1. זוהי בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב עד למתן פסק בוררות, כפי שיפורט להלן, ולחילופין ביטול הקפאת הליכי הבוררות המתנהלים בין הצדדים, על מנת שהמבקשת תוכל לממש הזכויות להן היא טוענת אל מול משיבה 1 (להלן: המשיבה או החברה) ושבגינן הוגשה על ידה תביעה המתנהלת בפני בורר. הרקע לבקשה: 2. המבקשת הגישה נגד החברה וכן נגד בעל החברה ומנהלה (להלן: המנהל) תביעה בהתייחס לחוזי קבלנות שנחתמו בין הצדדים. החברה הגישה תביעה שכנגד, וביום 13.5.02 הועבר הסכסוך לבוררות. 3. בחודש דצמבר 2004 - בטרם הסתיימו הליכי הבוררות - הודיע ב"כ החברה לבורר על צו הקפאת הליכים, שניתן כנגד ההליכים המתקיימים נגדה, לשם גיבוש הסדר נושים. המבקשת התנגדה להקפאת ההליכים בפני הבורר, בטענה כי תביעתה אינה מופנית רק נגד החברה, אלא גם נגד מנהלה - כערב לחובותיה, והבורר קיבל את עמדת המבקשת והמשיך בהליכי הבוררות, תוך מתן הוראה על הגשת סיכומים. גם פנייתו של עו"ד איתי הס (הנאמן שמונה לחברה לתקופת הקפאת ההליכים) לבורר, בבקשה לעיכוב ההתדיינות בפניו, נדחתה. 4. ביום 23.1.05 אישר בית המשפט של פש"ר הסדר נושים להבראת החברה, ומינה את עו"ד פולמן כנאמן להסדר. במעמד זה הורה ביה"מ, לבקשת ב"כ המנהל, על עיכוב הליכי הבוררות. 5. החלטת ביה"מ כאמור לא הומצאה למבקשת, ולטענתה נודע לה עליה רק בדיעבד, במאי 2005. בנסיבות אלו הוגשה בקשתה לנאמן לצרפה לרשימת הנושים באחור. דא עקא, בתשובת הנאמן, מיום 2.6.05, נדחתה הבקשה, מן הטעם שלא הוגשה במועד. עוד צויין על ידו כי בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב אינה בסמכות הנאמן. 6. בנסיבות אלו הוגשה - ביום 8.6.05 - הבקשה דנן להארכת מועד; כ"כ הוגשה, ביום 19.6.05, תביעת חוב, שנדחתה ע"י הנאמן בציינו כי המועד להכרעה בתביעות החוב נקבע בהחלטת ביה"מ ליום 15.2.05. טענות המבקשת 7. ראשית, טוענת המבקשת לפגמים במתן הודעות בדבר ההליכים שהתקיימו לגבי המשיבה: א. למבקשת - כנושה מהותי - לא ניתנה הודעה על קיומו של הליך הסדר נושים; ב. המשיבה ו/או הנאמן לא המציאו לבורר או למבקשת העתק מהחלטת בית המשפט מיום 1.11.04 בענין עיכוב ההליכים, אלא ביום 12.7.05. ג. החלטת בית המשפט מיום 23.1.05 על הקפאת הליכי הבוררות, הומצאה לבורר ולמבקשת רק ביום 22.5.05; ד. הודעה לגבי הסדר הנושים לא ניתנה למבקשת, למרות שהנאמן ידע על הליך הבוררות, ולמרות שהמבקשת נכללה בהסדר הנושים שבית המשפט התבקש לאשר. ממילא, כנטען, לא בוצעה המצאה כדין בעניינים דנן, כמתחייב מהוראת תק' 16 (ב) לתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר) התשס"ב-2002 (להלן: התקנות). 8. עוד נטען למצגים שיצרה החברה, כדלקמן: א. בעת אישור הסדר הנושים, בו הורה בית המשפט על הפסקת הליכי הבוררות, הוצג בפני בית המשפט מצג לפיו המבקשת כלולה בהסדר הנושים; ב. הליכי הבוררות נמשכו עד למאי 2005, מתוך הבנה עם הנאמן כי המבקשת נכללת בהסדר הנושים, וכי הליכי הבוררות יקויימו לצורך קביעת גובה החוב, שרק לאחר מכן ניתן יהיה להגיש תביעת חוב (נטען שרק ביום 17.5.05 נודע לבורר ולמבקשת על אישור הסדר הנושים, וכי על פי ההודעה שנמסרה ההסדר כולל את המבקשת); 9. כ"כ נטען כי המבקשת לא יכולה היתה להגיש תביעת חוב, לפני שהתביעה בה נטען לענין הפרות חוזיות וטענות נזיקיות, הוכרעה. 