תביעה לביטול פסק דין; קרי, 'משפט חוזר' אזרחי 1. מדובר בפסק דין שניתן בבית משפט זה (כב' השופטת מרים מזרחי) בת.א. (י-ם) 7195/95 ביום 22.11.99. ידיעות תקשורת בע"מ תובעת לבטלו מכיוון שהושג, לשיטתה, בתרמית; ומכיוון שלאחרונה נתגלו ראיות חדשות. הנתבע, פרופ' משה צימרמן, מבקש למחוק את התביעה לביטול פסק הדין, או לדחותה, על הסף. פסק הדין בת.א. (י-ם) 7195/95 אלי שני ואח' נ' משה צימרמן נ' ידיעות תקשורת בע"מ 2. ביום 28.4.95 פורסמה כתבה במקומון ירושלים, ובה יוחסו למשה צימרמן - פרופסור להיסטוריה גרמנית, המתמחה בהיסטוריה של הרייך השלישי - דברים אלה: "הרי כבר היום, ואני מתייחס לתהליך שרק צובר תאוצה, יש מגזר שלם בחברה הישראלית, שללא היסוס אני קובע שהוא העתק של הנאצים. תראה את ילדי חברון, הם בדיוק כמו נוער היטלר. מנפחים להם מגיל אפס את השכל על ערבים רעים, על אנטישמיות, על איך כולם נגדנו. הופכים אותם לפרנואידים בני גזע עליון, בדיוק כמו נוער היטלר". 3. מספר מילדי חברון, בני משפחת שני, הגישו תביעת לשון הרע נגד פרופ' צימרמן. זה, מצידו, הגיש הודעת צד ג' נגד ידיעות תקשורת בע"מ, בטענה כי לא אמר כדברים הנ"ל שיוחסו לו בכתבה; וכי הופר הסכם שנעשה עימו לפיו תובא הכתבה לעיונו, טרם פירסומה. מטעמו של צימרמן העיד מר יורגן הורגרפה, שהיה אז, ועודנו, עיתונאי בעיתון הגרמני דר שפיגל. הורגרפה העיד על כך שהסכם כפי שנטען על-ידי צימרמן בין עיתון לבין מרואיין, נעשה בתקשורת כדבר שבשיגרה, וכי יש לכבּדו. בפסק הדין קבעה כב' השופטת מרים מזרחי, כי לא הוּכח שצימרמן אכן אמר את אשר יוחס לו בכתבה; וכי הופר ההסכם שנעשה עם צימרמן, בכך שהכתבה לא הובאה לעיונו עובר לפירסומה. התביעה נדחתה. הראיות החדשות והתרמית 4. בימים אלה, מתקיים הליך משפטי אחר, תובענה של צימרמן נגד עיתון הארץ. לטענת ידיעות תקשורת בע"מ, במסגרת ההיערכות של עיתון הארץ לקראת אותו הליך, נתגלו שתי כתבות בעיתון דר שפיגל מפרי עטו של הורגרפה הנזכר, בהן הוא-עצמו מייחס לצימרמן במפורש, אותן האמירות שיוחסו לצימרמן בכתבה הנ"ל במקומון ירושלים. קרי, "ילדי חברון הם בדיוק כמו נוער היטלר". 5. בכתבה מיום 11.9.95 כתב הורגרפה: "הם מתנהגים 'כמו ההיטלר יוגנד', אמר פרופסור משה צימרמן, שמלמד היסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית בירושלים". ובכתבה מיום 13.11.95 כתב: "משה צימרמן, פרופסור להיסטוריה גרמנית בירושלים, הביע למשל את דעתו על צאצאי המתנחלים הקיצוניים בחברון: 'כמו ההיטלר יוגנד'". (התרגום לעברית - אינו נקי מספיקות - על-פי כתב התביעה). 6. לטענת ידיעות תקשורת בע"מ, ברור שצימרמן "עשה יד אחת עם מר הורגרפה והעלים מבית המשפט ומהמבקשת [ידיעות תקשורת בע"מ] את המידע הכל כך קריטי וחיוני, לפיו אפילו העד מטעמו מייחס לו את אותן האמירות שהובאו בכתבה ... המגמתיות בעדותו של מר הורגרפה, המתעלמת לחלוטין מכל התייחסות לאמירות שאמר המשיב [צימרמן] ושאותן כתב וציטט מפי המשיב [צימרמן] - בולטת וזועקת לשמיים" (סעיף 9 לכתב התביעה); "עדותו 'בושלה' ונמסרה באופן מגמתי מאוד בניסיון לסייע למשיב [צימרמן] והיא מעוּותת מכל זוית ראיה... עדותו המודרכת והמגמתית, חלק מריקמת הכזב שביקש המשיב [צימרמן] לכפות על בית המשפט, עסקה רק בהסכם ולא בתכני הראיון" (סעיף 13 לכתב התביעה). 