מחיקה על הסף הרמת מסך בפני בקשה לסלק את התובענה כנגד המבקש (להלן: "נתבע 2") על הסף בהתאם לאמור בתקנות 100(1) ו - 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקסד"א") מחמת היעדר יריבות בין הצדדים והיעדר עילת תביעה ו/או היעדר סמכות עניינית. הקדמה: 1. התובעות הגישו תביעה נגד הנתבעים ועתרו לקבלת סעדים כספיים. מעובדות כתב התביעה עולה כי בין הצדדים נכרתה מערכת של הסכמים לביצוע עבודות חשמל, כבלים וטלפון בפרוייקטים שונים שבוצעו על ידי הנתבעים. לטענת התובעות הסכמים אלה הופרו על ידי על ידי הנתבעים, ונגרם להן נזק כלכלי כבד שהביא להתמוטטותן. התובעות טוענות בכתב תביעתן כי נתבע 2 - שהינו מנהל ובעל מניות בנתבעת 1, הפר במעשיו ובמחדליו את התחייבויותיה של הנתבעת 1. עוד נטען כי נתבע 2 הזמין מהתובעות עבודות פרטיות בביתו, התחייב לשלם עבורן, אך בפועל, הגם שהעבודות בוצעו, לא שילם בעדן ולא השיב לתובעות את סכומי הכסף ששולמו לבקשתו, עבורו ובמקומו לחברת חשמל. התובעות מבקשות מבית המשפט כי יחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום החוב המסתכם בסך של -.7,822,933 ₪. 2. נתבע 2 עותר לסילוק התובענה נגדו על הסף מן הטעמים הבאים: א. היעדר עילת תביעה - הנתבע 2 טוען כי בכתב התביעה מועלות טענות עסקיות כנגד החברה הנתבעת, ביחס להפרת הסכמים וגרימת נזקים כספיים. ב. היעדר יריבות- הנתבע 2 טוען כי הבית נשוא העבודות הפרטיות אינו בבעלות נתבע 2 כי אם בבעלות אשתו. עוד נטען כי המגעים ביחס לעבודות החשמל בבית, לא נוהלו עם מי מהתובעות אלא עם מנהל התובעות, מר גאלי, באופן אישי. ג. חוסר סמכות עניינית - הנתבע 2 טוען כי סכום התביעה בגין העבודות הפרטיות שמתייחס אליו באופן אישי עומד על סך של -.75,731 ₪ ומצוי בסמכותו העניינית של בית משפט השלום. 3. דיון: הדין החל על בקשה לדחיה על הסף קבוע בתקנות 101-100 לתקסד"א שזו לשונן: "100. המחיקה על הסף [105] בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילת תביעה; (2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית; ..." "101. דחיה על הסף [106] (תיקון תשנ"ו) (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע. (ב) לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית המשפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט." בית המשפט מוסמך לסלק תובענה על הסף בהתאם לתקנות 101-100 לתקסד"א, כאשר גם אם תתברר התובענה עד תומה, לא תוכל להביא לתובע את הסעד המבוקש. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט ינקוט במשנה זהירות בטרם תידחה תביעה, ומקום שקיימת אפשרות, אפילו אם היא קלושה כי לאחר שמיעת הראיות, התביעה תתקבל והתובע יזכה בסעד המבוקש, לא יורה בית המשפט על דחיית התובענה. בהיות זכות הגישה לערכאות זכות חוקתית, רווחת הדיעה בפסיקה כי יש להיעתר לבקשות לסילוק על הסף במשורה. יפים לעניין זה דברי כב' השופט ד. לוין בע"א 335/78, יוסף שאלתיאל ואח' נ' אריה שני ואח' , פ"ד לו(2), 151 : "המדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו (ע"א 109/49). דחייה של תביעה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו - להידחות (ע"א 716/75)". כן יפים לעניין זה דבר כב' השופט שמגר בע"א 693/83, שמעון שמש נ' רשם המקרקעין ו-2 אח', פ"ד מ(2), 668: "בשולי הדברים אוסיף, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון עניני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יבכר תמיד דיון עניני בפלוגתא על פתרון דיוני-פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו ענין." 4. לאור ההלכה הרווחת יש לבחון