צו מניעה זמני למימוש נכס מקרקעין 1. בקשה של כדורי פיתוח עירוני בע"מ (להלן - המבקשת) ושל יוסף כדורי (להלן - המבקש) [שניהם יחד יקראו - המבקשים] להותיר על כנו צו מניעה זמני אשר ניתן על ידי בית משפט זה, ביום 22.4.04, האוסר מימוש נכסי מקרקעין הידוע כגוש 30419, חלקה 1, ספר 1015, דף 5644 (להלן - "הנכס") ששועבד כבטוחה להחזרת חוב כספי, לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "המשיב"). לצורך מימוש הנכס, פתח המשיב נגד המבקשים שני תיקי הוצל"פ 03-08108-04-6 ו-03-32573-98-2. רקע 2. המבקשים ניהלו חמישה חשבונות בנק שונים בסניפו של המשיב ברח' יפו בירושלים. בחודש נובמבר 1998, הסתכמו יתרות החוב של המבקשים אצל המשיב, בערכים לא משוערכים, בסך של 68,050,819 ₪. להבטחת יתרות החוב הללו למשיב, שעבדו המבקשים לזכותו של המשיב נכסי מקרקעין שונים בירושלים ובאשקלון, וביניהם הנכס שמושכן, אותו מבקש המשיב לממש בהליכי הוצאה לפועל. 3. בעקבות הגשת הבקשה למימוש המשכנתה, פנו המבקשים אל המשיב וביקשו ממנו להקפיא את ההליכים בתיק ההוצל"פ 03-32573-98-2, בכדי לאפשר להם להשיב את החוב. המבקשים ביקשו לפרוש חובותיהם לתקופה של שבע שנים, והמשיב נעתר לבקשתם זו. בעקבות זאת, נערכו בין המשיב לבין המבקשים חמישה הסכמים שונים, לפריסת חובם בתשלומים. המבקשים לא עמדו באף אחד מהסכמי הפריסה בשל קשיים כלכליים. לפיכך, ביקשו המבקשים מן המשיב פריסה שונה ואורכה נוספת לתשלום חובותיהם. הדבר חזר ונשנה והמשיב הסכים בכל פעם למחול על הפרות המבקשים ולשנות את הסדרי התשלום. יצוין כבר עתה כי המבקשים לא טרחו לפרט עובדה זו בבקשתם. 4. גם את ההתחייבות האחרונה (ראו מכתבו של עו"ד שילוני מיום 13.2.02, עליו חתמו גם המבקשים כאות להסכמתם לשינוי לוח התשלומים, ואף אותו לא טרחו לצרף לבקשתם) הפרו המבקשים כאשר לא שילמו את התשלומים שהתחייבו לשלם. 5. מאחר שהמבקשים לא עמדו בסיכומיהם עם המשיב, על-פי ההסכמים שחתמו עמו, ביקש המשיב לממש את הנכס. כדי למנוע את הליכי המימוש פנו המבקשים לבית המשפט וביקשו צו מניעה זמני. בית המשפט נעתר לבקשתם. גם כעת, בבקשתם להותיר את צו המניעה הזמני על כנו, מודים המבקשים כי לא עמדו בתשלומים המוסכמים. נכון להיום, עומד חובם של המבקשים למשיב על סך 40,567,249 ₪. טענות המבקשים 6. החל משנת 2003, עקב המצב הקשה השורר במשק ובענף הבנייה בפרט, לא הצליחו המבקשים לעמוד בתשלומים החודשיים, ונאלצו להקטינם עד לכדי מחצית. ואולם, למרות כל הקשיים, כבר בתחילת שנת 2004 מסרו המבקשים למשיב שיקים מעותדים בסך של 3,600,000 ₪ בגין פירעון ההלוואה - סכום אשר יש בו כדי לכסות את הריבית וחלק מן הקרן. במקביל, עושים המבקשים כמיטב יכולתם כדי לגייס סכומים נוספים להחזר ההלוואות. למרות זאת, מבקש המשיב לנקוט נגדם בהליכים לשם מימוש הנכס המשועבד לטובתו, הגם ששוויו עולה על חובותיהם של המבקשים למשיב. מימוש הנכס עלול לגרום נזק רב ובלתי הפיך למבקשים ולעסקיהם. 7. המשיב בחר לממש את הנכס על אף העובדה שבתקופת המיתון לא ניתן לקבל עבורו תשלום המשקף את ערכו האמיתי, ומכירתו תיעשה במחיר הפסד. 8. המשיב לא רשאי היה, בנסיבות העניין, לנקוט בהליכי מימוש. המבקשים ממשיכים לשלם סכומים ניכרים, הגם שנמוכים מן הסכומים המוסכמים, ולכן אין לומר כי הפרו את הסכם הפרה יסודית. בנוסף, זכאים המשיבים לפרוע את מלוא חובותיהם עד לשנת 2005. אי לכך, אין לומר כי המבקשים הפרו את ההסכמים ובוודאי שלא הפרה יסודית המאפשרת למשיב לבטל את ההסכמים. 