7. מכאן התביעה כי לשם בירור האמת, יש לבטל את פסק הדין, ולדון בעניינו מחדש לאחר הגשת שתי הכתבות הנ"ל. ב"כ המלומדים של ידיעות תקשורת בע"מ, אינם מתעלמים מן הכלל בדבר סופיות הדיון, אלא שהם מבקשים להעדיף על פניו את הכלל בדבר חשיפת האמת ועשיית משפט צדק. הבקשה למחיקת התביעה, או לדחייתה, על הסף 8. לא אדרש למכלול הטענות שטען פרופ' צימרמן להגנתו, בכתב ההגנה. אדרש אליהן, ככל שבאו לידי ביטוי בבקשה שהגיש צימרמן למחיקת התביעה, או לדחייתה, על הסף. זו הבקשה העומדת להכרעה בשלב זה, ואֵלו עיקרי נימוקיה: התביעה הנדונה חסרת-עילה; אין מדובר בתרמית; ה'ראיות' החדשות לאו ראיות הן; אין בהן כדי לתמוך בטענות ידיעות תקשורת בע"מ; אין בהן כדי לשנות את תוצאת פסק הדין שביטולו מתבקש. 9. צימרמן קובל על אופן הילוכה של ידיעות תקשורת בע"מ, בהסתירהּ בתביעתה זו את דבר קיומה של תביעה נגדית שהגיש צימרמן נגדה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 2313/00); ואת החלטת כב' השופטת ענת ברון לדחות את בקשת ידיעות תקשורת בע"מ לעכב את הדיון שם עד להכרעה בתובענה דנן. בין שאר דבריה, אמרה כב' השופטת ברון: "עיון בתובענה החדשה [התובענה דנן], מחד גיסא, ובפסק הדין [שביטולו מתבקש] מאידך גיסא, מעלה ספק רב בסיכויי התובענה החדשה. הן מהטעם שנראה לכאורה, כי מדובר בראיות שהיו בהישג ידה של הנתבעת [התובעת כאן] עוד בעת שהתבררה התביעה נשוא פסק הדין והן מהטעם שנראה לכאורה, שאין בראיות לגופן כדי לשנות מפסק הדין, גם לו הותרו בהגשה" (ההחלטה מיום 22.5.03 צורפה כנספח 5 לבקשת צימרמן; התוספות בסוגריים, שלי - נ' ס'). 10. ב"כ המלומד של צימרמן מדגיש בטיעונו כי פסק הדין שביטולו מתבקש כעת, ניתן לאחר דיון שארך כ - 4 שנים, 10 ישיבות של הוכחות, 9 עדים, עשרות מוצגים, ופרוטוקול המשתרע על פני מאות עמודים. עדותו של הורגרפה התייחסה לעניין אחד בלבד, והוא, הנוהַג בתקשורת, בדר שפיגל, ובמגעיו עם צימרמן, לגבי דרישתו של מרואיין לאשר ציטוטים מדבריו לפני פירסום הראיון עימו. בפסק הדין אשר קיבל את טענותיו של צימרמן על הפרת ההסכם עימו ועל כך שדברים שיוחסו לו, לא נאמרו על ידו, ניתן משקל מועט וזניח לעדותו של הורגרפה. עדותו הוזכרה פעמיים בלבד בפסק הדין, וכדרך אגב. פסק הדין מבוסס על ניתוח עדויות עדי ידיעות תקשורת בע"מ, ובמיוחד זו של הכתב אביחי נודל. 11. צימרמן טוען כי כל תכליתה של התובענה דנן הינה לעכב את הליכי תביעתו-שלו בת.א. 2313/00 הנ"ל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. עניינה של התביעה שם - לצווי עשה ולפיצויים בסך של 1.2 מיליון ₪ - בסידרת פירסומים אשר גינו את צימרמן בעקבות הדברים שיוחסו לו בכתבה נשוא פסק הדין בת.א. (י-ם) 7195/95 שביטולו מתבקש כאן. בהחלטה בבש"א 29222/00 במסגרת ת.