תביעה לתשלום שכר טרחת פרקליטים מונחת בפני תביעה לתשלום שכר טרחת פרקליטים, אשר יצגו את הנתבע 1 בהליכי ערעור על החלטת קצין התגמולים, הדוחה את תביעתו נגד משרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל. אלה העובדות הנדרשות לעניין: 1. הנתבע 1 (להלן "הנתבע") גויס לצה"ל ביום 8.8.96 וביום 24.12.98 שוחרר זמנית מהצבא בעקבות אשפוזו במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב. בקשתו של הנתבע מיום 14.12.98 להכירו כנכה צה"ל נדחתה מהטעם שלא נמצא קשר סיבתי בין מחלת הנתבע לבין תנאי השירות הצבאי. בקשה זו הוגשה על ידי הנתבע באופן עצמאי מבלי שיוצג על ידי עורך דין. 2. ביום 17.12.98, בעקבות המלצה שקבלו הנתבעים מעורך דין ד. חוטר ישי, הם פנו לתובע 3 (להלן: "עורך דין דורון") על מנת שייצגם בהליכים שבפני קצין התגמולים. בשלב זה טרם התקבלה ההחלטה בדבר דחיית תביעתו של הנתבע, אך כבר באותה פגישה הובהר לנתבעים כי המאבק להכרה בנתבע כנכה צה"ל לא יהיה קל וכי קרוב לוודאי שידרש ערעור על החלטת קצין התגמולים. 3. ביום 29.3.99, מספר ימים לאחר שהתקבלה החלטת קצין התגמולים הדוחה את תביעת הנתבע, נפגשו הנתבעים עם עורך דין דורון לצורך הסדרת היצוג המשפטי בערעור. חוזה שכר הטרחה חתום על ידי שלושת הנתבעים, הוא נושא תאריך 30.3.99 וזוהי לשונו: "לכבוד תאריך: 30.3.99 משרד עו"ד כהן בן-נר ושות' תל אביב א. נ, הנדון: שכ"ט בגין טיפול בועדת ערר על החלטת קצין התגמולים הואיל ופנינו אליכם על מנת שתייצגו את מר יניב סרויה ולראיה באנו על החתום: יניב סרויה סרויה ויויאן סרויה יוסף " (להלן: "החוזה"). דעות הצדדים חלוקות אשר לשאלה האם החוזה נחתם במשרדו של עורך דין דורון באותה פגישה, כטענת הנתבעים, שמה המסמך ניתן לנתבעים לעיון נוסף, נחתם על ידם לאחר הפגישה, מחוץ למשרד הפרקליטים, נשלח בדואר והגיע למשרד התובעים ביום 5.4.99, כגרסת התובעים. 4. משרד התובעים החל בטיפול הנדרש לצורך הגשת הערעור. לאחר נקיטת ההליכים המשפטיים הנדרשים (נספחים א - ו' לתצהירו של עורך דין עודד פורת, להלן: "עורך דין פורת") נוהל משא ומתן לפשרה בין עורך דין פורת לבין פרקליטות המדינה, שבסופו נחתם הסכם פשרה, שהכיר בנתבע כנכה צה"ל (נספח ז' לתצהירו של עורך דין פורת). לאחר מכן התובעים סייעו לנתבעים בכל הכרוך בנקיטת ההליכים הנדרשים לצורך קביעת דרגת הנכות, הגם שהחוזה מצטמצם לייצוג בערעור בלבד. בשלב הראשון הוכרה לנתבע נכות בשיעור של 30%, שלא לצמיתות, ובערעור לוועדה הרפואית העליונה הוא הוכר על ידה ביום 7.8.01 כנכה צה"ל בשיעור של 50% לצמיתות. 