9. לחילופין, גם אם עומדת למשיב הזכות לבטל את ההסכמים, הרי השימוש בזכות הביטול הנו חסר תום לב, מאחר שהמבקשים עושים מאמצים כבירים להחזיר חובותיהם, ועל אף העובדה שהנכס מהווה בטוחה מספקת להשבת חובותיהם, מבקש המשיב לגרום למכירתו במחיר הפסד, עוד טרם הגיע המועד האחרון לסילוקם המלא של החובות. לאור האמור, יש בחוסר תום הלב של המשיב כדי לשלול ממנו את הסעד המבוקש ולמנוע את מימוש הנכס. 10. ישנו סיכוי סביר שהמרצת הפתיחה אשר הוגשה תתקבל. אם לא יוותר צו המניעה הזמני על כנו והמשיב ימכור את הנכס במחיר הפסד, תסוכל מטרתה של המרצת הפתיחה. טענות המשיב 11. המבקשים הפרו את כל ההסכמים שנחתמו עמם בזה אחר זה הפרות יסודיות ועיקריות היורדות לשורשם של ההסכמים. לפי האמור בסעיף 12 להסכמים, איחור בתשלומים ייחשב להפרה יסודית של חוזה, שאז זכאי המשיב להעמיד את החוב לפירעון מיידי ולממש את הנכס. 12. למרות זאת, גילה המשיב אורך רוח ותום לב, כאשר העניק למבקשים מספר רב של אורכות ועשה כל שביכולתו כדי לבוא לקראתם. רק כאשר הגיעו מים עד נפש, החל המשיב בהליכי המימוש. 13. המבקשים ידעו מזה זמן רב על הליכי מכירת הנכסים ולא נקטו בשום פעולה על מנת למנעם. הליכי המימוש החלו כבר ביום 13.8.03. הפרסום אושר ביום 19.8.03 והמודעה פורסמה בעיתון בימים 28.8.03 ו-9.9.03. המבקשים השתהו בפנייתם לבית המשפט ובכך הם שללו מעצמם את הזכות לטעון טענות כנגד פעולות המימוש. מן המפורסמות הוא שצו המניעה הזמני הנו סעד מן היושר, ואחד מכללי היושר הוא כי "איחור דוחה יושר". אל לו למי שמבקש סעד ביושר, להתמהמה ולישון על זכויותיו. 14. מכירת הנכס נעשית לפי שוויו בשוק המקרקעין, בהתאם להערכת שמאי, וחזקה על ראש ההוצאה לפועל שלא יניח לכונס הנכסים למכרו במחיר הפסד. דיון 15. להשלמת התמונה אוסיף, כי ב"כ המבקשים ביקש מספר אורכות להגשת תשובה, ולמרות זאת, עד למתן החלטה זו, לא הוגשה תשובה מטעמם של המבקשים. 16. המקרה שלפנינו מעורר שתי שאלות עיקריות: ראשית, יש לבחון האם האמנם הופרו ההסכמים בין המבקשים לבין המשיב, הפרה יסודית, המזכה את המשיב בביטולם לאלתר. שנית, יש לבחון האם ישנה הצדקה להותיר את צו המניעה הזמני על כנו או לבטלו ולאפשר למשיב לממש את נכס המקרקעין. הפרה יסודית 17. סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן - "חוק התרופות") קובע: "לעניין סימן זה, "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם הייתה סבירה בעת כריתת החוזה". לפי האמור בסעיף זה, יש להבחין בין "הפרה יסודית מסתברת" שניתן להניח לגביה כי אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו ראה מראש את ההפרה ואת תוצאותיה, לבין "הפרה יסודית מוסכמת" אשר כשמה כן היא - התנאים לקיומה מוסכמים בין הצדדים בחוזה גופו. 18. הפרה יסודית של החוזה מזכה את הנפגע בביטול מיידי של החוזה, בעוד הפרה שאינה יסודית, אינה מזכה את הנפגע בביטול החוזה, אלא לאחר מתן אורכה למפר. 19. במקרה שלפנינו, אין ספק כי בהפרה יסודית מוסכמת עסקינן, שכן