א. 2313/00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו החליטה כב' השופטת שרה ברוש על קיומו של השתק פלוגתא, קרי, כי ידיעות תקשורת בע"מ מושתקת מלטעון טענות מסויימות בכתב ההגנה לאור פסק הדין החלוט בת.א. (י-ם) 7195/95. על-פי ההחלטה, מנועה ידיעות תקשורת בע"מ מלטעון בת.א. 2313/00 נגד המימצאים שנקבעו בת.א. (י-ם) 7195/95 על הפרת ההסכם שנעשה בשעתו עם צימרמן ועל כך שיוחסו לו בכתבה דברים שלא אַמֲרָם. 12. עתה, טוען ב"כ המלומד של צימרמן, משהבינה ידיעות תקשורת בע"מ "כי כלתה עליה הרעה וכי נסתמו כל דרכי ההתחמקות ומשיכת ההליכים, 'גילתה' לפתע... את 'הראיות החדשות'... והגישה את התביעה שכל מטרתה אינה אלא להביא לדחייה נוספת של ההליכים בת.א. 2313/00" (סעיף 13 לבקשה). אכן, סמוך לאחר הגשת התובענה דנן, ביקשה ידיעות תקשורת בע"מ לעכב את הדיון בת.א. (ת"א-יפו) 2313/00 עד למתן פסק דין כאן. כאמור, בהחלטתה הנ"ל מיום 22.5.03 דחתה כב' השופטת ענת ברון את הבקשה. 13. צימרמן טוען כי יש לדחות את התביעה שהינה לסעד מן היושר, על הסף, באשר ידיעות תקשורת בע"מ לא באה בידיים נקיות, לא חשפה את כל העובדות הצריכות לעניין, וניסתה לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט. 'משפט חוזר' אזרחי 14. "בעניין פלילי שנפסק בו סופית ניתן לקיים משפט חוזר בעילות שנקבעו בחוק ובדרך שנקבעה לפי חוק" (סעיף 19 לחוק יסוד: השפיטה; ההדגשה שלי - נ' ס'). לכאורה, מכלל ההן שלגבי עניין פלילי, אמורים היינו ללמוד על הלאו שלגבי עניין אזרחי; הסדר שלילי. יש טעם ב'סופיות-דיון' חזקה ואיתנה בדין האזרחי, יותר מאשר בדין הפלילי, שבו גובר משקלו של ה'צדק'. המאפיינים המיוחדים של הדין הפלילי; ההקפדה המוכרחת, מחמת כבוד האדם וחירותו, על מניעת הפללה שאינה מוצדקת; והעיגון החוקתי המיוחד בחוק יסוד: השפיטה; כל אלה, מחייבים לכאורה את המסקנה בדבר העדר 'משפט חוזר' בדין האזרחי. אך מסתבר שלא כך: "בעקבות פסיקה אנגלית נקבע שלבית משפט בישראל סמכות טבועה לבטל פסק סופי בנסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית-דין" גם בהליכים אזרחיים [ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט - 1999), 213]. 15. בית המשפט העליון היתווה את התנאים לקיומו של 'משפט חוזר' בעניין אזרחי. מדובר בעיקר כשפסק הדין הושג במירמה, או כשנתגלו ראיות חדשות [ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ ואח', תק-על 2003 (2), 233; דנ"א 79/01 עין גב - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח' נ' מקורות חברת מים בע"מ ואח', דינים-עליון כרך ס, 668; ואסמכתאות נוספות שצויינו בהחלטות הללו]. 16. הרציונל לקיומו של 'משפט חוזר' אזרחי הינו, כי מחמת תרמית, שוב לא יהיה זה מוצדק להחיל את הכלל בדבר מעשה-בית-דין. משנמצא בדיעבד כי לא היה לו, לבעל-הדין, יומו בבית המשפט מלכתחילה, ראוי וצודק לבטל את פסק הדין [ראו והשוו: נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א-1991) 598-610]. כך לא ייהנה בעל-הדין הרמאי מפרי-רמייתו; בעל-הדין התמים לא יהא קורבן של אותה תרמית; והדין לא יֵיצא מרוּמה. 17. מקובל להבחין בין תרמית-חיצונית לפסק הדין, קרי, תרמית