עימה מימד של אשם, המצדיק את הפחתת הפיצוי ... בעניין שבפנינו טוען התובע כי התשובה לשתי השאלות היא שלילית : התנהגות התובע לא הוסיפה בפועל על הנזק שהסבה הנתבעת . התובע נהג בדיוק כפי שנדרש ע"י המעביד ולא סטה מההנחיות שקיבל; והתנהגותו אינה נושאת כל מימד של אשם ,הן בהתחשב בהתנהגותו בפועל ,והן בהתחשב בהיקפה של חבות המעביד כלפי עובדו , ובעובדה כי העובדים האחרים -שני עדי התביעה ,לבד מהתובע שהיה עדיין חדש וחשש להתלונן , התריעו בפני המעביד על הסיכון הקיים , והמעביד לא טרח לעשות דבר . ובנסיבות המקרה שלפנינו , חבותו של המעביד היא מלאה , ואין לנכות מהפיצוי סכום כלשהו בגין אשם תורם שלא היה . 15. מנגד ב"כ הנתבעות טוען כי , יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור ניכר ,שכן הפעולה שנדרש התובע לבצע הינה פעולה פשוטה ושגרתית , כל בר דעת יודע כי כאשר שוטפים רצפה עם מים וסבון , הרצפה הופכת חלקה יותר ,ויש לנקוט במשנה זהירות .יתרה מכך ,התובע לא היה עובר אורח במקום , אלא נטל חלק פעיל בשטיפת הרצפה . משכך , התובע היה מודע היטב לחלקלקותה של הרצפה ולכן נדרש לנהוג בזהירות מרבית בביצוע עבודות הניקיון . לכך יש להוסיף את העובדה שהתובע לא מצא לנכון להתריע בפני מעבידיו כי קיים סיכון כלשהוא בביצוע עבודות הניקיון, בדרך בה בוצעה . טענת התובע כי היה עובד חדש ולכן נמנע מלפנות למעבידו בעניין זה איננה יכולה להתקבל . באשר אם היה קיים סיכון בשיטת הניקיון שהונהגה , שומה היה עליו להתריע בנושא זה ולא לשמור טענות אלה לעצמו ולהביאן רק בפני בית המשפט . 16. עוד טוענת הנתבעת בסיכומיה כי כבר נפסק כי חלוקת האחריות בין העובד והמעביד תעשה עפ"י המבחן של "מידת האשמה " . לעניין זה ר' ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם פ"ד לח(1)72 שם נפסק "... מידת האשמה המוסרית עולה בעיקר מתוך בחינת התנהגותם של הנוגעים בדבר במקרה הקונקרטי , אשר נידון לפני בית המשפט , אם כי לעיתים ייזקק בית המשפט למבחן חיצוני , המפנה אל רמתו של האדם הסביר " . ולסיום הנתבעת מבקשת מבית המשפט כי היה ויקבע שהנתבעת נושאת באחריות לאירוע התאונה הרי שיש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 1/3 לפחות . דיון 17. כידוע , שיטת המשפט בישראל איננה מכירה בעיקרון של אחריות מוחלטת למעט אותם מקרים שהוגדרו בחוק ., האירוע בו עסקינן מחייב הוכחת "אשם" כתנאי לחייב באחריות בנזיקין . יחד עם זאת , נפסק כי , " רבים הם הסיכונים החזויים שאינם מטילים אחריות בנזיקין . גם במסגרת עוולת הרשלנות יש וסיכונים חזויים שאין בצידם אחריות , אם משום שאינם מבססים "חובת זהירות " , אם משום שאינם מבססים סטייה מסטנדרט הזהירות הנדרש ואם משום שלא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש . ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם פ"ד מט (1) 102 , 111 (1995) . 