א. בפנינו ערעור של קצין התגמולים על פסק-דינה של ועדת הערר שליד בית משפט השלום בחיפה בראשות כב' השופטת (בדימוס) ר. טובי-פרידמן מיום 26.12.05, ב-ע.נ. 314/04, לפיו נקבע כי המשיב, חסאן יוסף, זכאי לקבל תגמול "חסר פרנסה" מתאריך הפסקת זכאותו להשמה (4.5.04). ב. המשיב, יליד 1976, נפצע בשנת 1996 בעת שירותי הצבאי ונקבעו לו 35% נכות לצמיתות עקב שיתוק עצבי שוק רגל שמאל, וכן צלקות. בגין היותו נכה צה"ל משולמים למשיב תגמול חודשי וכן תגמול ניידות, אך בנוסף משולם למשיב, ברציפות מאז נובמבר 2000, תגמול "מחוסר פרנסה" בהתאם להוראת סעיף 6 של חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (נוסח משולב). ג. ביום 4.5.04 ניתנה החלטת מנהל מחוז שיקום חיפה והצפון וקצין התגמולים לפיה אין מתקיימים במשיב התנאים לקבלת תגמול "מחוסר פרנסה" ולפיכך מופסקת זכאותו לשיקום באמצעות השמה בעבודה, וכן מופסק תשלום "מחוסר פרנסה" מיום 1.7.04. נטען במכתב מיום 4.5.04 שבמהלך התקופה נעשו נסיונות השמה בעבודה שלא צלחו. עוד נטען שועדת כושר עבודה מ-21.5.03 קבעה שהמשיב מסוגל לעבוד בהיקף מלא, לרוב בישיבה, ושבאבחון שנעשה למשיב במרכז שיקום עכו ב-1.1.04 לא נמצא עבור המשיב מקום עבודה מתאים עקב רמת תיפקודו הנמוכה שאינה קשורה לנכות המוכרת על ידי המשיב. ד. על החלטה זו הוגש ערעורו של המשיב בפני הועדה. במסגרת הערעור התבסס המשיב על חוות דעתו של רופא התעסוקה ד"ר ס. שלוסברג מיום 25.4.05, שקבע כי המשיב איבד 75% מכושרו ומכושר השתכרותו. מטעם המערער הועמד המשיב ביום 22.11.05 בפני צוות מקצועי רב תחומי בנושא כושר עבודה. בבדיקת הצוות נקבע שלמשיב שתי צלקות גדולות מכוסות על ידי שתלי עור. צויין במסקנותיו של הצוות, כי המשיב מהלך בעזרת שתי קביים, מגלה איטיות והססנות בהפעלת הגפיים (לרבות רגל ימין הבריאה) והופעתו החיצונית מצביעה על מצב נפשי ירוד. מסקנת הצוות המקצועי הרב תחומי (כמפורט במכתב מיום 30.11.05) היא שהמשיב כשיר לעבודה ללא מאמץ גופני ובהימנעות מהליכה/עמידה ממושכת בהיקף שש שעות ביום. ה. בפסק דינה קבעה הועדה כי היא מאמצת את טענות ב"כ המשיב, וסבורה כי החלטת המערער אינה עומדת במבחן כלשהוא. כותבת הוועדה: ”לא ניתן לקבוע כי הנכה כשיר לעבודה ללא מאמץ גופני ובהמנעות מהליכה/עמידה ממושכים בהיקף של 6 שעות ביום בהתחשב בכל מגבלותיו ובכלל זאת "מצב נפשי ירוד "כפי שנקבע על ידי הוועדה"” (יובהר שהמילה "הוועדה" מכוונת לצוות המקצועי הרב תחומי שבדק את המשיב - הערה שלנו). מוסיפה הועדה בפסק דינה שלא ניתן לצפות כי המשיב במגבלותיו, המוכרות על ידי המערער, יוכל למצוא עבודה, ואם סבור המערער שניתן למצוא עבודה לפי נתוניו של המשיב ראוי כי המערער ימצא לו עבודה כזו. מוסיפה הועדה שספק אם יכול המערער למצוא למשיב עבודה מן הסוג המוצע על ידי הצוות הרב-מקצועי. לפיכך קיבלה הועדה את עררו של המשיב וקבעה כי המשיב זכאי לתגמול "מחוסר פרנסה" מתאריך הפסקת זכאותו (4.5.04). הועדה ציינה עוד שאין לקבל את האמור במכתב המערער בדבר רמת תיפקוד נמוכה של המשיב, טענה שאין לה ביסוס לא במסמכים ולא במימצאי הצוות הרב תחומי. ו. המערער מיאן להשלים עם פסק דין זה וערעורו מונח בפנינו. נטען בערעור שלא הוכח בפני הועדה שהמשיב עשה כל שביכולתו כדי לקבל הכנסה או להגדילה עד למחצית השכר הקובע. עוד נטען ששגתה הועדה שביססה פסק דינה על מצבו הנפשי הירוד של המשיב שהרי פגימה זו לא הוכרה על ידי המערער (המשיב מוכר רק בגין פגימות ברגלו) כשהמערער מדגיש שהזכאות לתגמול "מחוסר פרנסה" קמה רק אם חוסר הפרנסה נובע מן הנכות המוכרת (בענייננו - הרגל בלבד). מוסיף המערער שלא היה מקום להעדיף את טענות ב"כ המשיב על פני המלצות הצוות הרב מקצועי מטעם המערער. המערער חוזר על טענתו שהמשיב סירב לקבל את הצעות העבודה שהוצעו לו, תוך שהוא מגלה יכולת תיפקוד נמוכה שהתאפיינה בחוסר שיתוף פעולה, וכי המשיב לא עשה כל שביכולתו לקבל הכנסה מהעבודות שהוצעו לו. ז. ב"כ המשיב תומך בפסק דינה של הועדה ומדגיש כי המשיב שירת בצה"ל עד פציעתו כלוחם ביחידה קרבית ובתעודת השחרור צויין כי הוא בעל רמה אישית גבוהה, בעל מוסר עבודה גבוה ועצמאי בביצוע תפקידו. כמו כן עבר המשיב קורסים צבאיים בציונים גבוהים, ולאחר פציעתו שובץ לתפקיד פקידותי בצה"ל עד תום שירותו, ובאישור שלישות המחנה שם שירת צויין כי הוא אחראי ומסור לעבודתו אותה ביצע בצורה טובה. לפיכך טוען ב"כ המשיב כי אין בסיס לטענה בדבר רמת תיפקוד נמוכה של המשיב. לעיצומו של ענין טוען ב"כ המשיב שהעבודות שהוצעו למשיב בעבר היו למשך 8 שעות ביום, ועלו על שליש מעל כושרו התיפקודי (כפי שנקבע על ידי הצוות הרב מקצועי), ולכן אין ממש בטענת המערער שהמשיב לא עשה כל שביכולתו לקבל הכנסה או להגדילה עד למחצית השכר הקובע. עוד מוסיף ב"כ המשיב שהועדה לא ביססה את פסק דינה על מצבו הנפשי הירוד של המשיב, וכי הצוות הרב מקצועי נתן המלצתו בשים לב לבדיקות נוירולוגיות ואורתופדיות בלבד, ואין אינדיקציה לכך שמסקנות הצוות הרב מקצועי התבססו על המצב הנפשי, ומכל מקום, מצב נפשי זה נובע מן הנכות המוכרת. עוד מוסיף ב"כ המשיב שמאז ניתן פסק דינה של הועדה ועד הגשת עיקרי הטיעון (16 חודשים) לא הציע המערער למשיב עבודה כלשהיא, ועובדה זו מחזקת את פסק דינה של הוועדה. ח. בישיבת בית המשפט מיום 17.4.07 שמענו את טיעוניהם בעל פה של ב"כ שני הצדדים. סבורים אנו שדין הערעור להידחות. איננו סבורים שהועדה ביססה את מימצאיה ומסקנותיה על מצבו הנפשי של המשיב. מעיון בהמלצות הצוות המקצועי הרב תחומי מיום 22.11.05 עולה כי החומר הרפואי שעמד בפני הצוות המקצועי היה (כאמור בסיפא של המסמך מיום 30.11.05), אורתופדי ונוירולוגי. על יסוד העיון בחומר הרפואי, ובדיקתו של המשיב על ידי הצוות מיום 22.11.05, הגיע הצוות המקצועי למסקנה שהמשיב כשיר לעבודה ללא מאמץ גופני ובהימנעות מהליכה/עמידה ממושכים בהיקף של 6 שעות ביום. אכן, במסמך הצוות המקצועי