בכל אחד מן ההסכמים שנערכו בין המשיב לבין המבקשים, נאמר בסעיף 12(ב): "למען הסר ספק מצהיר בזאת החייב כי ידוע לו והוא מסכים שאם יפר הסכם זה יבוטלו לאלתר ההקלות, ההנחות והוויתורים שהעניק הבנק עפ"י הוראות הסכם זה". בסעיף 12(א) להסכם לאחר פרוט הסעיפים שהפרתם תחשב להפרה יסודית, נאמר: "במקרה של הפרה כאמור לעיל יהיה הבנק זכאי, להעמיד לאלתר החוב לפרעון מידי בתוספת ריבית... ולממש נכסים ששועבדו להבטחת חובו של החייב... ולמוכרם...". (ע"א 8741/01 Micro Balanced Products נ' תעשיות חלאבין בע"מ, פ"ד נז(2) 171, 174-176). אמנם בעבר לא מיהר המשיב לממש את הנכס וניתן היה, לכאורה, לטעון כנגדו כי ראה בהפרות המבקשים הפרות שאינן יסודיות, אך האמור בסעיף 12(ב) להסכמים ובמכתב האחרון, מ-13.2.02, מצביע בעליל על כך שהצדדים היו מודעים לכך שפיגור בתשלום מצד המבקשים הנו בגדר הפרה יסודית של ההסכמים שנחתמו עמם. אין ספק שהמבקשים הפרו את החוזים שנחתמו עמם, אפילו היה מדובר בהפרה חוזית מסתברת, שכן האיחורים בתשלום אינם קלי ערך, הם מצטברים והסכומים שטרם שולמו, הנם סכומים נכבדים (שלו, חוזים, עמ' 549-552, מהדורה שניה (תשנ"ה) . לאור מסקנה זו גם ניתן לסלק את הטענה שבבואו לממש את הנכס פעל המשיב בחוסר תום לב (ע"א 1368/02 צמנטכל ב. קוטיק בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 516, 525). 20. המבקשים טוענים כי בשל המצב הכלכלי הקשה אשר פקד את ארצנו בשנים האחרונות, לא עלה בידיהם למלא אחר התחייבויותיהם. גם אם נכון כי מזה שנים אחדות שרויה מדינתנו במצב כלכלי קשה, אנשים מתקשים לעמוד בהתחייבויותיהם הפיננסיות ובתי עסק רבים נסגרים, הרי ההתחייבות שנטלו המבקשים על עצמם הנה התחייבות מוחלטת, ואין טענה כי ההסכמים שעליהם חתמו סוכלו. יחד עם זאת, המשיב לא התעלם מן המצב הקיים ומקשייהם של המבקשים בפרט. המשיב נתן למבקשים אורכות להחזיר חובותיהם, ואפשר להם לפרוע חובותיהם במשך פרק זמן ניכר של שבע שנים. אף על פי כן, התקשו המשיבים ועודם מתקשים לעמוד בהסכמים בינם לבין המשיב. הם מאחרים בתשלומים וכל שעלה בידיהם לשלם עד כה, הנו אך סכום קטן יחסית מן החוב הכולל, העומד על מיליוני שקלים. יתרה מזו, מאחר שמדובר בהתחייבויות מוחלטות שהמבקשים נטלו על עצמם, אין הם יכולים לטעון שעמדו בהסכמים בכך ששלמו חלק מהסכומים. אמנם בהסכמים נקבעו תאריכי יעד לסילוק חובותיהם של המבקשים, אך היו גם תנאים שקבעו את הסכומים שעליהם לשלם בכל חודש וחודש. הוראות אלה, המהוות תנאים עיקריים בהסכמים, הופרו והפרתן מזכה את המשיב במימוש הנכס. אין בשום פנים ואופן להסיק מההסכמים כי זכותם של המבקשים לשלם את סכום החוב ככל שיחפצו ומתי שרק יחפצו, בתוך תקופת היעד. שוויו של סכום הכסף, אותו התחייבו המשיבים לשלם בחודש אחד, אינו שווה ערך לתשלום בפיגור בחודש אחר. ההסכמים שנעשו עם המשיבים יצאו מנקודת הנחה שהמבקשים יעמדו בלוח הסילוקין, כך שבכל חודש ישולם סכום מסוים שיהא בו, בסופו של דבר, לסלק את הקרן ואת ההצמדה. פיגור בתשלומים משבש הנחה זו ומגדיל את סכום החוב. בנוסף, גורם הפיגור בתשלום למשיב חסרון כיס. כמו-כן, הפרשנות שמעניקים המבקשים להסכמים שנעשו עמם, נוגדת את תכליתו של החוזה (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 312-313). 