א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 26.5.04 של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב (כב' השופט חאג' יחיא) אשר חייב את המבקשות בתשלום סכום של 17,800 ₪, בגין רשלנותן של המבקשות באיתור ליקויים ברכבה של המשיבה. ב. ביום 2.1.05 החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ג. עיקרי העובדות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: המשיבה, אשר ביקשה לרכוש רכב משומש, פנתה ביום 22.1.02 למכון בדיקה המנוהל על ידי המערערת 2, קומפיוטסט אוטו סנטר ושות', בנס ציונה (להלן: "מכון הבדיקה בנס ציונה" או "המערערת 2") לבדיקת הרכב ואיתור הליקויים בו. בסיום בדיקת המערערת 2, הונפק למשיבה, "טופס סיכום אחיד" מס' 4801-30 (להלן: "טופס הבדיקה"). בטופס הבדיקה צויין כדלהלן: "ליקויים בעלי משמעות שולית: חלקי מרכב : לא מקורי. ליקויים בעלי משמעות נמוכה: מרכב: סימני תאונה לפנים סימני תאונה דופן ימין סימני מילוי חומר תיקוני מרכב:תקוני מרכב וצבע מעיכות/מעוך" לפיכך, טענה המשיבה בבית משפט קמא, רכשה את הרכב בתמורה למחיר המחירון שלו, באותה עת, ושילמה תמורתו סכום של 75,000 ₪. המשיבה טענה בבית משפט קמא, כי בסמוך לאחר רכישת הרכב, הבחינה בתקלות חוזרות ונשנות ברכבה. רק כחלוף שלושה חודשים, כך טענה המשיבה בבית משפט קמא, הובררה סיבת התקלות, שמקורן בנזק קשה שנגרם למכונית בעקבות תאונה. בבדיקה שערכה המשיבה, בהתייעצות עם מומחה רכב מטעמה, מר אפרים מוהר, שמאי רכב במקצועו, במכון הבדיקה של המערערות בת"א (להלן: "מכון הבדיקה בת"א"), נמצא כי לשילדת הרכב הליקויים הבאים: "ליקויים בעלי משמעות גבוהה: סימני פגיעה קורת אורך (שילדה) מעיכות/מעוך (שילדה) מרכב : סימני תאונה לפנים סימני תאונה דופן שמאל נזק בתא מנוע חלקי מרכב : לא מקורי הלחמות/חיבורים לא מקוריים סימני מילוי חומר תיקוני מרכב : מעיכות/מעוך צד ימין פגום מצב פנימי : מראות פנימי / חיצוני" המשיבה צירפה לכתב תביעתה בבית משפט קמא, את חוות דעתו של השמאי מר מוהר, ממנה עלה כי שוויו של הרכב בשל הליקויים הנוספים שהתגלו בו, מגיע לסכום של 60,000 ₪ בלבד. לפיכך, תבעה המשיבה מהמערערות, בבית משפט קמא, תשלום סכום של 15,000 ₪, ששילמה לטענתה, ביתר, תמורת הרכב וכן תבעה את עלות ביצוע התיקונים ברכבה, סכום של 17,638 ₪. מטעמי סמכות, העמידה המשיבה את תביעתה בביהמ"ש לתביעות קטנות בגובה סמכותו דאז, על סך 16,700 ₪. המערערת 1 טענה בבית המשפט קמא כי אין זהות בין המערערת 1 והמערערת 2, ואין לייחס לה את רשלנותה של המערערת 2, ככל שזאת תוכח בפני בית המשפט קמא. המערערת 2 טענה כי ממצאי הבדיקה בשתי הבדיקות זהים, למעשה, וההבדלים בין הבדיקות נעוצים בפרשנות שיש ליתן לכל בדיקה ובדיקה. כן טענה המערערת 2, כי המשיבה קיבלה לידיה את תוצאות הבדיקה כמות שהן (AS IS), וכל שימוש שעשתה, ככל שעשתה, בתוצאות אלה, הינו על אחריותה הבלעדית. טענה נוספת שהעלתה המערערת 2 בפני בית המשפט קמא, ענינה חלות הוראות חוק חוזה קבלנות, מכוחו, טענה המערערת, היה על המשיבה לפנות אליה מיד לאחר גילוי הליקויים, לשם תיקונם. בית משפט קמא מצא כי הבדיקה שנערכה