5. למעט מקדמה בסך 2,991 ש"ח בצירוף מע"מ, ששילמו הנתבעים לתובעים ביום 17.12.98, לא שולם להם תשלום כלשהו, אלא לאחר החלטת הועדה הרפואית העליונה, כאמור לעיל, ולאחר מספר ישיבות שהתקיימו במשרד הפרקליטים בנסיון להסדרת התשלום המגיע להם. הנתבעים שילמו לתובעים ביום 23.9.02 סכום נוסף בסך 41,059 ש"ח בצירוף מע"מ. המחלוקת: התובעים טוענים כי שכר הטרחה לו הם זכאים לפי החוזה הינו בסך השווה ל- 20% בצירוף מס ערך מוסף מכל סכום של פיצוי שיגיע לנתבע בעקבות הערעור. לטענתם, הסכום ששולם להם הוא אך מעט מהסכומים שהגיעו ויגיעו לנתבע כתוצאה מהכרתו כנכה צה"ל. עוד נטען כי ערב כריתת החוזה הוסבר לנתבעים חזור והסבר כי בסיס התשלום הוא הצלחה בערעור. דהיינו, אם הנתבע יזכה בערעור ויוכר כנכה צה"ל, ישלם לתובעים 20% מכל סכום שיקבל מצה"ל כתוצאה מנכותו. ואילו, אם לא יוכר כנכה צה"ל לא יידרש לשלם לתובעים סכום כלשהו, למעט המקדמה. הנתבעים טוענים כי חתמו על החוזה במשרד התובעים במועד הפגישה מיום 30.3.99 - כך לטענתם, זאת תחת לחץ. הנתבעים טוענים כי הבינו שעליהם לשלם שכר טרחה בשיעור של 20% מהתשלום החד פעמי שישולם לנתבע, לאחר קביעת דרגת נכותו, הא ותו לא. נטען כי הנתבעים לא העלו על דעתם כי תשלום שכר הטרחה יחול על כל התשלומים החדשיים וההטבות האחרות שיקבל הנתבע כתוצאה מהיותו נכה צה"ל. עוד נטען מפי הנתבעים כי החוזה הינו בלתי חוקי בהיותו נוגד את סעיף 33 (ה) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תש"ט - 1958 (נוסח משולב), אשר בוטל ביום 23.2.99. דיון: החבות החוזית: 1. נוסח החוזה כולל משפט אחד, לשונו ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. בהתאם לאמור בחוזה, שכר הטרחה שישולם לתובעים הינו בסך השווה ל- 20% מכל סכום שיקבל הנתבע ממשרד הביטחון בקשר עם תביעתו. החוזה אינו נוקב במועד תשלום הפיצוי, או בהגדרת סכומו, תאורו וכיוצ"ב. כל סכום שישולם בעתיד, החל מיום כריתת החוזה ואילך, בקשר עם נכותו של הנתבע יכלל במסגרת חישוב שכר טרחתם של התובעים. עורך דין דורון חזר בעדותו, הן בתצהיר עדותו הראשית והן במהלך חקירתו הנגדית, כי הסביר לנתבעים ששכרו יהיה בשיעור של 20% מכל סכום שיקבל הנתבע בקשר לתביעתו. עדות זו מהימנה ומקובלת עלי: "ת. הסברתי להם שמכל מה שהוא מקבל אני מקבל 20 אחוז. לא אמרנו מה הוא יקבל. אמרתי שמכל מה שהוא יקבל אני אקבל 20 אחוז. יושבים מולי 3 אנשים שונים שצריך להסביר והסברתי באופן מפורש שאני אקבל 20 אחוז מכל מה שהוא יקבל. גם להם זה נראה טרוויאלי. האמא היא אשה מאוד נבונה שידעה לשאול בכל מערך הטיפול מה משמעותו של כל דבר ודבר. גם כשהם הגיעו אלי לפגישת שכר הטרחה הראשונה הם לא טענו שהם לא הבינו. זה צץ אחר כך. " (עמ' 13 שורות 6 - 10) וכן: "ת. הם הבינו שהם ישלמו 20 אחוז מכל מה שיניב יקבל. הם אומרים שאם הם יקבלו 20 מיליון ₪ הם ישלמו לנו 4 מיליון ₪. הם אומרים את זה בתצהיר שלהם. ולמעשה פיצוי הוא חלק מהוון על תשלום לעתיד והשאלה אם הוא משתלם בתשלום אחד או בתשלומים עיתים. ש. אתה אומר שהם הבינו מפורשות שמכל מה שהם יקבלו הם ישלמו 20 אחוז. ת. נכון. ש. איפה הם הבינו שהם ישלמו על קצבאות עד גיל 80. ת. הם הבינו שמכל מה שהם יקבלו הם יצטרכו לתת 20 אחוז. הנושא של קצבה או לא קצבה לא הועלה באותו שלב. מה שכן עלה זה ייתכן שהם לא