10. בתשובתה לתגובת הנאמן הוסיפה המבקשת שעל פי החלטת בית המשפט מיום 1.11.04, המועד להגשת תביעת חוב כלל לא חלף, שכן בהחלטה נקבע שתביעת חוב תוגש תוך 30 יום ממועד המצאת הבקשה לנושה, וזו הומצאה לה רק ביום 12.7.05, עוד הוסף כי בהחלטת בית המשפט נקבע שהנאמן ימציא את העתק ההחלטה לנושי החברה בדואר רשום, או במשלוח פקס, תוך 3 ימים ממועד קבלת ההחלטה - זאת בנוסף לפרסומים בהתאם לתקנות, אף כי הנאמן לא הציג כל אסמכתה להמצאת ההחלטה למבקשת, והוא מבקש להסתמך על ידיעת המבקשת על פי הפרסום בעיתונות. לפיכך, טוענת המבקשת כי לאור החלטת בית המשפט על דרך ההודעה, לא מתקיימת במבקשת הידיעה הקונסטרוקטיבית שנהגה בהלכה קודם להתקנת התקנות; עוד נטען שאי הכללת המבקשת בין נושי המשיבה, במסגרת הבקשה לאישור הסדר הנושים שהוגשה לבית המשפט, כשהנאמן ידע על קיום החוב למבקשת ועל ניהול הליכי הבוררות, מנוגדת לתקנות, ועל כן מהווה, כשלעצמה, טעם לשקול הארכת המועד; לחילופין נטען כי מכיוון שביחס למנהל לא ניתן צו הקפאת הליכים ולא ננקטו הליכי פשיטת רגל, לא היה מקום לעכב את הליכי הבוררות נגדו. לפיכך עותרת המבקשת לחידוש הליכי הבוררות נגד המנהל, ללא קשר לסוגיית הארכת המועד. עמדת הנאמן 11. בתשובתו טען הנאמן כי המבקשת לא הגישה את תביעת החוב במועד, ותחת זאת עשתה דין לעצמה והמשיכה בהליכי הבוררות ללא אישור בית המשפט, למרות שהמועד להגשת תביעת חוב היה ידוע לה: לטענת הנאמן כבר בחודש דצמבר 2004 ידעה המבקשת על צו הקפאת ההליכים (במסגרתו נקבע כי יש להגיש תביעות חוב בתוך 30 יום), שכן הצו האמור צורף למכתבו של עו"ד הס למבקשת מיום 12.12.04. עוד נטען כי אפילו תתקבל טענת המבקשת כי לא ידעה על המועד למרות ההודעות שפורסמו בעתונות אין די בכך כדי להוות עילה להארכת מועד. לפיכך עתר הנאמן לדחות הבקשה להארכת מועד שהגישה המבקשת בהתייחס לאלו: א. משך האיחור - כשעל פי החלטת ביה"מ נקבע שתביעות חוב יוגשו עד לדצמבר 2004, בעוד המבקשת הגישה תביעת החוב רק ביוני 2005. ב. גובה סכום תביעת החוב של המבקשת (כשני מליון ₪) המהווה למעלה מ-10% מסך התביעות שאושרו עד כה. לטענת הנאמן אילו התביעה היתה מוגשת קודם להצבעת הנושים נוכח גובה הסכום יכול שהיה בכך כדי להשפיע על אופן ההצבעה. ג. הארכת המועד להגשת תביעות חוב, תפגע בעקרון השוויון ביחס לנושים אחרים שהגישו תביעות חוב באיחור ונדחו; כן יפגעו יתר הנושים, כשהמועד הראשון לחלוקת הדיווידנד קרב; (הטענה האחרונה נפתרה - משהנאמן הורשה לחלק הדיווידנד תוך החזקת חלקה של המבקשת בידיו). כ"כ התנגד הנאמן למתן הסעד החלופי - היתר להמשיך בהליכי הבוררות, מן הטעם שבכך יעקף צו הקפאת ההליכים; עמדת הכנ"ר 12. בתגובת הכנ"ר נטען כי יש מקום להבחין בין הגשת תביעת חוב ואישורה - לצורך השתתפות באסיפת הנושים והצבעה בה, לבין הגשת תביעת חוב והכרעה בה - לצורך קבלת דיווידנד. כנטען, מלשון המודעה שפורסמה ביום 3.11.04 בעיתון "מעריב", שכותרתה "הודעה על כינוס אסיפת נושים / בעלי מניות", עולה שנושה המעונין להשתתף