במכון הבדיקה בנס ציונה, היתה רשלנית, בין השאר לאור עדותו של המומחה מטעם המשיבה, מר אפרים מוהר, לפיה: "את הפגמים שלא נזכרו בדוח נס ציונה, חצי בוחן היה יכול ל גלותם" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון בפני בית משפט קמא מיום 15.6.03) כן דחה בית משפט קמא את טענת המערערת 2 לפיה ממצאי הבדיקה שנערכה על ידי מכון הבדיקה מנס ציונה מספקים, וכי על המשיבה היה להיות זהירה ברכישת הרכב. בית משפט קמא קבע כי: "למקרא ממצאי הבדיקה שנעשתה בנס ציונה על פי הדוח המסכם, איני סבור כי אדם בר רעת (צ"ל בר דעת - י.ש.) רגיל שאינו מצוי בעסקי מכוניות ומוסכים, יכול היה להבין ממצאים אלו כי הרכב עבר תאונה, אשר גרמה להורדתו מהכביש" (עמ' 6 לפסק הדין) בית משפט קמא, זקף לחובת המערערות, את העובדה שלא הובאה כל ראיה מטעמן למניעה כלשהי לגילוי הליקויים, כמו גם לענין אופן עריכת הבדיקות, שהיו כל כולן, בידיעתן הבלעדית של המערערות. בית משפט קמא קבע כי: "הפניה אל המכון והסכמת המכון לבצע את הבדיקה, מקימה הסכם בין הצדדים לפיו מקבל עליו המכון לבצע את הבדיקה, ולהעמיד את הרוכש על מצבו האמיתי של הרכב. ... המכון מעביר לרוכש הרכב את המסר כי יבצע את הבדיקה במהימנות, ברמה שתגלה, במידת האפשר, את הכל, או לפחות, את המירב האפשרי על מצבו של הרכב, והרוכש שם את מבטחו במכון. יש על המכון חובת מהימנות וזהירות כלפי הרוכש, ועל המכון להוכיח כי הוא אכן קיים את חובתו במלוא המהימנות והמקצועיות". (עמ' 8 לפסק הדין) בית משפט קמא חייב את המערערות, יחדיו, בפיצוי המשיבה בגין הנזקים שנגרמו לה. בית משפט קמא קבע כי מן הראוי לחייב גם את המערערת מס' 1, שכן המערערת מס' 1 "לא חזרה על טענה זו בסיכומיה בפני, הסיכומים הוגשו בשם שתי הנתבעות, ומזהות השמות ניתן להבין כי שתי הנתבעות, חד המה" (עמ' 11 לפסק הדין). ד. עיקרי הטענות בערעור טענה ראשונה שבפי המערערת 1 נוגעת לחיובה שלה, בשונה מחיובה של המערערת 2, בגין הבדיקה שנערכה במכון הבדיקה בנס ציונה. טוענת המערערת 1 כי בית משפט קמא טעה בהתעלמו מסעיפים 58- 62 בעמ' 11 לסיכומי המערערות, שם נטענה, בשנית ובמפורט, הטענה לפיה מדובר בשתי נתבעות נפרדות, בעלות יישות משפטית נפרדת. עוד טוענות המערערות, בהמשך לטענתן בפני בית משפט קמא, כי מהות ההבדלים בין שתי הבדיקות נעוצה אך ורק בפרשנות שניתנה לבדיקות אלה, ולא לממצאים העובדתיים. המערערות טוענות כי טעה בית משפט קמא בקביעת רשלנות בביצוע הבדיקה במכון הבדיקה בנס ציונה, לאור הזהות הקיימת, לטענתן, בין הבדיקות השונות. המערערות טוענות כי למעט מעיכה קלה בקורת האורך, אותרו כל הליקויים ברכב, עוד במהלך הבדיקה במכון הבדיקה בנס ציונה. טענה נוספת שהעלו המערערות עניינה תנאיי כתב האחריות, עליו חתמה המשיבה, המסייגים את אחריותן של המערערות, רק לאיתור הליקויים, ומחריגות כל אחריות לענין משמעותם. המערערות חזרו על טענתן לפיה, שלושת החודשים שחלפו בין שתי הבדיקות מנתקות את הקשר הסיבתי בין התקלות החוזרות ונשנות ברכב ובין הבדיקה במכון הבדיקה בנס ציונה. כך גם, טענו המערערות כנגד קיומו של קשר סיבתי בין ביצוע הבדיקה ובין רכישת