אשר פגמה בהליכים "מבחוץ", עובדות חיצוניות לפסק הדין (כגון, השגתו בשוחד, או בקנוניה); לבין תרמית פנימית לגבי תוכן פסק הדין, כגון עדות שקר, או מסמך מזוייף, שהוגש כראייה. זו גם זו - תרמית חיצונית ותרמית פנימית - מצדיקה התדיינות מחודשת מבלעדי מחסום של מעשה-בית-דין. כיוצא בזה, לעניינה של ראייה חדשה, גם באין תרמית ולא רבב של אשמה שדבק בה. אלא שצריך בעל הדין להראות שלא יכול היה להשיג את הראייה החדשה שנתגלתה לו לאחר פסק הדין, לפני כן, בשקידה סבירה; וצריכה הראייה החדשה להיות חזקה דייה, ושבכוחה לשנות את תוצאת פסק הדין. מן הכלל אל הפרט 18. ה'ראיות החדשות', אותן כתבות מדר שפיגל, פורסמו, כאמור, ביום 11.9.95 וביום 13.11.95, זמן רב לפני שלב ההוכחות בת.א. (י-ם) 7195/95. אין מדובר בראיות חדשות. ב"כ המלומדים של ידיעות תקשורת בע"מ טוענים כי גם בשקידה סבירה לא ניתן היה לגלות אותן כתבות במועד הרלבנטי בהיותן בשפה הגרמנית שאינה שגורה בפי הגורמים הרלבנטיים לתביעה אצל ידיעות תקשורת בע"מ, וכי אין זה סביר כי זו תידרש לסקירת כל העיתונות הזרה. בפי ב"כ המלומד של צימרמן מענה לטענה זו. במהלך חקירתו הנגדית של צימרמן בת.א. (י-ם) 7195/95 הציג לו עו"ד שטוירמן, ב"כ ידיעות תקשורת בע"מ מאמר אחר שפורסם בדר שפיגל (פרוטוקול מיום 17.9.98; מוצג נ/23; נספחים 8-7 לבקשת צימרמן). ללמדנו, כי "טענת 'ידיעות תקשורת' כאילו לא היה ביכולתה להשיג פרסומים מתוך העיתונות הגרמנית בכלל ומה'דר שפיגל' בפרט, הינה שקרית וחסרת כל יסוד" (סעיף 35 לבקשה). 19. כשלעצמי, דומני, כי אומנם לא בשקר עסקינן, אך נראה כי בשקידה סבירה ניתן היה לגלות אותן כתבות. זאת, בהתחשב בכתבה הנ"ל מדר שפיגל שהוגשה; בקשריו הידועים של צימרמן עם הורגרפה; ובעובדה שהורגרפה העיד במשפט, ותחום עיסוקו כעיתונאי היה ידוע. בנסיבות הללו, לא היה צורך לגשש באפילה או 'לירות' סתם לכל הכיוונים. ניתן היה למקד את החיפוש, לחקור ולדרוש אצל הורגרפה ובסביבתו, ולדלות מידע רלבנטי למשפט. 20. ב"כ ידיעות תקשורת בע"מ טוען על תרמית, בכך שצימרמן "עשה יד אחת עם מר הורגרפה והעלים מבית המשפט ומהמבקשת [ידיעות תקשורת בע"מ] את המידע הכל כך קריטי וחיוני, לפיו אפילו העד מטעמו מייחס לו את אותן האמירות שהובאו בכתבה נשוא תיק זה. המגמתיות בעדותו של מר הורגרפה, המתעלמת לחלוטין מכל התייחסות לאמירות שאמר המשיב [צימרמן] - בולטת וזועקת לשמיים" (סעיף 9 לכתב התביעה). עיינתי בעדותו של הורגרפה (פרוטוקול מיום 26.11.98; נספח 6 לבקשה). הלה לא נשאל כלל על ילדי חברון. גם לא על דעותיו או על התבטאויותיו של צימרמן לגביהם. ממילא, לא נתפס לדבר-שקר בעניינים הללו. בעדותו הקצרה נשאל הורגרפה, והשיב אך ורק על הנוהג בתקשורת בכלל, בדר שפיגל, ובראיונות עם צימרמן בפרט, לגבי דרישת מרואיין לעיין בכתבה או בראיון, ולתקן את הטעוּן-תיקון, עובר לפירסום. אין בראיות החדשות, כדי לבסס טענת תרמית ביחס לעדותו של הורגרפה. טענת ידיעות תקשורת בע"מ על כך שצימרמן שיקר במשפט, אין בה די. שקר, כשלעצמו, אינו עילה ל'משפט חוזר'. בראיות החדשות אין כדי לבסס טענת תרמית ביחס לעדותו של צימרמן, במה שנוגע לשלוש השאלות שבהן הכריעה כב' השופטת מזרחי בת.