בקשת רשות לערער על החלטות בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת דליה מארק-הורנצ'יק) הראשונה מיום 01.06.06, בה נדחתה בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה של המשיבים והשניה מיום 28.06.06 הדוחה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה. הרקע העובדתי המבקש, עורך דין במקצועו, הגיש נגד המשיבים תביעה לתשלום כ- 860,000 ₪, מכח הסכם שכ"ט ומכח עילות נזיקיות. בכתב ההגנה, שהוגש על ידי משיבים 1-3, נטענו בסעיף 24ג.1-8 טענות קיזוז. בתאריך 24.04.06 הגיש המבקש בקשה למחיקתם של סעיפים אלה מכתב ההגנה, בהסתמך על תצהיר תשובות לשאלון ממנו עולה, כי לא נמצא שום קשר בין טענות הקיזוז לבין עילות התובענה. עוד נטען כי מדובר בטענות קיזוז בעלמא שהועלו על דרך הסתם, ומכיוון שהותרת הטענות בכתב ההגנה עשויה לגרום להתארכות הדיון שלא לצורך, התבקשה מחיקתן. בהחלטתה מיום 01.06.06 דחתה כב' השופטת מארק-הורנצ'יק את הבקשה בקובעה: "טענת קיזוז ניתן להעלות עפ"י הוראת סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) שאלת תחולת הוראת סעיף זה היא שאלה עובדתית המצריכה שמיעת ראיות בתיק העיקרי. הוצאות הבקשה בסך 2000 ₪ + מע"מ לפי התוצאות בתיק העיקרי". בתאריך 08.06.06 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בבקשה, בה הוא מתפלמס באריכות עם החלטת בית המשפט, תוך הפניה חוזרת לאסמכתאות שפורטו בבקשה המקורית. בהחלטה מיום 28.06.06 דחתה כב' השופטת קמא את הבקשה בנימוק לפיו אין מקום לעיון חוזר בהחלטתה. בתאריך 31.08.06 הוגשה לבית משפט זה בקשת רשות לערער. המשיבים ביקשו לסלק את הבקשה על הסף, בשל האיחור שבהגשתה, מאחר שהמועד להגשת הבקשה על ההחלטה מיום 01.06.06 חלף ב- 04.07.06, על פי הוראת תקנה 398 לתקנות סדר הדין האזרחי, ואילו ההחלטה מיום 28.06.06 דוחה בקשה שמלכתחילה לא היה מקום להגישה. עם קבלת תגובות המשיבים, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, שאינה נתמכת בתצהיר, בה נטען כי קיימות אסמכתאות לטענה לפיה בנסיבות מקרה זה ניתן היה לבקש עיון חוזר בהחלטה, ולפיכך יש למנות את המועד להגשת ערעור מתאריך ההחלטה השניה, אולם למען הסר ספק, מבוקשת בנסיבות דנן הארכת מועד. הנסיבות המהוות טעם מיוחד להארכת מועד הן אלה המפורטות בבקשת הרשות לערער (סעיף 3). הבקשה לעיון חוזר ברע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים ואח' נ' אלי תורג'מן ואח' (לא פורסם) דן כב' השופט א' גרוניס בנוהג הנפסד אותו אימצו בעלי דין, הגשתן של בקשות לעיון חוזר המהוות למעשה ערעור המופנה לערכאה אשר הוציאה תחת ידה את ההחלטה המקורית, וקובע: "אף שבאופן פורמלי מופנית הבקשה דנא נגד החלטה מיום 2.11.05, למעשה משיגות המבקשות על החלטה מיום 6.9.05. בהחלטה מיום 2.11.05 נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הקודמת, זו מיום 6.9.05. בעל דין אינו יכול להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת בקשת רשות ערעור באמצעות בקשה לעיון חוזר. אומנם, קיימים מקרים בהם קיים צידוק לבקשה לעיון חוזר. או אז אפשר שבפועל מושגת הארכת מועד לגבי תקיפתה של ההחלטה המקורית". הנסיבות המצדיקות הגשתה של בקשה לעיון חוזר הינן נדירות ואין לעשות שימוש בפרקטיקה זו אלא במקרים בהם אירע שינוי נסיבות או שנתגלתה טעות בולטת שנפלה בהחלטה כגון, מתן ההחלטה בטרם חלף המועד להגשת תגובות, או אי המצאתו של מסמך בשל טעות טכנית או טעות של המזכירות. עצם העובדה שבעל דין סבור כי שגה בית המשפט בהחלטתו, אינה מצדיקה הגשתו של "ערעור" לערכאה הדיונית. יפים לענייננו דברי כב' השופט א' גרוניס בע"א 3604/02 אילן אוקו נ' יחיאל שמי ואח', פ"ד נו (4) 505, 508: "כלל ידוע הוא, כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין [1]; ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב [2], ע"א 37/68 גינז נ' מאירי [3]). פשיטא, שנסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על ידי הערכאה שנתנה אותה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [14], בעמ' 