אי הפקדת ערבון במועד בפניי בקשה למתן ארכה לצורך הפקדת ערבון בהליך שבכותרת. 1. בקשת הרשות לערער שבכותרת הוגשה ביום 28.3.01. בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגשה בקשה למתן פטור מאגרה וערבון. ביום 17.6.01 החליטה הרשמת ח' מאק קלמנוביץ לדחות את הבקשה למתן פטור מערבון, נוכח העובדה שהוכח כי למבקשת נכסי נדל"ן, ונכסים נוספים, וכן הכנסות חודשיות גבוהות יחסית. המבקשת שבה ופנתה בבקשה להמרת הערבון בעיקול, ביום 18.7.01, ובקשתה נדחתה, כאשר נקבע כי עליה להפקיד את הערבון בתוך שבעה ימים מיום ההחלטה בעניין. ההחלטה ניתנה ביום 12.8.01, והומצאה ביום 19.8.01 לידי בא כוח המבקשת. גם בהינתן הפגרה, לכל המאוחר היה מקום להפקיד את הערבון עד ליום 8.9.01, הוא יום א' בשבוע. ברם, גם במועד זה הערבון לא הופקד, וחלף זאת הוגשה לבית המשפט בקשה נוספת, ביום 13.9.01, בה עתרה המבקשת למתן ארכה לצורך הפקדת הערבון, עד ליום 15.10.01. בא כוח המשיב מתנגד לבקשה, ודורש כי ההליך יירשם לדחייה ויידחה, בהעדר הפקדת ערבון. 2. נקודת המוצא לדיון נמצאת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. המדובר בבקשה להארכת מועד אשר לא נקבע בחיקוק, אלא בהחלטה שיפוטית. ככזו, אין הבקשה צריכה להצביע על טעמים מיוחדים למתן ארכה. ככלל, "הארכת מועד להפקדת ערבון אינה ניתנת כדבר שבשיגרה. הפגם הדבק בערעור, עקב אי הפקדת ערבון במועד, אינו עניין של מה בכך" (דברי הנשיא ברק בבש"א 2005/97 יהושוע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תקדין עליון 97(2) 148). עם זאת, כבר נפסק, כי בהקשר זה יש להביא בחשבון את האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר - היינו, של המבקש, של המשיב, ושל הציבור בכללותו (דברי המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בבש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות, פ"ד נב(3) 625). 3. מהם אותם אינטרסים? בעניין רוזן נקבע, כי למבקש הארכה אינטרס לגיטימי להשיג על פסק הדין נשוא ערעורו (או בקשת הרשות לערער). לגבי המשיב, הרי שהאינטרס הלגיטימי שלו הוא בעצם הפקדת הערובה להבטחת הוצאותיו, ובכך הבטחת הוצאותיו. אשר לציבור, נקבע כי האינטרס הלגיטימי שלו הוא במניעת שיבוש הליכים וקיומם של הליכים מיותרים, ועל כן בדרך כלל על המבקש ארכה להגיש בקשה הנתמכת בתצהיר מפורט על מנת לאזן את מחדלו. דברים אלה הוגבלו בעיקר למצב שבו נתבקש בית המשפט לדחות את הערעור מחמת אי הפקדת ערבון במועד, או רשם את הערעור לדחיה ביזמתו. עוד ניתן משקל, במסגרת שיקול הדעת האמור, לשאלה אם התנהגותו של המבקש הצביעה על זלזול כזה בבית המשפט, שחומרתו מצדיקה אי קיום דיון בערעורו לעיצומם של דברים. 4. כיצד באים שיקולים אלה לידי ביטוי במקרה שבפניי? למבקשת אינטרס לגיטימי בעצם בירור בקשת הרשות לערער, בלא להתייחס לעיצומה של הבקשה (ראו לעניין זה גם החלטת הרשם ב' אוקון בדנ"א 6708/00, אהרון נ' אמנון, תקדין עליון 2000(3) 171). אמנם, המבקשת לא פעלה במהירות הנדרשת בכל הנוגע להפקדת הערבון, ויש לה תפקיד בהתמשכות ההליכים בעניין זה חודשים ארוכים, שבסופם נמצא כי עליה להפקיד את הערבון בו חוייבה לכתחילה. זאת ועוד, אין בבקשה שבפניי, במיוחד כשהיא נקראת על רקע ההחלטות הקודמות בסוגייה זו, טעם ממשי לאי הפקדת ערבון במועד שנקבע בהחלטתי מיום 12.8.01. הבקשה שבפניי אף הוגשה באיחור של ימים אחדים ביחס למועד האחרון להפקדת הערבון (כאשר הפגרה נלקחת בחשבון). כל אלה מצביעים על פגמים בדרך הילוכה של המבקשת בהליך זה. עם זאת, אינני סבור כי התנהגותה של המבקשת עולה כדי זלזול בבית המשפט, או כי היא מחייבת דחיית ההליך בלא שניתנה למבקשת יומה בפני בית המשפט. תוצאה זו היא דראסטית מדי בנסיבות המתוארות. יש גם לזכור, בהקשר זה, כי בקשת הארכה שבפניי היא שהוליכה לדיון בשאלת מועד הפקדתו של הערבון. בית המשפט לא נקט יוזמה לדחיית ההליך בהעדר ערבון, וגם המשיב לא נקט, בעקבות החלטתי מיום 12.8.01, יזמה כאמור. נראה לי, על כן, כי במצב שנוצר הפתרון הנכון הוא לאפשר למבקשת ארכה לצורך הפקדת הערבון, תוך כדי חיובה של המבקשת בהוצאות המשיבה בהליך זה. נוכח העובדה שאנו מצויים בעיצומם של החגים, וכי בשל כך עשוי להיות קושי טכני בהפקדת הערבון, אני מורה כי הערבון בסך 15,000 ₪ יופקד עד ליום 15.10.01, כמבוקש. נוכח העובדה, שבהליך זה נדחתה טענת המבקשת בדבר עונייה, אני מחייב את המבקשת בהוצאות בקשה זו בסך 1000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, ובצירוף הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. ערבון