בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת: לדחות את הבקשה לשינוי פסיקתא שהוגשה על ידי המבקשים, לבטל את הצו הזמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, ולחייב את המבקשים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ואלו נימוקי הבקשה: ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקשים: מר אלי כהן, ת.ז. _________, וגב' רותי לוי, ת.ז. _________, תושבי _________, אשקלון (להלן: "המבקשים"). 2. המשיבה: חברת "בנייה ופיתוח בע"מ", ח.פ. _________, מרחוב _________, תל אביב (להלן: "המשיבה"). ## ב. מסכת העובדות ## 3. ביום 21.12.1994, ניתן פסק דין בת"א _____ בבית משפט השלום באשקלון, אשר חייב את המבקשים בסכומים מסוימים לטובת המשיבה, וקבע כי המשיבה תמציא פסיקתא לחתימת בית המשפט. 4. ביום 29.12.1994, נחתמה פסיקתא על ידי בית המשפט, אשר לטענת המבקשים אינה משקפת נכונה את סכומי החוב שנקבעו בפסק הדין, וכי לא נוכו ממנה סכומים שבית המשפט ציווה לנכות. 5. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א ____), אשר נדחה ביום 14.9.1995, ובכך הפך פסק הדין לחלוט. 6. על בסיס הפסיקתא החתומה, נפתחו כנגד המבקשים תיקי הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה, כבר בשנת 1995, למימוש פסק הדין. 7. ביום 27.10.2005, כ-11 שנים לאחר חתימת הפסיקתא ודחיית הערעור, הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט לשינוי הפסיקתא, בטענה שהיא מוטעית ואינה תואמת את פסק הדין. 8. בד בבד עם הבקשה לשינוי פסיקתא, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, אשר התקבלה ביום 31.10.2005. 9. המשיבה הגישה תגובה לבקשה, בה טענה, בין היתר, להתיישנות, לשיהוי ניכר בהגשת הבקשה, ולחוסר סמכות עניינית של בית משפט השלום לדון בבקשה לשינוי פסיקתא חלוטה. 10. המשיבה אף הגישה חוות דעת מומחה, רו"ח גלעד כץ, אשר תמכה בטענתה באשר לחובות המבקשים כלפיה, וכי הטעות הנטענת בפסיקתא, אם קיימת, היא לטובת המבקשים. 11. ביום 3.4.2006 התקיים דיון בבקשה, ובסיומו הותר לצדדים להגיש השלמת טיעון בכתב. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## סמכות עניינית לתיקון פסיקתא ## 12. בית המשפט הנכבד אינו מוסמך לדון בבקשה לשינוי פסיקתא חלוטה, שכן סמכות זו נתונה, ככלל, לערכאת הערעור, במיוחד כאשר מדובר בטענות מהותיות הנוגעות לפרשנות פסק הדין ולא לטעות סופר גרידא, ועל כן יש לדחות את הבקשה על הסף. 13. הפסיקה קבעה כי פסיקתא היא תמצית של החלטה שניתנה, וכאשר קיימת מחלוקת על מובנה של ההחלטה, דינה של פסיקתא הניתנת על ידי השופט שישב בדין עשויה להיות כדין החלטה המתקנת את פסק הדין או מבהירה אותו, ועל כן מקומה של טענה כזו הוא בערעור. 14. המבקשים לא פנו לבית המשפט שחתם על הפסיקתא במועד סמוך לאחר נתינתה, ולא הציגו כל טעם והסבר סביר למחדל זה, ובכך איבדו את זכותם לטעון לתיקון הפסיקתא בפני ערכאה זו, שכן השופט שחתם על הפסיקתא אינו מכהן עוד בבית משפט זה. 15. סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המאפשר תיקון טעות בפסק דין, מוגבל ל-21 ימים מיום מתן ההחלטה, ומתייחס לטעויות טכניות בלבד כגון טעות לשון או פליטת קולמוס, ולא לטענות מהותיות כפי שהועלו על ידי המבקשים. 