774). אולם, אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ע"א 37/68 הנ"ל [3]; ע"א 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי [4]). מובן, שקיים חשש כי בעל דין יעשה שימוש בלתי נאות באפשרות הנתונה לו לבקש שינויה של החלטת ביניים. במקרים מתאימים רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה, מן הטעם שיש בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט, במיוחד אם מדובר בבקשות חוזרות (ראו רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ [5], בעמ' 796)". בחינתה של הבקשה לעיון חוזר מעלה כי מדובר בחזרה מפורטת יותר על טענות שנטענו ונדחו בהחלטתה מיום 01.06.06. גם החלטתה של כב' השופטת יעל וילנר בבש"א (חי') 9571/05 עיריית חיפה נ' סורג'ון משה, אין בה כדי להועיל למבקש, מאחר שבאותו ענין ניתנו שלוש החלטות בלתי מנומקות ורק ההחלטה הרביעית, נומקה. משכך סברה כב' השופטת, כי אין לראות בבקשות לעיון חוזר נסיון מלאכותי להארכת המועד להגשת ערעור. שונה המצב בענייננו. כב' השופטת מארק-הורנצ'יק הפנתה לסעיף 53 לחוק החוזים כמקור נורמטיבי לטענת הקיזוז והבהירה, כי בחינתה של טענת הקיזוז טעונה שמיעת ראיות. לא ניתן לטעון כלפי החלטה זו כי אינה מנומקת, גם אם ההנמקה אינה לשביעות רצונו של המבקש והוא סבור כי הינה שגויה. בעל דין המבקש להשיג על החלטה שגויה, פתוחה בפניו הדרך להגשת ערעור (או בקשת רשות לערער על פי הענין), ואין הוא רשאי לנסות מזלו בבקשה לעיון חוזר, שאם תידחה, ישיג על ההחלטה הראשונה בפני ערכאת הערעור. משבחר המבקש לפעול בדרך של בקשה לעיון חוזר, אין לו להלין אלא על עצמו אם בשל מהלך שגוי זה, החמיץ המועד להגשת הבקשה לבית משפט שלערעור. הארכת מועד באשר לבקשה החלופית להארכת מועד. צודק ב"כ המשיבים כי בקשה יש לתמוך בתצהיר, בעיקר כאשר נדרשת הצגתו של טעם מיוחד. העובדה שהמבקש סבור שנפל משגה בהחלטת כב' השופטת מארק-הורנצ'יק, אינה מהווה טעם מיוחד להארכתו של מועד שנקבע בחיקוק. מקובלת עלי ההשקפה לפיה סיכויי ההליך מהווים שיקול כבד משקל להארכת מועד להגשת ערעור. אולם, כאשר עסקינן במחיקת סעיף זה או אחר מכתב טענות, הנזק העשוי להגרם למבקש אינו מהותי ושמורות לו כל טענותיו כנגד טענות הקיזוז, ולפיכך אין כל הצדקה להארכת המועד בנסיבות אלה. ולגופו של ענין על פי הנטען בתביעה, העניק המבקש למשיבים שירותים משפטיים אשר התייחסו, בין היתר, להליכים שהתנהלו בקשר למשרד במרכז עמיאל. בסעיף 24ג.1. לכתב ההגנה נטען כי התובע (המבקש) קיבל שכר לרישום הבנין המכונה פרוייקט בית עמיאל כבית משותף, אולם התובע לא עשה כן והנתבעת 1 חשופה לתביעות מצד בעלי הזכויות. ובהמשך פורטו טענות נוספות המתייחסות לרישום הנכס וחלקים ממנו. מכאן, שהמשיבים טענו לקיומה של זכות לקיזוז סכום בלתי קצוב הנובע מעיסקה אחת, גם אם נראה, לכאורה, שאין מדובר באותו הסכם. בע"א 377/82 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ"ד מב (2) 725, 732 נקבע כי: "לא מספר ההסכמים הוא הקובע אם המדובר בעיסקה אחת או בעיסקאות שונות. גם הסכמים אחדים יכולים להוות עיסקה אחת. הכל תלוי בתוכן ההסכמים". מכאן, שטענות הקיזוז הנסמכות על רשלנות ברישום הבנין, עונות על דרישת סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. בסעיף 24ג5 פורטה טענת קיזוז קצובה בגין ניהולו הרשלני של הליך שבסיומו חוייבה נתבעת 2 בתשלום של 208,000 ₪. אי לכך, טענת הקיזוז אשר אינה נובעת מאותה עיסקה נראית, לכאורה, כטענה לתשלום סכום קצוב. לאור האמור לעיל, סבורה אני כי בדין קבעה כב' השופטת קמא שטענות הקיזוז טעונות בירור עובדתי. המבקש מפנה את עיקר חיציו כלפי מידת הפירוט בסעיפים הנ"ל. סוגיה זו נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, מה גם שעל פניו נראה כי הטענות מפורטות די צרכן. לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הבקשה. המבקש ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישולם מתוך הערבות והיתרה תוחזר למבקש. ניתנה היום ט"ז באדר, תשס"ז (6 במרץ 2007) שרה דותן, שופטת מחיקת סעיפים מתצהירמחיקת סעיפיםמסמכים