21. לאור האמור לעיל, ברור כי המבקשים הפרו את ההסכמים עם המשיב, הפרה יסודית מוסכמת. האם יש להותיר את צו המניעה הזמני על כנו? 22. בית המשפט נעתר לבקשתם של המבקשים ונתן צו מניעה זמני כנגד מימוש הנכס. המבקשים טוענים שיש להותיר את הצו על כנו בעוד המשיב טוען שיש לבטל את הצו ולאפשר לו לממש את נכס המקרקעין. 23. הסעדים הזמניים ככלל וצו המניעה הזמני בפרט, מבטיחים שמירה על מצב נתון שיאפשר מימושו של פסק דין פוטנציאלי לטובת התובע, לכשיינתן כזה - אם יינתן. אילו הם מעין תרופות חירום שנועדו לאפשר לתובע לממש את הסעדים הסופיים המבוקשים על ידו, בהליך בו פתח. 24. במקרה שלפנינו, פתחו המבקשים בהליך של המרצת פתיחה - במסגרתו מבקשים הם פסק דין הצהרתי הקובע כי טרם הגיע המועד למימוש המשכנתה שנרשמה על נכס המקרקעין. אי לכך, נתבקש צו המניעה, שכן אם ימומש בינתיים נכס המקרקעין, יסוכל ההליך בו פתחו המבקשים. 25. בטרם יחליט בית המשפט האם יש להותיר את צו המניעה הזמני על כנו, עליו לבחון כמה פרמטרים: ראשית, יש לבחון האם יש סיכוי להמרצת הפתיחה שהגישו המבקשים ובענייננו, האם יתן בית המשפט סעד הצהרתי כי טרם הגיע המועד למימוש המשכנתה על נכס המקרקעין. ראינו שלטענה זו לא הניחו המבקשים תשתית ראייתית, כנדרש בתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: "אם שוכנע [בית המשפט], על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה". שנית, יש לבחון מתי ככלל יכול נושה, ובענייננו - המשיב, לממש נכס המשועבד לטובתו. סעיף 1 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 קובע כדלהלן: "מהות המשכון (א) משכון הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב; הוא מזכה את הנושה להיפרע מן המשכון אם לא סולק החיוב. (ב) הערובה יכול שתהיה לחיוב כולו או מקצתו, קיים או עתיד לבוא, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב". משכנתה הנה משכון נכס מקרקעין. חוק המשכון קובע מפורשות כי אם לא יסולק החיוב, זכאי הנושה להיפרע מן המשכון. המשיב זכאי למימוש המשכנתה מאחר שעל-פי ההסכמים שנערכו בין המשיב לבין המבקשים הפרו המבקשים את הסכם המשכון כאשר לא סילקו חיובים כספיים במועדם. לפיכך, יכול המשיב לממש את המשכנתה על הנכס על-פי צו ראש ההוצאה לפועל (סעיף 90 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969; סעיף 18 לחוק המשכון). המשיב פעל אפוא כדין, כאשר פנה לראש ההוצאה לפועל וביקש לממש את המשכנתה, שכן המבקשים לא קיימו את חיוביהם מזה זמן רב. 26. המבקשים מוסיפים וטוענים כי אם ימכור המשיב את הנכס בתקופה זו, כאשר המשק מצוי בשפל, יקבל בעבורו מחיר נמוך מערכו האמיתי, כך שמכירתו תיעשה במחיר הפסד. טענה זו יש לדחות. אין זה מתפקידו של המשיב לבדוק האם מימוש נכסים ייעשה במחירי הפסד ובמיוחד בתקופה קשה כזו. בנוסף, אין לדעת מתי יתאושש המשק ומתי ניתן יהא למכור את הנכס בשוויו ה"אמיתי". יתרה מזו, הנכס לא יימכר בטרם תוגש לראש ההוצאה לפועל הערכת שמאי (תקנות 65 ו-101(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979). לא זו אף זו, המבקש לא צירף לבקשתו הערכת שמאי שלפיה ערך הנכס עולה בהרבה על סכום החוב. 27. יתר על כן, טוענים המבקשים, מימוש נכס