ישלמו כלום בגלל שלא נצליח בתביעה. אלו הדברים שמעניינים אותם. " (עמ' 14 שורות 19 - 27) הגרסה כי הנתבעים הבינו הבן היטב כי שכר הטרחה יהיה לפי אחת מהחלופות; לא כלום או בסך השווה ל- 20% מכל סכום שיקבל הנתבע בעתיד, מתחזקת בעדותם של אורן סרויה, אחיו של הנתבע, שהשתתף, בישיבה בה לובן נושא שכר הטרחה (להלן: "אורן") וכן בעדותה של האם ויויאן סרויה (להלן: "ויויאן") שהתגלתה כאשה דעתנית, מעורבת, מתנסחת באופן רהוט, לרבות שילוב של מינוחים משפטיים בדבריה, אשר אין כל ספק כי חתמה על החוזה לאחר שהבינה היטב את משמעותו: "ש. הסכמתם שאם ייצא לכם 20 מיליון תתנו לנו 4 מיליון. ת. נכון." (עדותו של אורן, עמ' 21 שורות 30 - 31) וכן עדות ויויאן: "ש. כתוב מכל פיצוי שאקבל. לפי שיטתך אם המשפט היה נגמר בחודש ימים והיה מתקבל 3,000 ₪ זה מה שמגיע לו 20 אחוז מזה וההיפך אם המשפט היה נמשך 10 שנים והיה מגיע לו עד אותו תאריך שהמשפט הסתיים . ת. כן. אם המשפט היה מתמשך 10 שנים אז הוא היה מקבל 20% אחורה על - 10 שנים." (עמ' 28 שורות 20 - 23) הנה, כי כן, מודים הנתבעים כי ערב כריתת החוזה הבהיר להם עורך דין דורון כי מכל סכום שיקבל הנתבע, יגזר שכרו בשיעור של 20%. אך הוסיפו כי הבינו שהמדובר בסכום החד פעמי שישולם לאחר קביעת אחוזי הנכות ולא לתשלומים החודשיים שישולמו החל מהמועד האמור ועד אחרית ימיו של הנתבע. טענה זו יש לדחות מכמה טעמים; האחד, היא אינה מעוגנת בלשון החוזה, הנוקט לשון ברורה וחד משמעית בדבר "כל פיצוי שיקבל יניב... בקשר עם תביעתו." השני, היא נטולת רציונל כלכלי וחוזה, כידוע, יש לפרש באופן שמתיישב עם מטרותיהם הכלכליות המשותפות של הצדדים. כלל פרשנות זה מורה לנו לרדת לנבכי הרציונל הכלכלי העומד בבסיסו של החוזה, ודי לעיין בעדותם של עדי ההגנה על מנת להיווכח באבסורד המסתתר מאחורי הבנת החוזה, לו הם טוענים. במשך כשלוש שנים טיפלו התובעים במסירות, בחריצות והביאו לתוצאה יוצאת מן הכלל מבחינתם של הנתבעים. למרות כל זאת טוענים הנתבעים כי היה והטיפול המוצלח היה מסתיים תוך זמן קצר והתשלום הראשון שהיה מתקבל עבור תקופת העבר, היה סכום קטן, כתוצאה מחלוף התקופה הקצרה כאמור, הרי ששכר הטרחה היה נגזר מסכום זה. בעוד שאם הטיפול היה נמשך שנים רבות, וכתוצאה מכך התשלום הראשון, המגלם תקופת עבר ממושכת, אף הוא היה בסיס לתשלום שכר הטרחה בשיעור של 20% מסכום זה. אין כל הגיון כלכלי בפרשנות החוזית לה טוענים הנתבעים, ולבד מהעבודה שהיא עומדת בניגוד ללשונו המפורשת של החוזה, היא אף עומדת בניגוד לכל הגיון כלכלי הוגן וסביר. השלישי, ההגיון הכלכלי שבבסיס החוזה בא גם לידי ביטוי בעובדה שכאשר שכר עורך דין נגזר מהסכום הפסוק או מהתוצאה הוא יהיה בשיעור גבוה לאור הסיכון שנוטל הפרקליט המבסס שכרו על נגזרת של הסכום הפסוק. שכן, אפשר שסכום התוצאה יהיה נמוך ואז גם שכר הטרחה יהיה נמוך, אפשר גם שהתביעה תידחה ובמקרה זה לא יהא זכאי הפרקליט לשכר כלשהו. ישנם מקרים בהם