18. לית מאן דפליג כי , על המעביד החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה וכן להנהיג שיטת עבודה בטוחה ראו ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' סימון אמסלם פ"ד לה (2) 209 וכן ע"א 655/80 מפעלי קירור נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 592 וכן ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' נטליה דביר, פ"ד נג (3) 172; על המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. 19. הנתבעת 1 הינה מעבידתו של התובע בעת האירוע, וככזו חלה עליה חובת זהירות כלפי התובע וכן חובה לעמוד בחובות החקוקות המחייבות את מערכת היחסים ביניהם ובהן החובה לדאוג לביטחונם של עובדיה . לעניין זה ראה ע"א 246/72 משה מנשה נ' שלמה דרומנו ואח' , פ"ד כז (1) 712 . 20. ודוק ,אין מדובר בחובה מוחלטת לגבי כל סיכון וסיכון רגילים וסבירים אשר עשויים להקרות בדרכו של עובד. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט ברק, בפרשת ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז (1) 113 בע"מ 126: "חיי היום - יום מלאים סיכונים אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע כעניין של מדיניות משפטית כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון" . 21. כאמור, ב"כ התובע טוען כי אין לקבל את טענת הנתבעת כאילו סכנת החלקה בעת שטיפת רצפה שעליה שמנים שונים , במים ובסבון , היא סכנה רגילה וסבירה אשר הכל מודעים לה , ושעל כן אין להטיל חובה בגינה . עוד מציין ב"כ התובע כי אם נקבל התיזה אותה מציגה הנתבעת , אזי נאמר גם שסכנת קטיעה בעת עבודה עם מסור חשמלי היא רגילה וסבירה, ומאחר שהכל מודעים לה אין על המעביד חובה לנקוט אמצעים למניעת הסיכון . 22. דומה כי הצדק עם ב"כ התובע .; על המעביד החובה לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על העובד מפני סיכונים המצויים במקום או בתהליך העבודה. זוהי חובה המוטלת על המעביד באופן ישיר ואישי, והיא אינה ניתנת להעברה (ראה מ' ויסמן, "תביעות רשלנות בנזיקין", עמ' 429-439 והאסמכתאות המובאות שם). 23. הרציונל לכך הוא בהנחה, שהמעביד הסביר הינו האחראי על אופן עבודתו של העובד, ותנאים וסיכונים הקשורים לסביבת העבודה נתונים לפיקוחו ולשליטתו. המשמעות המעשית היא, כי מיוחסת לו צפיות טכנית ונורמטיבית לגבי נזק העתיד להיגרם לעובד (ראה ע"א 707/79 וינר נ' אמסלם, פ"ד לה(2) 209; ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו, פ"ד לו(2) 592; ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' נטליה דביר, פ"ד נג(3) 172). היקף האחריות המוטלת על המעביד הינה רחבה למדי. על המעביד מוטלת חובה פוזיטיבית המתבטאת בצורך להזהיר עובד לגבי סיכונים קיימים, להדריכו ולפקח עליו, למנוע באופן אקטיבי את קיומם של סיכונים במקום העבודה ולספק ציוד נאות (ראה מ' ויסמן, הנ"ל, עמ' 440-469 והאסמכתאות המובאות שם), מכאן שבמקרה שלפנינו, חלה על הנתבעת כלפי התובע חובת זהירות מושגית וקונקרטית למניעת הנזקים שנגרמו בתאונה. 