א. (י-ם) 7195/95, על-פי הסכמה דיונית בין הצדדים שם (עמוד 2 לפסק הדין): "1. האם שיקפה הכתבה את הדברים שנאמרו בראיון. 2. האם נכרת הסכם כלשהו לעניין הפרסום. 3. באיזו מידה עמד הכתב בקיום הסכם כזה, אם נכרת". 21. זאת ועוד אחרת. דומני כי ידיעות תקשורת בע"מ מבקשת למצוא בראיות החדשות, מה שאין בהן, לא מבחינת תוכנן של הכתבות, ולא מבחינת השלכתן על תוצאת פסק הדין בת.א. (י-ם) 7195/95. ראשית, כדרך שטען ב"כ צימרמן, רק בכתבה מיום 11.9.95 מצויין הורגרפה כמי שכתב את הכתבה. אין ציון דומה על הכתבה מיום 13.11.95, ואין לדעת אם הורגרפה כְּתָּבַהּ. גם אין מדובר בציטוט דברים מפיו של צימרמן, אשר טוען, והדבר לא הוכחש בתשובה לבקשה, כי לא התראיין מעולם לדר שפיגל. דומה גם כי התירגום לעברית, אינו נאמן במדוייק למקור. ב"כ צימרמן טען בצדק, כי לא דומהSAGEN (שמשמעותו - אומר) ל- MEINT (סבור), או ל- URTEILEN (הביע דעתו). (יעויין בשתי הכתבות ובתירגום, נספחים ב' ו- ג' לכתב התביעה). הנה כי כן, מדובר בדברים שאינם מבוררים, מכלי שני או מכלי שלישי, חלקם סברות. קבילותם במשפט מפוקפקת; משקלם, מועט. 22. אין בשתי הכתבות כדי לשנות את תוצאת פסק הדין בת.א. 7195/95 (י-ם). למקרא פסק הדין, עולה כי לעדותו של הורגרפה במשפט, לא ניתן משקל רב. כך, כמתבקש מן העובדה שלא עסקה בנושאים המרכזיים שהיו במחלוקת. פסק הדין התבסס בעיקר על ניתוח עדויותיהם של העדים שמטעם ידיעות תקשורת בע"מ, ובמיוחד על עדותו של הכתב אביחי נודל. הלה, צעיר, תלמידו של צימרמן, עיתונאי מתחיל אשר עסק לפני הראיון עם צימרמן בסיקור מסעדות. בין השניים שררה מערכת יחסים מיוחדת, כמתואר בפסק הדין. הכתב נודל גם הודה בקיומו של הסכם דומה בינו לבין צימרמן בעבר, כתבת ראיון בנושא כדורגל, שבעניינה הוסכם לאפשר לצימרמן "לא רק לעיין מראש בפירסום אלא גם לצנזר אותו" (פיסקה 11 לפסק הדין). מפורשות ציינה כב' השופטת מזרחי כי ראתה להשתית את מסקנותיה בהסתמך על גירסתו של הכתב נודל אודות הקשר בינו לבין צימרמן, ומסקנותיה נתמכו גם ב"עדותו הבהירה והעקבית" של צימרמן (פיסקה 21 לפסק הדין). באופן אגבי בלבד, נדרשה כב' השופטת מזרחי אל המקובל בעולם התקשורת ובדר שפיגל, כעולה מעדותו של הורגרפה. לא רק לגבי הפרת ההסכם שנעשה עם צימרמן, העדיפה כב' השופטת מזרחי את גירסתו של צימרמן, אלא גם לגבי תוכן הדברים שאמר לכתב נודל, ומצאה את עדותו אמינה, מפורטת ועקבית (פיסקה 18 לפסק הדין). 23. ב"כ המלומדים של ידיעות תקשורת בע"מ הכבירו מילים על צדק. אכן, מקובלנו מקדמת דנא כי אמת ויציב, אמת עדיף. למשפט העברי עמדה שונה בתכלית מזו של המשפט הישראלי. בהיותו משפט דתי, מטיל המשפט העברי חובה על הדיין לדון דין אמת [ראו: א' שוחטמן, סדר הדין לאור מקורות המשפט העברי (תשמ"ח-1998) 423-441]. החובה לדון דין אמת גוברת על כל שיקול אחר, בכלל זה על עקרון סופיות-הדיון. במשנה (סנהדרין ג, ח) נקבע הכלל: "כל זמן שמביא ראייה - סותר את הדין". בהמשך המשנה, מחלוקת אם