1. התובענה בתובענה זו עותר התובע לחייב הנתבעים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעטיה של תאונת דרכים שארעה ביום 29.10.99, עת פעל התובע לחילוץ אוטובוס אגד. התאונה ארעה במסגרת עבודתו של התובע כמכונאי ומנהל מוסך באגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ. למקום האירוע הגיע התובע באוטובוס "סדנה ניידת" בו נהג הנתבע מס' 1. תוך כדי עבודת התובע במקום הסיע הנתבע מס' 1 את אוטובוס הסדנה לאחור והתובע נמחץ בין שני כלי רכב. התובע פונה לבי"ח "סורוקה" שם אובחנו מעיכה קשה בירך ימנית ושבר פתוח בירך שמאלית. בוצעה קטיעה של הרגל הימנית מעל הברך וכן כריתה של האשך הימני. התובע עבר מספר ניתוחים להשתלת עור והטריית הפצעים. הוא שוחרר מביה"ח סורוקה, מחלקה אורתופדית ביום 12.1.00. ב- 31.1.00 הועבר התובע לשיקום בבי"ח ע"ש חיים שיבא, שם הותאמה תותבת לרגל ימנית ומכשיר ארוך לרגל שמאלית. התובע למד ללכת בעזרת קביים, המכשיר הארוך הוסר מרגלו השמאלית והותקן סד ברך. לאחר שישה חודשי אישפוז שוחרר התובע ביום 28.6.00 לביתו. הוא המשיך לקבל טיפול פיזיוטרפי והתהלך מעט עם התותבת, תוך שהוא מסתייע בהליכון. רוב הזמן היה בכסא גלגלים. התובע סבל מהפרשה מפצע בירך שמאלית ואובחנה אוסטאומיאליטיס כרונית, בגינה טופל באנטיביוטיקה. ב- 7.10.02 אושפז התובע ונותח ע"מ להוציא מסמר תוך לשדי, אז נכרת הסינוס ושוב אובחנה אוסטאמיאליטיס בגינה טופל באנטיביוטיקה (ראה חוו"ד דר' א. פרבר - מומחית ביה"מ בתחום השיקום וכן מכתבי שיחרור מביה"ח "סורוקה" וביה"ח שיבא). התובע הוכר במל"ל כנכה בשיעור 93.58%. גם הופעלה תקנה 15. 2. התנהלות התביעה התביעה הוגשה ביום 4.12.00, אך הצדדים המתינו לקביעת הנכות ע"י מל"ל, וכתב הגנה הוגש בהסכמה רק ביום 20.5.02. בהסכמת הצדדים נתמנתה דר' פרבר כמומחית מטעם ביה"מ בתחום השיקום. עפ"י המלצתה נתמנה מומחה נוסף בתחום מחלות זיהומיות, הוא פרופ' מרווין שפירא ע"מ להעריך משמעות הזיהום שאובחן - אוסטיאומיאליטיס. ביה"מ נתבקש לדחות הדיון פעמים רבות ע"מ לאפשר ריכוז הנתונים הדרושים והגשת חוו"ד המומחים. ביום 16.2.04 הורה ביה"מ על סדרי דין להבאת ראיות אחר שנכשל מו"מ לפשרה והצדדים הודיעו, כי התיק בשל לשמיעת ראיות. גם לאחר מועד זה נאלץ ביה"מ להסכים למספר דחיות עפ"י בקשות הצדדים. 3. הנכות הרפואית אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה שלתובע נקבעה נכות עפ"י דין ע"י מל"ל בשיעור כולל של 93.58%. גם הופעלה תקנה 15. לטענת התובע הזיהום ממנו הוא סובל בירכו השמאלית - אוסטאומיאליטיס - מחמיר את מצבו ועלול להביא לכריתת רגלו השמאלית. לענין זה, כאמור, נתמנה מומחה מטעם ביה"מ - פרופ' מרווין שפירא. המומחה מציין בחוות דעתו, כי במהלך אישפוזו של התובע, לאחר התאונה, התפתח זיהום בעצם - אוסטאומיאליטיס - בירך שמאלית, שנגרם ע"י חיידק פסיודומונאס אירוגינוזה וחיידקים נוספים. הפרשה מוגלתית נמשכה למרות טיפולים אנטיביוטיים מרובים. לאחר שהוצא מסמר פנימי בעצם הירך בניתוח מיום 8.10.02 המשיך התובע לקבל טיפול אנטיביוטי בביתו 45 יום, אז פסקה ההפרשה המוגלתית. למרות שההפרשה פסקה נותר הזיהום בעצם. זיהום