מיום 30.11.05 צויין גם: "הופעתו החיצונית מצביעה על מצב נפשי ירוד", אך ברי שהערה זו צויינה להבנת הרקע הכללי של המשיב, ואינה מתיימרת לשמש מסקנה רפואית בתחום הנפשי. איננו סבורים שהערת רקע זו, לענין ההתרשמות מהופעתו החיצונית של המשיב ("המצביעה על מצב נפשי ירוד"), היא ששימשה בסיס ועוגן לפסק דינה של הועדה. בנוסף נציין שמקובלת עלינו קביעתה של הועדה שלא הוכח כי רמת תיפקודו של המשיב היתה נמוכה (עמ' 29 לפסה"ד). ט. לעיצומו של ענין סבורים אנו שבדין קבעה הועדה שיש לחדש את תגמול "מחוסר הפרנסה" של המשיב שהופסק ביום 4.5.04. הטעם לכך הוא שהעבודות שהוצעו למשיב היו רובן ככולן עבודות ל-8 שעות ביום. אנו מפנים לכתב התשובה של המערער בפני הועדה, וכן לעיקרי הטיעון שהוגשו בפנינו מטעמו של המערער, מהם עולה שועדת כושר עבודה מיום 13.3.99 קבעה כי המשיב מסוגל ליום עבודה מלא (ללא מאמץ של רגל ימין - נעיר כאן כי למיטב הבנתנו הפגיעה היתה דווקא ברגל שמאל). ב-14.5.03 ו-1.12.03 עמד המשיב בפני ועדת כושר עבודה שקבעה כי המשיב מסוגל לכל עבודה המתבצעת לרוב בישיבה, בהיקף מלא. עוד מוסיפה ב"כ המערער בסעיף 24 של עיקרי הטיעון מטעמה כי נעשו מספר נסיונות להשמת המשיב בעבודה במשרה מלאה (8 שעות ביום), ובין היתר הופנה המשיב לעבודה במפעל "קאפרו" בישוב קדרים, בשנת 2000, בתפקיד "פועל ייצור". דא עקא: מעיון במסקנות הצוות המקצועי הרב תחומי למדים אנו שהמשיב כשיר לעבוד ללא מאמץ גופני, ובהמנעות מהליכה עמידה ממושכים, בהיקף 6 שעות ביום. (המסמך מיום 30.11.05). בצדק טוען איפוא ב"כ המשיב בעיקרי הטיעון שמטעמו שהעבודות שהוצעו למשיב היו (רובן ככולן) למשך 8 שעות, משמע, מעל כושרו התפקודי של המשיב כפי שנקבע על ידי הצוות הרב מקצועי (סעיף 2.2. בעיקרי הטיעון של המשיב). י. אשר לתקופה שמאז פסק דינה של הועדה ועד הגשת הטיעון, כותב ב"כ המשיב (סעיף 2.7 בעיקרי הטיעון של המשיב) שבמשך 16 חודשים אלה לא הציע המערער למשיב עבודה כלשהיא. על טענה זו חזר ב"כ המשיב בשעת הטיעון בפנינו (עמ' 2 לפרוט'), וזו לא הוכחשה על ידי ב"כ המערער. עולה מכל האמור שלעיצומו של ענין, לא הוכח שהמשיב התחמק מלהשתלב במעגל העבודה או שלא עשה את שבאפשרותו כדי להיקלט בעבודה. בשים לב למסקנת הצוות המקצועי הרב תחומי מיום 22.11.05 חרגו העבודות שהוצעו למשיב מן המסגרת שנקבעה והותוותה על ידי הצוות המקצועי הרב תחומי, ומאז פסק דינה של הועדה (26.12.05) ועד הגשת עיקרי הטיעון של המשיב (11.4.07) לא הציע המערער למשיב עבודה כלשהיא. י"א. משכך, איננו סבורים שנפל פגם כלשהוא בפסק דינה של הועדה שקבעה כי המשיב זכאי לתגמול "מחוסר פרנסה" מן התאריך בו הודע לו על הפסקת הזכאות (4.5.04). לפיכך, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערער לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק שישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום עד התשלום בפועל. תגמול חוסר פרנסה