בהסכמות בין בעלי הדין שקיבלו ב-23.5.05 תוקף של החלטה חוייבה המשיבה להחזיר למבקש את כל התמונות, הציוד ושאר הנכסים השייכים למבקש והמצויים בחזקתה. ב-26.5.05 מסרה המשיבה למבקש 75 עותקי תצוגה מעבודתיו, והמבקש הניח שלא נותרו בידי המשיבה עבודות נוספות מיצירותיו. ב-18.11.06 נודע למבקש כי בית המכירות הפומביות של חברת סות'ביס ישראל בע"מ מציג בתצוגה מקדימה יצירות אומנות ישראליות, לקראת מכירה פומבית שעתידה להתקיים בניו יורק, וביניהם אחת מיצירותיו המכונה "נער וילד" ומסומנת כ-4/10, לאמור עותק רביעי מתוך 10 עותקים של היצירה שנוצרה על ידי המבקש. המבקש ידע כי עותק 4/10 של היצירה לא נמכר על ידו, ומבירור שערך עם סות'ביס הוברר שמדובר בעותק שהועבר על ידי המשיבה לסות'ביס. מכך הסיק המבקש כי המשיבה לא מסרה לו ב-26.5.05 את כל היצירות, שכן לפחות היצירה שהועברה על ידה לאחרונה לסות'ביס נותרה ברשותה. לפיכך פנה לבית המשפט וביקש לאכוף על המשיבה על פי פקודת בזיון בית המשפט ציות לצו מ-26.5.05. בתשובתה גרסה המשיבה כי היצירה אותה העבירה לסות'ביס נרכשה על ידה ממר ספדי, ועל כן לא חלה עליה ההסכמה מ-26.5.05. בסיום חקירת המצהירה מטעם המשיבה חזרה בה המצהירה מגירסתה, ואין עוד חולק כי היצירה שהועברה על ידי המשיבה לסות'ביס אינה זו אותה רכשה ממר ספדי. בחקירה חוזרת העלתה המצהירה מטעם המשיבה גירסה לפיה היצירה הנדונה הגיעה אליה בטעות ממחסן בו מאוחסנות תמונות, והיא סברה בטעות שמדובר ביצירה אותה רכשה ממר ספדי, ועל כן שלחה אותה לסות'ביס. ד י ו ן א. גירסת המשיבה בתשובתה הופרכה, ומקובל על המשיבה עצמה שהגירסה אינה נכונה. לא הוצגה סיבה לאי העלאת הגירסה שהועלתה בחקירה חוזרת מלכתחילה בתשובת המשיבה. המסמכים שהוצגו לפני המצהירה מטעם המשיבה בחקירה חוזרת ואילצו אותה להודות שהגירסה בתשובה אינה נכונה, היו ברשותה לפני ניסוח תשובתה, והיא נמנעה מהבאתם עמה לבית המשפט, ורק לאחר הפסקה במהלך הדיון לצורך הבאת המסמכים, המסמכים הובאו והוצגו, ורק אז נמסרה הגירסה המאוחרת. אוסיף כי לא מתקבל על דעתי שהמשיבה שלחה לסות'ביס יצירה לתצוגה מוקדמת לקראת מכירה פומבית בניו יורק בלי לבדוק את היצירה ואת הזכויות בה, ולא ניתן על ידי המשיבה הסבר למספור היצירה כ-4/10, כשעותק 4/10 כלל לא נמכר, והיצירה שנמכרה למר ספדי ולאחר מכן נרכשה על ידי המשיבה ממר ספדי בחזרה לא היתה היצירה דנן ולא סומנה כ-4/10. ועוד. אין חולק כי סות'ביס פנתה אל המשיבה והעלתה בפניה את טענת המבקש כי אין למשיבה זכויות ביצירה, וכי בתגובה הביעה המשיבה הסכמה כי היצירה תוחזר למבקש ותוצא מהמכירה, כשמדובר ביצירה ששוויה נאמד על ידי סות'ביס בין 8-10 אלף דולר. המשיבה מסבירה את צעדה זה ברצון להמנע מהתדיינות, ובכך שסברה שאם יעלה בידה למצוא תעודת אומן ביחס ליצירה, שהרי אז יהיה על המבקש למסור לה תמונה שתסומן 4/10. הסבר זה לא נאמן עלי, ואני סבור שהמשיבה הסכימה מיד שהיצירה תוחזר על ידי סות'ביס למבקש מאחר שידעה שהיצירה שלו והיתה אמורה להיות מוחזרת לו על פי החלטתי מ-23.5.05. נקבע בזאת כממצא שהמשיבה היפרה את הצו מ-23.5.05 כאשר השאירה ברשותה את היצירה דנן. ב. צו אכיפה על פי פקודת בזיון בית המשפט נושא פני העתיד. מקום שצו הופר, אולם אין חשש להפרה נוספת, לא ניתן צו אכיפה. המבקש אינו יודע אם ברשות המשיבה יצירות נוספות שלו אותו היה על המשיבה להחזיר לו. פרשת היצירה שהועברה כאמור לסות'ביס ומאירוע נוסף הקשור ליצירה של המבקש שנרכשה על ידי אחד גוטסדינר ולטענתו לא הועברה אליו, הולידו בלבו של המבקש חשש שהמשיבה מחזיקה ביצירות נוספות שלו. המשיבה הצהירה כי אין בידיה יצירות נוספות של המבקש. המבקש אינו יודע אם יש בידי המשיבה יצירות נוספות שלו. צו אכיפה לו ניתן היה מחייב את המשיבה למסור למבקש יצירות נוספות, ומטיל על המשיבה קנס אם לא תציית, כשלא ידוע אם בכלל ברשותה יצירות נוספות וכמה. לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה. בנסיבות העניין אף שהבקשה נדחיתה, המשיבה תשלם למבקש הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ₪. תרבות / אומנות