המכונית. זאת, בנוסף, לטענתן כי לאור הוראות חוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות") היה על המשיבה לפנות אל המערערת לתיקון הליקויים, מיד לאחר גילויים. טענה נוספת שבפי המערערות נוגעת 'להסתכנותה מרצון' של המשיבה, אשר ידעה כי היא רוכשת מכונית שעברה תאונה, אך לא טרחה לבדוק במוסך מוסמך, את משמעות הליקויים שהתגלו ברכב וחומרתם. לטענת המשיבה, צדק בית משפט קמא בקביעותיו. המשיבה טוענת כי לאור העובדה שטופסי הבדיקות הכילו רק את השם "קומפיוטסט", הרי שאין כל ראיה לאבחנה הנטענת בין שתי המערערות. לענין זה, טוענת המשיבה, כי התגובה שהתקבלה בגין מכתבה למערערת 2, נשאה את שמה של המערערת 1. המשיבה הוסיפה וטענה כי לא הובאה כל ראיה התומכת בטענת חוסר היריבות בין המשיבה, ובין המערערת 1. זאת ועוד, טוענת המשיבה, כי על פי הוראות סעיף 15 רישא לפקודת השותפויות [נוסח חדש], הרי ש"פעולה או תעודה הנוגעת לעסקי השותפות שנעשתה או נערכה בידי אדם מורשה לכך, בשם השותפות או בדרך אחרת המראה כוונה לחייב את השותפות, בין שהאדם השותף ובין אם לאו - יחייבו את השותפות ואת כל השותפים". לפיכך, טוענת המשיבה, חבה המערערת 1, כמו כל השותפים האחרים, בגין מעשיה של השותפות. המשיבה טענה כי התנאי האחיד המופיע בטופס הבדיקה, אין בו כדי לשלול את חובת האחריות והזהירות, שבהם חבות המערערות, כלפי כל קונה רכב פוטנציאלי, המבקש להסתמך על תוצאות הבדיקה שנערכו על ידן. כן טענה המשיבה כי משקבע בית משפט קמא קביעות עובדתיות, לאחר ששקל את הראיות ולאחר שמיעת עדויותיהם של השמאים השונים, אין כל מקום להתערב בממצאים עובדתיים, שקבע בית משפט קמא, במסגרת הליך הערעור. אשר לטענה בדבר חלות הוראות חוק חוזה קבלנות, טענה המשיבה כי מאחר שהמדובר בליקוי המתייחס לאופן הבדיקה שנערכה לרכב, הרי שלא היתה כל אפשרות לתיקון הליקוי לאחר קניית הרכב. המשיבה טוענת כי נהגה ככל אדם סביר, אשר מבקש להסתמך על תוצאות בדיקת ליקויים שעורך מכון בדיקה לרכב, ואין כל מקום לקבוע רשלנות תורמת, הסתכנות מרצון, או אי קיום חובת הקטנת הנזק, בגין העובדה שהמשיבה רכשה את הרכב, חרף הליקויים שנתגלו בו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי רכשה את הרכב רק בגלל תוצאות הבדיקה שערך מכון הבדיקה בנס ציונה, שלא הצביעו, לטענתה, על ליקויים בעלי משמעות גבוהה. ה. דיון דין הערעור להדחות. שתיים הן הסוגיות העיקריות הדרושות לענייננו. האחת, נוגעת לשאלת חבותה של המערערת 1 בגין מעשיה של המערערת 2. השניה, נוגעת לשאלת היקף אחריותן של המערערות, דרך כלל, לרכישות רכב, שבוצעו בהסתמך על בדיקות שנערכו אצלן, לאור תנית ההחרגה בכתב האחריות. נראה לי, כי לאור נסיבותיו הספציפיות של ענייננו, הדין עם המשיבה, בהתייחס לשתי הסוגיות. המערערת 1 הינה אחת השותפות בשותפות המוגבלת, המערערת 2. במובחן מאישיותן המשפטית הנפרדת של חברות, הרי שתאגידים נוספים, דוגמת המערערת, שהיא שותפות מוגבלת, אינם כוללים בהגדרתן, את מסך ההתאגדות, המבחין בינם ובין השותפים בהם. העדרו של מסך ההתאגדות, פועל לעיתים לטובת השותפים, כמו לדוגמא לענין קיזוז הוצאות השותפות כהוצאות השותפים, לענין הוראות