24. יתרה מכך,אינני מוכן להסכים עם ב"כ הנתבעת כי היות שעסקינן בפעולה שגרתית שבוצעה על ידי העובדים לרבות התובע מדי יום , יש בכך כדי לשחרר את הנתבעת מהאחריות . מר פלקסר דוד ציין בתצהירו (נ/7) כי במועדים הרלוונטיים לתביעה הוא שימש אחד הבעלים והמנהלים של הנתבעת 1 , והוא העיד בפניי כשנשאל בחקירה נגדית: ש: כאשר שאלה כאן חברתי את העדים, היא הציגה להם תזה שלפני 10 שנים היה נהוג לשטוף במוסכים באותו אופן שבו נשטף המוסך בארוע נשוא התביעה. היום נהוג אחרת? ת: היום נהוג אחרת. יש שיטה שיש מכונה היום שהיא מפזרת מים עם אבקה או עם חומר דליל מסוים והיא גורפת אותו עם מברשות שמסתובבות והיא אוספת את המים. (עמ' 18 לפרוטוקול) . ש: אתה היית ער לכך שהרצפה כאשר היא עם מים וסבון היא חלקה? ת: הייתי ער לזה, כן. היו צריכים להיזהר. גם בבית ששוטפים רצפה צריך להיזהר. גם הרצפה חלקה ממים. אני גם עזרתי לשטוף את הרצפה ולגרוף את המים. ש: מאחר שידעת שהרצפה חלקה מה עשית כדי למנוע את סכנת ההחלקה? ת: התחלנו לחשוב על נעלי בטיחות. לא הייתי מודע שיש משהו שיכול למנוע את ההחלקה ואז נאמר לי שיש נעלים יותר טובות מאלה שהעובדים נעלו, ואז החלטנו לתת להם תקציב כדי שירכשו נעליים משופרות יותר. ש: זה היה רק אחרי שהתאונה קרתה. (עמ' 20 לפרוטוקול ) . .... ש: אתה הזהרת את העובדים שלך מפני סכנת החלקה? ת: לא זכור לי. 25. מכאן מעדותו של עד ההגנה עולה כי הוא היה ער לסכנה הטמונה בשטיפת המוסך , וחרף זאת הנתבעת חשבה על אמצעים למניעת תאונות כגון זו נשוא התביעה רק אחרי התאונה . יתרה מכך , העד מאשר כי הוא לא זוכר כי הזהיר את עובדיו מפני סכנת החלקה ., לא שכן כאשר בעצמו הוא מודה כי היה ער לסכנה זו . 26. מכאן, בשקלול כל טענות הצדדים , תוך שימת דגש , כי האירוע בו עסקינן אינו סיכון רגיל וסביר , ואשר טמונה בו חובה על המעביד, לדאוג לאמצעים למניעת הנזק שנגרם , כשלעניינו ברי כי יש בהספקת נעלי עבודה מתאימים כדי למזער את הסיכון להחלקה שהעד בעצמו מסר כי אחרי התאונה "ואז החלטנו לתת להם תקציב כדי שירכשו נעליים משופרות יותר" . 27. על כן, בכל הקשור לשאלת האחריות , הגעתי לכלל מסקנה כי דין טענות הנתבעות להידחות. 28. אעבור ,לדון בשאלת קיומה או העדרה של רשלנות תורמת מצד התובע : אשם תורם 29. מגמה, שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון , היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו". ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 592 , ראה גם ע"א 240/87 מירב קריכלי נ' א.פ.ל. בע"מ, פ"ד מג (3) 507. 30. הנה כי כן , ב"כ הנתבעת טוען בין היתר כי,משהעובד לא מצא לנכון להתריע בפני מעבידיו כי קיים סיכון כלשהוא בביצוע עבודת הניקיון בדרך בה בוצעה אין לעובד אלא להלין על עצמו , ומנגד ב"כ התובע טוען לעניין זה כי התובע לא התריע בפני מעבידיו על הסיכון מפני שהתובע היה חדש בעבודה . לעניין זה אומר כי, אין לקבל את טענות הנתבעת, ברם לא מהנימוק שהעלה ב"כ התובע אלא מפני שעד ההגנה העיד כי הוא ידע על קיומו של הסיכון הטמון בשיטת שטיפת המוסך מכאן ששאלת ההתרעה מצד התובע אינה מעלה ואינה מורידה בעניינו . 