המקרקעין יקנה למשיב סכומי כסף גדולים יותר מאילו שחייבים הם עצמם למשיב. גם טענה זו יש לדחות, שכן זהו הנכס שהפקידו המבקשים כערובה לתשלום חובם וזהו הנכס שיש בידי המשיב לממש. אם יוותרו עודפי כספים הם יועברו בתום המימוש לידי המבקשים (סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967). שיהוי 28. יש לבחון טענת השיהוי בזהירות מאחר שטענה זו נועלת את שעריו של בית המשפט בפני מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית. חשוב לזכור, בהקשר זה, כי זכות הגישה לערכאות הנה זכות חוקתית (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, עמ' 26-29 (תשנ"ט-1999)). עמדה על כך השופטת פרוקצ'יה בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 445: "טענת שיהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות היא טענה קשה ברבדים שונים. מעצם טיבה היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת התיישנות שנקבעה בדין על דרך קיצורה העשויה לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת ההתיישנות המוכרת בחוק. היא משנה את נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות התובע לבין ההגנה על זכויות הנתבע, וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלתה מרחיבה את מניעת הגישה של בעל דין לערכאות מעבר למה שהציבו כללי ההתיישנות, והיא יוצרת מחסום נוסף לזכות גישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם. קבלת טענת השיהוי בתוך תקופת ההתיישנות עלולה להמריץ תובע להגיש את תביעתו לערכאות ולהרתיעו מחיפוש אחר פתרונות חלופיים למחלוקת מחוץ לערכאות המשפט. מבחינה זו היא עשויה לעמוד בסתירה לאינטרס הציבורי המבקש לקדם פנייה לנתיבים חלופיים לפתרון סכסוכים. קבלת טענת שיהוי משפיעה על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים למחלוקת והיא חוסמת את דרכם להוכיח את זכותם לסעד משפטי על פגיעה בזכויותיהם, ובכלל זה פגיעה בזכויות יסוד מהותיות. נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שיהוי, התנאים לקבלתה הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות, וקו זה מאפיין את הפסיקה בנושא זה לאורך שנים". 29. איחור בהגשת התובענה, הוא כשלעצמו, אינו יכול להעיד שהתובע ויתר על זכות תביעתו. השתהות במתחם תקופת ההתיישנות הנה מזכותו של המתדיין והיא אף עשויה לעיתים לשמש אמצעי חשוב לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות. לעומת זאת, כאשר מדובר בסעד זמני, ניתן משקל לזריזות פנייתו של מבקש הסעד לבית המשפט, וזאת מאחר שהשיקולים העומדים ביסוד העמדה שאין לקבל טענת שיהוי אלא בנסיבות חריגות, אינם עומדים במקרה של בקשה לסעדים זמניים. סעד זמני אינו "חותך" את זכויות בעלי הדין, אך לעתים עשויה החלטה בבקשה להכריע את הכף בזכויות הצדדים. אשר על כן, סעד זמני יינתן רק אם הצביע המבקש על נסיבות יוצאות דופן המצדיקות היעתרות לבקשה (ש' לוין, שם, עמ' 159-160). במסגרת זו ישקול בית המשפט את טענת השיהוי, שכן מי שסבור כי הוא זקוק לסעד זמני כדי לשמור על המצב הקיים, מן הראוי שיזדרז ויפנה לבית המשפט, ואם שקט על שמריו - אות וראייה היא כי הסעד הזמני לא היה לו חשוב דיו (רע"א 3932/04 