בפניי בקשה מטעם הנתבעת (להלן - המבקשת) לסילוק על הסף, בגין העדר יריבות והעדר עילת תביעה. טענות המבקשת הטענה המרכזית בכתב התביעה כנגד המבקשת הינה, כי הפרה הסכם שנכרת בינה לבין תובע 2. מחמת הפרה זו טוענת המשיבה, כי הינה זכאית לסעדים. כתב התביעה עצמו, נספחיו והעובדות בפועל, לאישורן, מלמדים, כי אין בטענה זו כל ממש. מכותרת ההסכם עליו נסמכת תובענה זו, אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה ניתן ללמוד, כי נכרת, לכאורה, בין התובע 2 למבקשת ובניהם בלבד. בין המשיבה לבין המבקשת אין ולא כלום. גם עיון מעמיק בכתב התביעה עצמו מגלה, כי למשיבה אין כל מעמד כלפי המבקשת. בין המשיבה לבין המבקשת אין דבר וחצי דבר. ככלות הכול, כתב התביעה כולל הודאת בעל דין, לפיה המשיבה "במהלך שנת 2003 … החלה בהליכים לקראת סגירת החברה". די באמור עד כאן, כדי להסיק העדר כל יריבות בין המשיבה לבין המבקשת. הלכה פסוקה היא, כי טענת חוסר יריבות בין בעלי דין מהווה עילה לדחיית התובענה על הסף. לעניין העדר עילת תביעה בין המשיבה לבין המבקשת. עיון בתניות ההסכם מגלה, כי על המבקשת אין ולא מוטלת ו/או חלה כל התחייבות ו/או כל חיוב מכל סוג כלפי המשיבה. גם אם יוכחו כל העובדות הכלולות בתובענה, אפילו אז לא תהא זכאית לסעד כלשהו. אכן, בכל הקשור ליחסים בין המשיבה לבין המבקשת, כתב התביעה איננו מגלה עילת תביעה. טענות נתבעת 1 (להלן - המשיבה) לעניין העדר עילה, נושא התובענה הוא סכומי כסף אותם חייבת המבקשת, בגין רשימת לקוחות שהיו בבעלותה של המשיבה ואשר הועברה למבקשת במסגרת הסכם מיום 07.12.03. מעיון בסעיפי ההסכם ניתן לראות במפורש, כי למשיבה לקוחות אשר אמורים לעבור למבקשת במסגרת אותו הסכם. בחתימות המופיעות בסוף ההסכם, מצוינת המשיבה במפורש בתור אישיות משפטית, אשר הינה צד בלתי נפרד מהסכם. מהוראות ההסכם עולה, כי קיימת עילה. המשיבה היא חלק בלתי נפרד מן ההסכם, מצוינת בו מספר פעמים לא מבוטל ובנוסף, מצוין שמה בסוף ההסכם במקום החתימות המיועד. ברור לכל עלמא, כי למשיבה זכות לקבל את הסעד הנתבע בגין שימוש ברשימת לקוחותיה, בין אם שמה הוזכר במבוא להסכם ובין אם לאו. המשיבה הינה בעלת רשימת הלקוחות אשר הועברו למבקשת. המשיבה נתנה במשך שנים רבות שירות ואחזקה למוסדות הרלוונטיים, שהועברו במסגרת ההסכם לחזקת המבקשת. אין מוחקים תביעה בשל חוסר עילה, אלא אם כן ברור הדבר על פניה ואף בהנחה שכל האמור בה אכן יוכח, כי דינה לכישלון. אך כל עוד קיים סיכוי על פי כתבי הטענות ולו אך הקלוש, כי התובע יזכה בתביעתו, אין למחוק אותה. המשיבה הינה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה, בין אם על פי ההסכם ובין אם לא. המבקשת התעשרה על חשבון המשיבה ותובע 1 ולא במשפט. המשיבה זכאית לסעדים הנתבעים בכתב התביעה בתור היותה חלק בלתי נפרד מהוראות סעיפי ההסכם. גם לה יש חלק בלתי נפרד בקיום הוראות ההסכם לרבות בהופעת חתימתה בסוף ההסכם. אם תימחק התביעה כנגד המבקשת, היא לא תהווה צד להסכם ולא ניתן יהיה לדרוש ממנה את קיום הוראות ההסכם לעניין חלקה בהסכם, כמוזכר במבוא, בסעיף 2 להסכם וכן הלאה. לעניין העדר יריבות, המבקשת מהווה דמות מרכזית ואישיות מרכזית בעניין ההסכם. דחיית תביעת המשיבה או מחיקתה, תמנע מהמשיבה להגיש תביעה אחרת או נוספת לתביעה הנ"ל, בהעדר עילה או מניעות כלפי המבקשת. מהלך כזה אינו עולה בקנה מידה אחיד עם גילוי האמת וחובת הצדק המוטלת על בית המשפט. דיון מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר, כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות. ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608. השאלה שביהמ"ש שואל את עצמו היא, האם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, טענה לטענה האם מערכת עובדתית זו מוכרת על פי חוק כלשהו ככזו, שיש להעניק בגינה סעד משפטי המבוקש בכתב התביעה. הכלל הוא, שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה. ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668. על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה. כחוט השני עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך, שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי, אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות. לצורך בחינת השאלה אם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה, יש להניח שכל מה שנטען בכתב התביעה הוכח והאם אז לא יזכה התובע בסעד המבוקש. ע"א 280/84 עפרי נ' מ"י פד"י מ(3) 358. ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. ביהמ"ש ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן. ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724. ע"א 16/65 בורגר נ' מ"י פד"י י"ט (2) 228, 233. ע"א 590/74 חיכם לנדאו בע"מ' נ' מקורות בע"מ ואח' פד"י כט (2) 141. עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית, בכל מקרה, תהיה הידועה מראש. כאשר ברור על פני הדברים, שגם אם יוכיח התובע כל הנטען בתביעתו, עדיין אין בו עילת תביעה טובה, תימחק התובענה. ע"א 796/80 אוחנה נ' אברהם ואח' פד"י לז' (4) 337. ע"א 163/84 מ"י חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח'(4) 1, 8. ע"א 831/79 וקסלמן בע"מ נ' חב' חלקה בע"מ פד"י ל"ה(2) 533, 538. מן הכלל אל הפרט לטענת המבקשת, מכותרת ההסכם עליו נסמכת התובענה, נספח א' לכתב התביעה, ניתן ללמוד, כי נכרת לכאורה, בין התובע 2 לבין הנתבעת ובניהם בלבד. בין המשיבה למבקשת אין כל יריבות. מנגד טוענת המשיבה, כי הינה חלק בלתי נפרד מההסכם, מצוינת שם מספר פעמים ושמה מצוין בסוף ההסכם במקום החתימות המיועד. בכותרת נספח א' לכתב התביעה, המשיבה אינה מופיעה, אך היא מוזכרת בסעיפי ההסכם. כך, סעיף 5 אשר בו נאמר "חברת מרחב אביר מערכות בע"מ ומנכ"ל מר אייל מרחב מתחייבים שלא יהיו קשרי עבודה...", כלומר המשיבה מצויינת בהסכם, לכאורה, כחלק ממנו. מכאן, שעולה שאלת היותה חלק מהותי ממנו. בעת חתימת ההסכם, שמה של המשיבה היה במקום המיועד לחתימות והמבקשת קיבלה אותו על תנאיו וחלק מהם זו העובדה כי המשיבה אינה מופיעה בכותרת ההסכם אלא בגופו. כאשר יש טענה בכתב התביעה המעלה עילה, אשר אם תוכח תהווה עילה לקבלת סעד, אין להיענות לבקשה למחיקה על הסף ויש לתת לתובעת את יומה בבית המשפט. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ניתנה היום כ"ח בכסלו, תשס"ו (29 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים. פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת העדר יריבות