זה פחות פעיל, אך האפשרות להתלקחות מחדש גבוהה מאוד. ההתלקחות מתחדשת במקרים מסוג זה תוך שנתיים שלוש ב- 33%-25% מהמקרים. אין דרך לקבוע מתי תתחדש התלקחות או דרגתה. הסיכוי להתחדשות ההתלקחות אצל התובע גבוה ממקרים אחרים, והוא קיים עד תום תוחלת חייו. התלקחות זאת מלווה בכאבים, הפרשה מוגלתית וקיים סיכון להתפשטותה לחלקי גוף אחרים. הטיפול בזיהום הוא טיפול אנטיביוטי, תוך ורידי, במשך 14 יום לפחות. לעיתים נדרש ניתוח לניקוז מוגלה והסרת עצם מתה. קיים סיכון למחלה משנית אמילוידוסיס העלולה להוות סכנת חיים. בחקירתו הסביר המומחה כי הפגיעה ברקמות הרכות מגבירה את הסיכון להתלקחות הזיהום (פרוט' 59). ככל שיש יותר התלקחויות, עלול הסיכון לגדול לענין תוחלת חיים. כמ"כ עלולים להגיע למצב של כריתת רגל (פרוט' 61). הסיכון לאובדן הרגל במהלך השנים הבאות הוא ממשי ועשויים בהחלט לשקול כריתת הרגל. עדיין, המומחה אינו יכול להגדיר סיכוי זה באחוזים. מצב דברים זה הוא נדיר ונרתעים מהחלטה קיצונית שכזו (פרוט' 65). לכן ציין המומחה עוד קודם בעדותו, כי לא בנקל יחליטו רופאים על כריתת רגל. בהתחשב בתמונת המצב הידועה אותה עת ובהתחשב בכך שהתלקחות אחרונה היתה ביולי 2004, המומחה לא היה שוקל זאת. הרגל השמאלית חשובה לתובע מסיבות רבות אפילו שאינה פונקציונאלית (פרוט' 61). עוד מאשר המומחה כי ב- 70% מהמקרים מחלת הזיהום נעצרת (פרוט' 60). 4. הנכות התפקודית כאמור מונתה דר' אילנה פרבר כמומחית מטעם ביה"מ בתחום השיקום. בחוות דעתה היא מתארת מצב התובע במועד בדיקתו. הוא סובל מכאבים אשר מתגברים בשכיבה ובקור. הוא אינו יכול לישון, מצב רוחו ירוד ונוטה להתפרצויות. הוא הפסיק טיפולים אצל פסיכולוג ופסיכיאטר. הוא סובל מקשיים ביחסי מין. הוא מתהלך עם תותבת, אך רוב הזמן נמצא בכסא גלגלים. הוא לובש סד ברך משמאל וחגורת גב באופן קבוע. הוא עצמאי בהעברות, אך זקוק לעזרה ברחצה ובלבוש פלג גוף תחתון. הוא נעזר במטפל כחמש שעות ביום. הוא נוהג ברכב עם מנגנון יד. במחלקת שיקום במל"ל המליצו על מספר אפשרויות במקצועות טכניים אך התובע טרם החליט כיצד לנהוג לענין זה. עדיין, מסכמת המומחית כי "מבחינה תפקודית נכותו הינה בשיעור 100% לצמיתות ואין לצפות לשיפור במצבו... אמנם למד ללכת עם התותבת ומסוגל ללכת איתה מרחקים קצרים, אך הרגל השניה עם הגבלה קשה... לכן סביר שתפקודו העיקרי יהיה בכסא גלגלים". עוד מפרטת המומחית צרכיו של התובע במצבו ובכך נדון בהמשך הדברים. בעדותו הראשית מפרט התובע את קשייו, חוסר תפקודו ותסכולו הרב עקב כך. בעבר סייע לבני משפחתו ועתה הוא תלוי בהם. במחלקת שיקום במל"ל נאמר לו כי הוא זכאי לנסות כוחו בקורס אחד אך חשש לבחור בקורס כל עוד אינו משוכנע שביכולתו לסיימו (ראה ת/1 סע' 36-27). תיאור דומה ניתן ע"י אתי וקנין, אשת התובע בעדותה הראשית (ת/8). בסיכומי ב"כ הנתבעים, בנושא זה של נכות תפקודית, אין הוא חולק על קביעת המומחה לפיה נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור 100%. הוא מדגיש את העובדה שהתובע עצמאי במעברים עפ"י עדותו וכן מסוגל לנוע עצמאית לכלי הרכב וללכת מרחקים קצרים (פרוט' עמ' 8 ו- 12). בסעיף זה לסיכומיו בעיקר שולל ב"כ הנתבעים נסיונו של ב"כ התובע לתאר את מצב התובע כמצבו של פרפלג. לדעת ב"כ הנתבעים קיים הבדל משמעותי בין שני המצבים כאשר התובע מסוגל לנוע ואפילו במגבלותיו הוא. 5. עזרת הזולת לענין זה קבעה דר' אילנה פרבר: "עזרת הזולת. זקוק לעזרה חלקית ברחצה ובלבוש פלג גוף תחתון וכן לליווי במקומות לא נגישים לכסא גלגלים. זקוק לעזרה בעבודות משק הבית (נקיון, קניות גדולות, תחזוקת הבית)". יש כבר לציין כי תיאור זה של העזרה הנדרשת אינו תואם את שיעור העזרה הנדרש לפרפלג כטענת ב"כ התובע. עדותו של התובע תואמת את מסקנות המומחית. מעיד הוא בעדותו הראשית: "מאחר ואני בעקרו של דבר נמצא בכסא גלגלים, ישנן הרבה פעולות שאינני יכול לבצע לבד, החל מרחצה ולבוש ועד ליווי בנסיעה למקומות בהם אין גישה לנכים וכד'" (ת/1 סע' 48). כיום התובע נעזר בבן משפחתו שאול וקנין. מעיד לענין זה התובע: "עד היום (למעט מספר חודשים בודדים) עוזר לי שאול בבית בהיקף יומי של כ- 5 שעות ביום והוא מקבל שכר מינימלי של 25 ₪ לשעה בלבד; אני זקוק לעזרתו יותר מחמש שעות ביום אולם מצבי הכלכלי אינו מאפשר לי לשלם לו עבור יותר שעות". (ת/1 סע' 50). מוסיף ומעיד התובע כי אישתו מסייעת בידו כאשר וקנין שאול מסיים עבודתו (ת/1 סע' 52). אפילו וקנין שאול מפרט שרותים הנתנים על ידיו לתובע, שהם תואמים את הצרכים שפירטה המומחית בחוות דעתה כאמור לעיל (ראה ת/4 סע' 5). על צרכים דומים בעזרת הזולת חוזר התובע בעדותו (פרוט' 7-6). פרט לצרכים שפירטה מומחית השיקום מציין התובע כי וקנין שאול מסייע לו גם באחזקת הגינון (עמ' 9). התובע מאשר כי מעולם לא היה מכין אוכל לעצמו ותמיד אשתו עשתה זאת (פרוט' 12). התובע מאשר שהוא מקבל החזר של הוצאות סיעוד מקופה"ח כנגד קבלות שנתנות לו ע"י וקנין שאול. כל אותן קבלות גם העביר לב"כ (פרוט' 10-9). בסיכומיו מסכים ב"כ התובע שקופ"ח מממנת מדי חודש סך 2500 ₪ (ראה נ/10) והמל"ל מוסיף עבור עזרת הזולת קצבה מיוחדת בסכום חודשי של 2612 ₪ (ראה נ/7 וסע' 44 לסיכומי התובע). מאשר התובע כי בשבתות וקנין שאול אך מלווה אותו לבית הכנסת בין השעות 11:00-08:00 ולאחר מכן משמש לו לחברה זמן נוסף (פרוט' 11). שאול וקנין מאשר בעדותו שקיימת מערכת יחסים מיוחדת בינו לתובע, שהוא דוד שלו ולמעשה הוא כמו אבא שלו. ביתו של התובע נחשב כביתו. לעיתים הוא ישן בבית התובע עפ"י בחירתו. הוא גם נהג מעת לעת לשוחח שעות עם התובע (פרוט' 27 ו- 38). גם אשת התובע מאשרת בעדותה "שאול הוא כמו הבן שלי והוא מלווה אותי יותר מבני משפחה שלי... הוא נשאר ללון אצלנו". (פרוט' 40). ממכלול הראיוות שפורטו לעיל עולה כי וקנין שאול מסייע לתובע כחמש שעות ביום במהלכם הוא מסייע לתובע בצרכיו השונים, מבצע עבודות תחזוקה וגם משמש לו לחברה. צודק ב"כ הנתבעים כי מצב התובע אינו דומה למצבו של פרפלג. עדיין אין להתעלם מנכותו הקשה של התובע ומן החשש שקיים סיכוי של ממש להחמרת מצבו, עקב התלקחות המחלה הזיהומית, דבר העלול לחייבו בהגברת עזרת הזולת. נראה כי נכון במקרה זה למצוא הדרכה בפסק הדין אשר ניתן ב-ע.