באסיפת הנושים ולהביע את עמדתו צריך להגיש תביעתו עד ליום 5.12.04, ואולם, לצורך ההכרעה בתביעת חוב, יש לאפשר את ההגשה תוך זמן סביר. על כן, לטעמה היה ראוי שהנאמן יפעל לקבלת החלטה ברורה לגבי המועד האחרון להגשת תביעות, אשר הודעה עליו תפורסם כדין, וכן תינתן הודעה לנושים המהותיים של החברה. הכנ"ר הוסיף כי שלא כבהליכי פירוק או פשיטת רגל, בהם המועד להגשת תביעות חוב הוא ברור (שישה חודשים מהיום הקובע), בהליכי הבראת חברה והקפאת הליכים, על המועדים להיות קצרים ודחוקים יותר, ויש צורך בקביעת מועדים מפורשים להגשת תביעות חוב לצרכי אסיפת הנושים, וכן מועד ברור ואחרון לצורך הסדר, שלאחריו תפקע הזכות הקניינית של הנושה - מועד זה צריך להיות פומבי. 13. אף הכנ"ר הצביע על כך שהמשיבה לא עמדה בדרישות הפורמליות - שכן על הנאמן היה להודיע למבקשת, כנושה מהותית, על הצורך בהגשת תביעת חוב, ולשלוח טפסים לפי תקנה 16(ב) לתקנות. כן היה צורך לבצע המצאה של הבקשה (לפי תקנה 3), ולהודיע על כינוס אסיפת נושים, לרבות המסמכים המפורטים בתקנות (תקנה 25), והודעה על הבקשה לאישור ההסדר (תקנה 33). 14. עוד נטען כי חזקה על החברה שלקחה בחשבון את תביעת המבקשת בהצעת הסדר הנושים וכי מאחר שההסדר אינו מתייחס לסכום מוגדר, אלא לחלק יחסי לכל נושה, מי שיצא נשכר מאי הגשת תביעת חוב ע"י המבקש, היא החברה בלבד, שכן הנושים יקבלו את המגיע להם בהתאם להסדר, בין אם תאושר תביעת המבקשת ובין אם לאו. עוד הוסיף הכנ"ר כי אף שמועדים להגשת תביעת חוב הם מהותיים, יש לעמוד עליהם רק אם קויימו הוראות הדין בדבר הודעות לנושים. לפיכך, לטענת הכנ"ר יש לקבל את הערעור ולהאריך המועד כמבוקש. ד י ו ן 15. הסוגיה המתעוררת היא האם ראוי להורות על הארכת מועד להגשת תביעת חוב, לאור הפגמים במתן הודעות למבקשת, בנסיבות בהן תביעת החוב של המבקשת, ככל הנראה, נכללה במסגרת הסדר הנושים, וכשעל פני הדברים היתה למבקשת ידיעה מסויימת, אף אם חלקית, על עיכוב ההליכים, כפי שעולה מן ההתכתבות שהוצגה לבית המשפט. 16. לצורך ההכרעה, נדרש בירור עובדתי לגבי חוב המשיבה למבקשת שנכלל בהסדר הנושים על ידי הנאמן, וזאת כיוון שאם אכן נכלל חוב למבקשת בהסדר הנושים, נראה שהנאמן יהיה מושתק מלטעון כנגד הארכת המועד, מקום שידע וצפה את תביעת החוב האפשרית. הליך עיכוב ההליכים 17. תכלית עיכוב ההליכים בעת הסדר נושים היא הקפאת המצב כפי שהוא, על מנת שענייני החברה יוכלו להיות מוסדרים באופן קולקטיבי, ותוך פרק זמן קצר יחסית. יוער כי הליך זה מתאים כאשר ערך נכסי החברה בהבראתה, עולה על ערך הנכסים עם פירוקה; היינו, במצבים בהם נראה כי סיכויי הנושים להיפרע יהיו טובים בחיי החברה מאשר במותה. (ראה א' פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים לישראל, תשמ"ט, בעמ' 543). במצב זה, ראוי לתת לנושים הזדמנות להגיע להסכמה ביניהם לגבי אופן הבראת החברה, ומנת חלקם כתוצאה מהליך זה. אלמלא מתן צו עיכוב ההליכים, נושים זריזים יכולים היו לרוקן את החברה מנכסיה ולהביא לפירוקה. על כן, תכלית ההסדרה הקולקטיבית היא שבתום פרק ההבראה לא ייוותרו נושים להם תביעות. פרק הזמנים הקצר הדרוש בעת הבראת חברה משתקף באפשרות הקפאת