מזרחי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פורסם באתר המשפטי נבו; ע"א 3626/04 בולוס נ' בלס, כונס נכסים, פורסם באתר המשפטי נבו; רע"א 3626/04 עודה נ' דר' זרייק, פורסם באתר המשפטי נבו; רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 445). כאשר נטענת טענת שיהוי יש לבחון האם השלימו המבקשים עם המצב הקיים כך שיש לראותם כמי שזנחו את תביעתם (שיהוי סובייקטיבי). בחינה אחרת היא האם שונה מצבם של המשיבים לרעה והאם נובע השינוי האמור מהתנהגות בלתי נאותה של המבקשים (שיהוי אובייקטיבי) (ע"א 6805/99 שם, עמ' 446-447). הנטל להוכיח טענה זו הוא על המשיב. 30. במקרה זה ידעו המבקשים על ההליכים למימוש הנכס עוד מחודש אוגוסט 2003, אך לא עשו מאומה. רק כאשר חשו כי חרב חדה מונחת על צווארם, הגישו את הבקשה. במחדליהם של המבקשים לפעול התקיים הן שיהוי סובייקטיבי והן שיהוי אובייקטיבי. העלמת עובדות 31. ברע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 443, נאמר: "העיון בקורות ההליך שלפנינו מעלה כי בבקשתם לקבלת סעדים זמניים הפרו המבקשים את חובתם לנהוג בתום-לב בהליך הדיוני. בצדק ציין השופט המלומד, שאילו הקפידו המבקשים במילוי חובתם להביא לידיעת בית-המשפט במסגרת הבקשה את כל העובדות והמסמכים העשויים להידרש להכרעה, קרוב להניח כי בית-המשפט לא היה מזכה אותם בסעדים שנתבקשו בלי לזמן דיון בבקשה במעמד שני הצדדים. אין צריך לומר כי ביצוע הצווים שהושגו על-ידי המבקשים במעמד צד אחד גרם נזק למשיבים, וקשה להלום שהמבקשים לא יכלו לצפות מראש תוצאה זו. מן הטעמים שנתבארו היווה מהלכם הבלתי ראוי של המבקשים שיקול מרכזי שבית-המשפט המחוזי היה רשאי לייחס לו משקל רב בגיבוש החלטתו לדחות את בקשתם". ברע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים 1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168, נאמר: "אך מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט. השאלה אם הייתה העלמת עובדות אם לאו צריכה להישקל מנקודת המוצא של יום הגשת הבקשה, ואין לפסוק בה בדיעבד על יסוד ניתוח מדוקדק של העובדות וההלכות המשפטיות". (ראו גם תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). 32. המבקשים פעלו בחוסר תום לב בכך שהשהו פנייתם לבית המשפט ובכך שהעלימו בבקשתם את העובדה שהפרו באופן שיטתי את התחייבויותיהם למשיב משלהי שנת 1998 שבכל הפרה והפרה הסכים המשיב לחתום עמם על חוזים חדשים ולפרוס את חובותיהם עד שקצה נפשו בהתנהגותם של המבקשים והוא הגיש את הבקשה למימוש הנכס. גם את המסמך החשוב, המכתב מיום 13.2.04, לא טרחו המבקשים לצרף. די היה רק בנימוקים אלה, של העלמת עובדות ושל שיהוי כדי לדחות את הבקשה. סיכומו של דבר 33. המבקשים לא הוכיחו לכאורה, כי בידם זכות שלא לממש את הנכס. הם השתהו בפנייתם לבית המשפט והעלימו פרטים מהותיים בבקשתם. בנסיבות אלה יש לבטל את צו המניעה הזמני ולאפשר למשיב להמשיך בהליכי מימוש המשכנתה. 34. צו המניעה מתבטל. מאחר שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב, תוך העלמת פרטים מהותיים ובשיהוי ניכר, אני מחייב את המבקשים לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪, בצירוף מע"מ. צו מניעה זמנימקרקעיןמימוש דירה / נכסצוויםצו מניעה