16. הגישה המקובלת בפסיקה היא כי סמכות התיקון לפי סעיף 81 אינה נועדה לאפשר תיקונים בפסק הדין שהם "מסווה לכתיבת פסק דין חדש", וכי תיקונים מהותיים כאלה ניתן להביא בהחלטה רק על דרך של ערעור, ועל כן אין לבית המשפט סמכות לדון בבקשה זו. ## שיהוי ניכר בהגשת הבקשה ## 17. בקשת המבקשים הוגשה בשיהוי ניכר ובלתי סביר של כ-11 שנים ממועד חתימת הפסיקתא, וזאת לאחר שפסק הדין הפך חלוט ונדחה ערעורם לבית המשפט המחוזי, ולאחר שהמשיבה כבר החלה בנקיטת הליכי הוצאה לפועל למימוש הפסק. 18. המבקשים לא סיפקו כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי כה ארוך בהגשת בקשתם, ולא הציגו כל נסיבות מיוחדות המצדיקות את העיכוב, ובכך פגעו בעקרון סופיות הדיון וביציבות המשפטית. 19. השיהוי בהגשת הבקשה פוגע באופן מהותי באינטרס ההסתמכות של המשיבה, אשר פעלה במשך שנים ארוכות על בסיס הפסיקתא החתומה ונקטה בהליכי הוצאה לפועל, ושינוי הפסיקתא כעת יגרום לה נזק בלתי הפיך. 20. הפסיקה קבעה כי הגשת הליך באיחור פוגעת בצד שכנגד, אשר רשאי להניח כי לא ינקטו הליכים נוספים, ובכך פיתח "מאין חסינות" מפני הגשת ערעור באיחור, ועל כן יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי. 21. השיהוי הניכר פוגע גם באינטרס הציבורי ליעילות המערכת המשפטית, שכן פתיחת סכסוך שהסתיים זה מכבר, לאחר זמן כה רב, צורכת משאבים שיפוטיים ואדמיניסטרטיביים רבים, ופוגעת בוודאות וביכולת להסתמך על פסקי דין. ## מעשה בית דין וסופיות הדיון ## 22. פסק הדין בת"א _____, אשר עליו נסמכת הפסיקתא, הפך חלוט לאחר שערעור המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה, ועל כן חל עליו עקרון מעשה בית דין, המונע דיון חוזר באותה עילה ובאותה פלוגתא. 23. עקרון מעשה בית דין נועד למנוע דיון נוסף בין אותם צדדים בעניינים שכבר הוכרעו, מטעמים של חיסכון בזמן שיפוטי ומניעת הטרדה כפולה מבעל הדין שכנגד, ועל כן יש לדחות את הבקשה. 24. המבקשים קיבלו הזדמנות מלאה להשמיע את טענותיהם, לרבות טענותיהם כנגד הפסיקתא, במסגרת הליך הערעור, אך בחרו שלא לעשות כן, ועל כן אין לאפשר להם כעת לפתוח מחדש את הדיון בעניין זה. 25. הפסיקה קבעה כי במערכת השיקולים הכללית, מועדף השיקול של סופיות הדיון על פני השיקול של מיצוי זכות ההתדיינות עד תום, ועל כן יש לדחות את הבקשה המבקשת לערער על פסק דין חלוט. 26. אין לבית המשפט שפסק את הדין סמכות לגביו עוד, למעט תיקון טעות סופר במועדים הקבועים בחוק, ועל כן בקשה לשינוי מהותי של פסיקתא לאחר שהפכה חלוטה, מהווה ניסיון לעקוף את עקרון סופיות הדיון. ## חוסר תום לב וניקיון כפיים ## 27. המבקשים לא ציינו בבקשתם המקורית כי הוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי וכי ערעור זה נדחה, עובדה מהותית שהיה עליהם להביא בפני בית המשפט, ובכך פגעו בתום ליבם ובניקיון כפיהם. 28. אי-ציון הליך הערעור והדחייה שלו מהווה הסתרה של מידע רלוונטי מבית המשפט, ועלול להטעות את בית המשפט לחשוב כי מדובר בבקשה ראשונית לתיקון פסיקתא, ולא בבקשה המוגשת לאחר מיצוי הליכי ערעור. 29. התנהלות המבקשים, אשר הגישו בקשה לשינוי פסיקתא כ-11 שנים לאחר חתימתה, ולאחר שנדחה ערעורם, מעידה על ניסיון לפתוח מחדש הליכים שהסתיימו זה מכבר, תוך ניצול לרעה של הליכי משפט. 30. הפסיקה קבעה כי כלל סופיות הדיון יכול לסגת רק במקרים חריגים ביותר, כגון מרמה או חוסר סמכות, ואף לא נטען על ידי המבקשים כי הפסיקתא הושגה במרמה, ועל כן אין מקום לחרוג מהכלל. 