ההליכים למשך 9 חודשים בלבד, על פי הוראת סע' 350(ב) לחוק החברות. בקשה להארכת מועד 18. נוכח התכלית לעיל, יש לבדוק מה דין הבקשה להארכת המועד. סע' 21(ב) לתקנות קובע לאמור: "בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את המועד להגשת תביעות, אם שוכנע כי הנושה או בעל המניות לא היו יכולים להגיש את תביעתם במועד שנקבע". על פי לשון הסעיף תנאי להגשת תביעה במועד שנקבע הוא ידיעת אותו מועד. באשר ל"טעמים מיוחדים" להארכת מועד, קיימים הן שיקולים קונקרטיים - השלכות קבלת הבקשה על הנושים ועל החברה במסגרת הליכי ההבראה; והן שיקולי מדיניות, כפי שיוסבר להלן. לקבלת תביעת חוב נוספת, לאחר חלוף המועד להגשת תביעות חוב, ולאחר אישור הסדר הנושים תהיה השפעה על הנושים, כשמדובר בתביעת חוב חדשה, שלא נלקחה בחשבון בעת הסדר הנושים (על פי תקנה 38, ובעיקר תקנה 38(9) לתקנות, נדרש הנאמן במסגרת הצעת הסדר הנושים להביא לידיעת הנושים ובית המשפט כל תביעה אפשרית קיימת). במקרה זה, משמעות קבלת תביעת החוב היא הפחתת הדיווידנד שיקבלו לפחות חלק מן הנושים. השלכה נוספת שעשויה להיות לקבלת תביעת חוב נוספת היא עיכוב ביצוע הסדר הנושים, לצורך בירור התביעה. מצד שיקולי המדיניות המנחים את בית המשפט, לצורך הצלחת הסדר הנושים, ראוי שההסדר יהיה סופי, וכי הצדדים יוכלו להסתמך על ההסדר שהושג, אחרת ניטל הטעם בהשגת ההסדר. מדיניות סלחנית בהארכת מועד להגשת תביעות חוב תפתח פתח להשתהות נושים בתביעתם, ולהתמשכות הליכי ההבראה, שמטבעם צריכים להיות קצרים. אופי הליך הבראת החברה, בשונה מהליך פירוק או פשיטת רגל, דורש בירור מהיר, מכיוון שמדובר בחברה פעילה, שרוצים בהמשך פעילותה. במצב דברים זה, לצורך המשך פעילות החברה נדרשת וודאות, ולא חרב פירוק שמתנופפת מעליה. 19. בהתייחס לאלו הלכה היא שהגשת תביעת חוב במועד נתפסת כעניין עקרוני, ולא פרוצדוראלי (ראה פש"ר 1021/98, בש"א 5844/04, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' ערן קאופמן - מפרק חברת פאן אל א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ). יישום הלכה זו מביא לכך שהארכת מועד להגשת תביעת חוב תותר במקרים בהם סיבה "אובייקטיבית" מנעה את הגשתה - כפי שנפסק בפש"ר (ת"א) 1675/03 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רו"ח נדב נחום בתפקידו כנאמן לביצוע הסדר נושים של החייבים רבי ויקטור ואיריס. חובות הנאמן 20. התקנות קובעות חובות הודעה מפורטות בדבר עיכוב ההליכים, הצעת ההסדר, והמועד להגשת תביעות חוב. נראה שאף דרישות אלה אינן פרוצדורליות גרידא, אלא דרישות מהותיות, כיוון שקיומן חיוני לצורך הגעה להסדר נושים, ובמיוחד לאור העובדה כי ההצבעה על הסדר הנושים נסמכת על המצגים שהוצגו לנושים. 