משקיע הפרקליט עבודה רבה אך לא יהא זכאי לסכום כלשהו הואיל ושכרו נקבע על בסיס התוצאה. כאשר בסיס השכר מותנה בתוצאות לעולם יהיה בסיס זה בשיעור גבוה מבסיס שכר המשלב דרכי תשלום אחרות כגון שכר יסוד קבוע ועוד סכום בשיעור מוסכם הנגזר מהתוצאה, או כאשר התשלום נקבע מראש, ללא קשר לתוצאה. בהקשר זה ראוי לצטט מספרו של פרופ' דניאל פרידמן "דיני עשיית עושר ולא במשפט" כרך א' מהדורה שניה בעמוד 209; "נכון שהדבר ששכר לבעל מקצוע משולם לרוב על פי עבודתו ולא בהתאם לתוצאה. אך יש מקרים לא מעטים שבהם מוסכם אחרת או שקיימת הבנה שהתשלום הוא לפי התוצאה. גורם המאפיין מקרים אלה הוא שהתשלום, במקרה שהתוצאה חיובית הינו גבוה באופן יחסי. כך הדבר לגבי מתווך הזוכה באחוזים לפי שווי העסקה, כך גם לגבי עורך דין העורך הסכם בדבר שכר מותנה (contigent fee), ובכלל תשלומים שגובהם נקבע לפי שווי העסקה מרמזים לפחות על אפשרות של הבנה כי התשלום מותנה בכך שהעסקה תצא לפועל." לפיכך, מקום בו קבעו הצדדים כי שכרם של התובעים יהיה בשיעור של 20% מכל סכום פיצוי שהנתבע יזכה מול משרד הבטחון, הכוונה היא לכל סכום עתידי שיתקבל, בין אם הוא סכום חד פעמי המגלם את תקופת העבר מיום ההכרה בנכות ועד למועד התשלום, בין אם הוא תשלום עיתי, חדשי, שנתי או אחר, המשולם בזמנים קבועים לנתבע, ובין אם הוא תשלום חד פעמי המוגדר על ידי המדינה כפיצוי עבור הנכות, כגון: תשלומי שכר לימוד, מימון רכב וכיוצ"ב. הרביעי, הנתבעים, ולפחות אורן וויויאן, הבינו היטב את משמעות החוזה ואופן חישוב שכר הטרחה. בנקודה זו ראוי להתייחס לנסיבות כריתת החוזה. עורך דין דורון הבהיר בעדותו, כמצוטט לעיל, כי הסביר לנתבעים - מספר פעמים - כי תשלום שכרו יהיה אך ורק נגזרת של הפיצוי . הנתבעים הבינו את שיטת התשלום אך לגרסתם סברו שמדובר רק בנגזרת מהתשלום הראשון. לגרסה זו אין בסיס ואין ליתן בה אמון. אורן העיד כי הבין שמדובר בתשלום בשיעור של 20% גם אם הפיצוי החד פעמי יהיה 20 מיליון ש"ח. אורן הינו אדם אינטליגנטי, הנדסאי ובעל תואר ראשון, אשר העיד כי הבין את בסיס השכר (יהא הסכום הראשוני אשר יהא) אך לא חשב כי הוא יגלוש לעתיד הרחוק (גיל 70 ומעלה). כן העיד אורן שלא ידע איזה סכום יקבל אחיו, אך ידע שנכי צה"ל מקבלים תמיכה חודשית (עמ' 21 שורות 19 - 26). לפיכך, משהסביר עורך דין דורון כי שכרו יהא בשיעור 20% מהפיצוי שיקבל הנתבע, אין כל ספק שאורן הבין כי סכום זה יגזר גם מהתמיכה החודשית. אין לקבל הטענה כי הנתבעים סברו שישלמו 20% רק מהתשלום הראשון ולו מהטעם שגם לגרסתם לא היה להם מושג מה היקפו של תשלום זה וכי מה שעניין אותם שעה שחתמו על החוזה היה: "...