31. העובדה שהמבקשים החליפו מספר עורכי דין לאורך השנים, ולאף אחד מהם לא עלתה טענה בדבר טעות בפסיקתא במשך שנים רבות, מחזקת את הטענה כי הבקשה הנוכחית מוגשת בחוסר תום לב ובניסיון אחרון לערער על פסק דין חלוט. ## היעדר תצהיר תומך ## 32. בקשת המבקשים לשינוי הפסיקתא אינה נתמכת בתצהיר, כנדרש על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ובכך נפגמת מהימנות הטענות העובדתיות המועלות בה, ואין לבית המשפט בסיס ראייתי לבחון את אמיתותן. 33. היעדר תצהיר מונע מהמשיבה את האפשרות לחקור את המצהיר על טענותיו, ובכך פוגע בזכותה להליך הוגן וביכולתה להתגונן מפני הטענות המועלות בבקשה, ועל כן יש לדחות את הבקשה על הסף. 34. הפסיקה קבעה כי בקשה שאינה נתמכת בתצהיר, כאשר נדרש תצהיר על פי דין, דינה להידחות, שכן היא אינה עומדת בדרישות הפרוצדורליות הבסיסיות להגשת בקשות לבית המשפט. 35. טענות המבקשים בדבר טעות בסכומי החוב בפסיקתא הן טענות עובדתיות מובהקות, המחייבות תמיכה בתצהיר, ובהיעדר תצהיר, אין לבית המשפט כלים לבחון את נכונותן או את מקורן. 36. המבקשים לא הציגו כל נימוק או הסבר מדוע לא צורף תצהיר לבקשתם, ובכך מעידים על זלזול בדרישות הפרוצדורליות של בית המשפט ועל חוסר רצינות בבקשתם. ## היעדר אסמכתאות וחוות דעת תומכות ## 37. בקשת המבקשים הינה סתמית וכללית, ואינה נתמכת בחוות דעת של רואה חשבון או במסמך כלשהו, אשר יסביר כיצד הגיעו לסכומים הנטענים בסעיף 10 לבקשה, ובכך מונעת מבית המשפט לבחון את מהות הטעות הנטענת. 38. המבקשים לא הציגו כל חישוב אלטרנטיבי או ראיות חשבונאיות המבססות את טענתם בדבר טעות בסכומי החוב בפסיקתא, ובכך הותירו את טענותיהם בגדר השערות בלבד, ללא כל בסיס עובדתי מוצק. 39. המשיבה, לעומת זאת, הגישה חוות דעת מומחה של רו"ח גלעד כץ, אשר תמכה בטענתה באשר לחובות המבקשים כלפיה, ואף הציגה חישוב לפיו, אם קיימת טעות בפסיקתא, הרי שהיא לחובתה של המשיבה. 40. הפסיקה קבעה כי על המבקש להוכיח את טענותיו בראיות מספקות, ובמיוחד כאשר מדובר בטענות כספיות מורכבות, נדרשת חוות דעת מומחה או אסמכתאות חשבונאיות ברורות, אשר לא הוצגו על ידי המבקשים. 41. היעדר אסמכתאות וחוות דעת תומכות מונע מבית המשפט להכריע במחלוקת העובדתית בדבר סכומי החוב, ועל כן יש לדחות את הבקשה מחמת היעדר הוכחה מספקת לטענות המבקשים. ## פגיעה בוודאות המשפטית ## 42. העתרות לבקשה לשינוי פסיקתא לאחר למעלה מעשור שנים, ולאחר שפסק הדין הפך חלוט ומומש בהליכי הוצאה לפועל, תפגע באופן חמור בוודאות המשפטית וביכולת להסתמך על פסקי דין. 43. עקרון הוודאות המשפטית הוא יסוד חשוב במערכת המשפט, והוא מבטיח כי החלטות שיפוטיות יהיו סופיות ומחייבות, וכי לא ניתן יהיה לפתוח אותן מחדש ללא עילה מיוחדת ומוצדקת. 44. פתיחת חזית ומחלוקת חדשה בעניין פירושו של פסק הדין ויישומו האופרטיבי, למעלה מ-11 שנים לאחר הינתנו, תערער את היציבות המשפטית ותגרום לחוסר אמון במערכת המשפט. 45. הפסיקה הדגישה את חשיבות עקרון סופיות הדיון והוודאות המשפטית, וקבעה כי יש להגביל את מספר הפעמים שבהן ניתן לנסות ולשנות עניין כלשהו, על מנת להבטיח יציבות ואמון במערכת המשפט. 