21. תקנה 25(ב) לתקנות מחייבת את הנאמן למסור לנושים המהותיים של החברה העתקי מסמכים שונים קודם למועד האסיפה, לרבות הודעה בדבר מועד התקיימותה (נושה מהותי מוגדר בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) התשמ"א - 1981, כ"מי שהחברה חבה לו חוב אשר במועד הבקשה עולה על סכום של 100,000 שקלים חדשים או סכום של 10% מסך החובות של החברה שאינם חובות מובטחים, לפי הגבוה מביניהם"). מן הכלל אל הפרט 22. במסגרת הבקשה להארכת מועד יש להידרש לסיבת העיכוב: בהחלטת בית המשפט מיום 1.11.04, ניתן צו על פי הוראת סע' 350(ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999, להקפאת כל ההליכים המשפטיים נגד החברה עד לדיון במעמד הצדדים, שנקבע ליום 23.1.05. עוד נקבע כי מבקשת הצו - היא המשיבה בתיק דנן, תמציא העתק מן ההחלטה לנושי החברה, תוך 3 ימים ממועד קבלת ההחלטה. כן נקבע כי המשיבה תפרסם, בהתאם לתקנות, את המועדים להגשת תביעות חוב. בית המשפט הורה על כינוס אסיפות נושים לדיון בהצעת ההסדר בתוך 50 יום, בהן יוכלו להשתתף נושים שהגישו תביעות חוב. במקרה שלפנינו, אין חולק, כאמור, כי לא קויימו הוראות התקנות. למבקשת אמנם נודע על עיכוב ההליכים, אך לא באה הוכחה כי ידעה אף על המועד האחרון להגשת תביעת חוב. נראה שניתן לקבל את הסברה של המבקשת כי לא הגישה תביעת חוב, כיוון שטרם התקבלה הכרעה בבוררות, וכי הבינה מהמשיבה שתביעתה תיכלל בהסדר הנושים. הדבר אף עולה ממכתבו של הנאמן לבורר, בו מתבקש הבורר לעכב את הליכי הבוררות, וכן מפרוטוקול הדיון מיום 23.1.05, בו אושר הסדר הנושים, בו נאמר ע"י עו"ד אלימלך, ב"כ א. ברקן ושות' בע"מ (בהקפאת הליכים), ומר אורי סטרר: "מאחר ובית המשפט אישר את ההסדר, בפני השופט בדימוס יעקב בצלאל, מתקיים הליך בוררות שעניינו תביעה שהגישה גיל עמל נגד א. ברקן ונגד מר סטרר כערב בערבות אישית. אני מבקשת, נוכח אישור ההסדר שכולל גם חובות בערבות אישית של מר סטרר, להורות לבורר שיחדל מלדון בתובענה נגד א. ברקן ומר אורי סטרר" 23. שאלה אחרת היא מה גובה הנשייה שכלל הנאמן בהסדר הנושים. הכללת חוב זו מתחייבת מתקנה 24(ב) לתקנות. תביעת המבקשת כנגד המשיבה שנדונה בבוררות היא על סך של כ-6 מליון, ולטענת המבקשת, בבוררות התברר כי לאור התביעה הנגדית ובדיקת המומחה שמונה על ידי הבורר גובה החוב שבמחלוקת הוא 1.9 מליון ₪. אף בתגובת הנאמן נאמר כי קבלת תביעת החוב של המבקשת משמעה תוספת של כ-2 מליון ₪. בענין יוסף משה מהנדסים אדריכלים וקבלנים בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב, בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של חברת טלמניע בע"מ (פש"ר (ת"א) 1594/04) נאמר כי בבקשה להארכת מועד לצורך הגשת תביעת חוב אין לקדש את עקרון הסופיות, וניתן לאפשר הגשת תביעת חוב באיחור, בתנאי שהדבר לא ישליך על תשלומים בעבר, אלא רק מכאן ואילך. מכל מקום בענייננו, כאשר הנאמן לא הודיע כדין למבקשת לגבי המועד האחרון להגשת תביעת חוב, וכאשר, כך נראה, נכללה תביעת החוב של המבקשת במצבת הסדר הנושים, דין הבקשה להתקבל. אשר על כן אני נעתרת לבקשה, ומאריכה המועד להגשת תביעות החוב עד למועד הגשתה. כ"כ נוכח מהות התביעה המתבררת בפני הבורר ונוכח השלב אליו הגיעה ההתדיינות, מן הראוי כי הבורר ישלים את מלאכתו, ע"י מתן פסק במחלוקת בין הצדדים, וכך אני מורה. ניתנה היום, ד' בחשון תשס"ו (6 בנובמבר 2005(, בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקי ההחלטה לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 6.11.05. חנה בן-עמי, שופטת הארכת מועדיישוב סכסוכיםתביעת חובחובבוררות