31. בקיבוץ כל האמור לעיל לא שוכנעתי כי נפל בחלקו של העובד , אשם תורם כלשהוא מפני שלא שוכנעתי כי התובע במחדלו תרם תרומה כלשהי לקרות התאונה . שאלת הנזק : הנכות הרפואית 32. מוקד נוסף למחלוקת בין הצדדים הינו בשאלת גובה הפיצוי שיש לפסוק לתובע כשלעניין זה אציין כי, בפניי 3 חוות דעת של רופאים שבדקו את התובע : א. מטעם התובע : ד"ר ישראל קליר שקבע : המדובר בחבלה בלתי ישירה לגב תחתון ועקב התאונה נגרמה ונותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37 (7)א' לתקנות המל"ל . ב. מטעם הנתבעות : פרופ' אנגל שקבע : לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5 % בשל העובדה שכאבי הגב אינם ממצא סטטי אלא יכולים להופיע מדי פעם . ג. מטעם בית המשפט : פרופ' גנאל שקבע : לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% וזאת בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שידרה מותני . כאמור ,הצדדים הגיעו לידי הסכמה כי , חוות הדעת של המומחים הרפואיים תוגשנה ללא חקירה נגדית . 33. בית המשפט ולא המומחה הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אין בית המשפט חייב לפסוק על פי חוות דעתו של המומחה, אם כי למעשה יתן לחוות דעת מוסמכת כזאת את מלוא משקלה בכל הנוגע לצד הרפואי המקצועי ראו ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(168 ,164 (2). זאת ועוד כמו כל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, כך גם חוות דעתו של מומחה רפואי: היא אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו .ע"א 311/66 נחמיאס נ' לקט קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת, פ"ד כ(50 ,48 (4; ע"א 124,128/79 מדינת ישראל נ' קמינר, פ"ד לד(622-621 ,617 (1; ע"א 675/77, אלטשולר נ' נציב המים, פ"ד לד(737 ,731 (1. ; ע"א 409/84 מדינת ישראל נ' שגב, פ"ד מ(711-710 ,706 (3); ע"א 2160/90 - שרה רז נ' פרידה לאץ ואח' . פ"ד מז(5), 170 ,עמ' 171-172. 34. לאחר עיון בחוות הדעת של המומחים הן מטעם הצדדים והן של המומחה מטעם בית המשפט , החלטתי לאמץ את קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט , קרי בחישוב הפיצויים יש לבסס את נכותו הרפואית של התובע על שיעור 5% כשלעניין שאלת התפקודיות אתייחס להלן : 35. המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. דהיינו, מידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים (ר' ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178, 185 וכן ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792). 36. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב העבודה והפגיעה, טיבו של הנפגע, מהות הפגיעה וגורמים נוספים. בנסיבות אלו, הנכות הרפואית כשלעצמה אינה מהווה בהכרח ראיה לשיעור הנזק, אלא אם כן מתווספת לה ראיה, כי המום ביכולתו של הנפגע כרוך בהפסד השתכרות, או שיש סכנה כי יגרם לו בעתיד הפסד כזה. 37. לנסיבותיו האישיות של הנפגע חשיבות רבה באשר לשאלה אם נכותו הרפואית טומנת בחובה גם הגבלה תפקודית בכושרו להשתכר ואם כן באיזה שיעור.