רצינו שהצבא יכיר בו כנכה." (עדות אורן עמ' 23 שורה 4) במועד כריתת החוזה הנתבעים כלל לא חשבו על סכום ראשון שני או אחר שישולם לנתבע. כל שחפצו היה, שהתובעים יביאו לתוצאה לפיה הנתבע יוכר כנכה צה"ל וכי אז ישלמו שכרם בשיעור של 20% מסכום הפיצוי. להגדרת הפיצוי והיקפו כלל לא התייחסו הנתבעים, שכן היו מוכנים לשלם את שיעור השכר המוסכם ובלבד שהתובעים יגיעו לתוצאה המקווה. וויאן היטיבה להסביר את הלך רוחם של הנתבעים, עובר לכריתת החוזה; ויויאן אשה דעתנית, אשר אין כל ספק שמשמעות החוזה היתה נהירה לה: "... לא נאמר ולא הוסבר עד גיל 70. לא דובר על קצבה, אלא על סכום חד פעמי כמקובל בנזקי גוף." (עמ' 29 שורות 1, 2, הדגשה במקור) כפי שהובהר לעיל, ויויאן הינה אישה אינטליגנטית, מתמצאת היטב בסובב, נוקטת בלשון משפטית כמו "גרפולוגיה", "כמקובל בנזקי גוף", ולפיכך, במועד כריתת החוזה היא ידעה, שכפי שמשתלם שכר טרחת פרקליט בשיעור מוסכם מסכום הפיצוי בתביעות בגין נזקי גוף כך גם ידעה והסכימה לשלם שכר בשיעור של 20% מסכום הפיצוי שיפסק לבנה בגין נכותו. בין אם הפיצוי חד פעמי, בין אם הוא לשיעורין, מדובר באותו פיצוי המשולם על ידי המזיק לניזוק. ויודגש, סכום הפיצוי הנפסק לניזוק בגין נזקי גוף, גם אם הוא נפסק בתשלום אחד, חד פעמי, הוא מגלם את תקופת העתיד, עד תום תוחלת חייו של אותו ניזוק. סכום זה נפסק כתשלום חד פעמי, כאשר הוא מהוון את התשלומים העתידיים אך הרציונל העומד בבסיסו הינו אחד. הניזוק זכאי לתשלום חודשי עד תום תוחלת חייו וכן תשלומים אחרים - כפי הנקבע על ידי בית המשפט - אלה מהוונים לתשלום חד פעמי. ויויאן אף מודה כי היה ומשרד הביטחון היה משלם לנתבע סכום חד פעמי בסך 20 מיליון ש"ח, התובעים היו זכאים לשכר טרחה בסך של 4 מיליון ש"ח, המגלם 20% מסכום זה. מה לי אם סכום הפיצוי משולם באופן חד פעמי בדרך של היוון ומה לי אם הוא משולם בתשלומים עיתיים. הרציונל העומד בבסיסם של שני התשלומים הינו זהה והוא נועד לפצות את הניזוק על הנזק שנגרם לו כתוצאה מפגיעת המזיק. לכן אין נפקא מינה אם הפיצוי משולם באופן חד פעמי או לשיעורין. בשני המקרים זכאים התובעים לשכר בסך השווה ל- 20% מגובה הפיצוי, שישתלם לנתבע כתוצאה מהנזק שנגרם לו על ידי הצבא, כפי שהוכר על ידי משרד הביטחון. לאור מסקנתי זו מיותר לדון בשאלה העובדתית שבמחלוקת האם החוזה נחתם בזמן הפגישה, או האם ניתן לעיונם של הנתבעים, ששלחו אותו חתום למשרד התובעים. בין כך ובין כך באתי למסקנה כי הנתבעים הבינו היטב על מה הם חותמים והיו מודעים לתוצאת התשלום הנגזר מגובה הפיצוי שישולם לנתבע. יחד עם זאת, והיה ויוגש ערעור על פסק דין זה אתייחס בקצרה גם למחלוקת זו; מהעדויות שהונחו בפני אני קובעת כי החוזה לא נחתם במשרדם של התובעים, הוא נמסר להם מודפס ביחד עם טופס כתב ויתור על סודיות רפואית, אשר אף הוא נחתם על ידי הנתבע לאחר הפגישה ביום 29.3.99 ונשלח ביחד עם החוזה. עדותו של עורך דין דורון מהימנה, מקובלת עלי ואף מקבלת חיזוק מעיון במסמכים ובעדויות הנתבעים. תאריך החוזה נשאר פתוח ומולא בכתב ידו של הנתבע. הגם שויויאן ואורן לקו בחוסר זיכרון וחוסר זיהוי כתב ידו של הנתבע (עדות אורן עמ' 21 לפרוטוקול ועדות ויויאן עמ' 27 לפרוטוקול), נאלץ הנתבע, לאחר חקירה, להודות כי הוא