רשאי בית הדין להגביל את משך הזמן שבו ניתן להביא ראיות לשם סתירת הדין: "אמרו לו: 'כל ראיות שיש לך הבא מכאן עד שלושים יום', מָצָא בתוך שלושים יום - סותר; לאחר שלושים יום - אינו סותר. אמר רבן שמעון בן גמליאל: 'מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלושים ומצא לאחר שלושים?!". במחלוקת זו נפסקה הלכה בשולחן-ערוך (חושן משפט כ, א) כדעתו של רבן שמעון בן גמליאל: "מי שנתחייב בבית דין והביא עדים וראייה לזכותו - סותר את הדין וחוזר אף על-פי שכבר נגמר, ואפילו אם פרע כבר, כל זמן שהוא מביא ראיייה, סותר. אמרו לו הדיינים: 'כל ראיות שיש לך הבא מכאן ועד שלושים יום' - אף על-פי שהביא ראייה לאחר שלושים יום, סותר את הדין, שאם לא כן, מה יעשה אם לא מצא בתוך שלושים יום ומצא לאחר שלושים יום?!". אין זה המקום להאריך בפרטי דיני סתירת הדין שבמשפט העברי (החפץ, יימצאם בחיבורו הנ"ל של פרופ' א' שוחטמן). ברי, עם זאת, כי אילו דנו על-פי המשפט העברי היינו מסירים מספר מכשולים מדרכה של ידיעות תקשורת בע"מ, בהבאת הראיות החדשות. אף על-פי כן, דומני, כי אין בכוחן לסתור את הדין. 24. דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא- היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול. דרך הכלל היא, כי סופיות הדיון משרתת את הצדק. היוצא מן הכלל הוא, מצב שבו סופיות הדיון גורעת מן הצדק. ענייננו איננו ראוי לבוא בגידרם של היוצאים מן הכלל. סילוק על הסף 25. נתתי דעתי גם על טענת ב"כ ידיעות תקשורת בע"מ, בדבר הזהירות הרבה המחוייבת בסילוק תביעה על הסף. בקשתם היא, שלא לקבוע "כבר בשלב מקדמי זה, כי לא קיים סיכוי כלשהו שהמשיבה [ידיעות תקשורת בע"מ] תצליח בתביעתה" (סעיף 34 לתגובה). אכן, "הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף... רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" [ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724]. כשלעצמי דומני, שב'משפט חוזר' אזרחי ראוי להגמיש קמעא את הכלל הנ"ל. סוף סוף, אין מדובר במי שדלתות בית המשפט נעולות בפניו. היה גם היה, לידיעות תקשורת בע"מ, יומה בבית המשפט, בת.א. (י-ם) 7195/95, ודלתותינו פתוחות היו לרווחה בפניה עת ארוכה. כך שפורמלית, אומנם, נמצאנו מסלקים היום את התובענה על הסף; אך מהותית נדרש בית המשפט לעניינה לפניי ולפנים. אם לא תסולק תביעה כגון דא על הסף, וננהל משפט כהילכתו מתחילה ועד סוף, נימצא מספּקים לידיעות תקשורת בע"מ, חלק לא מבוטל מתאוותה. יכול גם כי נגרום לעיכוב המשפט בת.א. (ת"א-יפו) 2313/00. אין הצדקה לשמיעה חוזרת של המסכת הארוכה שנפרשֹה בת.א. (י-ם) 7195/95. מי לידינו ייתקע כי נרד אז לחקר האמת יותר מאשר נעשה בשעתו, בעוד הזכרון טרי? אין כל סיבה להניח ששמיעה מחודשת של המשפט בחלוף כל השנים הללו, תביא לתוצאה צודקת יותר. כך או כך, גם על-פי הכללים המחמירים שלגבי סילוק תובענה על הסף, דינה של הבקשה לדחייה על הסף, להתקבל. 