יובהר, כי קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה. הנכות התפקודית אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת (ע"א 722/86 יונס המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג 875, 878). ראו גם ד' קציר "פיצויים בשל נזק גוף" (מהדורה חמישית - התשס"ג 2003) עמ' 179. 38. בתצהיר עדותו הראשית של התובע הוא העיד : "...אני יליד 4.11.75 וביום התאונה הייתי כבן 21 ....(סע' 1 לתצהיר ) סיימתי 10 שנות לימוד , ולמעשה אני עובד בעבודה פיזית במוסך מגיל 13 , בתקופת לימודי למדתי מכונאות רכב , בביה"ס המקצועי "אורט שפירא (סע' 4 לתצהיר)...מאז התאונה ועד היום אני סובל עקב התאונה ותוצאותיה ,מכאבי גב תחתון ,התכווצויות ברגליים (פחות מבעבר ) קושי בישיבה ועמידה ממושכים , הרדמות הרגליים כאבי ראש לפעמים(סע' 12 לתצהיר) .....עקב כך אני מוגבל בכושר תפקודי , ואיני מסוגל לתפקד כבעבר , אני נמנע ככל האפשר מביצוע עבודות הכרוכות במאמץ פיזי , הרמת משא כבד וכו' . עקב כך נאלץ המעביד הקודם להורות לעובדים לעזור לי לבצע חלק מהעבודות הקשות שאני נהגתי לבצע בעבר, הכרוכות במאמץ ובכיפוף , כגון הרמת משא כבד, הרמת רכב על ליפט וכד'(סע' 13 לתצהיר)...התפקוד שלי בעבודה לקוי בהשוואה לתפקודי שקדם לתאונה . בשלב זה אני ממשיך להיות מועסק באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד , אך בזמן שהועסקתי ע"י בסט בר סימן טוב , נעזרתי בעובדים נוספים , ואפילו במעביד עצמו - דודי , והיו דברים פיזיים שביצעתי רק בעזרת אחרים . ב1.1.05 המעביד התחלף ואני כיום נאלץ להתאמץ במיוחד ולעשות גם דברים, שלאחריהם אני סובל מכאבים . זאת משום שאני חושש שאם לא אעבוד כמו כולם , יפטרו אותי ממקום העבודה הנוכחי . אני חושש שאם אנסה להשתלב בעבודה במוסך אחר, המגבלות שיש עקב התאונה הפוגעות בכושר התפקוד שלי יגרמו לכך שלא אחזיק מעמד תקופה ארוכה במקום עבודה אחד, שכן המעסיק ידרוש יותר ויעדיף וודאי להעסיק עובדים שאין להם מגבלות פיזיות כשלי ( סע' 14לתצהיר) . 39. הנה כי כן , ניצב אני מול קושי. מחד התובע העיד בפניי : ש. אתה יכול לאשר לי שלפני התאונה ואחרי התאונה אתה עובד 8 וחצי שעות? ת.כן. ש. ובמהלך השנים אתה עובד שעות נוספות? ת. אני לא מרבה לעשות. עושה מעת לעת. ש. לא היתה פגיעה בשכר שלך במהלך השנים? ת. לא. ש. היתה עליה שכר במוסך וגם השכר שלך עלה? ת. כן. מנגד עד ההגנה מר פלקסר העיד : ש. אתה אומר שהתובע טען שמדובר בביצוע עבודת פיזיות. בעבודה במוסך יש עבודות פיזיות קשות גם, הרמת גלגלים, מנוע. ת: כן. ש: מעבר לנושא של הרמת משא כבד כל הזמן הפעילות כרוכה בפעילות גופנית. ת: נכון. גם הליכה. ש: אתה עצמך עזרת גם לתובע מדי פעם? ת: אמת. ש: על פי הנחייתך סמי גם עזר לו? ת: כן. ראיתי את זה. כולנו עזרנו לו מפני שהוא היה צריך עזרה כי הוא עובד מסור והוא עובד טוב, ואף פעם לא היתה לנו איתו בעיה מיוחדת. אם הוא היה צריך עזרה הוא היה מקבל אותה. 40. חרף הקושי בקביעת מידת השפעת הנכות הרפואית על שאלת התפקודיות שוכנעתי כי , נכותו התפקודית של התובע זיהה לנכות הרפואית , קרי יש להניח כי מידת השפעתה של הנכות על התפקוד הינה כגובה הנכות . מכאן אעבור לחישוב : 41. כאב וסבל : בהתחשב בנכותו של התובע ,בגילו ובתקופת אי הכושר שאושרה לו אני פוסק לו בגין ראש הנזק של כאב וסבל את הסך 20,000 ₪ . 