א. 7771/02 דניאל רינגלר נ. עיריית ירושלים, שניתן ביום 12.9.04 וטרם פורסם. במקרה זה מדובר בנכה בשיעור 100% משותק בשתי רגלים, שאינו שולט על סוגריו, אך עצמאי בפעולות יום יום, וכן עצמאי במעברים. נראה כי מצבו קשה ממצבו של התובע. נפסק כי נקודת המוצא להערכת עזרת הזולת היא אינדיבידואלית. "בכל מקרה ומקרה בוחן ביה"מ את צרכיו של הנפגע הספציפי ומעניק לו פיצוי ההולם את מידותיו ומגבלותיו. ממילא אין לראות בסכום הפיצוי שנפסק בענין אקסלרד. (ע.א. 3375/99 פד"י נד (4) 450) אמת מידה החותכת את ענינו של כל מי ששיעור נכותו מגיע כדי 100%. כך נקבע מפורשות בפסה"ד בענין אקסלרד: 'יתכנו, כמובן, יוצאים מהכלל. ייתכנו מקרים שבהם נדרש לנפגע סיעוד מקצועי של אחות או של בעל מקצוע אחר. יהיו מקרים שבגלל מצבו המיוחד של הנפגע תדרש עזרה בפועל למשך פרק זמן ארוך יותר. כמובן במקרים כאלה יהיה צורך לתת את הדעת על אפשרות של עלות גבוהה יותר. מן הצד האחר ייתכנו מקרים של נכים אשר על אף נכותם הגבוהה - בשיעור 100% - ישרתו את עצמם בפעולות היום יום ואף יהיו במצב שיוכלו להשאר, בכלל או בפרקי זמן מסויימים, ללא השגחה. מקרים חריגים כאלה יצדיקו התייחסות שונה בכל הנוגע לעלותה של עזרת הזולת' (עמ' 456 לפסק הדין)". במקרה זה פסק ביה"מ כי הפיצוי הראוי הינו 6500 ₪ לחודש. בפסק דין אחר ע.א. 2445/03 נתן עזרה נ. הראל חברה לביטוח בע"מ, שם היה מדובר בנכה בשיעור 100%, שמצבו קשה ממצב התובע, נפסק פיצוי בסך 8000 ₪ בעבור עזרת הזולת. לכן, נראה כי יש דווקא בע.א. 7771/02 כדי להנחות אותנו לענין זה. 5.1 פיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד בהתחשב בנאמר לעיל ובפסיקה שהובאה הנני פוסק לתובע בגין הצורך בעזרת הזולת סך 6500 ₪ לחודש. בהתחשב בכך שהתובע הוא יליד 10.3.60 נזק זה יש לחשב כדלקמן: (מקדם) 245.5 X 6500 ₪ = 1,595,750 ₪. 5.2 עזרת הזולת לעבר העידו התובע ו-וקנין שאול כי התובע שילם 25 ₪ לשעה חמש שעות ביום וכן כ- 500 ₪ בחודש בעבור עבודות אחזקה. בתקופת אשפוזו של התובע שנסתיימה ביום 28.6.00 בעיקר סעדו אותו בני משפחתו. לאחר מועד זה נעזר התובע בועקנין שאול. עפ"י ההלכה הפסוקה יש לפצות נפגע גם בגין סיעוד הניתן ע"י בני משפחה מעבר לסיוע השגרתי הניתן על ידיהם. (ראה לענין זה ע.א. 142/89 גמליאל נ. אושיות וכן ראה "פיצויים בשל נזק גוף" דוד קציר פרק 149). הנני פוסק לתובע בגין עזרת הזולת בעבר סך 235,000 ₪. 6. הפסדי השתכרות 6.1 כושר השתכרות התובע הינו יליד 10.3.60. בין השנים 1991 לבין 1999 עבר התובע קורסים רבים בתחום מכונאות ומסגרות רכב כבד. עוד בשנה בה ארעה התאונה הנדונה זכה לקבל תעודת אומן במסגרות רכב וכן תעודת מקצוע בפחחות רכב (ת/1 סע' 13). הוא גם מחזיק ברשיון נהיגה לכלי רכב מסוגים שונים לרבות אוטובוס ורכב משא (ת/1 סע' 5). התובע עבד כשכיר באגד כ- 18 שנים עד לאירוע התאונה. הוא נחשב למכונאי בכיר וניהל את מוסך אגד בדימונה. (ת/1 סע' 39). התובע צירף לתצהירו המשמש עדות ראשית תלושי שכר לחודשים שקדמו לתאונה (ת/1 סע' 42) ופירט את ההטבות השונות להן היה זכאי. עפ"י תלושי שכר שצורפו הכנסתו ברוטו של התובע בחודשים יולי-אוקטובר 1999 הסתכמה בסך 12,303 ₪ בממוצע. מקובל עלי תחשיב הנתבעים בסיכומיהם על פיו יש להוסיף לשכר בגין הטבות שונות 15% כך שהשכר