46. העתרות לבקשה זו תהווה תקדים מסוכן, אשר יאפשר לכל בעל דין לנסות ולשנות פסקי דין חלוטים לאחר שנים רבות, ובכך תרוקן מתוכן את עקרונות סופיות הדיון ומעשה בית דין. ## סמכות טבועה ושיקול דעת ## 47. המבקשים טענו כי מקור סמכותו של בית המשפט לדון בבקשה הוא מכוח "סמכותו הטבועה", אולם סמכות זו הינה סמכות שבשיקול דעת, ואינה מצדיקה התערבות בפסיקתא שניתנה לפני למעלה מעשור שנים. 48. הפסיקה קבעה כי סמכות טבועה יש להפעיל בזהירות רבה ובמקרים חריגים בלבד, כאשר אין כל דרך אחרת להשיג צדק, ואין זה המקרה בענייננו, שכן המבקשים יכלו לערער על הפסיקתא במועד. 49. הפעלת סמכות טבועה במקרה זה, לאחר שיהוי כה ניכר ולאחר מיצוי הליכי ערעור, תהווה שימוש לא מידתי בסמכות זו, ותפגע בעקרונות סופיות הדיון ומעשה בית דין. 50. בית המשפט הנכבד שומא עליו לנקוט משנה זהירות בהתערבותו בהוראות פסיקתא שניתנה לפני למעלה מעשור שנים מכוח "סמכות טבועה", שמא לא תהפוך סמכות זו לסמכות שבגדרה "יטבע" בית המשפט. 51. בנסיבות העניין, כאשר המבקשים לא הציגו כל טעם מיוחד או נסיבות חריגות המצדיקות הפעלת סמכות טבועה, וכאשר קיימים אינטרסים מובהקים של סופיות דיון והסתמכות, אין מקום להיעתר לבקשה. ## פגיעה במשיבה ## 52. העתרות לבקשה לשינוי הפסיקתא, לאחר שנים רבות של הליכי הוצאה לפועל, תגרום למשיבה נזק כספי ניכר, שכן היא תצטרך להשקיע משאבים נוספים בהתדיינות חוזרת בעניין שכבר הוכרע. 53. המשיבה הסתמכה על הפסיקתא החתומה ועל פסק הדין החלוט, ופעלה למימושם במשך שנים, ושינוי הפסיקתא כעת יפגע בזכותה לקבל את הסכומים המגיעים לה על פי פסק הדין. 54. פתיחת הדיון מחדש בעניין סכומי החוב תטיל על המשיבה נטל כבד של איסוף ראיות וניהול הליכים משפטיים נוספים, וזאת ללא כל הצדקה, ובכך תפגע בזכותה להליך הוגן ויעיל. 55. הפסיקה קבעה כי יש למנוע הטרדה כפולה מבעל דין שכנגד, וכי אין לאפשר לבעל דין לשוב ולהטריד את יריבו ואת בית המשפט באותו עניין, ועל כן יש לדחות את הבקשה. 56. העתרות לבקשה תפגע גם במוניטין של המשיבה ובאמון הציבור במערכת המשפט, שכן היא תראה כמי שאינה יכולה להסתמך על פסקי דין חלוטים ועל פסיקתאות חתומות. ## חוסר התאמה בין הפסיקתא לפסק הדין ## 57. המבקשים טוענים כי הפסיקתא אינה משקפת נכונה את סכומי הקרנות שחויבו בהם בפסק הדין, וכי לא נוכו ממנה סכומים שבית המשפט ציווה לנכות, אולם טענה זו לא הוכחה. 58. הפסיקתא נועדה לשקף את הקביעות הפוזיטיביות והאופרטיביות של פסק הדין, וכאשר היא אינה עולה בקנה אחד עם פסק הדין, בית המשפט צריך לתקן את הפסיקתא, אך זאת במועד ובערכאה המתאימה. 59. במקרה דנן, המבקשים לא הוכיחו כי אכן קיימת טעות מהותית בפסיקתא, וכי טעות זו פוגעת בזכויותיהם, וזאת במיוחד לאור חוות הדעת של המומחה מטעם המשיבה. 60. הפסיקה קבעה כי פסיקתא יכולה לשמש פירוש לפסק דין שהיה סתום, אולם במקרה זה, המבקשים לא הציגו כל ראיה לכך שפסק הדין היה סתום, או שהפסיקתא שינתה את מהות ההכרעה. 61. גם אם קיימת טעות בפסיקתא, הרי שמקורה בנסיבות המקרה ולא בפסק הדין, ועל כן מקומה של טענה זו היה בערעור על הפסיקתא, ולא בבקשה לתיקון לאחר שנים רבות. ## ד. סיכום הסעד: ## לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על דחיית הבקשה לשינוי פסיקתא שהוגשה על ידי המבקשים, לבטל את הצו הזמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שניתן ביום 31.10.2005, ולחייב את המבקשים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪, וכן להורות על העברת הפיקדון שהופקד על ידם בקופת בית המשפט למשיבה באמצעות בא כוחה. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.פסיקתא