את טענות נתבע 2 לגופן על מנת להכריע האם אכן כבר בשלב מקדמי זה ניתן לקבוע שהתובעות לא תוכלנה לזכות בסעדים המבוקשים בכתב התביעה. היעדר עילת תביעה נתבע 2 טוען כי הטענות הנטענות בכתב התביעה אינן מקימות עילת תביעה אישית נגדו. לטענתו, מדובר בטענות עסקיות כנגד מעשי החברה, נתבעת 1, וכי במסגרת האירועים הנטענים הוא פעל כמנהל ובעל מניות בחברה, דהיינו - כאורגן של החברה שכל פעולותיו נעשו בשמה של החברה. עוד נטען כי החברה הינה אישיות משפטית נפרדת ומאחר ומכתב התביעה לא עולה כל טענה באשר להתחייבויות אישיות שלו כלפי התובעות, בכל הנוגע למערכת ההסכמים שבין הצדדים, הרי שנשמט הבסיס לחיובו באופן אישי. מנגד טוענות התובעות כי נתבע 2 לא נתבע בשל היותו מנהל ובעל מניות, אלא בשל העובדה שבמעשיו ובמחדליו גרם לתובעות לנזקים כספיים בהיקף גדול מאוד. נטען כי הנתבע 2 הפר בפועל את ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, עיכב באופן אישי את תשלומי הכספים ואף הורה על הקפאת התשלומים, על אף שהתחייב לא אחת שהכספים המעוכבים יועברו לתובעות. טענה נוספת הינה שנתבע 2 נהג שלא בתום לב ומתוך מניעים אישיים, לשם הפעלת לחץ על התובעות לביטול תביעה שהוגשה על ידם נגד חברה שנרכשה על ידי נתבעת 1. הנחת יסוד היא כי חברה הינה אישיות משפטית נפרדת וגם במישור דיני הנזיקין ועשיית עושר שלא במשפט לא מייחסים את הפעולות אותן מבצע האורגן בשמה של החברה לאורגן עצמו שפועל בשמה. אומנם, נטען בכתב התביעה כי נתבע 2, מעבר להיותו אורגן בחברה הנתבעת, הוא זה שבדבריו ובמעשיו הביא להפרת מערכת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, ולכאורה קמה עילת תביעה נזיקית. ואולם - לא אחת נקבע בפסיקה כי אורגן בחברה, אשר גרם במעשיו נזק לאחר, במסגרת פעילותו בחברה - ישא באחריות אישית בנוסף לאחריותה של החברה, זאת בתנאי שבמעשיו או במחדליו יתקיימו כל היסודות הנדרשים לגיבוש אחריות על פי דיני הנזיקין. יפים לעניין זה דברי כב' השופט אור בע"א 4612/95, מתתיהו ואח' נ' שטיל ואח', פ"ד נא(4) 769: "נקודת המוצא לעניין קיומה של אחריות נזיקית כזו, היא כי עצם מעמדו של מנהל כאורגן בתאגיד אינו מטיל עליו באופן אוטומטי אחריות אישית בנזיקין בגין עוולות להן אחראי התאגיד. עם זאת, אין למנהל חסינות מאחריות נזיקית בגין םעולות שעשה בכהונתו כמנהל. הוא ישא באחריות כזו כאשר מתקיימים בו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות על פי דיני הנזיקין." למעשה, מבקשות התובעות מבית המשפט "הרמת מסך" כהגדרתה בסעיף 6 לחוק החברות שזו לשונו: "6. הרמת מסך א) הרמה של מסך ההתאגדות היא כל אחד מאלה: (1) ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה; (2) ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה. (ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג) (ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה: (1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם; (2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. (ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (ה) אין בהוראת סעיף זה כדי למנוע מבית משפט להעניק סעדים אחרים, לרבות השעיית זכותו של בעל מניה מסוים בחברה להיפרע את חובו, עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל יתר התחייבויותיה." ביום 17.3.2005 תוקן סעיף 6 לחוק החברות (פורסם ס"ח 1989 התשס"ה), באופן הבא: "2. במקום סעיף 6 לחוק העיקרי יבוא: 6.