ברוטו עמד על סך 14,148 ₪. שכר זה משוערך ליום מתן פסה"ד יעמוד איפוא על סך 15,745 ₪. התובע היה זכאי לקבל בעתיד תוספות ותק אותן הנני מעריך בממוצע כ- 10% מהשכר כך שבעתיד שכרו הממוצע ברוטו אמור היה להסתכם בסך 17,320 ₪. מהשכר ברוטו יש לנכות כ- 20% מס הכנסה ומכאן ששכרו נטו של התובע ליום מתן פסה"ד יעמוד על סך 12,596 ₪ ואילו שכרו נטו בעתיד יש לחשב לפי 13,856 ₪. צויין לעיל כי נכותו התפקודית של התובע היא כדי 100% וזאת בין היתר עפ"י חוות דעת דר' פרבר, מומחית מטעם ביה"מ. היא ערה לזה שהתובע יהא מוגבל לכסא גלגלים ועם זאת הוא מסוגל לעבוד בישיבה ולכן זקוק לתהליך הסבה מקצועית (ראה חוות דעתה). התובע עצמו לא שלל העובדה שהוא עצמאי במעברים ונע בחופשיות עם רכבו. מטעם הנתבעת הוגשה חוו"ד דר' רות נאור, מומחית בתחום השיקום התעסוקתי. חוו"ד זו הוגשה בהסכמה ללא חקירה נגדית. היא מסיקה מעברו של התובע כי יש לו יכולת למידה, בהתחשב בכך שסיים 12 שנות לימוד וקורסים בתחומים טכניים. ביכולתו לעבור תהליך שיקום באמצעות מחלקת השיקום של המל"ל. אחוז ההשמה במרכז שיקום בבאר שבע המשרת גם את אוכלוסיית דימונה הוא כ- 50% ועולה במידה רבה על המקובל בלשכת התעסוקה, המטפל באנשים בריאים. המומחית מונה אפשרויות העומדות לתובע בתהליך שיקום - מדריך בנושאים טכניים, תחום המנהל, מחשבים ועוד. בחקירתו הנגדית העיד התובע "לא ניסיתי להתקבל לעבודה מסודרת כלשהי מאז התאונה, עסקתי בהתנדבות"(פרוט' 12). הוא אמנם פנה למחלקת שיקום במל"ל וניסה כוחו במבחנים שונים, אלא שלטענתו התקשה להיות מרוכז. הוצע לו קורס של שרטוט ממוחשב, אך גם בכך התקשה להתרכז. הוא היה מודע לכך שהוא זכאי לשיקום פעם אחת בלבד ולכן התקשה לבחור בקורס המתאים לו (פרוט' 14). עובד אגד שהוזמן כעד מטעם התובע לא שלל האפשרות שהתובע יכול לנסות ולקבל עבודה באגד (עדות ברדה עמ' 20). גם העד אבי פולק, מנהל משרד משאבי אנוש באגד, לא שלל אפשרות זאת (פרוט' 76). בפסיקה היתה התייחסות לכך שגם אנשים שלהם נכות קשה, יש לצפות מהם בנסיבות המתאימות להשתלב בעבודה המתאימה להם (ראה ע.א. 663/84 עטיה נ. עטיה ואח' פד"י מד (3) 720 בעמ' 726 שם התייחס פסה"ד לאדם המשותק בשתי רגליו; וכן ע.א. 185/01 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. גדי סלוביק - טרם פורסם). מומחית השיקום, דר' פרבר, העריכה נכותו התפקודית של התובע בשיעור 100% ועם זאת הסתייגה מקביעה זו באמרה כי התובע מסוגל לעבוד בישיבה. דר' נאור מטעם הנתבעים העריכה כי התובע מסוגל לעבור תהליך שיקום. כעקרון על התובע לפעול להקטנת הנזק. עדיין אין להתעלם מנכותו הקשה של התובע. בשיקלול הנסיבות כולן סבור אני כי יש להפחית 15% משכרו הצפוי של התובע בעתיד אלמלא התאונה, בהתחשב ביכולתו לשקם עצמו במידת מה. לא הייתי מפחית שיעור זה לעבר בהתחשב בקשייו של התובע בהליך שיקומו והסתגלותו למצבו החדש. 6.2 הפסד שכרו של התובע בעבר מאז התאונה חלפו 80 חודש. הפסד שכרו החודשי נטו עומד כאמור על סך 12,596 ₪. לפיכך הפסדו של התובע לעבר הוא כדלקמן: חודש 80 X 12,596 ₪ = 1,007,680 ₪. על סכום זה יש להוסיף ריבית כחוק מאמצע התקופה - 1.2.03 ועד יום מתן פסק הדין. 6.3 הפסד שכרו של התובע בעתיד הפסד שכרו נטו של התובע בעתיד יש לחשב, כאמור, לפי 13,856 ₪, כאשר מסכום זה יש לנכות 15% בהתחשב ביכולתו של התובע לשקם עצמו ולהשתכר במומו. התובע יליד 10.3.60 ונותרו לו ע"כ 20.75 שנות עבודה. על כן יש לחשב הפסדו לעתיד כדלקמן: (מקדם) 185.1926 X 85% X 13,856 ₪ = 2,181,124 ₪. 