3 הערות 25. א. למעלה מן הדרוש אוֹמַר, כי יכול להיות שגם על בסיס דיני ההתיישנות והשיהוי, היה מקום לדחות את התביעה. מדובר, כזכור, בכתבות משנת 1995. אך מכיוון שב"כ הצדדים לא טענו לעניין זה, ומפני שההלכה טרם הועמדה על מכונה, לא ראיתי להידרש לכך בפרטוּת [ראו: דברי כב' השופט א' מצא בעניין עין-גב הנ"ל]. ב. כיוצא בזה, מסופּקני אם יש כלל מקום לתביעה לביטול פסק דין, מאת צד שלישי בתביעה שנדחתה. אילו באו ילדי חברון, בני משפחת שני בתביעה לביטול פסק הדין שדחה את תביעתם, ניחא. אך הללו בּיכּרו, באמצעות בא-כוחם עו"ד קספר, 'לשבת על הגדר', והסתפקו בעמדה פאסיבית של נתבעים פורמליים. לעומתם, נטלה ידיעות תקשורת בע"מ את היוזמה, והיא שביקשה לתבוע את ביטול פסק הדין, הגם שזכתה בו, בהיותה צד שלישי באותה תביעה שנדחתה. זכות ערעור באותם עניינים עובדתיים שבמחלוקת כאן, לא עמדה לה, בנסיבות כמתואר; וכי ראוי ליתן לה זכות לתבוע 'משפט חוזר' באותם עניינים? דומני שלא. אך גם זאת אמרתי מעבר לנדרש, ומכיוון שב"כ הצדדים לא טענו בעניין זה, ראוי כי אמנע עצמי מלעשות כן. ג. דומני, כי עניין הוא למחוקק לענות בו, להסדיר את נושא ה'משפט החוזר' האזרחי. ראוי שהחוק ייקבע זכות-קיום למוסד זה מלכתחילה, במקום אילוצי-החיים שבפסיקה, בדיעבד. יש להגדיר באילו תנאים ייתקיים 'משפט חוזר' אזרחי, באיזו ערכאה יידון, ועל-פי איזה סדר דין. התפתחות מסויימת שבפסיקה (מתרמית בלבד בתחילה, גם אל ראיות חדשות בעת הזאת) יכולה לגרום למצב משונה שבפלילים יהיו אמות-מידה נוקשות יותר מאשר במשפט האזרחי, לקיומו של 'משפט חוזר'. כמו כן, בפלילים, נתונה הסמכות להורות על משפט חוזר לנשיא בית המשפט העליון, למשנה לנשיא, או לשופט אחר של בית המשפט העליון על-פי קביעת הנשיא. לצורך מתן החלטה, ניתנת גם חוות דעת מאת היועץ המשפטי לממשלה. ללמדנו על כובד המשקל של משפט חוזר בדין הפלילי. לעומת כן, במשפט האזרחי, כיום, על-פי הפסיקה, כל ערכאה דיונית רשאית להחליט ולקיים 'משפט חוזר'. ישנם עוד פרטים אחדים, דיוניים ומהותיים, שבהם 'ריכּכה' הפסיקה את התנאים ל'משפט חוזר' אזרחי, יותר מן ההסדר הסטטוטורי שבדין הפלילי. ועוד כהנה וכהנה לבטים, הכל מחמת היעדר הסדר חקיקתי כדרך שנעשה בפלילים, בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984. ראוי לקדם בחקיקה את פני מקבּילוֹ האזרחי. סוף דבר 26. בתביעה זו, לביטול פסק-הדין בת.א. (י-ם) 7195/95 מיום 22.11.99, ידה של סופיות-הדיון על העליונה; זאת, בלי פגיעה בצדק. בשקידה סבירה היה לאל-ידה של ידיעות תקשורת בע"מ להשיג את ה'ראיות החדשות', אותן שתי כתבות שפורסמו בשנת 1995 בדר שפיגל, במהלך המשפט בת.א. (י-ם) 7195/95; הן אינן חדשות. הן נושנות; בתוכנן, אין כדי לבסס את טענת התרמית; עדותו של הורגרפה במשפט, הייתה בעניין שולי, ולא ניתן לה משקל רב בפסק הדין; אין בשתי הכתבות, כדי לשנות את תוצאת פסק הדין. 27. אשר על כן, החלטתי להיעתר לבקשה. התובענה נדחית בזה, על הסף. התובעת תישא בהוצאות המשפט, וכן תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד (על הצד הנמוך, בהתחשב בקיומה של ישיבת קדם-משפט אחת בלבד), בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.משפט חוזרשאלות משפטיות