42. הפסד השתכרות בעבר : התובע טוען כי אושרה לו תקופת אי כושר החל מיום התאונה 15.12.96 ועד 28.2.97 [ היינו חודשיים וחצי] וזאת כעולה ממסמכי המל"ל (נ/4) אך בפועל התובע חזר לעבודה ביום 28.1.97 . שכרו הרבע שנתי של התובע לפי המוצג (נ/ 6 )עומד על 9,349 ₪ , היינו 3116 ₪ לחודש שהם אחרי הצמדה 4,518 ₪ . 4,518 ₪ * 1.5 * 0.25 = 1,694 ₪ . 43. הפסד השתכרות לעתיד : לשיטת התובע , אומנם למרות הקושי הוא חזר לאותו מקום עבודה ,ובשלב זה לא נגרמה פגיעה בשכרו, עדיין אין לומר כי הפסד השתכרות לעתיד לא ייגרם בעתיד , וזאת נוכח קיומה של נכות רפואית ותפקודית המשפיעה על כושר עבודתו במקצועו , יתכן גם יתכן כי בעתיד , בין אם עקב חלופי מעסיקים , ומעבר למקום עבודה אחר , ובין אם עקב התגברות הקושי בגיל מאוחר יותר , יפגע שכרו של התובע , עוד טוען התובע כי הפיצוי שיפסק צריך לצפות פני עתיד וגם את האפשרות כי שכרו של התובע יפגע ., עוד טען התובע רבות לעניין סמכותו של בית המשפט במקרים כגון דא בהעדר ראיה בשלב זה להפסדים לפסוק על דרך האומדנא . מנגד טוענת הנתבעת כי , לנכות הרפואית השפעה זניחה על תפקודו של התובע והיא אינה גורעת כלל וכלל מהשתכרותו, זאת ועוד , יש להתחשב בעובדה כי חלפו למעלה מ- 10 שנים מאז התאונה , במהלכן לא נגרמו לתובע כל הפסדי שכר , וכל אלה יחדיו מובילים בהכרח למסקנה כי התובע איננו צפוי לכל הפסד שכר , לחילופין טוענת הנתבעת היה ובית המשפט , יקבע כי קיים סיכוי ולו הקלוש ביותר שיגרמו לתובע הפסדי שכר כלשהם בעתיד , הרי הנתבעת מסכימה עם התובע כי אין מקום לחישוב הפסד באופן אקטוארי ויש לפסוק פיצוי בסכום גלובלי . לאחר עיון בטענות הצדדים,אני פוסק לתובע על דרך האומדנא את הסך 40,000 ₪ ,וזאת בגין קיומה של אפשרות כי בעתיד ייגרם לתובע הפסדי שכר בעתיד . 44. הוצאות רפואיות , נסיעות בהעדר קבלות : התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" על ידי המל"ל ולפיכך זכאי התובע להחזר ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה לטיפול רפואי מהמל"ל. כמו כן לא צורפו קבלות, המעידות על הוצאות רפואיות כלשהן שנגרמו לתובע משכך תביעת התובע בפריט נזק זה נדחית. סוף דבר א. כאב וסבל : 20,000 ₪ . ב. הפסד עבר : 1,694 ₪ . ג. הפסד עתיד : 40,000 ₪ . ד. הוצאות : סה"כ : 61,694 ₪ . 45. על כן,אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים המפורטים לעיל , בניכוי תשלומי הביטוח הלאומי על פי אישור המל"ל וזאת בשערוך נכון למועד מתן פסה"ד. הנתבעות ישאו בנוסף, בהוצאות התובע בגין חוות דעת המומחה הרפואי מטעמו ד"ר קליר כשהן נושאות הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום ההוצאה, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בתוספת מע"מ. עמוד השדרהתאונות נפילהכאבי גב / בעיות גברצפהתאונות החלקהנפילה