7. הפסד פנסיה לענין זה הוגשה חוו"ד המומחה שי ספיר (נ/6), אשר העריך את שווי המהוון של הפסד הפנסיה, אחר ניכוי הפרשות התובע, בסך 80,044 ₪. סכום זה נקבע ליום 14.2.02 ומשוערך להיום עומד על סך 86,312 ₪. המומחה לא נחקר על חוו"ד ולא הוגשה חוו"ד נגדית. לא מצאתי בטענות התובע בסיכומיו סיבה לשנות מחוו"ד המומחה. 8. רכב וניידות התובע מבקש את ביה"מ לפסוק מלוא הוצאות הניידות שלו מאז התאונה וכן אלה הצפויות בעתיד. עפ"י ההלכה הפסוקה אין התובע זכאי אלא לפיצוי בגין הוצאות הניידות המוגברות עקב נזקי הגוף שנגרמו לו. לאחרונה הפך הרכב ממוצר מותרות למוצר המצוי בכל בית בישראל, אשר בו יש לפחות הכנסה ממוצעת. התובע היה צפוי לרכוש רכב גם אלמלא התאונה. אין גם להתעלם מכך שגם בני משפחת התובע נהנים מרכב זה. לכן הכירה הפסיקה רק ב- 70%-60 מהוצאות הניידות שנטענו (ראה ע.א 2801/96 אל על בע"מ ואח' נ. יפרח ואח' פד"י נה (1) 817, 833; ע.א. 3263/96 קופ"ח נ. שבודי פד"י נב (3) 817, 831 וכן "פיצויים בשל נזק גוף" דוד קציר מהד' 4 סע' 136). הגב' רחל זילברמן ממחלקת ניידות במל"ל העידה שתובע הסובל מנכות של 100% אינו אמור להוסיף כל תשלום מכיסו לרכישת רכב. הוא מקבל הלוואה עומדת שאין הוא נדרש להחזירה. (פרוט' 68). לתובע אושר רכב מסוג שברולט אלרו, אך הוא בחר לרכוש רכב אחר ולכן הוא נדרש לשאת בהפרש (פרוט' 69-68). בשנת 2004 אושר לתובע רכב מסוג רקסטון, אלא שכנראה רכש דגם שונה מזה שאושר ולכן נדרש להוסיף 17,600 ₪ (פרוט' 70). דברים דומים נשמעו מפי העדה רחל פרומוביץ, פקידת תביעות לעניני שיקום במל"ל (פרוט' 71). מטעם התובע הוגשה חוו"ד אפרים מוהר לענין הוצאות ניידות של התובע (ת/24). הוא מעריך עלות הוצאות אחזקת רכב, מן הסוג שאושר לתובע בסך 2696 ₪ לחודש והוצאות מתקן הרמה בסך 194 ₪ לחודש. תחשיבו מבוסס על כך שהתובע צפוי לנסוע 20,000 ק"מ בשנה. מנגד הגישו הנתבעים חוות דעת של המומחה משה קצין, אשר ערך תחשיב לרכב מסוג שברולט אלרו לפי 1000 ק"מ לחודש בלבד. עפ"י תחשיבו העלות החודשית לאחזקת רכב זה היא 1920.17 ₪ לחודש. לטענת הנתבעים לא הוכח שהתובע נדרש לנסוע יותר מ- 1000 ק"מ בחודש בשל נכותו. גם עלות מתקן ההרמה ברכב ממומנת ע"י מל"ל. מציעים הנתבעים שביה"מ יפסוק הוצאות ניידות שבין שתי חוות הדעת שהוגשו. הצעה זו מקובלת עלי והנני קובע הוצאות הניידות בסך 2300 ₪ לחודש. עדיין, יש להכיר רק בהוצאות התובע עקב נכותו וכן להתחשב בהנאת בני משפחתו מרכב זה. עפ"י הפסיקה הנ"ל יש להכיר בשל כך ב- 60% מן ההוצאה לערך. לכן יש לחשב נזק זה בשל הוצאות הניידות כדלקמן: הוצאות ניידות מוגברות בעבר קודם רכישת הרכב הראשון בפברואר 2001 סכום גלובלי בסך 10,000 ₪. הוצאות ניידות בעבר מאז נרכש הרכב הראשון ועד יום מתן פסה"ד: 60% X חודש 64 X 2300 ₪ = 88,320 ₪ בתוספת ריבית כחוק מיום 1.4.04 ועד ליום מתן פסה"ד. הוצאות ניידות בעתיד מיום מתן פסק הדין עד תום תוחלת חיים: (מקדם) 245.5063 X 60% X 2300 ₪ = 338,799 ₪. 