רשם את התאריך על גבי החוזה ועל גבי הוס"ר. הנתבע לוקה בנפשו ודי היה להבחין בהתפרצויותיו במהלך הדיון כדי להבין שעורך דין דורון לא היה נותן לו למלא את תאריך חתימת החוזה, אם היה נחתם בפניו. יתר על כן,מעיון בטופס ויתור על סודיות רפואית (נספח ג' לתצהיר דורון) עולה כי על גבי המסמך הסטנדרטי הודפס שמו של הנתבע, אך יתר פרטיו, ותאריך החתימה מולאו על ידי הנתבע. אם אותם פרטים היו ניתנים לעורך דין דורון במהלך הפגישה, יש להניח שאף הם היו מודפסים על גבי הוס"ר. אין ספק שכפי שהודפס על גבי מסמך זה שמו של הנתבע, כך היה מודפס התאריך, אם המסמך היה נחתם במועד הפגישה. אין זאת כי הנתבעים קיבלו לידיהם מעורך דין דורון הן את החוזה והן את טופס הויתור על סודיות רפואית,מילאו אותם וחתמו עליהם לאחר הפגישה ורק לאחר מכן שלחו המסמכים למשרד התובעים, אשר קיבלם ביום 5.4.99. השתלשלות עניינים זו מתיישבת לא רק עם עדותו של עורך דין דורון ומעיון במסמכים, אלא אף מהרושם שהותירה אישיותה של ויויאן כמתואר לעיל, וממהלך חקירתה הנגדית, בה ניסתה - מספר פעמים - להתחמק משאלות שעימתו אותה עם גרסתה. כך, למשל, משנשאלה העדה האם היא מזהה את כתב ידו של הנתבע בתאריך הרשום על גבי החוזה השיבה: "אני לא מתמחה בגרפולוגיה לכן אני לא מזהה" (עמ' 27 שורה 9) אין ספק שהספרה 9, המופיעה פעמיים על גבי התאריך, רשומה באופן מאוד מיוחד ואין גם ספק כי ויויאן, כאם מעורבת ודואגת, מזהה את כתב ידו של בנה. תשובתה הפסקנית והנחרצת מלמדת על העדר תום לב וניסיון להתחמק מעימות מול גרסת עורך דין דורון על כי החוזה לא נחתם במשרדו. כן התחמקה העדה ממתן תשובה לשאלה האם היה לה נוח לא לשלם לתובעים דבר, אלא רק בסיומו המוצלח של הערעור (עמ' 28 שורות 4 - 8). אני קובעת, על כן, כי החוזה נחתם לאחר הפגישה ביום 29.3.99 , אך לא במשרד התובעים, כי הוא נשלח בדואר למשרדם והתקבל ביום 5.4.99. לנתבעים היה ברור כי ישלמו שכר טרחה בשיעור של 20% מכל פיצוי שישולם בעתיד לנתבע, יהא מועד תשלומו אשר יהא. 2. מס ערך מוסף; החוזה נוקב בשיעור שכר הטרחה מבלי להוסיף לו מס ערך מוסף. עורך דין דורון העיד כי לא הוסיף המע"מ מחמת טעות והיסח הדעת. יחד עם זאת, לאור העובדה שסכום זה לא הוסף לחוזה, לא במפורש ולא מכללא, והואיל והחוזה נוסח על ידי התובעים יש לקבוע כי התמורה המוסכמת כוללת מס ערך מוסף. האם החוזה הינו בלתי חוקי. נטען על ידי הנתבעים כי החוזה הינו חוזה בלתי חוקי בהיותו נוגד את סעיף 33 (ה) לחוק הנכים, שקבע כי אדם המופיע בפני ועדת ערעור כבא כוח התובע אינו זכאי לשכר טרחה, אלא באישור ועדת הערעור ובשיעור שיקבע על ידה. טענה זו יש לדחות מהטעם שסעיף 33 (ה) בוטל בתיקון 20 לחוק זה, שנכנס לתוקפו ביום פרסומו, הוא יום 2.3.99 הואיל והחוזה נחתם על ידי הנתבעים אפילו לטענתם, ביום 30.2.99 - 29 הרי שבמועד זה לא היה תוקף כלשהו להוראות סעיף 33 (ה). ואולם, כפי שקבעתי לעיל, החוזה נכרת במועד שהגיע חתום למשרד