(א) (1) בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של חברה. (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה..." הלכה היא כי הרמת מסך אינו מעשה שבשגרה, ולשם קיומו על תובע להוכיח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מעשה זה, זאת משום שיש בהרמת מסך משום פגיעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. על מי שמבקש הרמת מסך להניח תשתית עובדתית מקיפה ומלאה על מנת להוכיח שמנהל עשה שימוש לרעה בסמכותו ותפקידו בחברה, במסגרת היחסים שבין הצדדים. ראה לעניין זה דברי כב' השופט רובינשטיין בע"א 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה שיווק (1981) בע"מ, תק-על 2004(3) 3140: "הגישה להרמת מסך היא כאל עניין חריג, כלשון המחוקק (סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999), היא מופעלת "במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים". היא נשקלת כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות. במקרים כאלה נתפסת החברה כמסך שמאחוריו נעשים מעשים שלא ייעשו." במקרה זה מצאתי כי די במפורט בכתב התביעה, כדי לבסס בשלב זה תשתית עובדתית לכאורית, הטעונה הוכחה אומנם, אך די בכך כדי שלא ניתן לסלק התביעה על הסף לפני שנשמעו הראיות ובית המשפט קבע את הממצאים העובדתיים שעל בסיסם ניתן להכריע. 5. היעדר יריבות נתבע 2 טוען להיעדר יריבות בינו לבין התובעות לאור העובדה שהבית נשוא העבודות הפרטיות אינו בבעלותו כי אם בבעלות אשתו. עוד טוען נתבע 2 כי ככל שנוהלו מגעים ביחס לעבודות החשמל הפרטיות, הן נוהלו עם מר גאלי עצמו, ולא עם מי מהתובעות. מצאתי כי דין טענה זו להידחות. אין בעובדה כי הבית רשום על שם אשתו של נתבע 2 כדי להצביע על היעדר יריבות בין הצדדים. נתבע 2 לא הכחיש כי הוא שהזמין את העבודות והתחייב לשלם עבורן. תובעת 1 היא שביצעה את העבודות נשוא התביעה. מר גאלי, קיבל בשמה של תובעת 1 את העבודות, דאג לביצוען והיה בקשר עם נתבע 2, כפי שעולה מתצהירו שצורף לתגובה לבקשה. לאור כל האמור לעיל - מצאתי כי דין טענה זו להידחות. 6. חוסר סמכות עניינית נתבע 2 טוען כי סכום התביעה נגדו הינו בסכום המצוי בסמכותו של בית משפט השלום, ולכן יש לסלק על הסף את התביעה בהיעדר סמכות עניינית. התובעות טוענות כי פעלו בהתאם לקבוע בתקנה 46(א) לתקסד"א לפיה הכלל הוא כי זהות בעלי הדין מספיקה כדי להכשיר איחוד עילות בכתב תביעה אחד, אפילו אם העילות אינן קשורות זו בזו. עוד נטען כי תקנה 46(ג) לתקסד"א קובעת כי כאשר אוחדו עילות כספיות, די בחיבור הסכומים הנתבעים בגין כל אחת מהעילות בנפרד כאשר הסכום הכולל הוא שקובע לעניין הסמכות העניינית. תקנות 22-21 לתקסד"א קובעות כי לכתב תביעה אחד ניתן לצרף את כל הנתבעים בשל מעשה אחד, או סדרה של מעשים, כל אימת שהעובדות והשאלות שבמחלוקת נוגעות לכולם. (ראה לעניין זה י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 184-181). מצאתי כי דין טענה זו להידחות. הסכום הכולל הנתבע הינו בסמכות בית משפט זה. העובדה כי נתבע 2 נדרש בין היתר לשלם גם סכום המצוי בסמכותו של בית משפט השלום אינה פוסלת חלק זה של התביעה מלהידון בבית משפט זה. 7. סוף דבר מסכימה אני הדעה הרווחת כי יש לעצור את תופעת הגשת התביעות, כבר בשלב הדיון המקדמי, נגד מנהלים ובעלי מניות בחברה, ללא זיקה של ממש לנטען בכתב התביעה, רק בשל היותם אורגנים בחברה. ואולם, לא זה המקום לעשות כן. במקרה שלפני כתב התביעה מפורט דיו וממנו עולה מידת מעורבותו של נתבע 2 ומידת פיקוחו על פעולותיה של החברה כדי לדחות בשלב זה את הבקשה לסילוק על הסף. לאור כל האמור לעיל - הבקשה לסילוק על הסף נדחית. הנני מחייבת את נתבע 2 לשלם לתובעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של -.7,500 ₪ + מע"מ. מחיקה על הסףהרמת מסך