9. כאב וסבל עפ"י תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו 1976, יש לחשב ראש נזק זה בהתחשב בגיל התובע ביום התאונה (39 וחצי שנים), שיעור נכותו (93.58%) ומספר ימי אשפוזו (240 יום). עפ"י נתונים אלה יש לפצות התובע בסך 173,300 ₪ בתוספת ריבית כחוק מיום התאונה 24.10.99 ועד יום מתן פסק הדין. 10. הוצאות בעבר בהסכמת הצדדים בסיכומיהם הנני פוסק לתובע סך 12,000 ₪ בעבור הוצאות מטפלת לילדיו עת אושפז התובע בביה"ח. 11. שימוש מוגבר בטלפונים נטען ע"י התובע כי בגין נכותו הוא נזקק לשימוש מוגבר בטלפונים. הוא מעריך זאת בתוספת של 150 ₪ לעבר ולעתיד ובסה"כ כ- 50,000 ₪. התובע הציג כראיה רק חשבונות טלפון נבחרים. נראה כי חישוב גלובלי המבוסס על הוצאה מוגברת בסך 100 ₪ לחודש הינה סבירה. לפיכך הנני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד סך 25,500 ₪. 12. הוצאות בתקופת האישפוז התובע צירף לעדותו הראשית ת/1 קבלות אודות הוצאות שונות במהלך אשפוזו. לטענת התובע הוצאות אלה מסתכמות בסך 35,400 ₪ (סכום משוערך) - ראה נספחים יט'-כ' לתצהירו ת/1. חלק מהקבלות בלתי קריאות, חלקן חשבוניות תחת קבלות ובשל אביזרים אורתופדיים בסכום נכבד צורפה הצעת מחיר ללא קבלה. בנסיבות אלה מקובלת עלי הצעת הנתבעת לפסוק בעבור הוצאות אלה סך 15,000 ₪ ליום מתן פסה"ד. 13. תותבת רחצה התובע רכש לעצמו תותבת רחצה על מנת לאפשר לו להכנס לבריכת השחיה. עלות התותבת 15,000 ₪ (ראה ת/1 סע' 70). לטענת התובע הוא יידרש לרכוש עוד שתי תותבות מסוג זה במהלך חייו. לטענת הנתבעת הוצאה זו לא הוכרה ע"י מומחית השיקום דר' פרבר, בחוות דעתה, והיא גם לא נתבקשה להתייחס לכך בשאלות הבהרה. לדעת הנתבעת מדובר באביזר אסתטי בלבד. התובע עצמו פירט בעדותו שימוש מוגבל מאוד באביזר זה (פרוט' 16). צורפו התכתבויות עם מל"ל לפיהן אין התובע זכאי לפיצוי בשל הוצאה זו אם מצד מל"ל אם מצד קופ"ח (ת/1 נספח כא'). התובע הציג קבלה אודות רכישת אביזר זה ואין ספק כי הוא נרכש בשל נכות התובע. אפילו סבור התובע כי האביזר נחוץ לו משיקולים של אסתטיקה אין למנוע זאת ממנו. הנני פוסק לתובע בשל הוצאה זו סך 32,000 ₪ בעבור רכישת האביזר והחלפתו הצפוייה בעתיד. 14. הוצאות דיור התובע העיד, כי רכש דירה באשדוד תמורת 160,000 דולר ונדרש להתאמות שונות בדירה שעלותן הוא מעריך בשיעור 10% מסכום זה. לא הוצגו כל חשבונות, או קבלות לתמוך בכך. יותר מכך העיד התובע, כי בתחילה נדרש לשלם עבור הבית 165,000 דולר ובסופו רכש הבית אחר הנחה בסך 160,000 דולר (פרוט' 13). יתר על כך קיבל התובע מענק דיור מ- מל"ל בסך 58,000 ₪ (נ/13). התובע אף בפועל מעדיף להשאר בביתו הפרטי בדימונה ובשלב זה לא קבע מועד למעבר לבית שנרכש באשדוד (פרוט' 12). בנסיבות אלה הנני דוחה תביעת התובע בעבור ראש נזק זה. 15. הוצאות רפואיות בעתיד התובע מכיר בכך שעיקר הוצאות אלה ממומנות ע"י המל"ל, בשל כך שמדובר בנזק שהוא תוצאה של תאונת עבודה. עדיין מבקש התובע לפסוק פיצוי בעבור הוצאות שלא