התובעים, הוא יום 5.4.99 (אשר למועד השתכללות החוזה כמועד הגעת הקיבול למציע, ראה "דיני חוזים" פרידמן - כהן, כרך א' עמ' 207). ספק בעיני אם הוראת סעיף 33 (ה) עומדת במבחן חוק יסוד; חופש העיסוק, יחד עם זאת איני רואה צורך לדון בסוגיה זו לאור ביטולו של סעיף זה לפני מועד כריתת החוזה. ממילא, על כן, יש לדחות הטענה כי החוזה נוגד את תקנת הציבור ולמעלה מהצורך יוער כי שכר הטרחה בשיעור של 20%, כולל מס ערך מוסף, מסכום התוצאה הינו סביר וכך אף נוהגים לפסוק בתי המשפט. יש לדחות טענות נוספות שנטענו על ידי הנתבעים: ויתור הנתבעים על שכרם - אין שחר לטענה זו, הנסמכת על הסכם הפשרה בדבר ההכרה בנכותו של הנתבע כנכה צה"ל ואין בו - ולו ברמז - כדי להעיד על ויתור על שכר הטרחה. טוב היה לטענה שלא נטענה משנטענה. טעות הדדית או הטעיה - כמובאר לעיל עורך דין דורון לא הטעה את הנתבעים והם אף לא טעו. הם ידעו היטב על מה הם חותמים ומהי המשמעות הכספית של חתימתם על החוזה. למעלה מהצורך יודגש כי טענת טעות, כפי שנטענה, הינה בכדאיות העסקה, והיא אינה מהווה עילה לביטול החוזה, מה עוד שהנתבעים לא שלחו הודעת ביטול. הוא הדין אשר לטענת העושק; רצון לזכות במשפט, או בפני ועדת ערעורים אינו מצב של עושק. הנתבעים לא הוכיחו כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל , ההיפך, ועל כן אף טענה זו דינה להידחות. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 1. התובעים זכאים לשכר טרחה בשיעור של 20% כולל מס ערך מוסף, מכל סכום שהנתבע קיבל בעבר או יקבל בעתיד ממשרד הביטחון או ממדינת ישראל בקשר עם הכרתו כנכה צה"ל בדרגת נכות של 50% נפשית. בין שמדובר בקצבה, גמלה וכל סכום חד פעמי ששולם וישולם לו בעתיד. 2. לצורך קביעת הסכומים להם זכאים התובעים, אני מחייבת את הנתבעים להציג בפני התובעים, מיד עם קבלת פסק דין זה, את כלל החשבונות וההטבות הכספיות שקיבל אי פעם הנתבע ממשרד הביטחון או מדינת ישראל בקשר עם נכותו נשוא התביעה. הוראה זו חלה גם על תשלומי העתיד, כפי שיקבל הנתבע מזמן לזמן, והנתבעים מחוייבים להציג בפני התובעים כל תקבול כאמור. 3. הנתבעים ישלמו לתובעים סך השווה ל- 20% מכל ומלוא התשלומים המפורטים לעיל. על סכומי העבר יווספו ריבית והפרשי הצמדה ממועד כל תקבול ותקבול ועד למועד התשלום בפועל והוא הדין אשר לתקבולי העתיד. 4. מהסכום שישולם יש לנכות את המקדמה ששולמה בתחילת הטיפול, משוערכת ליום התשלום. 5. אשר לשאלת ההוצאות שקבלתי אם לפסוק לתובעים שכר טרחה בשיעור של 20% מהערכת שווי התביעה. יחד עם זאת הואיל ואני חסה על הנתבע שגורלו התאכזר בו, ועל בני משפחתו התומכים בו, אני מחייבת אותם לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח בצירוף מס ערך מוסף, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ניתן בלשכתי 7.9.05. המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק הדין. שושנה אלמגור, שופטת סגנית נשיא פרקליטיםשכר טרחה