המס, ולעיתים, לחובת השותפים, כבענייננו. לפיכך, ברור הוא, כי המערערת 1 חבה בגין הפעולות שביצעה המערערת 2, מכח היותה אחת השותפות במערערת 2, בהתאם להוראות פקודת השותפויות [נוסח חדש]. מכאן, שיש לדחות את ערעורה של המערערת 1 בענין זה. אשר להיקף תוקפה של תנית ההגבלה הקיימת בכתב האחריות, הרי שזו קובעת כדלקמן: "הממצאים המחייבים את מכון הבדיקה הינם הממצאים המופיעים בכתב בטופס הסיכום בכפוף לתוצאות הבדיקה. משמעות הליקויים, חומרתם והערכת מחיר לתיקון, יש לקבל ממוסך מורשה ובאחריות קונה הרכב." נראה לי כי אחריותן של המערערות חלה בענייננו, חרף הוראותיה של תניה זו. כמפורט לעיל, קיים שוני בליקויים שנמצאו בבדיקות השונות. בעוד שבבדיקה שנערכה במכון הבדיקה בנס ציונה, לא נמצאו כלל "ליקויים בעלי משמעות גבוהה" הרי שאין כל חולק כי בבדיקה שנערכה במכון הבדיקה בת"א, נמצאו ליקויים משמעותיים. כך גם, נראה לי, כי אין חולק שליקויים בעלי משמעות גבוהה, מטבע הדברים, ישפיעו השפעה ניכרת, על החלטתו של אדם סביר, האם לרכוש רכב אם לאו, כמו גם, האם לפנות לקבלת הערכה ממוסך מורשה לענין משמעות הליקויים. בנסיבות ענייננו, דומה כי עולה בבירור, אחריותן של המערערות, שלא איתרו במהלך הבדיקה שנערכה במכון הבדיקה בנס ציונה, את הליקויים בעלי המשמעות הגבוהה. אכן, התקלות אשר הביאו את המשיבה לתבוע, מלכתחילה, את המערערות, אינן זהות לליקויים בעלי המשמעות הגבוהה שנמצאו בבדיקה שנערכה במכון הבדיקה בת"א. אולם, נראה, כי ציון ליקויים מעין אלו, היו ממריצים את המשיבה לבחון את תקינות הרכב כראוי, שכן הם מצביעים, מעצם טיבם וטבעם, על בעיה חמורה בתקינות הרכב. מטעם זה, גם לא מצאתי כל ממש בטענת המערערות בדבר העדרו של קשר סיבתי בין עריכת הבדיקה במכון הבדיקה בנס ציונה ובין רכישת הרכב. אין כל ספק, כי בדיקת הרכב בוצעה על ידי המשיבה לשם רכישת הרכב, וכי תוצאות הבדיקה, שלא הצביעו על ליקוי משמעותי ברכב, השפיעו, מטבע הדברים, על החלטתה של המשיבה, לרכוש את הרכב. בשולי הדברים, ראוי לחזור על ההלכה הידועה, לפיה, בית משפט שלערעור לא יתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, אשר בחן את הראיות ושמע את העדויות מטעם בעלי הדין, ו"'לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין...'" (ע"א 640/85 קופר ואח' נ' איגוד המוסכים בישראל ואח', בעמ' 598; צוטט בהסכמה בענין ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פד"י נב (2) 582 594). מטעם זה, לא מצאתי להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, ולא מצאתי כל עילה מן הדין להתערב במסקנותיו המשפטיות. ו. סוף דבר הערעור נדחה. המערערות ישאו, יחד ולחוד, בהוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6000 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל. הפקדון שהופקד בקופת בית המשפט, יועבר לידי ב"כ המשיבה עו"ד פסי, על חשבון ההוצאות. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים. ניתן היום כ"ז באדר, תשס"ו (27 במרץ 2006) בהעדר הצדדים. י' שטופמן, שופטת פרוטוקול דיוןרשות ערעור (בזכות או ברשות)מסמכיםפרוטוקולתביעות קטנותערעור