יימצא להן כיסוי. הנתבעת מתנגדת למתן פיצוי בגין ראש נזק זה מן הטעם שכל ההוצאות יוכרו ע"י קופ"ח. לענין זה נשמעה עדותו של מר ניסן טביבי ממונה על סל שירותי הבריאות במחוז הדרום מטעם קופ"ח כללית. עד זה מעיד: "אנו מחוייבים לספק כל התרופות שבסל הבריאות ללא תשלום. כאשר מדובר בתרופה שאינה נכללת בסל התרופות וישנה הנמקה רפואית ברורה שאין לה תחליף לתרופה הספציפית בסל התרופות, אנו מחוייבים לספק לו גם את התרופה שאיננה נכללת בסל הבריאות במלוא העלות. נפגע עבודה איננו נדרש לשלם השתתפות כלשהי בתרופות הניתנות לו" (פרוט' 46). אין בפני ביה"מ כל ראיות אודות תרופות או טיפולים שאינם מוכרים ע"י מל"ל או קופ"ח. בנסיבות אלה נדחית תביעת התובע בראש נזק זה. 16. ניכויים 16.1 השווי המהוון של קצבאות נכות מעבודה ודמי פגיעה לפי חוו"ד שי ספיר (ת/26 סכום משוערך ליום מתן פסה"ד: 3,942,433 ₪ 16.2 שווי מהוון ומשוערך כנ"ל של קצבת ניידות כולל מענק לפי חוו"ד שי ספיר (ת/26): 819,896 ₪ 16.3 שווי מהוון ומשוערך כנ"ל של קצבה מיוחדת לפי חוו"ד שי ספיר (ת/26): 809,038 ₪ 16.4 שווי מהוון ומשוערך כנ"ל של הוצאות סיעוד ששולמו ע"י קופ"ח לפי חוו"ד שי ספיר (ת/26): 802,253 ₪ 16.5 ניכוי תשלומים תכופים לאחר הפחתת שכ"ט עו"ד: 182,790 ₪ סה"כ ניכויים 6,556,410 ₪ 17. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי יש להוסיף ולנכות פיצויי פיטורין ששולמו לתובע בסך 250,000 ₪ (פרוט' 15). לענין זה נפסק כי הניכוי אינו אוטומטי, אלא על הנתבעת היה להוכיח כי עפ"י תנאי העבודה התובע לא היה זכאי לפיצויים גם במקרה של פרישה מהעבודה (ראה "פיצויים בשל נזק גוף" ד. קציר מהד' 4 עמ' 1032 וכן ע.א. 4837/92 אליהו נ. בורבה פד"י מט (2) 257, 263). משלא הוכחו תנאי העבודה אין לנכות סכום זה. 18. סיכום הפסדיו של התובע: 18.1 עזרת הזולת (סע' 5 לעיל) לעבר: 235,000 ₪ לעתיד: 1,595,750 ₪ 1,830,750 ₪ 18.2 הפסד שכר בעבר (בתוספת הפרשי ריבית כחוק מיום 1.2.03 עד יום מתן פסה"ד - סע' 6.2 לעיל): 1,007,680 ₪ 18.3 הפסד שכר בעתיד (סע' 6.3 לעיל): 2,181,124 ₪ 18.4 הפסד פנסיה (סע' 7 לעיל): 86,312 ₪ 18.5 הוצאות ניידות בעבר: - עד לרכישת רכב: 10,000 ₪ - מרכישת רכב עד מתן פסה"ד (בתוספת ריבית כחוק מיום 1.4.04 עד יום פסה"ד) 88,320 ₪ - הוצאות ניידות בעתיד: 338,799 ₪ סה"כ הוצאות ניידות (לא כולל ריבית - סע' 8 לעיל): 437,119 ₪ 18.6 כאב וסבל (בתוספת ריבית כחוק מיום התאונה 24.10.99 עד יום פסה"ד - סע' 9 לעיל) 173,300 ₪ 18.7 הוצאות בעבר (סע' 10 לעיל) 12,000 ₪ 18.8 שימוש מוגבר בטלפונים (סע' 11 לעיל): 25,500 ₪ 18.9 הוצאות בתקופת האישפוז (סע' 12 לעיל): 15,000 ₪ 18.10 תותבת רחצה (סע' 13 לעיל): 32,000 ₪ סה"כ הנזק (לא כולל הפרשי ריבית): 5,800,785 ₪ 19. שווי הסכומים שיש לנכות מסכום הנזק כמפורט מעלה מסתכם בסך: 6,556,410 ₪. בשל כך "נבלעת" תביעתו של התובע. הואיל ותביעתו של התובע "נבלעת" בתשלומי מל"ל והתשלום התכוף נדחית תביעתו של התובע. בנסיבות המיוחדות של תביעה זו ונכותו הקשה של התובע שהיא תוצאה של תאונת עבודה, אין צו להוצאות. ניתן והודע היום 12.7.2006 במעמד הנ"ל. תאונת דרכים